Boris Yefimovich Yefimov

About him:

• Boris Yefimov (from Wikipedia)

Boris Yefimovich Yefimov (Russian: Бори́с Ефи́мович Ефи́мов; September 28, 1899 or 1900[1] – October 1, 2008) was a Soviet political cartoonist best known for his critical political caricatures of Adolf Hitler and other Nazis produced before and during the Second World War, and was the chief illustrator of the newspaper Izvestia.[2][3] During his 90-year career he produced more than 70,000 drawings.

Contents [show] Early life[edit] Yefimov was born in Kiev as Boris Fridlyand (Friedland), the second son of a Jewish shoemaker.[3] His father was Yefim Moiseyevich Fridlyand (1860–1945); his mother was Rakhil Savelyevna (1880–1969). Shortly after his birth, his family moved to Białystok, where he grew up alongside his older brother Mikhail (who became the famous journalist Mikhail Koltsov, arrested during the Great Purge and executed in 1940). During the First World War, his family fled the advancing German armies and returned to Kiev, where he pursued legal studies. He began to express his emotions through caricatures of politicians, the first of which were published in 1919 and circulated in the Kievian Red Army.

Career[edit] From 1920 to 1921, Yefimov designed posters and brochures for the communist organisation Agitprop, finally moving to Moscow in 1922 after his brother, who worked as an editor for Pravda, offered him a job drawing political cartoons. His artistic talent, directed mainly against the West, gained him prominence, and his work started appearing in such titles as Izvestia, Krokodil and Ogonyok, a magazine founded by his brother Mikhail Koltsov (1898–1940). The year 1924 saw the publication of his first book, Political Cartoons (Russian: Политические карикатуры, Politicheskiye Karikatury), which included a foreword by Leon Trotsky.[4]

Following the war, Yefimov traveled to the Nuremberg Trials with the task of caricaturing the Nazi defendants. He was then ordered to poke fun at the Western powers in what was transforming into the Cold War. He went on to become the chief editor of Agitprop, and cooperated with Pravda until the 1980s. He published an autobiography, Moy Vek (My Century), for his centennial, and resided in Moscow.

Yefimov received the USSR State Prizes in 1950 and 1951 and was named People's Painter of the USSR in 1967. In 2002 he became chief of the Political Propaganda Department of the Russian Academy of Arts.

In a 2005 interview with Russian TV, Yefimov recalled his experiences in Petrograd during the Russian Revolution, admitting that he had changed his real name in order to dissimulate his Jewish origins.

On September 28, 2007, his 107th birthday, he was appointed to the post of the chief artist of the Izvestia newspaper. In 2008, Yefimov was still working, primarily writing memoirs and drawing friendly cartoons. Also, he was active in public life: he attended memorials and anniversary meetings, soirees and other functions up until his death in Moscow on October 1, 2008, only three days after what was initially reported as his 108th birthday; his age was subsequently reported as 109 based on information from his family.[1] Boris Yefimov is buried in Novodevichy Cemetery.

Family[edit] Yefimov was married twice. His first wife was Rosaliya Borisovna Koretskaya (1900–1969). After his death he left one son, Efimov Mikhail Borisovitch (born in 1929), a grandson, and two great grandchildren.

Yefimov was a cousin of the famous Soviet photographer and journalist Semyon Fridlyand.

See also[edit] Norris, Stephen (April 2, 2010). "Cartoon allies". Russia Beyond the Headlines. Retrieved April 2, 2010.

בוריס יפימוביץ' יֶפימוב

' (ברוסית: Борис Ефимович Ефимов, שם המשפחה המקורי - פרידלנד; ‏28 בספטמבר 1900 - 1 באוקטובר 2008) היה קריקטוריסט יהודי - רוסי. נפטר בגיל 108.

חייו בוריס יפימוב נולד בקייב. במהלך מלחמת העולם הראשונה משפחתו נדדה בין מספר ערים. לאחר סיום הלימודים הוא החל לעבוד בעיתונות. זמן קצר גם עבד בתיאטרון בובות לילדים במוסקבה[1]. בשנת 1922 הוא עבר למוסקבה והחל לשתף פעולה עם העיתונים הראשיים כמו פראבדה ואיזבסטיה.

בוריס יפימוב החל את חייו המקצועיים כקריקטוריסט של סטלין, וליווה את הפוליטיקה הסובייטית ובהמשך את המהפך בממשל הרוסי במשך רוב המאה העשרים. בכל יום היה מתייצב אצל סטלין ומגיש לו את ציוריו לביקורת. הציורים שלו גרמו להעלאת המורל של חיילי הצבא האדום בזמן מלחמת העולם השנייה, עד כדי כך שהיטלר עצמו הוציא עליו גזר דין מוות.

כקריקטוריסט מוערך, אולץ בוריס יפימוב לצייר קריקטורות בעלות אופי אנטי-ישראלי מובהק. בריאיון לעיתון "וסטי" הוא הצטער על כך ומנה שורה של אמנים סובייטיים ממוצא יהודי שהמשטר דרש מהם להשתתף בעצרות אנטי-ציונית ולגנות את ישראל, למורת רוחם[2].

בוריס יפימוב או בשמו היהודי ברוך פרידלנדר, החל להניח תפילין בהשפעת הרב ברל לזר, רבה הראשי של רוסיה, שאותו פגש כשמסר לידיו מחזור ליום הכיפורים שמצא במחנה המוות מיידנק. מאז, תפילת 'כל נדרי' שאומר הרב בבית הכנסת שלו, נאמרת מתוך המחזור הזה לא לפני שהרב לאזאר מספר את סיפורו של המחזור בפני אלפי המתפללים בבית הכנסת המרכזי במוסקבה.

בריאיון לעיתון "וסטי" יפימוב סיפר את קורות חייו: מוצאו מקייב, משפחתו השתייכה לפלג הליטאי. בילדותו למד ב"חיידר" ואף ציטט באוזני העיתונאי את "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות".

עבור עבודתו הוא קיבל תואר "הצייר העממי" (ראה האמן העממי), מספר עיטורים ופעמיים פרס המדינה (בשנת 1950 ו-1951).

קישורים חיצוניים קובי פינקלר, בגיל 108 נפטר היהודי הקשיש בעולם , באתר ערוץ 7, 6 באוקטובר 2008 ריצ'רד באלמפורת, כשסטלין אמר לי "צייר לי ציור"

עיתון הארץ, נכתב בשנת 2004 1998 Interview for Red Files, a PBS Documentary "סטלין העניק לו חיים במתנה" , עיתון "וסטי" בשפה הרוסית, 29.02.2008 בוריס יפימוב , באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית) מיצירותיו:

מטאטא השמד , משמר, 18 באפריל 1947 במועצה האירופית בשטראבורג , על המשמר, 2 בספטמבר 1949 מלחמה עולמית נוסח אמריקה , על המשמר, 6 בינואר 1950 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A1_%D7%99...

Бори́с Ефи́мович Ефи́мов (настоящая фамилия — Фри́длянд; 15 (28) сентября 1900, Киев — 1 октября 2008, Москва) — советский и российский художник-график, мастер политической карикатуры.
Академик АХ СССР (1975; член-корреспондент 1954). Герой Социалистического Труда (1990). Народный художник СССР (1967). Лауреат Государственной премии СССР (1972) и двух Сталинских премий второй степени (1950, 1951).