Dr. Armand Ahron Noach Kaminka

Armand Kaminka (auch: Ahron / Aharon / Aaron Kaminka; * 5. Mai 1866 in Berdytschiw; † 12. März 1950 in Tel Aviv) war Rabbiner, jüdischer Gelehrter, Übersetzer und neuhebräischer Dichter.

Von 1893 bis 1897 war er Rabbiner in Prag, danach (seit 22. September 1897) Oberrabbiner in Esseg (Slawonien) bis 1900, er lebte dann in Wien (seit 1901 dort Sekretär der Alliance Israélite Universelle) und unterrichtete bis 1924 am Wiener Beth Hamidrasch, las ab 1926 an der Wiener Universität über Talmud und jüdische Religionsphilosophie. Er übersetzte die Werke Marc Aurels, des Aischylos, Sophokles und Euripides ins Hebräische.

1938 wanderte er nach Palästina aus.

Er ging früh mit Herzls Ideen konform, agitierte dann gegen den ersten Zionistenkongress aus Angst, der Kongress könne den bestehenden Siedlungen in Palästina schaden und besonders Baron Rothschild von einer weiteren Unterstützung abhalten.

Herzl äußerte sich in seinen Zionistischen Tagebüchern über ihn dann folgendermaßen:

   Diesen Kaminka muss man sich als das Muster einer Wetterfahne merken. Bald ist er für, bald gegen uns. Seine Hauptsorge aber ist, ob „angesehene“ Leute – d. h. reiche! – dabei sind. Dieser Pfaffe verdient ein Denkmal in meinem Tagebuch.

Und weiter:

   Eine Stunde, nachdem ich dies hier eingetragen, kam ein Brief von Kaminka, der mich „zu meiner Initiative beglückwünscht“. Also nachdem er es durch Schmähungen nicht zu vereiteln vermochte, gratulirt [sic] er dazu. Ein Typus!

Kaminka trat dann nach Ermahnung Herzls doch noch der „Congress-Commission“ bei, zögerte aber seine definitive Zusage, ob er eines der wichtigsten Referate des Kongresses, das Herzl ihm angeboten hatte, nämlich über das Thema "Kolonisation", übernehmen wolle, immer wieder hinaus. Kaminkas Referat wurde in letzter Minute von Adam Rosenberg, einem der ersten amerikanischen Zionisten und Mitgründer der Shavei Zion in New York 1891, übernommen (Rosenberg sprach aus persönlicher Erfahrung über die Situation der Siedler und über die Stellung der Juden in Amerika).

Kaminka opponierte erneut vor dem 2. Kongress bis hin zum untauglichen Versuch, die Chowewe Zionisten den Kongress, der Herzl als Oberhaupt der Bewegung klar anerkannte, majorisieren zu lassen, um die Macht zu übernehmen und damit zu verhindern, dass sich die zionistische Bewegung der „blossen Diplomatie“ zuwende (dieser Konflikt wurde im Mai/Juni 1898 öffentlich in verschiedenen Blättern ausgetragen und verpuffte dann, ohne Herzls Kurs beeinträchtigen zu können).

Marriage record: ŽATEC (o. Louny) 2462 O 1896-1949 (4/107)

קמינקא נולד בברדיצ'ב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), ולמד במערב. הוא התחנך בבית המדרש לרבנים בברלין (1880), למד פילוסופיה, שפות המזרח וכלכלה פוליטית בהמבורג, בריגה ובאוניברסיטת ברלין, כן למד בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות‎ בסורבון ובאקול דה סיינס פוליטיק בפריז.

קמינקא קיבל תואר דוקטור ונסמך לרבנות. משנת 1893 כיהן כרב בקהילה בפרנקפורט על האודר לתקופה של חצי שנה. בין השנים 1893–1897 כיהן כרב ומטיף ה-Tempelgemeinde בפראג. לאחר מכן, מ-22 בספטמבר 1897 ועד 1900 כיהן כרבהּ הראשי של העיר אוסייק (Osijek; אז אֶסֶג; בסלבוניה) והמחוז. בשנת 1900 עבר לווינה, שם עבד כמורה בתיכון ומרצה לפילוסופיה יהודית בבית המדרש של אייזיק הירש וייס‎ בעיר, וכיהן כמזכיר ראשי של "האליאנס היהודי של וינה" (Israelitische Allianz zu WIen, מיסודו של יוסף ריטר פון ורטהיימר). בשנת 1903 נשלח מטעם האליאנס לקישינב עם ביאליק ואחרים לחקור את הפרעות שהתחוללו בעיר זמן קצר קודם לכן.

קמינקא היה פעיל ציוני. היה בין מייסדי אגודת חובבי ציון בברלין ובשנת 1897 השתתף בקונגרס הציוני הראשון בבזל. בשנת 1912 ביקר בארץ ישראל, ופרסם את רשמיו מן הביקור בעיתונות הציונית בשפה העברית והגרמנית. לאחר השתלטות הנאצים על אוסטריה באנשלוס בשנת 1938 נעצר על ידם לתקופה קצרה, ועם שחרורו עלה לארץ ישראל וקבע את מקום מגוריו בתל אביב.