Dr. Chaim Sheba

Chaim Sheba (Hebrew: חיים שיבא‎; born 1908, died 10 July 1971) was an Israeli physician, notable for being the founder of Sheba Medical Center.

Sheba was born as Chaim Scheiber in 1908 in Frasin, near Gurahumora, Bukovina, then in Austria-Hungary (now in Suceava County, Romania), to the well known Scheiber Hasidic family, a descendant of the Hasidic house of Ruzhin. He was enrolled as a young child in a school for religious studies only. He transferred from there directly to the eighth grade in a secular school, which he successfully completed. Influenced by his grandfather, he began medical studies in Chernivtsi and completed such studies in Vienna in December 1932. In the beginning of 1933, Sheba emigrated to Mandate Palestine. Until 1936, he served as rural doctor and later in Beilinson Hospital.

In 1942, Sheba joined the Jewish Brigade as a doctor, joining the Haganah in 1947. From 1948 to 1950, he commanded the Medical Corps of the Israel Defense Forces (IDF), and became Director General of the Ministry of Health after leaving the IDF. He fulfilled this position until 1953, when he moved on to become the director of the Tel HaShomer Hospital (today Chaim Sheba Medical Center, named in his honor).

In addition, from 1949 Sheba served as Professor of Medicine at the Hebrew University of Jerusalem. He was one of the founders of the Tel Aviv University Medical School and served as a Vice-President of that University. He also helped to establish medical schools in Jerusalem and in Haifa.

During his tenure as Director General, Sheba was responsible for managing the tinea capitis outbreak. The standard treatment at the time involved X-raying the head area. This treatment was eventually discovered to be harmful, and the event became a source of controversy.

Sheba died in 1971 from a heart attack.

In 1968, Sheba was awarded the Israel Prize, in medicine.

_________________________________

ויקיפדיה: חיים שיבָּא (1908 - 10 ביוני 1971), רופא ישראלי. פרופסור לרפואה ומנהל בית חולים תל השומר, ראש שירותי הרפואה בארגון "ההגנה" ומייסד חיל הרפואה בצה"ל. חתן פרס ישראל לרפואה

חייו ופועלו

שיבא נולד למשפחה חסידית בשם "חיים שיבר", מצאצאי בית חסידות רוז'ין, בכפר פראסין שליד גורה הומורה שבבוקובינה, אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום ברומניה). הוא למד בילדותו לימודי קודש בלבד (ב"חדר") והצטרף ישירות לכיתה השמינית בבית ספר חילוני, אותו סיים בהצלחה. בצעירותו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר". הוא החל את לימודי הרפואה בצ'רנוביץ, בהשפעת סבו, וסיים אותם בווינה ב-22 בדצמבר 1932. במקביל להכשרתו הרפואית הוא למד גם חקלאות. יום לאחר שקיבל את תעודת ההסמכה לרפואה יצא לדרך לארץ ישראל

ב-1933 החל לעבוד בבית חולים העמק ולאחר מכן, עד 1936 שימש כרופא כפרי בעמק חפר, כאשר היה יוצא ממרפאתו בכפר ויתקין לביקורים ביישובי הסביבה. בעמק חפר הכיר את שרה, אשתו לעתיד. בשנת 1935 הצטרף ל"הגנה". לאחר מכן עבד כרופא בבית החולים בילינסון. בשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, התנדב לצבא הבריטי ושימש כרופא צבאי

בשנת 1946 נשלח לקפריסין כדי לארגן את הטיפול הרפואי במחנות המעצר בקפריסין שהקימו הבריטים שם. ב-1947 נקרא לשוב ארצה לצורך ארגון וניהול "השירות הרפואי" במסגרת ההגנה, שהפך עם הקמת צה"ל לחיל הרפואה. שיבא שימש כקצין הרפואה הראשי הראשון

משנת 1949 שימש כפרופסור לרפואה באוניברסיטה העברית. במאי 1950 יצא לארצות הברית עם אשתו ובנו, כדי לעסוק במחקר. לפני נסיעתו נתבקש על ידי שר החוץ משה שרת לעברת את שמו כפי שנתבקשו כל שליחי מדינת ישראל בחו"ל. שיבר חיפש במילונים ולאחר התייעצות עם שרת בחר בשם שיבא. לא רק בגלל הדמיון לשמו הקודם, אלא משום ששיבא פירושו בארמית קיסם. שם מתאים לבן שושלת השיברים בעלי המנסרות‏

מדצמבר 1950‏ עד דצמבר 1952‏ היה מנכ"ל משרד הבריאות

משנת 1953 כמנהל מחלקה פנימית (ביתן 38) בבית החולים תל השומר

שיבא היה ממקימי בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, שם גם שימש כסגן נשיא האוניברסיטה. כן סייע להקמת בתי הספר לרפואה בירושלים ובחיפה. על תרומתו הרבה זכה בפרס ישראל בשנת 1968

שיבא נפטר מהתקף לב בשנת 1971 במכון הלב בבית החולים שבניהולו. הוא נטמן בבית העלמין קריית שאול והותיר אחריו את רעייתו ובן משותף

מיד לאחר מותו נקרא בית החולים תל השומר על שמו. כמו כן, נקראה דרך על שמו ברמת גן ורחוב בבאר שבע