Dr. Yitzhak Gins-Schlesinger

מויקיפדיה:

יצחק מתתיהו שלזינגר (25 באוגוסט 1926 – 17 בדצמבר 2018) היה חוקר פסיכולוגיה ופסיכולינגויסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, חתן פרס ישראל לשנת תשע"ח.

קורות חייו

יצחק מ. שלזינגר נולד בשנת 1926 בקלן שבגרמניה. זמן קצר אחרי עליית היטלר לשלטון עזבה משפחתו את גרמניה ועברה לגור בעיר מֶמֶל שבליטא.

בארץ ישראל למד שלזינגר בבית הספר תיכון "מעלה" ולאחר מכן בבית המדרש למורים מזרחי. במשך ארבע שנים שימש מורה בבתי ספר יסודיים קטנים במקומות שונים בארץ, ולאחר מכן התגייס לצה"ל ושימש מורה לעברית לחיילים עולים בבסיס טירונים ובנח"ל. אחרי שחרורו מצה"ל לימד שנתיים בבתי ספר תיכוניים בירושלים. בשנת 1959 נישא לאביגיל גליקמן, מורה לחירשים ומחלוצות השילוב של ילדים חירשים וכבדי שמיעה בכיתות רגילות במערכת החינוך. לשניים נולדו שלושה ילדים.

נפטר ב-17 בדצמבר 2018.

פסיכולינגויסטיקה

את התואר הראשון שלו למד באוניברסיטה העברית בחוגים לפסיכולוגיה ותלמוד. אז החל להתעניין – בהשפעת הלוגיקן הנודע פרופ' יהושע בר הלל, שהיה אחר כך אחד המנחים שלו בכתיבת הדוקטורט – בפסיכולוגיה של הלשון (פסיכולינגויסטיקה). תחום זה היה באותן שנים עדיין בחיתוליו, וכמעט שלא לימדו אותו באוניברסיטאות. את לימודי התואר השני עשה באוניברסיטת ניו יורק בחוג לפסיכולוגיה חברתית. במקביל למד לתואר שני בתלמוד בבית המדרש לרבנים באמריקה, בין היתר מפי הרב פרופ' שאול ליברמן.

הדוקטורט של שלזינגר, שאותו כתב באוניברסיטה העברית ושפורסם אחר כך כספר, עסק בתהליך הקריאה. גם עבודתו המחקרית במחלקה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה העברית התרכזה, רובה ככולה, בבעיות הקשורות בלשון. בין הנושאים שבהם עסק נמנים תהליכי העיבוד הלשוני, וכן התאוריה של התפתחות הלשון אצל הילד.

המודל שהציע שלזינגר השפיע על התחום כולו שכן הוא התמודד עם הקושי שהיה לפסיכולוגיה ההתפתחותית לאמץ הנחות יסוד מבית מדרשה של הגישה הגנרטיבית-חומסקינית הנוגעות לכישורים מולדים של ילדים כאשר אלה לא התיישבו עם הידוע על תהליכים התפתחותיים. שלזינגר שילב בתפיסתו את התובנות החומסקיניות החדשות בדבר המבנה הבוגר של הדקדוק עם תהליכים התפתחותיים שהיו בעלי ריאליות אמפירית והתיישבו עם הידוע על התפתחות ילדים. בתחילת שנות ה-80, כאשר התפרסם ספרו של שלזינגר,

Steps to Language: Toward a Theory of Language Acquisition,

ובמקביל לו מאמרים רבים מפרי עטו, הגדירו חוקרים בינלאומיים את הגישה המוצגת בספר הזה "המהפכה הסמנטית" בתחום התפתחות השפה. אמנם התחום הנחקר היה תחום התפתחות השפה, אולם ההשלכות של הראייה שהציע שלזינגר היו נרחבות פי כמה שכן הן נגעו לתאוריות של למידה בפסיכולוגיה ולמצב ההתחלתי – הרלוונטי להתפתחות באופן כללי.

ברבות השנים כתב שלזינגר פרסומים רבים בעיתונות המקצועית לסוגיה המפרטים ומפתחים את התאוריה הייחודית שלו, שהיוותה קול צלול ועקבי המציב אלטרנטיבה לגישת נועם חומסקי.