Dr. phil. Stefan Zweig

Is your surname Zweig?

Research the Zweig family

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Dr. phil. Stefan Zweig

Hebrew: ד"ר שטפן צווייג
Birthplace: Vienna, Austria
Death: February 23, 1942 (60)
Petropolis, Brazil (Suicide)
Place of Burial: Petrópolis, Rio de Janeiro, Brazil
Immediate Family:

Son of Moritz Zweig and Ida Zweig
Husband of Charlotte (Lotte) Elizabeth Zweig
Ex-husband of Fridericke Maria von Winternitz
Brother of Alfred Zweig

Occupation: Writer, Playwright
Managed by: Randy Schoenberg
Last Updated:

About Dr. phil. Stefan Zweig

Stefan Zweig (November 28, 1881, Schottenring 14, Innerestadt, Vienna, Austria – February 22, 1942, Petrópolis, Brazil) was an Austrian novelist, playwright, journalist and biographer.


Zweig was the son of Moritz Zweig, a wealthy Jewish textile manufacturer, and Ida (Brettauer) Zweig, from an Italian banking family. He studied philosophy and the history of literature, and in Vienna he was associated with the avant garde Young Vienna movement. Religion did not play a central role in his education. "My mother and father were Jewish only through accident of birth," Zweig said later in an interview. Yet he did not renounce his Jewish faith and wrote repeatedly on Jewish themes. Although his essays were published in the Neue Freie Presse, whose literary editor was the Zionist leader Theodor Herzl, Zweig was not attracted to Herzl's Jewish nationalism.

During the First World War he took a pacifist stand together with French writer Romain Rolland, summoning intellectuals from all over the world to join them in active pacifism, which led to Romain Rolland being awarded the Nobel Prize for Literature. Zweig remained pacifist all his life - but also advocated the unification of Europe before the Nazis came, which has had some influence in the making of the European Union. Like Rolland, he wrote many biographies. He described his Erasmus of Rotterdam as a concealed autobiography.

Zweig fled Austria in 1934, following Hitler's rise to power in Germany. He then lived in England (in Bath and London) before moving to the United States. In 1941 he went to Brazil, where in 1942 he and his second wife Lotte (née Charlotte Elisabeth Altmann) committed suicide together in Petrópolis, despairing at the future of Europe and its culture. "I think it better to conclude in good time and in erect bearing a life in which intellectual labour meant the purest joy and personal freedom the highest good on Earth," he wrote. His autobiography The World of Yesterday is a paean to the European culture he considered lost.


Stefan Zweig was a prominent writer in the 1920s and 1930s. Though he is still well-known in many European countries, his work has become less familiar in the anglophone world. Since the 1990s there has been an effort on the part of several publishers (notably Pushkin Press and New York Review of Books) to get Zweig back into print in English.

Zweig is best known for his novels (notably The Royal Game, Amok, Beware of Pity, Confusion of Feelings, and the posthumously published The Post Office Girl) and biographies (notably Erasmus of Rotterdam, Conqueror of the Seas: The Story of Magellan, and Mary, Queen of Scotland and the Isles). At one time his works were published in English under the pseudonym 'Stephen Branch' (a translation of his real name) when anti-German sentiment was running high. His biography of Queen Marie-Antoinette was later adapted for a Hollywood movie, starring the actress Norma Shearer in the title role.

Zweig also provided the libretto for the 1934 opera Die schweigsame Frau (The Silent Woman) by his friend Richard Strauss. Strauss famously defended him from the Nazi regime, by refusing to remove Zweig's name from the posters for the work's première in Dresden. As a result, Hitler refused to attend as planned, and the opera was banned after three performances. Zweig later would collaborate with Joseph Gregor, to provide Strauss with the libretto for one other opera, Daphne, in 1937. At least one other work by Zweig received a musical setting: the pianist and composer Henry Jolles, who like Zweig had fled to Brazil to escape the Nazis, composed a song, "Último poema de Stefan Zweig", based on "Letztes Gedicht", which Zweig wrote on the occasion of his 60th birthday in November 1941.

There are important Zweig collections at the British Library and at the State University of New York at Fredonia. The British Library's Zweig Music Collection was donated to the library by his heirs in May 1986. It specialises in autograph music manuscripts, including works by Bach, Haydn, Wagner, and Mahler. It has been described as "one of the world's greatest collections of autograph manuscripts". One particularly precious item is Mozart's "Verzeichnüß aller meiner Werke" - that is, the composer's own handwritten thematic catalogue of his works.


The dates mentioned below are the dates of first publication in German.


The Love of Erika Ewald, 1904 (Original title: Die Liebe der Erika Ewald)

Burning Secret, 1913 (Original title: Brennendes Geheimnis)

Letter from an Unknown Woman, 1922 (Original title: Brief einer Unbekannten) - novel

Amok, 1922 (Original title: Amok) - novel, initially published with several others in Amok. Novellen einer Leidenschaft

Fear, 1925 (Original title: Angst. Novelle)

The Eyes of My Brother, Forever, 1925 (Original title: Die Augen des ewigen Bruders)

The Invisible Collection, 1926 (Original title: Die Unsichtbare Sammlung) - THIS REFERENCE IS UNCERTAIN

The Refugee, 1927 (Original title: Der Flüchtling. Episode vom Genfer See).

Confusion of Feelings or Confusion: The Private Papers of Privy Councillor R. Von D, 1927 (Original title: Verwirrung der Gefühle) - novel initially published in the volume Verwirrung der Gefühle: Drei Novellen

Twenty-Four Hours in the Life of a Woman, 1927 (Original title: Vierundzwanzig Stunden aus dem Leben einer Frau) - novel initially published in the volume Verwirrung der Gefühle: Drei Novellen

Short stories, 1930 (Original title: Kleine Chronik. Vier Erzählungen) - includes Buchmendel

Collected Stories, 1936 (Original title: Gesammelte Erzählungen) - two volumes of short stories:

1. The Chains (Original title: Die Kette)

2. Kaleidoscope (Original title: Kaleidoskop). Includes: Casual Knowledge of a Craft, Leporella, Fear, Burning Secret, Summer Novella, The Governess, Buchmendel, The Refugee, The Invisible Collection, Fantastic Night and Moonbeam Alley

Beware of Pity, 1939 (Original title: Ungeduld des Herzens)

The Royal Game or Chess Story (Original title: Schachnovelle; Buenos Aires, 1942) - novella written in 1938-41, published posthumously

Clarissa, 1981 unfinished novel, published posthumously

The Post Office Girl, 1982 (Original title: Rausch der Verwandlung. Roman aus dem Nachlaß; The Intoxication of Metamorphosis) - unfinished novel, published posthumously, and in 2008 for the first time in English.

Biographies and Historical Texts

Béatrice Gonzalés-Vangell, Kaddish et Renaissance, La Shoah dans les romans viennois de Schindel, Menasse et Rabinovici, Septentrion, Valenciennes, 2005, 348 pages.

Emile Verhaeren, 1910

Three Masters: Balzac, Dickens, Dostoeffsky, 1920 (Original title: Drei Meister. Balzac – Dickens – Dostojewski)

Romain Rolland. The Man and His Works, 1921 (Original title: Romain Rolland. Der Mann und das Werk)

Nietzsche, 1925 (Originally published in the volume titled: Der Kampf mit dem Dämon. Hölderlin – Kleist – Nietzsche)

Decisive Moments in History, 1927 (Original title: Sternstunden der Menschheit)

Adepts in Self-Portraiture: Casanova, Stendhal, Tolstoy, 1928 (Original title: Drei Dichter ihres Lebens. Casanova – Stendhal – Tolstoi)

Joseph Fouché, 1929 (Original title: Joseph Fouché. Bildnis eines politischen Menschen)

Mental Healers: Franz Mesmer, Mary Baker Eddy, Sigmund Freud, 1932 (Original title: Die Heilung durch den Geist. Mesmer, Mary Baker-Eddy, Freud)

Marie Antoinette: The Portrait of an Average Woman, 1932 (Original title: Marie Antoinette. Bildnis eines mittleren Charakters)

Erasmus of Rotterdam, 1934 (Original title: Triumph und Tragik des Erasmus von Rotterdam)

Mary, Queen of Scotland and the Isles or The Queen of Scots, 1935 (Original title: Maria Stuart)

The Right to Heresy: Castellio against Calvin, 1936 (Original title: Castellio gegen Calvin oder Ein Gewissen gegen die Gewalt)

Conqueror of the Seas: The Story of Magellan, 1938 (Original title: Magellan. Der Mann und seine Tat)

Amerigo, 1944 (Original title: Amerigo. Geschichte eines historischen Irrtums) - written in 1942, published posthumously

Balzac, 1946 - written, as Richard Friedenthal describes in a postscript, by Zweig in the Brazilian summer capital of Petrópolis, without access to the files, notebooks, lists, tables, editions and monographs that Zweig accumulated for many years and that he took with him to Bath, but that he left behind when he went to America. Friedenthal wrote that Balzac "was to be his magnum opus, and he had been working at it for ten years. It was to be a summing up of his own experience as an author and of what life had taught him." Friedenthal claimed that "The book had been finished," though not every chapter was complete; he used a working copy of the manuscript Zweig left behind him to apply "the finishing touches," and Friedenthal rewrote the final chapters (Balzac, translated by William and Dorothy Rose [New York: Viking, 1946], pp. 399, 402).


Tersites, 1907 (Original title: Tersites)

Das Haus am Meer, 1912

Jeremiah, 1917 (Original title: Jeremies)


The World of Yesterday (Original title: Die Welt von gestern; Stockholm, 1942) - autobiography

Brazil, Land of the Future (Original title: Brasilien. Ein Land der Zukunft; Bermann-Fischer, Stockholm 1941)

Books on Stefan Zweig

Elizabeth Allday, Stefan Zweig: A Critical Biography, J. Philip O'Hara, Inc., Chicago, 1972

Alberto Dines, Morte no Paraíso, a Tragédia de Stefan Zweig, Editora Nova Fronteira 1981, (rev. ed.) Editora Rocco 2004

Alberto Dines, Tod im Paradies. Die Tragödie des Stefan Zweig, Edition Büchergilde, 2006

Randolph J. Klawiter, Stefan Zweig. An International Bibliography, Ariadne Press, Riverside, 1991

Donald A. Prater, European of Yesterday: A Biography of Stefan Zweig, Holes and Meier Publ., (rev. ed.) 2003

Marion Sonnenfeld (editor), The World of Yesterday's Humanist Today. Proceedings of the Stafan Zweig Symposium, texts by Alberto Dines, Randolph J. Klawiter, Leo Spitzer and Harry Zohn, State University of New York Press, 1983

Friderike Zweig, Stefan Zweig, Thomas Y. Crowell Company, 1946 (An account of his life by his first wife)

On the Zweig / Brettauer family history

Leo Spitzer (Dartmouth College), Lives in Between: Assimilation and Marginality in Austria, Brazil, West Africa, 1780-1945 (three case studies, of which one focuses on the Zweig/Brettauer family in the Austro-Hungarian Empire; Cambridge Univ. Press 1989). Much of the Zweig portion of the book is online via GoogleBooks: Lives in Between.

About ד"ר שטפן צווייג (עברית)

שטפן צווייג

לידה 28 בנובמבר 1881 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
התאבד 22 בפברואר 1942 (בגיל 60) פטרופוליס, ברזיל עיסוק סופר, מתרגם, עיתונאי, מחזאי, משורר, מבקר ספרותי, היסטוריון, ביוגרף, מחבר רומנים בן/בת זוג Friderike Maria Zweig לאום אוסטרים מקום לימודים אוניברסיטת וינה שפות היצירה גרמנית יצירות בולטות משחק המלכים פרסים והוקרה מסדר הצלב הדרומי

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 1919 עד 1933 1.2 1934 עד 1942 1.3 הקשר עם זיגמונד פרויד 2 הנצחתו 3 מבחר מכתביו 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים

ביוגרפיה שטפן צווייג נולד בווינה ליצרן הטקסטיל היהודי האמיד מוריץ צווייג ולאידה לבית ברטאואר, בתו של בעל בנקים יהודי-אוסטרי, שחיה שנים רבות עם משפחתה באיטליה. קרוב משפחתו הוא הפעיל הציוני ד"ר אגון מיכאל צווייג. כבן שני (לאחיו הבכור קראו אלפרד) היה פטור שטפן מלהיכנס לעולם העסקים, ולכן היה חופשי להקדיש עצמו לכתיבה. המשפחה הייתה רחוקה מהדת, וצווייג תיאר את עצמו מאוחר יותר כ"יהודי בדרך מקרה". כשהיה ילד היו לו התקפי זעם רבים ועימותים עם אמו, שהייתה בעלת אופי נוקשה, ולכן התקרב לסבתו מצד אביו. ב-1899, עם סיום לימודיו בגימנסיה, למד בווינה גרמניסטיקה ורומניסטיקה (פילולוגיה של משפחת השפות הלטיניות). כותרת עבודת הדוקטורט שפרסם בשנת 1904 הייתה "מקורותיה של צרפת בת ימינו".

כבר במהלך לימודיו פרסם שירים ("מיתרים כסופים" או "נימי הכסף" 1901), ובהם השפעות של הוגו פון הופמנסתאל ושל ריינר מריה רילקה. ב-1904 הופיעו הנובלות הראשונות פרי עטו, ובסוגה ספרותית זו בא לו עיקר פרסומו. הוא פיתח סגנון כתיבה ייחודי, ששילב פרשנות פסיכולוגית מזהירה עם יכולת סיפור כובשת ומסוגננת. בנוסף לפרסומיו שלו, תרגם צווייג גם מעבודותיהם של פול ורלן, שארל בודלר ובמיוחד משל אמיל ורהארן, וכן עבד כעיתונאי.

צווייג טיפח אורח חיים בורגני אמיד, והרבה בנסיעות. בשנת 1910 ביקר בהודו, ובשנת 1912 באמריקה. עם שובו לגרמניה הצטרף כחבר מערכת להוצאת אינזל, בה הוציא מאז את ספריו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא. תחילה שירת כספרן, ולאחר מכן הוצב בשירות העיתונאות הצבאית. מאוחר יותר כתב צווייג באוטוביוגרפיה שלו כי סלד מפעילויות צבאיות ובחר שלא להתגייס, אולם מה שגרם לו להתנדב לשירות צבאי הייתה סקרנותו לרדת אל השטח ולצפות בנעשה במלחמה, ולדווח על הנעשה בה כעיתונאי. כמו כן כתב כי חש אי נוחות שלא לשרת כלל. מהלך המלחמה גרם לו בהדרגה להתנגד לה, בין השאר בהשפעת חברו, הפציפיסט הצרפתי רומן רולן. בשנת 1917 שוחרר מהשירות הצבאי. הוא עקר לציריך שבשווייץ הנייטרלית, ושם שימש ככתב מטעם העיתון הווינאי הבולט "נוֹיֶה פְרַיֶיה פְּרֶסֶה" (Die Neue Freie Presse). צווייג כתב בעבור משורר היידיש מלך רביץ' מכתב לצבא האוסטרו-הונגרי הממליץ לשחרר אותו בתור משורר מוכשר, לאחר שרביץ' הראה לו שירים שכתב בתרגום לגרמנית.

1919 עד 1933 עם תום המלחמה שב צווייג לאוסטריה והתגורר בזלצבורג. ב-1919 נישא לפרדריקה פון וינטרניץ. בתור אינטלקטואל בולט יצא חוצץ נגד הלאומנות ותמך באחדותה הרוחנית של אירופה. בתקופה זו הרבה לכתוב סיפורים, ביוגרפיות היסטוריות, דרמות ונובלות. תיאורי־הרגע ההיסטוריים המרכיבים את שעות הרות גורל (1927) נחשבים עד היום לאחת מפסגות יצירתו, והספר נמכר בכ-200,000 עותקים בגרמניה לבדה. שנים אלו היו פוריות ומוצלחות מאוד עבור צווייג, שזכה להצלחה ולפופולריות גדולה בכל אירופה.

בשנת 1928 נסע לברית המועצות, שם פורסמו ספריו ברוסית בעידודו של מקסים גורקי. בהזדמנות זו גם ביקר בקברו של לב טולסטוי, ותיאר אותו מאוחר יותר כאחד המקומות היפים והמרגשים ביותר שראה מימיו. בשנת 1933 החלו הנאצים לשרוף את ספריו, אך קהל הקוראים הנאמן שלו עדיין עקב בהתלהבות אחר כתיבתו. רק כשהוכנסו יצירותיו אל הרשימה האסורה, החל קהל קוראיו להצטמצם באופן חד.

1934 עד 1942 כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, פנה צווייג בהדרגה ללונדון. ספריו לא יכלו להתפרסם עוד בהוצאת אינזל הנודעת בפרנקפורט, ויצאו עתה לאור בווינה. קשריו עם גרמניה לא פסקו באופן מוחלט, ובשנת 1935 חיבר צווייג את הליברית לאופרה "האישה השתקנית" מאת ריכרד שטראוס. באותה שנה נסע גם לדרום אמריקה, והוקסם מברזיל.

בשנת 1936 אסרו הנאצים על פרסום ספריו של צווייג בגרמניה. נישואיו הראשונים הסתיימו בגירושין. עם הצטרפות אוסטריה לרייך הגרמני ב-1938, עקר צווייג באופן סופי לבריטניה. בבריטניה נישא בפעם השנייה, לשרלוט (לוטה) אלטמן.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל אזרחות בריטית. הוא עזב את לונדון ועבר לברזיל, בדרך שהה גם בניו יורק, בארגנטינה ובפרגוואי.

בשנת 1941 הופיעה הנובלה שלו, משחק המלכים (Die Schachnovelle). שנה מאוחר יותר, לאחר מותו, יצאה לאור האוטוביוגרפיה העולם של אתמול. את העותק היחיד של כתב היד שלח צווייג להוצאה לאור יום אחד לפני מותו, בפברואר 1942. צוויג התאבד עם רעייתו, בעיירת הנופש פטרופוליס. הם נטלו תרופות במינון גבוה, "מתוך רצון חופשי ובהכרה צלולה" ובשל דאבון־לבו על חורבנה של "מולדתו הרוחנית אירופה".[1]

הקשר עם זיגמונד פרויד בכל פעם שצווייג הוציא ספר חדש, שלח העתק לזיגמונד פרויד. פרויד קרא מיד והגיב במכתב בפירוט, תוך שהוא נכנס לדקויות הדמויות ועושה להן מעין פסיכואנליזה.[2]

הנצחתו ב-2010 פרסם הסופר הצרפתי לוראן סקסיק רומן תיעודי בשם "ימיו האחרונים של סטפן צוייג".

ב-2014 יצא לאקרנים הסרט "מלון גרנד בודפשט", שהפיק וביים הבמאי האמריקאי וס אנדרסון, לפי תסריט שנכתב על פי כמה מסיפוריו של צווייג.

ב-2016 יצא סרט הדרמה "Stefan Zweig: Farewell to Europe", שמבוסס על הביוגרפיה של צווייג.

מבחר מכתביו מיתרים כסופים: שירים (1901). סוד בוער: נובלה (1911). בלהט סוד, תרגם אברם קנטור, ספרית הפועלים, 1997. פושה: ביוגרפיה, תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר (1929); מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, הוצאת גרעיני זהב, 1958; מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, תרגמה טלי שוורצשטיין-בסר, ספרי עליית הגג, 2003. מרי אנטואנט: ביוגרפיה (1932), תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, 1987. מרי סטיוארט: ביוגרפיה (1935). מגלן (1938), תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר. קוצר רוחו של הלב (1939), תרגמה ניצה בן-ארי, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984. העולם של אתמול (Die Welt von Gestern): ביוגרפיה (1942), תרגם ברוך קרופניק, הוצאת ליינמן, 1949; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ג 1982. משחק המלכים (Die Schachnovelle) (1941), תרגם פסח ליפובסקי, הוצאת ליינמן; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984. בלזק: ביוגרפיה ופרגמנטים אודות אונורה דה בלזק. שעות הרות גורל: שתים עשרה מיניאטורות היסטוריות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985. עשרים וארבע שעות בחיי אשה: תרגם א. כהן, הוצאת מסדה; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984; מהדורה נוספת: תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2018. הרחוב באור הירח: סיפורים, הוצאת מסדה. אמוק: נובלה, תרגם שמעון הלקין, הוצאת משרד הביטחון (ספריית תרמיל), 1964; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984. אראסמוס מרוטרדם: ביוגרפיה של דזיריוס אראסמוס, מבוא מאת פרופ' יעקב גולומב על אודות צווייג והזיקה שלו ליהדות, הוצאת כרמל, תשס"ד 2004. במבוכת הרגשות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1985. אנשים וגורלות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986. ירמיהו: מחזה. פיוט דרמטי, עברית- אביגדור המאירי הוצאת המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית ירושלים תש"י (1950) מכתבה של אלמונית: נובלה, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984. לילה מופלא: נובלה, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984. הנערה מהדואר, תרגמה טלי קונס, הוצאת מודן, 2013. רומן שנמצא בעיזבון של צווייג ופורסם לראשונה ב-1982. היה זה הוא?, תרגם הראל קין, הוצאת זיקית, 2015. נובלת מתח קצרה. עיני האח הנצחי, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2015, אגדה פילוסופית. מנדל של הספרים, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016 - סביב דמותו של "יעקב מנדל", יהודי רוסי שהיגר לוינה[3]. קלריסה, תרגמה טלי קונס, הוצאת מודן, 2016. הכוכב מעל היער, לראות אשה, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016. פחד, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2017. מרד המציאות, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2017. כתב יד שנתגלה מאוחר ופורסם לראשונה ב-1987 האוסף הבלתי נראה, תרגם גדי גולדברג, הוצאת מנגד, 2019. לקריאה נוספת גרשון שקד, "חסד התבונה וחרפת הייסורים: חליפת המכתבים בין יוזף רות לשטפן צווייג", מכאן ג', תשס"ג 2003. מרדכי נדב, "מהר הקפוצינים להר הצופים", הארץ, פברואר 1981. מרגריטה פזי, "עולמו של שטפן צווייג", על המשמר, דצמבר 1981. לורן סקסיק, ימיו האחרונים של סטפן צווייג, תרגם ניר רצ'קובסקי, ספרית פועלים, 2011.[4] נורית פגי, שטפן צווייג - רטוריקה של קורבן (עבודת מאסטר) קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: שטפן צווייג ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שטפן צווייג 70 שנה לסטפן צוויג

באתר הספרייה הלאומית רשימת פרסומיו של סטפן צווייג בקטלוג הספרייה הלאומית מכתבו של וולטר רתנאו אל סטפן צוייג
באתר הספרייה הלאומית אתר המוקדש לשטפן צווייג שטפן צווייג, הדיוקן , דבר, 8 במאי 1936, פרק העוסק בזיגמונד פרויד מתוך הספר "ריפוי בדרך הרוח". מוות בפטרופוליס , דבר, 6 באפריל 1962, המשך עופר אדרת, "ביני לביני השתעשעתי תמיד ברעיון לתאר את סיפורה של פלשתינה" , באתר הארץ, 16 באוקטובר 2009 פריץ נשיץ, 23.2.1962, לבטים ששמם סטפן צווייג , באתר הארץ, 18 במרץ 2012 דוד רוזנטל‏, "הנערה מהדואר" התגלה בעזבונו של שטפן צוויג 40 שנים לאחר מותו, ועדיין רלוונטי , באתר וואלה! NEWS‏, 31 באוקטובר 2013 עופרה עופר אורן, "מנדל של הספרים": דרישת שלום מרתקת , בבלוג "סופרת ספרים", 6 במאי 2016 ביקורת על הספר ימיו האחרונים של סטפן צוויג
באתר יד ושם אריק גלסנר, "קלריסה": תזכורת לכישרונו של שטפן צוויג , באתר ynet, 9 בספטמבר 2016 דוד רוזנטל‏, בין מלחמות: "קלריסה" הוא ספר אנושי ומרגש על אירופה של שנות ה-20 וה-30 , באתר וואלה! NEWS‏, 11 בספטמבר 2016 אריק גלסנר, על "קלריסה", של שטפן צוויג על "עיני האח הנצחי" של צוויג , פורסם במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 15 בספטמבר 2016 עופר אדרת, שטפן צווייג מסביר למעריץ צעיר למה יהודים לא צריכים להתגאות בדתם , באתר הארץ, 15 בנובמבר 2016 מורדי מילר, גילוי מאוחר , פורסם במוסף שבת של מקור ראשון, 22 בינואר 2017 עופרה עופר אורן, "מרד המציאות": איך ההיסטוריה משפיעה על חייהם של אוהבים , בבלוג "סופרת ספרים", 2 בינואר 2018 עופרה עופר אורן, "24 שעות בחיי אישה": האם לא תיתכן שום מיניות אצל אישה בת 67? , בבלוג "סופרת ספרים", 21 במרץ 2019 כרמית ספיר ויץ, ‏לא אהד את הרעיון הציוני: סוד קסמו של הסופר שטפן צוויג , באתר מעריב השבוע, 19 ביוני 2016 עופרה עופר אורן, שטפן צווייג, "קוצר רוחו של הלב": האם יאושו של הזולת מחייב אותנו? , בבלוג "סופרת ספרים", 2 ביולי 2019 הערות שוליים
מכתב ההתאבדות של שטפן צווייג , "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, פברואר 2019
ד"ר סטפן ליט ממחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית, והאחראי על אוספים ארכיוניים בלועזית, (כרמית ספיר ויץ, ‏לא אהד את הרעיון הציוני: סוד קסמו של הסופר שטפן צוויג , באתר מעריב השבוע, 19 ביוני 2016)
יצחק מור, ‏סקירת הספר , השילוח גיליון 1 , אוקטובר 2016
אירי ריקין, "ימיו האחרונים של סטפן צווייג" מאת לורן סקסיק, 40 ספרים וכמוסת רעל , באתר הארץ, 25 במאי 2011 מיה סלע, ספר חדש של לורן סקסיק בוחן את אישיותו של סטפן צוויג ואת המניעים להתאבדותו , באתר הארץ, 18 במרץ 2011 עילי ראונר, היא מצליחה להגות משפט: אתה אוהב אותי? , באתר הארץ, 15 באפריל 2011 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%98%D7%A4%D7%9F_%D7%A6%D7%95...
view all

Dr. phil. Stefan Zweig's Timeline

November 28, 1881
Vienna, Austria
February 23, 1942
Age 60
Petropolis, Brazil
Petrópolis, Rio de Janeiro, Brazil