Edmund Georg Hermann Landau

http://en.wikipedia.org/wiki/Edmund_Landau

Edmund Landau was born in Berlin. His father was Leopold Landau, a gynecologist and his mother was Johanna Jacoby. Landau studied mathematics at the University of Berlin and received his doctorate in 1899 and his habilitation (the post-doctoral qualification required in German universities) in 1901. His doctoral thesis was 14 pages long. In 1905 he married Marianne Ehrlich, the daughter of the biologist Paul Ehrlich, who was awarded the 1908 Nobel Prize in Physiology or Medicine.

באוגוסט 1883 נישא ארליך בעיר נוישטט (כיום פרודניק, בדרום-מערב פולין) להדוויג פינקוס (שהייתה אז בת 19) ולזוג נולדו שתי בנות, שטפי ומריאנה. בתו של ארליך, מריאנה, נישאה לאדמונד לנדאו, מייסד המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.‏[1] http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%93_%...

מונד לנדאו אדמונד לנדאו Edmund Landau 1877 –‏ 1938 Edmund Landau.jpg תרומות עיקריות מחקרים בתחום תורת המספרים [%D7%94%D7%A6%D7%92%D7%94]נתונים נוספים אדמונד גאורג הרמן (יחזקאל) לנדאו (Edmund Georg Hermann (Yehezkel) Landau;‏ 14 בפברואר 1877, ברלין – 19 בפברואר 1938, ברלין) היה מתמטיקאי גרמני-יהודי שעסק בתורת המספרים, ממייסדי האוניברסיטה העברית בירושלים.

תוכן עניינים [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] 1 ביוגרפיה 2 לקריאה נוספת 3 קישורים חיצוניים 4 הערות שוליים ביוגרפיה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] אדמונד לנדאו נולד בשנת 1877 בברלין, בן למשפחה יהודית עשירה. אביו, לאופולד לנדאו, היה גינקולוג, מצאצאי אחיו של הרב יחזקאל לנדא, ואמו, יוהנה יעקובי, הייתה ממשפחת בנקאים נודעת. בגיל 16 החל לנדאו ללמוד מתמטיקה באוניברסיטת ברלין, ובגיל 22 קיבל תואר דוקטור במתמטיקה, על עבודה בהנחייתם של פרדיננד גאורג פְרוֹבֶּניוס (Frobenius) ולצרוס פוקס (Fuchs). כעבור שנתיים סיים את ההביליטציה, שהעניקה לו זכות למשרת הוראה באוניברסיטה.

משנת 1899 עד 1909 לימד באוניברסיטת ברלין. בשנת 1903 הציג הוכחה פשוטה במידה ניכרת מההוכחה הידועה למשפט המספרים הראשוניים. בשנת 1909 מונה כמחליפו של הרמן מינקובסקי באוניברסיטת גטינגן, שהייתה המרכז המתמטי של גרמניה ובעלת מוניטין עולמי, עם סגל שכלל את דויד הילברט, פליקס קליין ואחרים. לנדאו התמקד בתורת המספרים האנליטית, ונמנה עם מובילי הענף – ספרו Handbuch der Lehre von der Verteilung der Primzahlen היה הצגה שיטתית ראשונה של ענף זה. תרם תרומה חשובה גם לאנליזה מרוכבת, וכתב ספר על היסודות האקסיומטיים של האנליזה המתמטית. פרסם יותר מ-250 מאמרים.

התעשיין היהודי-גרמני פאול וולפסקהל (Wolfskehl), שהיה מתמטיקאי חובב, הקצה בצוואתו 100,000 מרקים למי שיוכיח את המשפט האחרון של פרמה. לנדאו, שאל מחלקתו באוניברסיטת גטינגן נשלחו ההוכחות, כולן שגויות, הכין מכתב סטנדרטי עם מקום למספרי העמוד והשורה שבהם נמצאה הטעות הראשונה, ונתן לתלמידיו למלא אותו.

בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 פעל לנדאו להקמתו של המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, שהייתה באותה עת בשלבי הקמה. לנדאו היה חבר בוועדה המייעצת של האוניברסיטה, וטיפל ברכישת ספרייתו של פליקס קליין למכון למתמטיקה. בטקס חנוכתה של האוניברסיטה, ב-1 באפריל 1925, נשא הרצאה בעברית שכותרתה "שאלות פתורות וסתומות בתורת המספרים האלמנטרית". לנדאו למד עברית בעצמו, מתוך כוונה לעבור לירושלים. קודם להגעתו לירושלים, ניהל משא ומתן עם נשיא האוניברסיטה העברית, יהודה מאגנס, על תנאי העסקתו ועל גודל הבניין שישמש את המכון למתמטיקה, אף שהיה ברור שלנדאו ירד ברמת חייו ובתנאי עבודתו עם המעבר מגטינגן לירושלים. בשנת 1927 עלה לנדאו לארץ ישראל עם משפחתו, והחל ללמד באוניברסיטה העברית. לנדאו ומשפחתו התקשו להסתגל לתנאי החיים בירושלים, וגרוע מכך – לנדאו נקלע למאבק על השליטה באוניברסיטה העברית בין מאגנס לבין אלברט איינשטיין וחיים ויצמן. מאגנס הציע למנות את לנדאו לרקטור האוניברסיטה, אך איינשטיין וויצמן התנגדו לכך. לנדאו, שסלד ממאבק זה, אליו נקלע שלא מרצונו, חזר לגרמניה בשנת 1928.

לנדאו פעל באוניברסיטת גטינגן עד לשנת 1933, אז עלו הנאצים לשלטון במדינה. רבים מהמתמטיקאים באוניברסיטת גטינגן היו יהודים, ובהם אמי נתר, ריכרד קוראנט ופליקס ברנשטיין. באפריל 1933 נחקק בגרמניה חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, ולפיו דרש המשטר הנאצי לסלק ממשרותיהם את כל עובדי הציבור היהודים. בהתאם לחוק זה הוצאו נתר, קוראנט וברנשטיין לחופשה בלתי מוגבלת בזמן. החוק לא חל על יהודים שמונו למשרתם עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, ולכן לא חל על לנדאו. עם זאת, נאסר עליו ללמד, ואת מקומו כמורה תפס עוזרו, שהיה נאצי. בסמסטר שלאחר מכן ניסה לנדאו לחזור וללמד, אך חרם של הסטודנטים ושומרים של האס אה מנעו ממנו לעשות זאת. לאחר לחץ נוסף נאלץ לנדאו לפרוש ממשרתו. המכון למתמטיקה באוניברסיטת גטינגן לא חזר מעולם לימי תפארתו.

בשנת 1905 נישא למריאן ארליך, בתו של פאול ארליך, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1908.

בשנת 1934 עבר לנדאו לברלין, שם נפטר בשנת 1938.

ההיסטוריון ליאו קורי תיאר את סגנונו של לנדאו:

הרצאותיו של לנדאו היו מסודרות ומוקפדות ללא כל פשרה, וכך היו גם מאמריו וספריו. הוא הביא לידי קיצוניות סגנון של הצגת תוצאות מתמטיות, בדרך של טיעון לוגי חמור ומדוקדק. "סגנון לנדאו" היה הכינוי לדרך ההצגה שבה הובאו בפני התלמיד הגדרות אבסטרקטיות ללא כל מוטיבציה ברורה, ניסוח של משפט והוכחתו הלוגית ללא כל פנייה לדוגמאות. סגנון זה הפך למקובל מאוד במהלך המאה ה-20, לפחות בקרב חוגים אחדים באירופה ובאמריקה, אבל הוא היה חריג למדי בנוף של גטינגן בתחילת המאה.‏‏‏[1] על שמו של לנדאו קרויים:

פונקציית לנדאו, לאחר שבשנת 1902 הוכיח תכונה הקשורה בגבול שלה. משפט האידאלים הראשוניים של לנדאו בעיות לנדאו: ארבע בעיות העוסקות במספרים ראשוניים, שאותן תיאר לנדאו בקונגרס הבינלאומי של המתמטיקאים בשנת 1912 כ"בלתי ניתנות לפתרון במצב הידע הנוכחי". הבעיות נותרו בלתי פתורות עד היום. סימון לנדאו אי-שוויון לנדאו-קולמוגורוב קבוע לנדאו-רמנוג'אן בשנת 1989 הוקם באוניברסיטה העברית בירושלים מרכז לנדאו למחקר ולאנליזה מתמטית.

לקריא

Edmund Georg Hermann Landau (* 14. Februar 1877 in Berlin; † 19. Februar 1938 ebenda) war ein deutscher Mathematiker, der sich um die analytische Zahlentheorie verdient gemacht hat.

https://de.wikipedia.org/wiki/Edmund_Landau