Eliyahu Hakim

משרד הביטחון: דף הנצחה

Eliyahu Hakim, אליהו חכים‎ 1925-22 March 1945) was a Lehi member, known for taking part in the 1944 assassination of Lord Moyne, the British Minister Resident in the Middle East.

Biography

Born in Beirut, Hakim moved to Mandatory Palestine with his family when he was seven. He grew up in the port city of Haifa.

As a teenager, he joined Lehi, but then volunteered for the British Army during World War II. Posted to Cairo, Hakim deserted in order to continue his anti-British activities on behalf of Lehi.

He gained a reputation as a daring fighter who participated in many brazen attacks, including the failed assassination attempt against Harold MacMichael, the British High Commissioner for Palestine, in 1944.

Assassination of Lord Moyne

On November 6, 1944, Hakim and Eliyahu Bet-Zuri killed Lord Moyne in Cairo.

Moyne arrived in his car with his driver, Corporal Fuller, his secretary, Dorothy Osmond, and his ADC, Major Andrew Hughes-Onslow. The ADC went to open the front door of the residence and the driver got out to open the door for Moyne. Hakim then pulled the car door open and shot Moyne three times, while Bet-Zuri killed the driver. The two assassins fled on their bicycles, pursued by an Egyptian motorcycle policeman who had been alerted by Major Hughes-Onslow. Hakim tried to shoot the policeman but he fired back and Hakim fell, wounded. The two were surrounded by an angry mob until they were extracted by the police. Moyne was rushed to hospital but died of his wounds that evening.

Hakim and Bet-Zuri were caught immediately and put on trial before a military court. They were convicted and sentenced to death. Both were hanged in Cairo on 22 March 1945, singing Hatikvah, the Zionist anthem, on the gallows.

Legacy

Hakim and Bet-Zuri's remains were brought to Israel in 1975 and reburied on Mount Herzl with full military honors.

A street is named after Hakim in the French Carmel neighborhood of Haifa.

________________________________________________________________

אֵלִיָּהוּ חַכִּים

---

GEDCOM Note

Oley HaGardom (LEHI)

אֵלִיָּהוּ חַכִּים (2 בינואר 1925 - 22 במרץ 1945), היה יהודי ממוצא לבנוני, לוחם לח"י ולוחם בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. נתפס עם אליהו בית צורי בפעולת ההתנקשות בלורד מוין בקהיר, נידון למוות ונתלה. אחד משנים-עשר הרוגי מלכות (עולי הגרדום). י

ביוגרפיה

אליהו חכים נולד בשנת 1925 בביירות לפולה ושמעון הכהן. בהיותו בן 7 עלה לארץ ישראל עם הוריו. גדל והתחנך בחיפה. למד בבית הספר היסודי "אליאנס" ובבית הספר הריאלי. הצטרף בנעוריו ללח"י. בעקבות רצח אברהם שטרן (יאיר), מפקד הלח"י, נפגעה פעילות הארגון, וחכים התנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ושירת במצרים. עם התאוששות הלח"י ערק חכים משירותו כדי להשתתף בפעולות לח"י. בין השאר השתתף בהתנקשות הכושלת בחיי הנציב העליון הרולד מקמייקל בשנת 1944

יחד עם לוחם לח"י נוסף, אליהו בית צורי, השתתף בית צורי בהתנקשות בלורד מוין, השר לענייני המזרח התיכון בממשלת בריטניה, שמקום מושבו היה בקהיר. ב-6 בנובמבר 1944, שני המתנקשים ירו בלורד מוין בעת שהיה במכוניתו והרגוהו. הם נתפסו בעת שנמלטו באופניים ממקום ההתנקשות, הועמדו לדין בפני בית דין צבאי מצרי, נדונו לעונש מוות והוצאו להורג בקהיר ב-22 במרץ 1945 בעודם שרים את "התקווה". י

חכים ובית צורי נקברו בבית העלמין היהודי בקהיר. ב-22 ביוני 1975, ביוזמתו של חבר הכנסת יצחק שמיר, אשר הכיר את השניים והיה זה ששלחם למשימה, הועלו גופותיהם של חכים ובית צורי לישראל במסגרת הסכם חילופי שבויים עם מצרים, והם נקברו בטקס צבאי בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל