Emmanuel Erich Marx

ויקיפדיה: עמנואל מרקס (נולד ב-8 במאי 1927) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל לחקר הסוציולוגיה לשנת תשנ"ח וחבר של כבוד במכון האנתרופולוגי המלכותי הבריטי

עמנואל מרקס נולד וגדל במינכן שבגרמניה. סבו מצד אביו הגיע לארץ ישראל ביחד עם ארבעה אחים ואחיות ב-1882 והתיישב בירושלים. כעבור שנים אחדות חזרו הסב ואח נוסף לגרמניה. המשפחה המורחבת הייתה דתית, אך משפחת הסב כבר הייתה חילונית. סבו מצד אימו הגיע לגרמניה מפולין, הקים בית חרושת לקרטונים והצליח בעסקיו. אביו, יצחק, היה יליד גרמניה ופקיד בחברת ביטוח ואילו אימו, רבקה, ילידת פולין, גדלה בגרמניה וניהלה חנות לדברי עור. נולדו להם שני בנים, עמנואל ושמעון. עמנואל מרקס ביקר בבית ספר יהודי בעיר מינכן. ב-1938, בליל הבדולח, הושלך אביו לדכאו ושוחרר כעבור חודשיים. בתחילת 1939 שלחו ההורים את שני הבנים לקרובים במנצ'סטר שבאנגליה; הם חששו שלא יצליחו לצאת את גרמניה. כעבור חדשים אחדים הושלך האב שנית למחנה ריכוז, ושוחרר בספטמבר 1939 כאשר זכה ל"סרטיפיקט" לעלות לארץ. מרקס ואחיו הצטרפו אל הוריהם בארץ בינואר 1940. המשפחה התיישבה בירושלים, והאב הגשים את חלומו ונעשה מוכר ספרים. מרקס ביקר בבית הספר התיכון הדתי "מעלה". ב-1946 החל שנת שירות כנוטר בעמק בית שאן, כשלמעשה עבר קורסים במסגרת ההגנה. למחרת כ"ט בנובמבר 1947 גויס לשירות פעיל בהגנה, ושירת שם ואחר כך בצה"ל עד תום המלחמה ב-1949. היה בגדוד "מוריה" שהשתתף בקרבות בירושלים. בסוף המלחמה עבר קורס קצינים

בסיום המלחמה החל ללמוד באוניברסיטה העברית סוציולוגיה, כלכלה, והמזרח התיכון בעת החדשה, וסיים את תואר המוסמך בשנת 1958. מוריו הבולטים היו מרטין בובר, שמואל נח אייזנשטדט והמורה החביב עליו היה דוד איילון. הוא כתב עבודת-מוסמך על הבדואים, בהדרכתו של אייזנשטדט. בעבודה ניסה לחבר בין המזרחנות לסוציולוגיה. לצורך העבודה שהה במשך שלושה חודשים בין בדואי עזזמה בנגב. הבדואים הפכו לאורך שנים רבות למרכז התעניינותו. במהלך הלימודים עבד שנה בצבא הקבע, אחר כך חמש שנים כספרן בספרייה הלאומית, ובשנים 1955-1959 שימש כעוזרו של שמואל (זיאמה) דיבון, היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה. בד בבד עבד עם מאיר יעקב קיסטר על הקמת מגמה מזרחנית בבתי הספר התיכוניים בישראל. בזמן שחקר את בדואי הנגב מצא מרקס שהסוציולוגיה מבית מדרשו של טלקוט פרסונס שהכיר עד אז לא סייעה בהסברת המציאות שנתקל בה והוא גילה את האנתרופולוגיה כדיסציפלינה מדעית. הוא גמר אומר להשתלם בתחום, שבאותם ימים לא נלמד בארץ. ב-1959 זכה במלגה של המועצה הבריטית ויצא ללמוד לדוקטורט במחלקה לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה, את הדוקטורט סיים ב-1963. מנחהו לדוקטורט היה פרופסור אמריס פיטרס ומוריו האחרים היו הפרופסורים מקס גלקמן, ויקטור טרנר וביל אפשטיין. הוא עשה עבודת שדה במשך שנה וחצי בשבט אבו ג'וועיד שבנגב. נושא הדוקטורט היה "ניתוח סוציולוגי של שארות וקבוצות קורפורטיביות בין הבדואים בנגב". הדוקטורט נבדל מעבודות אחרות שנכתבו באותה תקופה בכך ששילב את הקונטקסט החברתי בניתוח הסוציולוגי. כתוצאה מזה הבין ש"אורח החיים הבדוי הטיפוסי" של שבטים אלה אינו אלא תוצאה מכך שהממשל הצבאי הישראלי הטיל עליהם סגר ומנע מהם להשתתף בכלכלת השוק הרחבה

באותה תקופה הוקמה הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, הייתה זו האוניברסיטה היחידה שלא הייתה תלויה באוניברסיטה העברית, ומרקס הוזמן לייסד בה מחלקה לאנתרופולוגיה. הוא היה האנתרופולוג הראשון שזכה למינוי אקדמי רגיל בארץ. לימד באוניברסיטת תל אביב החל מ-1964, אז מונה כמרצה, וב-1979 מונה לפרופסור מן המניין. ב-1995 פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס. בשנת 1976 ייסד מרקס מחלקת מחקר אנתרופולוגית במכון לחקר המדבר של אוניברסיטת בן-גוריון בשדה בוקר ועמד בראשה עד 1989. היחידה הזאת שימשה מוקד משיכה לחוקרים שעסקו בחברות נוודים. הוא היה פרופסור אורח באוניברסיטאות מנצ'סטר, ברקלי, ברנדייס, קייפטאון, אוקספורד, האיים האגאיים, וקופנהגן. בשנת 1997 נבחר כחבר של כבוד במכון האנתרופולוגי המלכותי הבריטי

בשנת 1990-89 שימש יועץ אקדמי למרכז למחקרי פליטים של אוניברסיטת אוקספורד. בשנים 1995-1992 כיהן כמנהל המרכז האקדמי הישראלי בקהיר , גוף שנועד לפתח את קשרי המדע בין האוניברסיטאות המצריות והישראליות. באותן שנים הושגו כמה הישגים, כגון פתיחת ספריות ומכוני מחקר מצריים, ובכללם האוניברסיטה האמריקאית בקהיר, לחוקרים ותלמידים מישראל; נעשו מחקרים משותפים של חוקרים משתי הארצות; אנשי מדע מצריים ביקרו והרצו בארץ; פרופסורים מצריים תירגמו לערבית יצירות מופת מהספרות העברית החדשה, והיצירות פורסמו לראשונה בהוצאה מצרית; ונפתחו ספריות חדשות בהן נשמרו האוצרות של הקהילה היהודית והקראית במצרים

עמנואל מרקס נשוי לדליה, מורה ויועצת חינוכית, ולהם שלושה ילדים ושמונה נכדים (2008). י

• Updated from MyHeritage Family Trees by SmartCopy: Apr 8 2015, 10:07:45 UTC

ויקיפדיה: עמנואל מרקס (נולד ב-8 במאי 1927) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל לחקר הסוציולוגיה לשנת תשנ"ח וחבר של כבוד במכון האנתרופולוגי המלכותי הבריטי

עמנואל מרקס נולד וגדל במינכן שבגרמניה. סבו מצד אביו הגיע לארץ ישראל ביחד עם ארבעה אחים ואחיות ב-1882 והתיישב בירושלים. כעבור שנים אחדות חזרו הסב ואח נוסף לגרמניה. המשפחה המורחבת הייתה דתית, אך משפחת הסב כבר הייתה חילונית. סבו מצד אימו הגיע לגרמניה מפולין, הקים בית חרושת לקרטונים והצליח בעסקיו. אביו, יצחק, היה יליד גרמניה ופקיד בחברת ביטוח ואילו אימו, רבקה, ילידת פולין, גדלה בגרמניה וניהלה חנות לדברי עור. נולדו להם שני בנים, עמנואל ושמעון. עמנואל מרקס ביקר בבית ספר יהודי בעיר מינכן. ב-1938, בליל הבדולח, הושלך אביו לדכאו ושוחרר כעבור חודשיים. בתחילת 1939 שלחו ההורים את שני הבנים לקרובים במנצ'סטר שבאנגליה; הם חששו שלא יצליחו לצאת את גרמניה. כעבור חדשים אחדים הושלך האב שנית למחנה ריכוז, ושוחרר בספטמבר 1939 כאשר זכה ל"סרטיפיקט" לעלות לארץ. מרקס ואחיו הצטרפו אל הוריהם בארץ בינואר 1940. המשפחה התיישבה בירושלים, והאב הגשים את חלומו ונעשה מוכר ספרים. מרקס ביקר בבית הספר התיכון הדתי "מעלה". ב-1946 החל שנת שירות כנוטר בעמק בית שאן, כשלמעשה עבר קורסים במסגרת ההגנה. למחרת כ"ט בנובמבר 1947 גויס לשירות פעיל בהגנה, ושירת שם ואחר כך בצה"ל עד תום המלחמה ב-1949. היה בגדוד "מוריה" שהשתתף בקרבות בירושלים. בסוף המלחמה עבר קורס קצינים

בסיום המלחמה החל ללמוד באוניברסיטה העברית סוציולוגיה, כלכלה, והמזרח התיכון בעת החדשה, וסיים את תואר המוסמך בשנת 1958. מוריו הבולטים היו מרטין בובר, שמואל נח אייזנשטדט והמורה החביב עליו היה דוד איילון. הוא כתב עבודת-מוסמך על הבדואים, בהדרכתו של אייזנשטדט. בעבודה ניסה לחבר בין המזרחנות לסוציולוגיה. לצורך העבודה שהה במשך שלושה חודשים בין בדואי עזזמה בנגב. הבדואים הפכו לאורך שנים רבות למרכז התעניינותו. במהלך הלימודים עבד שנה בצבא הקבע, אחר כך חמש שנים כספרן בספרייה הלאומית, ובשנים 1955-1959 שימש כעוזרו של שמואל (זיאמה) דיבון, היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה. בד בבד עבד עם מאיר יעקב קיסטר על הקמת מגמה מזרחנית בבתי הספר התיכוניים בישראל. בזמן שחקר את בדואי הנגב מצא מרקס שהסוציולוגיה מבית מדרשו של טלקוט פרסונס שהכיר עד אז לא סייעה בהסברת המציאות שנתקל בה והוא גילה את האנתרופולוגיה כדיסציפלינה מדעית. הוא גמר אומר להשתלם בתחום, שבאותם ימים לא נלמד בארץ. ב-1959 זכה במלגה של המועצה הבריטית ויצא ללמוד לדוקטורט במחלקה לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה, את הדוקטורט סיים ב-1963. מנחהו לדוקטורט היה פרופסור אמריס פיטרס ומוריו האחרים היו הפרופסורים מקס גלקמן, ויקטור טרנר וביל אפשטיין. הוא עשה עבודת שדה במשך שנה וחצי בשבט אבו ג'וועיד שבנגב. נושא הדוקטורט היה "ניתוח סוציולוגי של שארות וקבוצות קורפורטיביות בין הבדואים בנגב". הדוקטורט נבדל מעבודות אחרות שנכתבו באותה תקופה בכך ששילב את הקונטקסט החברתי בניתוח הסוציולוגי. כתוצאה מזה הבין ש"אורח החיים הבדוי הטיפוסי" של שבטים אלה אינו אלא תוצאה מכך שהממשל הצבאי הישראלי הטיל עליהם סגר ומנע מהם להשתתף בכלכלת השוק הרחבה

באותה תקופה הוקמה הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, הייתה זו האוניברסיטה היחידה שלא הייתה תלויה באוניברסיטה העברית, ומרקס הוזמן לייסד בה מחלקה לאנתרופולוגיה. הוא היה האנתרופולוג הראשון שזכה למינוי אקדמי רגיל בארץ. לימד באוניברסיטת תל אביב החל מ-1964, אז מונה כמרצה, וב-1979 מונה לפרופסור מן המניין. ב-1995 פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס. בשנת 1976 ייסד מרקס מחלקת מחקר אנתרופולוגית במכון לחקר המדבר של אוניברסיטת בן-גוריון בשדה בוקר ועמד בראשה עד 1989. היחידה הזאת שימשה מוקד משיכה לחוקרים שעסקו בחברות נוודים. הוא היה פרופסור אורח באוניברסיטאות מנצ'סטר, ברקלי, ברנדייס, קייפטאון, אוקספורד, האיים האגאיים, וקופנהגן. בשנת 1997 נבחר כחבר של כבוד במכון האנתרופולוגי המלכותי הבריטי

בשנת 1990-89 שימש יועץ אקדמי למרכז למחקרי פליטים של אוניברסיטת אוקספורד. בשנים 1995-1992 כיהן כמנהל המרכז האקדמי הישראלי בקהיר , גוף שנועד לפתח את קשרי המדע בין האוניברסיטאות המצריות והישראליות. באותן שנים הושגו כמה הישגים, כגון פתיחת ספריות ומכוני מחקר מצריים, ובכללם האוניברסיטה האמריקאית בקהיר, לחוקרים ותלמידים מישראל; נעשו מחקרים משותפים של חוקרים משתי הארצות; אנשי מדע מצריים ביקרו והרצו בארץ; פרופסורים מצריים תירגמו לערבית יצירות מופת מהספרות העברית החדשה, והיצירות פורסמו לראשונה בהוצאה מצרית; ונפתחו ספריות חדשות בהן נשמרו האוצרות של הקהילה היהודית והקראית במצרים

עמנואל מרקס נשוי לדליה, מורה ויועצת חינוכית, ולהם שלושה ילדים ושמונה נכדים (2008). י