Etty Hillesum

MIDDELBURG - Etty Hillesum heeft in de Tweede Wereldoorlog geholpen bij het smokkelen van Joodse kinderen uit kamp Westerbork om hun levens te redden. Dat blijkt uit onderzoek door literatuurwetenschapper Bettine Siertsema.

• Etty Hillesum Centrum te Deventer
• Etty Hillesum JWA
• Etty Hillesum: An Interrupted Life the Diaries, 1941-1943 and Letters from Westerbork

Etty lived in the same time period and only blocks from where Anne Frank was hiding, and had the advantage of living as a Jewish housekeeper in a non-Jewish household.

Esther Etty Hillesum grew up in Deventer, a small city in the east of the Netherlands. There she attended the local gymnasium, of which her father, Dr. L. Hillesum, was the director and where he also taught classical languages. Her mother, Rebecca Bernstein, was born in Russia but fled to the Netherlands because of a pogrom.

Hillesum and her two brothers, Mischa and Jaap, were unusually gifted. Mischa was a pianist who performed Beethoven in public at the age of six and held the promise of being one of the greatest piano players in Europe.

Jaap finished the Gymnasium in less than the normal six years and became a physician after discovering some new vitamins when he was seventeen.

When Hillesum was eighteen she moved to Amsterdam, where she initially took her first degree in law and then enrolled in the faculty of Slavonic Languages to study Russian. All three were promising young people whose lives were cut short simply because they were Jews.

Just before the war Hillesum became a housekeeper in a huge house (Gabriel Metsustraat 6) overlooking the Museumplein, with the Concert Hall at one end and the Rijksmuseum at the other. The owner of the house, sixty-two-year-old Han Wegerif, soon became her lover. The “family” inhabiting “father” Han’s house were, together with students whom she taught Russian, the first main circle of characters described throughout the diary.

The second circle were people associated with Julius Spier (“S”), a fifty-six-year old “psychochirologist” who diagnosed by reading palms and, following analysis training with Carl Jung, also provided therapy—albeit of an unusual kind. After a few therapeutic sessions Hillesum became his assistant, intellectual partner and ultimately also his lover.

Hillesum started her diary on March 9, 1941, when the Germans had occupied the Netherlands for nearly one year. Yet it was not the war that seems to have prompted her writing. Overwhelmed by Spier’s charismatic personality and teaching, she used her diary to think and to comprehend the essence of human nature while simultaneously rebuilding her personality. As her diary progressed, she developed religious insights that have little to do with established religion and culminated in a mystical relationship with the God inside her. . . . Continued

Links

http://www.joodsmonument.nl/person/460108/en

http://www.ehoc.ugent.be/en

http://jwa.org/encyclopedia/article/hillesum-etty

http://fr.wikipedia.org/wiki/Etty_Hillesum

https://en.wikipedia.org/wiki/Etty_Hillesum

Etty Hillesum: An Interrupted Life the Diaries, 1941-1943

Etty Hillesum Centrum te Deventer - Roggestraat 3 - 7411 EP Deventer - 0570-641003

Kind:
Esther Hillesum
Geslacht: Vrouw Geboorteplaats: Middelburg Geboortedatum: donderdag 15 januari 1914 Vader: Levie Hillesum Moeder: Riva Bernstein Gebeurtenis: Geboorte Datum: donderdag 15 januari 1914 Gebeurtenisplaats: Middelburg

https://core.ac.uk/download/pdf/154951781.pdf

cf.: https://commons.wikimedia.org/wiki/Category:Stolpersteine_in_Amsterdam

אסתר (אתי) הילסום 15 בינואר 1914, מידלבורך, הולנד - 30 בנובמבר 1943, אושוויץ), יהודייה־הולנדית, מחברת יומנים אשר לא רק מתארים את אימי השואה, אלא בעיקר מגוללים מסע נפשי ורוחני של אישה צעירה לעבר ייעודה והתעלותה הרוחנית.

מתוך יומניה

(מתוך הספר "השמיים שבתוכי")

"הייתי רוצה להיות רטייה על פצעים רבים."
"הסבל איננו מתחת לכבודו של האדם. כלומר: אפשר לסבול בכבוד או באי כבוד."
"החשיבה היא עיסוק נאה ונאצל כשמדובר בלימודים, אבל אי אפשר להיעזר בה כדי לצאת ממצבי רוח קשים."
"אני מודה לך על שחננת אותי בכישרון לקרוא אנשים. לפעמים הם כמו בית שדלתותיו פתוחות לרווחה. אני נכנסת לתוכו ומשוטטת במסדרונותיו ובחדריו, וכל בית שונה מקודמיו, ובכל זאת כולם דומים."
"האמת שהמציאות אינה מציאותית בעיני, ולכן אני לא מצליחה להגיע לכלל מעשים, כיוון שאני לא תופסת עד כמה הם חשובים וכבדי משקל."
"גם עכשיו אני מרגישה שהייתי רוצה להתכרבל בזרועותיו ולא להיות אלא אישה, או אולי עוד פחות מאישה, אולי רק פיסת בשר נאהבת."
"לומר שהאדם הוא אדון לגורלו, זאת אמירה פזיזה מדי. אבל נכון לומר שהאדם הוא שקובע בעצמו את היחס שלו לגורלו."
"ובשלב מסוים משהו צומח בתוכך ואתה יודע שלעולם לא תאבד אותו עוד."
"הערב אצטרך להתפלל גם למען החייל הגרמני הזה. אחד מלובשי המדים הרבים לבש עכשיו פנים משלו."
"ברור שמדובר כאן בהשמדה טוטאלית! אבל הבה נישא גם אותה בכבוד."
"הייתי רוצה לכתוב מילים שהן חלק מאיזו שתיקה גדולה. ולא מילים שכל מטרתן להחריש את השתיקה ולנפץ אותה. המילים צריכות להדגיש את השתיקה."
"אני לא מאמינה שאפשר לתקן משהו בעולם בלי שנתקן קודם את עצמנו, וזה נראה לי הלקח היחיד שאפשר ללמוד מהמלחמה הזאת: שצריך לחפש את הרע בקרבנו ולא בשום מקום אחר."
"הייתי רוצה לכתוב ספר על חלוק אבן. הייתי יכולה לחיות בלי דבר מלבד חלוק אבן למשך זמן ממושך ועדיין להרגיש שאני חיה בעולמו הגדול של אלוהים."
"המציאות אינה מציאותית בעיניי. שורה אחת של רילקה נראית לי מציאותית יותר מאשר לעבור דירה או משהו כזה."
"כל חלקיק של שנאה שיתווסף לעולם הזה, יעשה אותו מדברי עוד יותר מכפי שהוא בלאו הכי."
"להניף את העט הנובע הזה כמו פטיש, שכל מילה תהיה כמו מכת קורנס, תספר על גורלנו ועל מה שקורה עכשיו ומעולם לא קרה בצורתו הנוכחית."
"המצוקה כאן באמת נוראה, ובכל זאת, בשעות הערב, כשהיום נסוג ומתרחק, אני צועדת בצעדים קלילים לאורך גדרות התיל ומלבי עולה תמיד התחושה — ואין מה לעשות, זה פשוט כך, זה משהו עמוק ובסיסי: החיים נפלאים ונשגבים, יבוא יום ונצטרך לבנות לנו עולם חדש, ועל כל פשע וכל זוועה עלינו לענות באהבה וטוּב לב, שהם תוצאה של מאבק פנימי. מותר לנו לסבול, אבל לא להיכנע לסבל."