Eugene Wigner, Nobel Prize in Physics 1963

Eugene Paul "E. P." Wigner (Wigner Jenő Pál; November 17, 1902 – January 1, 1995) FRS was a Hungarian American theoretical physicist and mathematician.

He received a share of the Nobel Prize in Physics in 1963 "for his contributions to the theory of the atomic nucleus and the elementary particles, particularly through the discovery and application of fundamental symmetry principles"; the other half of the award was shared between Maria Goeppert-Mayer and J. Hans D. Jensen. Wigner is important for having laid the foundation for the theory of symmetries in quantum mechanics as well as for his research into the structure of the atomic nucleus. It was Eugene Wigner who first identified Xe-135 "poisoning" in nuclear reactors, and for this reason it is sometimes referred to as Wigner poisoning. Wigner is also important for his work in pure mathematics, having authored a number of theorems.

Honors

• Nobel Prize, 1963
• Franklin Medal, 1950
• Atoms for Peace Award, 1959
• Eugene P. Wigner Reactor Physicist Award at the American Nuclear Society.
• Enrico Fermi Award.
• Wigner Fellowship Program at Oak Ridge National Laboratory (ORNL).
• "Auditorium at ORNL Renamed in Honor of Eugene P. Wigner" ORNL Press Release, (Jan. 11, 1996).

http://hu.wikipedia.org/wiki/Wigner_Jen%C5%91

Kisbolygó Wigner Jenőről

Az 2001. január 1-jén két magyar csillagász által (Sárneczky Krisztián és Kiss László) által fölfedezett kisbolygót Wigner Jenőről nevezték el (75570 Jenőwigner).

Asteroid after Eugene Wigner

On 1 January 2001. discovered asteroid by two Hungarian astronomer (Chris Sárneczky and Laszlo Kiss) named after Eugene Wigner (75570 Jenőwigner).

יוג'ין פול "אי. פי." ויגנר ( ינה פאל ויגנר; 17 בנובמבר 1902 - 1 בינואר 1995) היה פיזיקאי ומתמטיקאי אמריקאי-הונגרי, ממוצא יהודי. אחד מאבות הפיזיקה הגרעינית וממשתתפי פרויקט מנהטן. זכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1963.

קורות חייו

ילדות ולימודים

ויגנר נולד בבודפשט שבאוסטרו-הונגריה למשפחה יהודית. אביו היה מנהל מפעל לעיבוד עורות. מגיל חמש למד בעזרת מורים פרטיים. בגיל אחת עשרה אובחן כחולה בשחפת ונשלח להחלים בהרי האלפים האוסטריים. לאחר שישה שבועות התברר כי האבחנה הייתה שגויה אך את השבועות שעברו בינתיים העביר בפתרון בעיות מתמטיות.

ויגנר חגג בר מצווה חילונית, אולם למד יהדות אצל רב כמו שאר בני הקהילה. לאחר שסיים בהצטיינות את בית הספר התיכון הלותרני בבודפשט (חברו לספסל הלימודים היה המדען לעתיד ג'ון פון נוימן, שנה אחת מתחתיו). נשלח ללמוד באוניברסיטה הטכנית של ברלין שם פגש, במסגרת החברה הגרמנית לפיזיקה, מדענים כמקס פלאנק, ורנר הייזנברג ואלברט איינשטיין.

כחלק מתגובתם לשלטון ההונגרי הקומוניסטי ולהתבלטות של יהודים במשטר זה, משפחת ויגנר המירה את דתה לנצרות בזרם הלותרניזם. מאוחר יותר בחייו הסביר ויגנר שזו "לא הייתה החלטה דתית בלב שלם, אלא החלטה אנטי-קומוניסטית".

קריירה בגרמניה

בברלין החל ויגנר לעבוד במכון הקיסר וילהלם (לימים מכון מקס פלאנק) תחת מורו מיכאל פולני.

בשנות העשרים המאוחרות עסק בתחום החדש של מכניקת הקוונטים. הוא עבד באוניברסיטת גטינגן כעוזרו של המתמטיקאי דויד הילברט אך הקדיש את זמנו לפיזיקה. הוא הניח את יסודות התאוריה של מכניקת הקוונטים הסימטרית ועשה שם לעצמו בעולם המדעי. בשנות השלושים חקר גם את גרעין האטום.

קריירה בארצות הברית בשנת 1930 זכה למשרה באוניברסיטת פרינסטון יחד עם פון נוימן, אך שניהם המשיכו לשהות באירופה כמחצית מזמנם. עם עלייתו לשלטון של היטלר מצאו מקלט בארצות הברית. בפרינסטון פגש שוב את איינשטיין ואף את פול דיראק, שגם נשא לאישה את הצעירה משתי אחיותיו.

בשנת 1934 שיער את קיומו של מבנה גבישי המורכב מאלקטרונים בלבד, הנקרא על שמו גביש ויגנר (אנ'). התאוריה אוששה על ידי חוקרי מכון ויצמן למדע במחקר שפורסם בשנת 2019 במגזין סיינס.

משבוששה האוניברסיטה לחדש את חוזהו ב-1936, נדד למדיסון, בירת ויסקונסין ולימד באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון המקומית. הוא נשא לאישה סטודנטית לפיזיקה בשם אמליה פרנק אך זו נפטרה ב-1937. ויגנר התאזרח בארצות הברית וב-1938 חזר והצטרף לאוניברסיטת פרינסטון.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה היה ויגנר אחד הפעילים למען הקמת פרויקט מנהטן. לאחר שהוקם, השתתף בו כחוקר באוניברסיטת שיקגו בין השנים 1942 ל-1945.

ב-1941 נישא בשנית, למרי אנט וילר.

לאחר שנה כמנהל המחקר במעבדות קלינטון שבטנסי שב ללמד בפרינסטון ב-1947. מאז כיהן כפרופסור לפיזיקה מתמטית בפרינסטון עד פרישתו ב-1971.

בין השנים 1952 ו-1957, ולאחר מכן בין 1959 ל-1964, היה חבר בוועדה המייעצת לסוכנות האמריקאית לאנרגיה אטומית.

ב-1963 זכה בפרס נובל על "תרומתו לתאוריה של גרעין האטום והחלקיקים הבסיסיים ובייחוד התגלית והיישום של עקרונות הסימטריה הבסיסיים".

ב-1992 פרסם את זכרונותיו, ושלוש שנים לאחר מכן נפטר בפרינסטון, ניו ג'רזי.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%92%27%D7%99%D7%9F_%D7...