HaRav Yitzhak Ben Shmuel Jaffe, R"I HaZaken of Dampierre

--------------------------------------------

Isaac ben Samuel the Elder, also known as the Ri ha-Zaken, was a French tosafist and Biblical commentator. He flourished at Ramerupt and Dampierre, France in the twelfth century.

Biography

On his father's side Isaac was a grandson of R. Simhah ben Samuel of Vitry, author of the Maḥzor Vitry; on his mother's side he was a nephew of Rabbeinu Tam, of Rashbam, and of Isaac ben Meir (RiBaM), a great-grandson of Rashi, and a relative of R. Eleazar of Worms.

He was surnamed "ha-Zaḳen" (the elder) to distinguish him from another tosafist of the same name, Isaac ben Abraham, surnamed "ha-Baḥur" (the younger).

He is often quoted as R. Isaac of Dampierre (Maimuniyyot, Ma'akalot Asurot, No. 5; Shibbole ha-Leḳeṭ ii., No. 40), but it seems that he lived first at Ramerupt, where his maternal grandfather resided (Sefer ha-Nayyar, p. 162; Maimuniyyot, l.c.). It was also at Ramerupt that he studied under his uncle R. Tam (Luria, Responsa, No. 29); after the latter had gone to Troyes, Isaac b. Samuel directed his school.

Isaac settled at Dampierre later, and founded there a flourishing and well-attended school (Or Zarua, i. 126). It is said that he had sixty pupils, each of whom, besides being generally well grounded in Talmud, knew an entire treatise by heart, so that the whole Talmud was stored in the memories of his pupils (Menahem, Ẓedah la-Derek, Introduction).

As he lived under Philip Augustus, at whose hands the Jews suffered much, Isaac prohibited the buying of confiscated Jewish property, and ordered that any so bought be restored to its original owner. A particular interest attaches to one of his responsa, in which he relies on the oral testimony of his aunt, the wife of R. Isaac b. Meïr, and on that of the wife of R. Eleazar of Worms, a great-granddaughter of Rashi (Sefer ha-Nayyar, p. 167a).

He died, according to Heinrich Graetz (Gesch. vi. 210), about 1200; according to Henri Gross (Gallia Judaica, p. 161, and "R. E. J." vii. 76), between 1185 and 1195; and as he is known to have reached an advanced age, Gross supposes that he was not born later than 1115. On the other hand, Michael (Or ha-Ḥayyim, p. 512) says that as Isaac b. Samuel was spoken of as "the sainted master" (Sefer ha-Terumah, §§ 131, 161; Tos., Zeb. 12b, 59b), a term generally given to martyrs, he may have been killed at the same time as his son Elhanan (1184).

Tosafot

Isaac's tosafot completed the commentary of Rashi on the Talmud (Romm included in his edition of the Talmud Isaac ben Samuel's tosafot on Ḳiddushin). He also compiled and edited with great erudition all the preceding explanations to Rashi's commentary. His first collection was entitled Tosefot Yeshanim, which, however, was afterward revised and developed. He is quoted on almost every page of the Tosafot, and in various works, especially in the Sefer ha-Terumah of his pupil Baruch ben Isaac of Worms, and in the Or Zaṙua of Isaac ben Moses.

Isaac is mentioned as a Biblical commentator by Judah ben Eliezer (Minḥat Yehudah, p. 8b), who quotes also a work of Isaac's entitled Yalḳuṭe Midrash (ib. p. 22a); by Isaac ha-Levi; by Hezekiah ben Manoah in his Ḥazzeḳuni; and in two other commentaries (see Kerem Ḥemed, vii. 68). Isaac b. Samuel is supposed to be the author also of several liturgical poems, of a piyyuṭ to the Hafṭarah (Landshuth, Ammude ha-'Abodah, p. 108), and of a piyyuṭ for Purim (Maḥzor Vitry, No. 255; comp. Luzzatto in Berliner's Magazin, v. 27, Hebr. part). The authorship of these piyyuṭim may, however, belong to the liturgical writer Isaac ben Samuel of Narbonne.

[edit] Jewish Encyclopedia bibliography

   * Azulai, Shem ha-Gedolim, i.;

* Michael, Or haḤayyim, pp. 511-513;
* Isaac Hirsch Weiss, Dor, iv. 286, 342, 349;
* Heinrich Grätz, Gesch. 3d ed., vi. 210, 211, 214;
* Henri Gross, Gallia Judaica, pp. 161-168, 638;
* idem, in R. E. J. vii. 76;
* Adolf Neubauer, ib. xvii. 67;
* Leopold Zunz, Z. G. p. 33, passim.

According to Tzvi Harkavy, Yitzhak Hazaken was the son of Shmuel, the brother-in-law of Rabenu Tam and the Rashbam.

--------------------------------------------

Isaac ben Samuel the Elder, also known as the Ri ha-Zaken, was a French tosafist and Biblical commentator. He flourished at Ramerupt and Dampierre, France in the twelfth century.

Biography

On his father's side Isaac was a grandson of R. Simhah ben Samuel of Vitry, author of the Maḥzor Vitry; on his mother's side he was a nephew of Rabbeinu Tam, of Rashbam, and of Isaac ben Meir (RiBaM), a great-grandson of Rashi, and a relative of R. Eleazar of Worms.

He was surnamed "ha-Zaḳen" (the elder) to distinguish him from another tosafist of the same name, Isaac ben Abraham, surnamed "ha-Baḥur" (the younger).

He is often quoted as R. Isaac of Dampierre (Maimuniyyot, Ma'akalot Asurot, No. 5; Shibbole ha-Leḳeṭ ii., No. 40), but it seems that he lived first at Ramerupt, where his maternal grandfather resided (Sefer ha-Nayyar, p. 162; Maimuniyyot, l.c.). It was also at Ramerupt that he studied under his uncle R. Tam (Luria, Responsa, No. 29); after the latter had gone to Troyes, Isaac b. Samuel directed his school.

Isaac settled at Dampierre later, and founded there a flourishing and well-attended school (Or Zarua, i. 126). It is said that he had sixty pupils, each of whom, besides being generally well grounded in Talmud, knew an entire treatise by heart, so that the whole Talmud was stored in the memories of his pupils (Menahem, Ẓedah la-Derek, Introduction).

As he lived under Philip Augustus, at whose hands the Jews suffered much, Isaac prohibited the buying of confiscated Jewish property, and ordered that any so bought be restored to its original owner. A particular interest attaches to one of his responsa, in which he relies on the oral testimony of his aunt, the wife of R. Isaac b. Meïr, and on that of the wife of R. Eleazar of Worms, a great-granddaughter of Rashi (Sefer ha-Nayyar, p. 167a).

He died, according to Heinrich Graetz (Gesch. vi. 210), about 1200; according to Henri Gross (Gallia Judaica, p. 161, and "R. E. J." vii. 76), between 1185 and 1195; and as he is known to have reached an advanced age, Gross supposes that he was not born later than 1115. On the other hand, Michael (Or ha-Ḥayyim, p. 512) says that as Isaac b. Samuel was spoken of as "the sainted master" (Sefer ha-Terumah, §§ 131, 161; Tos., Zeb. 12b, 59b), a term generally given to martyrs, he may have been killed at the same time as his son Elhanan (1184).

Tosafot

Isaac's tosafot completed the commentary of Rashi on the Talmud (Romm included in his edition of the Talmud Isaac ben Samuel's tosafot on Ḳiddushin). He also compiled and edited with great erudition all the preceding explanations to Rashi's commentary. His first collection was entitled Tosefot Yeshanim, which, however, was afterward revised and developed. He is quoted on almost every page of the Tosafot, and in various works, especially in the Sefer ha-Terumah of his pupil Baruch ben Isaac of Worms, and in the Or Zaṙua of Isaac ben Moses.

Isaac is mentioned as a Biblical commentator by Judah ben Eliezer (Minḥat Yehudah, p. 8b), who quotes also a work of Isaac's entitled Yalḳuṭe Midrash (ib. p. 22a); by Isaac ha-Levi; by Hezekiah ben Manoah in his Ḥazzeḳuni; and in two other commentaries (see Kerem Ḥemed, vii. 68). Isaac b. Samuel is supposed to be the author also of several liturgical poems, of a piyyuṭ to the Hafṭarah (Landshuth, Ammude ha-'Abodah, p. 108), and of a piyyuṭ for Purim (Maḥzor Vitry, No. 255; comp. Luzzatto in Berliner's Magazin, v. 27, Hebr. part). The authorship of these piyyuṭim may, however, belong to the liturgical writer Isaac ben Samuel of Narbonne.

[edit] Jewish Encyclopedia bibliography

• Azulai, Shem ha-Gedolim, i.;
• Michael, Or haḤayyim, pp. 511-513;
• Isaac Hirsch Weiss, Dor, iv. 286, 342, 349;
• Heinrich Grätz, Gesch. 3d ed., vi. 210, 211, 214;
• Henri Gross, Gallia Judaica, pp. 161-168, 638;
• idem, in R. E. J. vii. 76;
• Adolf Neubauer, ib. xvii. 67;
• Leopold Zunz, Z. G. p. 33, passim.

  ---

  ---

  
  

Redundant duplicate profile with no added info. Should not have been created in the first place.

תלמיד מובהק לרבנו תם, נכד רש"י

אב ומורה לכל בעלי התוספות שבאו אחריו

ר"י

הוא ר' יצחק בן שמואל, והוא מכונה ר"י הזקן, ר"י בעל התוספות, ר"י מדנפירא (Dampierre). בן אחותו של ר"ת, תלמידו הגדול ביותר ויורשו. אמו היתה בת ר' מאיר ואחותם של רשב"ם, ריב"ם ור"ת. אביו הוא ר' שמואל בנו של ר' שמחה מוויטרי בעל מחזור ויטרי שהיה תלמידו של רש"י. בנו ר' אלחנן נהרג על קידוש השם בשנת 1184 בחיי אביו. ר' אלחנן זה הוא ר' אלחנן המוזכר בתוספות פעמים רבות (ראה למשל פסחים ל"ד, ע"א, ד"ה למה). ר"י עצמו נפטר בשנת 1189. נחשב לאבי התוספות. שמו נזכר כמעט בכל דיבור של התוספות שלנו, אך לא הגיע לידינו שום קובץ מתוספותיו. ישבו לפניו 60 תלמידים שכל אחד מהם ידע מסכת אחת על בוריה, ולכן כשלמדו מסכת כלשהי, עשו השוואה בין מה שהם לומדים לכל המקומות האחרים בתלמוד שנוגעים לנושא. וזו תמציתן של התוספות, לערוך עימות בין סוגיות.

רבי יצחק בן שמואל הזקן מדמפייר ידוע גם כר"י הזקן או כרבי יצחק בעל התוספות, מחשובי בעלי התוספות במאה ה-12 ופרשן מקרא. כינויו "ר"י הזקן" ניתן לו ככל הנראה כדי להבחין בינו לבין חכם אחר מבעלי התוספות, ר' יצחק בן אברהם - שכונה לפיכך "ר"י הבחור".

מצד אביו, היה ר' יצחק נכדו של רבי שמחה בן שמואל מויטרי (עורכו של מחזור ויטרי) ומצד אמו היה נינו של רש"י, ואחיינם של רבי יעקב בן מאיר המכונה "רבנו תם", רבי שמואל בן מאיר "הרשב"ם" ור' יצחק בן מאיר ("ריב"ם").

עוד בחייו של רבנו תם הקים רבי יצחק ישיבה בדמפייר, שלאחר מכן הפכה להיות בית יוצר לתוספות. כך הפך להיות מחשובי בעלי התוספות (הוא ורבנו תם נחשבים לגדולי בעלי התוספות).

השיג במקומות רבים על אבי זקנו רש"י. התוספות שחיבר שימשו נר לרגלי תלמידיו, ובהם רבי שמשון משאנץ. הזכיר בתשובותיו את סבתו מרים בתו של רש"י, ואת אלווינא בתו של רבי יהודה בן נתן (ריב"ן). עוד בחייו, בשנת ד'תתקמ"ד (1184) נהרג בנו רבי אלחנן על קידוש השם. היה מורם של רבים מחכמי אשכנז וצרפת, ובהם רבי אברהם בן עזריאל מחבר הספר "ערוגת הבשם".

בשנת 2001 נתגלה קובץ גדול המכיל מדברי בעלי התוספות ובעיקר ר"י הזקן. הקובץ נמצא בשלבי מחקר. עיקרו של הקובץ על מסכת שבת (החל בדף יג.), וההשערה הנבדקת היא שהכותב היה מתלמידיו של ר"י הזקן, משום שעל חלק מהדברים נחתם מ"ר = מפי רבי. חלקם של הדברים בקובץ מצויים בתוספות הנדפסים למסכת שבת. כמו כן, מכיל הקובץ מתוספות שחוברו על ידי רבינו תם, ריב"א, רשב"ם, ראב"ן, רבי אליעזר ממיץ, ר"י פורת, ואחרים

תלמיד מובהק לרבנו תם, נכד רש"י

אב ומורה לכל בעלי התוספות שבאו אחריו

ר"י

הוא ר' יצחק בן שמואל, והוא מכונה ר"י הזקן, ר"י בעל התוספות, ר"י מדנפירא (Dampierre). בן אחותו של ר"ת, תלמידו הגדול ביותר ויורשו. אמו היתה בת ר' מאיר ואחותם של רשב"ם, ריב"ם ור"ת. אביו הוא ר' שמואל בנו של ר' שמחה מוויטרי בעל מחזור ויטרי שהיה תלמידו של רש"י. בנו ר' אלחנן נהרג על קידוש השם בשנת 1184 בחיי אביו. ר' אלחנן זה הוא ר' אלחנן המוזכר בתוספות פעמים רבות (ראה למשל פסחים ל"ד, ע"א, ד"ה למה). ר"י עצמו נפטר בשנת 1189. נחשב לאבי התוספות. שמו נזכר כמעט בכל דיבור של התוספות שלנו, אך לא הגיע לידינו שום קובץ מתוספותיו. ישבו לפניו 60 תלמידים שכל אחד מהם ידע מסכת אחת על בוריה, ולכן כשלמדו מסכת כלשהי, עשו השוואה בין מה שהם לומדים לכל המקומות האחרים בתלמוד שנוגעים לנושא. וזו תמציתן של התוספות, לערוך עימות בין סוגיות.

רבי יצחק בן שמואל הזקן מדמפייר ידוע גם כר"י הזקן או כרבי יצחק בעל התוספות, מחשובי בעלי התוספות במאה ה-12 ופרשן מקרא. כינויו "ר"י הזקן" ניתן לו ככל הנראה כדי להבחין בינו לבין חכם אחר מבעלי התוספות, ר' יצחק בן אברהם - שכונה לפיכך "ר"י הבחור".

מצד אביו, היה ר' יצחק נכדו של רבי שמחה בן שמואל מויטרי (עורכו של מחזור ויטרי) ומצד אמו היה נינו של רש"י, ואחיינם של רבי יעקב בן מאיר המכונה "רבנו תם", רבי שמואל בן מאיר "הרשב"ם" ור' יצחק בן מאיר ("ריב"ם").

עוד בחייו של רבנו תם הקים רבי יצחק ישיבה בדמפייר, שלאחר מכן הפכה להיות בית יוצר לתוספות. כך הפך להיות מחשובי בעלי התוספות (הוא ורבנו תם נחשבים לגדולי בעלי התוספות).

השיג במקומות רבים על אבי זקנו רש"י. התוספות שחיבר שימשו נר לרגלי תלמידיו, ובהם רבי שמשון משאנץ. הזכיר בתשובותיו את סבתו מרים בתו של רש"י, ואת אלווינא בתו של רבי יהודה בן נתן (ריב"ן). עוד בחייו, בשנת ד'תתקמ"ד (1184) נהרג בנו רבי אלחנן על קידוש השם. היה מורם של רבים מחכמי אשכנז וצרפת, ובהם רבי אברהם בן עזריאל מחבר הספר "ערוגת הבשם".

בשנת 2001 נתגלה קובץ גדול המכיל מדברי בעלי התוספות ובעיקר ר"י הזקן. הקובץ נמצא בשלבי מחקר. עיקרו של הקובץ על מסכת שבת (החל בדף יג.), וההשערה הנבדקת היא שהכותב היה מתלמידיו של ר"י הזקן, משום שעל חלק מהדברים נחתם מ"ר = מפי רבי. חלקם של הדברים בקובץ מצויים בתוספות הנדפסים למסכת שבת. כמו כן, מכיל הקובץ מתוספות שחוברו על ידי רבינו תם, ריב"א, רשב"ם, ראב"ן, רבי אליעזר ממיץ, ר"י פורת, ואחרים