Haim Baruch Rosén

Haiim B. Rosén

ויקיפדיה

חיים ברוך רוזן (ד' באדר תרפ"ב, 4 במרץ 1922 – כ"ב בתשרי תש"ס, 2 באוקטובר 1999) היה פרופסור לבלשנות כללית ולבלשנות הודו-אירופית באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לבלשנות בשנת 1978 וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

ביוגרפיה

חיים רוזן נולד בווינה בירת אוסטריה ב-1922. עלה לארץ ישראל ב-1938, ערב מלחמת העולם השנייה. למד לימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית וקיבל תואר דוקטור בשנת 1948. המורה שהשפיע עליו יותר מכול היה יוחנן לוי. בשנים 1951–1952 שהה בצרפת לשם בתר-דוקטורט. הקים ביחד עם יעקב פולוצקי את החוג לבלשנות באוניברסיטה העברית. היה ממחברי הערכים בנושא בלשנות באנציקלופדיה העברית

ב-1981 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ב-1992 זכה בפרס הומבולדט. כיהן כסגן נשיא החברה הלינגוויסטית האמריקנית

תחומי מחקריו של רוזן היו הלשונות ההודו-אירופיות והבלשנות הכללית המשווה. בנוסף פרסם מספר מאמרים וספרים על לשונות שמיות, ובעיקר על העברית הישראלית. ספרו החשוב "העברית שלנו: דמותה באור שיטות הבלשנות" ראה אור ב-1955 בהוצאת עם עובד ותיאר את תהליך גיבושה של העברית המודרנית כשפה שמית עתיקה בשילוב השפעות מערביות מודרניות. גולת הכותרת של פועלו הייתה התקנת מהדורה מדעית של כתבי הרודוטוס שיצאה לאור בהוצאת טובנר בשנת 1987

רוזן (ביחד עם חיים בלנק) היה מן הבלשנים הראשונים שראו בעברית החדשה שפה מגובשת הראויה למחקר. עד זמנו שלטה הגישה שהעברית החדשה היא מעין אוסף לא מגובש של יסודות משכבות לשון קודמות ומשפות זרות, ושתופעות הלשון המתגלות בה הן שיבושים ושגיאות שאין למחקר עניין בהם. בספריו "העברית שלנו", "עברית טובה" ו-A Textbook of Israeli Hebrew ("ספר לימוד לעברית ישראלית"; באנגלית) הראה רוזן כי העברית הישראלית מקיימת מערכת לשונית יציבה דיה שמאפייניה והתהליכים המתרחשים בה דומים לאלה הקיימים בכל שפה מדוברת. כשהציג רוזן לראשונה את עמדותיו בשנות החמישים של המאה העשרים נמתחה עליו ביקורת נוקבת והחל פולמוס נרחב בקרב חוקרי העברית ומתקני הלשון, אולם לקראת סוף המאה ה-20 גישתו של רוזן הייתה לזרם המרכזי בקרב חוקרי הלשון העברית

לכבודו יצאה אסופת מאמרים בשלושה כרכים בשם "מזרח ומערב". י

אשתו חנה רוזן היא בלשנית העוסקת ביוונית ולטינית