Hillel Heinz Reinhard Oppenheimer

Hillel Oppenheimer (Hebrew: הלל אופנהיימר‎, born 'Heinz Reinhard Oppenheimer' 4 April 1899, died 1971), was an Israeli professor of botany.

Oppenheimer was born in Berlin, Germany in 1899. His father was Franz Oppenheimer, a German-Jewish sociologist and political economist. Between 1917 and 1922, Oppenheimer studied botany at universities in Berlin, Frankfurt and Freiberg in Germany and at the University of Vienna in Austria, where he received his doctorate.

At the invitation of Selig Suskin, Oppenheimer emigrated to Mandate Palestine in 1925, and for some years was actively involved in attempts to establish new settlements and drain the swamps around Zichron Yaacov.

In about 1931, he commenced working as a physilogist in the Department of Botany at the Hebrew University of Jerusalem. He helped found the Faculties of Natural Science and Agriculture at the university, and was their first lecturer on the subjects of anatomy and physiology of the plant. From 1933 to 1941, Oppenheimer headed the Department of Physiology and Genetics of the Agricultural Research Station in Rehovot. From 1941 to 1953, he was head of the department for the growth of citrus tree and agricultural botany, being appointed as a professor in 1949. Oppenheimer was dean of Faculty of Agriculture at the Hebrew University from 1953 to 1954.

In 1959, Oppenheimer was awarded the Israel Prize, in agriculture.

ויקיפדיה: הלל (היינץ ריינהרד) אופנהיימר (ה' בניסן תרנ"ט, 4 באפריל 1899 – 1971) היה פרופסור לבוטניקה, ממייסדי הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לחקר החקלאות לשנת תשי"ט

אופנהיימר נולד ב-1899 בברלין בירת גרמניה, בנם של מרתה ופרנץ אופנהיימר. אביו היה פרופסור לסוציולוגיה, יועצו של הרצל לענייני התיישבות ומהוגי רעיון הקואופרציה

בין השנים 1917–1922 למד אופנהיימר בוטניקה באוניברסיטאות ברלין, פרנקפורט, פרייבורג ווינה. בווינה קיבל תואר דוקטור. ולאחר מכן החל לעבוד כפיתופתולוג במשתלות בסמוך לברלין. להזמנתו של זליג סוסקין עלה לארץ ישראל בשנת 1925 וניהל את ניסיונות ההתיישבות שהגה סוסקין במעשב אהרונסון בביצות כברה שבזכרון יעקב. באותה עת הוא עסק גם בעיבוד החומר הבוטני שבעזבונו של אהרון אהרונסון וחיבר את ספרו "צמח עבר הירדן". י

לאחר כישלון ניסיונות התיישבות שבראשן עמד בשנים 1926–1931, החל אופנהיימר לעבוד כפיזיולוג במחלקה לבוטניקה של האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא השתתף בייסוד הפקולטות למדעי הטבע ולחקלאות והיה בהן המרצה הראשון לנושא אנטומיה ופיזיולוגיה של הצמח. בשנים 1933–1941 הוא עמד בראש המחלקה לפיזיולוגיה וגנטיקה של מטעים בתחנה לחקר החקלאות ברחובות ולאחר מכן, בשנים 1941–1953, עמד בראש המחלקה לגידול עצי הדר ובוטניקה חקלאית. בשנת 1949 קודם אופנהיימר לדרגת פרופסור. בשנים 1953–1954 שימש דקאן הפקולטה לחקלאות. היה ראש הקתדרה להורטיקולטורה

לצד פעילותו האקדמית היה אופנהיימר בין מייסדי "העיתון לבוטניקה ולמדעי הגננות של ארץ ישראל" (1935) ושימש ראש המחלקה לייעור של קרן קיימת לישראל ברחובות (1940–1941). כמו כן, הוא נמנה בין מייסדי החברה הבוטנית הארצישראלית וכיהן בראש הוועדה לחקלאות, גננות וייעור של ועדת המחקר המטאורולוגי של ממשלת המנדט

בשנת תשי"ט זכה אופנהיימר בפרס ישראל לחקר החקלאות על תרומתו לפיתוח ענף ההדרים בישראל, בעקבות פרסום ספרו "גידול עצי הדר". י

ב-1932 נישא לכרמלה בתו שלד"ר מקסים לויטה, אגרונום וחקלאי בבת שלמה.‏ בני הזוג היו הורים לשלוש בנות: רותי, יהודית, מיכל

בדצמבר 1970 נפטרה אשתו כרמלה.‏ הלל אופנהיימר נפטר ב-1971

דודנו, חנן אופנהיימר, היה חוקר חקלאות, מומחה לגידול עצי פרי טרופיים, מכליא זנים חדשים, מנהל במרכז וולקני ופרופסור בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לחקלאות לשנת תשכ"ח. על שמו ועל של דודנו נקרא רחוב ברחובות