Itschak Lipkin, Of Pinsk

http://he.wikipedia.org/wiki/יצחק ליפקין

[%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7 ליפקין (פעלז)-ויקיפדיה] https://he.wikipedia.org/wiki/יצחק_ליפקין_(פעלז)

אנציקלופדיה דוד תדהר

דיירי שכונת אוהל שלמה

http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/297 נולד בפינסק, רוסיה הלבנה, בשנת תקצ"ד (1834), לאביו ר' יוסף משה פעלז , מחסידיו המקורבים של ר' אהרן מקארלין. למד בחדרים ובבית-המדרש. כשהחליטו הוריו לעלות ארצה ואביו נסע אתו לברכת פרידה אל הרבי מקארלין שאל אותו הרבי, מה יעשה בארץ-ישראל ? - השיב הנער, שיתכסה בחול עד צוארו ויעסוק בתורה, והרבי ברך אותו, שיתעשר בארץ-ישראל ויזכה לראות דור רביעי, - וכן היה.

בשנת תר"ז יצאו לדרך, ובינתים פרצו מהפכות ומלחמות בכמה ארצות באירופה ובבלקן, ורק בקושי ובסכנת נפשות הצליחו להגיע באניה עד בירות, ומשם ברכיבה על גבי פרדות כשבועים, בהפסקות, עד שהגיעו דרך צפת לטבריה ושם התישבו.

כשנפטר אביו לאחר שנתים עלה ירושלימה, למד בישיבה והצטיין בשקידתו ובידיעותיו. נשא לאשה את איטה טויבה , בת ר' משה בן שמעון שמרלינג , מראשוניעמהם, ואף לבקר בכפרים רכוב על חמורו לגבות חובות, אם כי לא פעם היתה דרך כזו בחזקת סכנה בשל מנהגיהם הפרועים של לקוחותיו. הוא קיים יחסי ידידות אף עם "הרב השחור" הוא השייך אבו-יחיה מכפר דהריה (דביר, קרית ספר בתנ"ך), בן לאם כושית ושחור גם הוא, שכל ערביי הסביבה פחדו ממנו ויהודי חברון שילמו לו "דמי חסות", שנרשמו בפנקסי החלוקה של כולל חב"ד בשם תשלומים ל"הרבי השחור". ר' יצחק היה הראשון שהעיז לצאת לדור חוץ מחצר היהודים ואחריו יצאו גם אחרים וכך התרחב שטח הישוב היהודי בעיר האבות.

בשנת תר"ן עבר לירושלים והמשיך לעסוק במסחר ובשנת תרנד בנה את שכונת "שערי ירושלים" (הידועה בשם "שכונת אבו בסל" בקצה רחוב יפו, ליד שכונת "שערי צדק") וסמוכה לה עוד שכונה "אוהל משה", ובהן 40 דירות, שחלק מהן מכר ליחידים בתשלומים נוחים. חיבב את אנשי העבודה והמלאכה והתנגד ל"חלוקה" ולחיי בטלה ופשיטת-יד.

כשעלה ארצה היה נתין רוסי. כשנתן הקונסול הבריטי הראשון, פין , חסות בריטית לכל יהודי בארץ שרצה בכך, קיבל את הנתינות הבריטית ואז החליף את שם-משפחתו מ"פעלז" ל"ליפקין". לאחר זמן, כשהממשלה הבריטית סילקה את חסותה - בעקב הסכם עם הממשלה הטורקית - מעל כל ה"נתינים" שלא נולדו בשטח בריטי, השיג במהרה תעודת חסות מהקונסול האמריקאי. אך הפחה הירושלמי הציק לו בהפרעות בעסקיו ובסירוב לאשר את קניותיו והתקשרויותיו והציר האמריקאי היה מוחה בפני הממשלה המרכזית ובסוף שידל אותו הפחה בדברים ובהבטחות ליחס טוב והוגן, ואז קיבל את הנתינות הטורקית.

במלחמת-העולם הראשונה גזר עליו המצביא ג'מאל פחה גירוש לאנטוליה, ולמרות גילו המופלג נמלט לחיפה והסתתר שם כשנה וחצי עד שהצבא הטורקי נהדף מהארץ.

כל ימיו, עד שנתו ה-93, התהלך בריא ובקומה זקופה, רק בשני ימיו האחרונים חלה ונפטר בירושלים, י"ט אדר ב' תרפ"ז.

השאיר אחריו משפחה ענפה בת שלשה דורות (116 נפש).

צאצאיו: יעקב, חיים, שמעון, פנחס, שרה פרידה אשת יעקב סלונים (חברון), לאה , אשת צדוק קרויז, חנה אשת משה אליהו זקס ורבקה אשת פיבל וילנר

[http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/297]