Jacob Zemah

Jacob ben Hayyim Zemah (17th century) was a Portuguese kabalist and physician. He received a medical training in his native country as a Marrano, but fled about 1619 to Safed and devoted himself to the Talmud and the casuists ("poseḳim") until 1625; then he went to Damascus, where for eighteen years he studied kabbalah from the Zohar and the writings of Isaac Luria and Hayyim Vital. He finally settled at Jerusalem and opened a yeshivah for the study of the Zohar and other kabbalistic works, David Conforte being for some time one of his pupils (Ḳore ha-Dorot, pp. 36a, 49a).

Jacob Ẓemaḥ was one of the greatest kabbalists of his period and was a prolific author, his works including treatises of his own as well as compilations of the writings of Ḥayyim Vital. He produced twenty works, of which only two have been published. The first of these is the Ḳol ba-Ramah (Korez, 1785), a commentary on the Idra, which he began in 1643, and for which he utilized the commentary of Ḥayyim Vital. In the preface to this work he maintained that the coming of the Messiah depended on repentance ("teshuvah") and on the study of kabbalah from the Zohar and the writings of Isaac Luria, the delay in the advent of the Messiah being because schools for such study had not been established in every town.

His second published work is the Nagid u-Meẓawweh (Amsterdam, 1712), on the mystical meaning of the prayers, this being an abridgment of a compendium which Ẓemaḥ composed on the basis of a more comprehensive treatise.

Among his unpublished works, special mention may be made of the Ronnu le-Ya'aḳob, in which he calls himself "the proselyte" ("ger ẓedeḳ"; Cat. Oppenheimer, No. 1062 Q). This treatise consists of notes recorded while studying under Samuel Vital and supplemented by his own additions. In his compilation of Ḥayyim Vital's writings, Ẓemaḥ pretended to have discovered many works of Vital which were unknown to the latter's son Samuel.

He died at Jerusalem in the second half of the 17th century.

_______________________________________________

ויקיפדיה: רבי יעקב בן חיים צמח, 1570/1584? - ה'תכ"ז (1667), מקובל ורופא, מגדולי מדפיסי חיבורי האר"י

רבי יעקב נולד למשפחת אנוסים בליסבון שבפורטוגל. שנת הולדתו איננה ברורה, יש הגורסים כי נולד בשנת ה'ש"ל (1570), ולפי מקורות אחרים נולד בשנת ה'שמ"ד (1584). בפורטוגל חי כאנוס ועסק ברפואה, ובהיותו כבן שלושים עזב את פורטוגל ועבר לסלוניקי, ובה חזר בגלוי ליהדותו ולמד תורה. בשנת ה'שע"ח עלה לארץ ישראל וישב בצפת, שם עסק בלימוד תורת הנגלה ותורת הקבלה. משם פנה לדמשק והיה תלמידו של רבי שמואל ויטאל, בנו של רבי חיים ויטאל. בעיר זו השלים את כתיבת חיבורו "נגיד ומצווה" בשנת ה'שצ"ח, שהוא קיצור מכוונות האר"י

מדמשק עלה לירושלים. בירושלים חבר לר' אברהם אמיגו ור' שמואל אבן צחן, ורבי יעקב חגיז שהגיע לירושלים מאיטליה. בירושלים לא נשא רבי יעקב שום משרה ציבורית, אלא ישב ולמד בישיבתו של רבי יצחק גאון. יחד עם חבריו שבירושלים לחם מלחמה נמרצת בשבתי צבי

היה חתנו של רבי אברהם פליפ, כפי שעולה ממכתב הזמנה לרבי יששכר בר איילינבורג לכהן ברבנות צפת, שהוא היה בין החתומים עליו

רבי יעקב עסק בהדפסת הכתבים מ'המהדורא בתרא' של רבי חיים ויטאל, שנקברו אחרי מותו של רבי חיים בהתאם לצוואתו, ועל ידי תעניות רבות נגלה רבי חיים בשאלת חלום אל רבי יעקב צמח ורבי אברהם אזולאי, והתיר להם להוציא את הכתבים ממקום גניזתם ולהפיצם

הגרסה המקובלת היא שרבי יעקב נפטר בשנת ה'ת"ה (1645). אך רבי יעקב עמדין ומקורות נוספים‏ מציינים כי רבי יעקב לחם בשבתי צבי בשנת ה'תכ"ה (1665). לאחרונה התגלה כתב ידו של בנו ר' אברהם ששם קץ לאי-הבהירות, מאחר שממנו עולה בבירור שר' יעקב נפטר בשנת ה'תכ"ז (1667)‏ י