Jakob Wassermann

Wedding to Julie Speyer (439), Vienn, 1/6/1901

https://familysearch.org/pal:/MM9.3.1/TH-1971-25794-20674-95?cc=202...

http://en.wikipedia.org/wiki/Jakob_Wassermann

http://jakob-wassermann.de/leben/zeugen.htm

Jakob Wassermann (Hebrew: יעקב וסרמן‎; March 10, 1873 - January 1, 1934) was a Jewish-German writer and novelist.

Life

Jakob Wassermann in 1899

drawing by Emil Orlik

Born in Fürth, Wassermann was the son of a shopkeeper and lost his mother at an early age. He showed literary interest early and published various pieces in small newspapers. Because his father was reluctant to support his literary ambitions, he began a short-lived apprenticeship with a businessman in Vienna after graduation.

He completed his military service in Nuremberg. Afterward, he stayed in southern Germany and in Switzerland. In 1894 he moved to Munich. Here he worked as a secretary and later as a copy editor at the paper Simplicissimus. Around this time he also became acquainted with other writers Rainer Maria Rilke, Hugo von Hofmannsthal, and Thomas Mann.

In 1896 he released his first novel, Melusine. Interestingly, his last name (Wassermann) means "water-man" in German; a "Melusine" (or "Melusina") is a figure of European legends and folklore, a feminine spirit of fresh waters in sacred springs and rivers.

From 1898 he was a theater critic in Vienna. In 1901 he married Julie Speyer, whom he divorced in 1915. Three years later he was married again to Marta Karlweis.

After 1906, he lived alternatively in Vienna or at Altaussee in der Steiermark where he died in 1934 after a severe illness.

In 1926, he was elected to the Prussian Academy of Art. He resigned in 1933, narrowly avoiding an expulsion by the Nazis. In the same year, his books were banned in Germany owing to his Jewish ancestry.

Wassermann's work includes poetry, essays, novels, and short stories. His most important works are considered the novel Der Fall Maurizius (1928) and the autobiography, My Life as German and Jew (Mein Weg als Deutscher und Jude) (1921), in which he discussed the tense relationship between his German and Jewish identities.[1]

[edit]Works

Melusine (Novel, 1896)

The Dark Pilgrimage (Die Juden von Zirndorf) (Novel, 1897)

Die Geschichte der jungen Renate Fuchs (Novel, 1900)

Der Moloch (Novel, 1902)

Der niegeküsste Mund (Stories, 1903)

Kunst der Erzählung (Essay, 1904)

Alexander von Babylon (Novel, 1905)

Caspar Hauser oder Die Trägheit des Herzens (Novel, 1908)

Der Mann von vierzig Jahren (Novel, 1913)

Das Gänsemännchen (Novel, 1915)

Christian Wahnschaffe (Novel, 1919)

Die Prinzessin Girnara, Weltspiel und Legende (Play, 1919)

Mein Weg als Deutscher und Jude (Autobiography, 1921)

Laudin und die Seinen (Novel, 1925)

Das Gold von Caxamalca (Stories, 1928)

Novel Trilogy:

The Maurizius Case (Der Fall Maurizius) (1928)

Etzel Andergast (1931)

Joseph Kerkhovens dritte Existenz (1934)

[edit]References

John Carl Blankenagel: The writings of Jakob Wassermann. Boston, The Christopher publishing house, 1942.

Henry Miller: Reflections on The Maurizius case: a humble appraisal of a great book. Santa Barbara, Calif.: Capra Press, 1974.

Alice Cohn Hanberg: The humanism of Jakob Wassermann. Thesis-University of California. Microfilm. Los Angeles, University of California, Library Photographic Service, 1953.

Stephen H. Garrin: The concept of justice in Jakob Wassermann’s trilogy. Bern: Lang, 1979.

^ Scharfstein S: Jewish History and You. Jersey City, New Jersey: Ktav Publishing House, pag

__________________________________

"Jakob Wassermann was the most famous and popular writer of his time, many of his books were translated into English and many other languages for that matter."

 -- from Carl Bergman's memoirs

יעקב וסרמן

''''''(Jakob Wassermann;‏ 10 במרץ 1873, פירת, בוואריה, הקיסרות הגרמנית – 1 בינואר 1934, אלטאאוזה, שטיריה, אוסטריה) היה סופר יהודי-גרמני.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 מספריו שתורגמו לעברית 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים 5 הערות שוליים ביוגרפיה יעקב וסרמן נולד בפירט שבבוואריה, ובגיל צעיר התייתם מאמו. בגיל צעיר גילה עניין בספרות ופרסם קטעי כתיבה שונים בעיתונים. אביו, שהיה סוחר זעיר, לא גילה נכונות לתמוך בשאיפותיו הספרותיות ועל כן וסרמן עבד לאחר סיום לימודיו במשך זמן קצר כשוליה לאיש עסקים בווינה.

וסרמן שירת בצבא הגרמני בנירנברג, ואחר שהה בדרום גרמניה ובשווייץ. בשנת 1894 עבר למינכן, שם עבד כמזכיר ואחר כעורך, יחד עם תומאס מאן, בעיתון "זימפליציסימוס", ובהמשך למד משפטים באוניברסיטת מינכן. בתקופה זו הוציא את הרומן שלו, "מלוזינה" והתוודע אל המשוררים ריינר מריה רילקה והוגו פון הופמנסטאל.

משנת 1898 היה מבקר תיאטרון בווינה. בשנת 1901 נשא לאישה את יולי שפייר, שממנה התגרש בשנת 1915. שלוש שנים לאחר גירושיו התחתן שוב, הפעם עם מריה קרלווייס.

אחרי 1906 חי לסירוגין בווינה או באלטאאוזה (Altaussee) בשטיריה, שם מת בשנת 1934 לאחר מחלה קשה.

בשנת 1926 נבחר לאקדמיה הפרוסית לאמנות. הוא התפטר בשנת 1933, ובכך הקדים בדוחק את גירושו על ידי הנאצים. באותה שנה נשרפו ספריו בכיכר בבל ונאסרו להפצה בגרמניה.

יצירתו של וסרמן כוללת שירה, מאמרים, רומנים וסיפורים קצרים.

מספריו שתורגמו לעברית האחיות: שלוש נובלות (תרגם מאשכנזית: א. ל. יעקובוביץ), ורשה: שטיבל, תרפ"א-1921. איש נדד למקסיקו, סיפור, תרגם מנחם זלמן וולפובסקי), תל אביב, תרצ"ב-1932. אלכסנדר בבבל: רומן (תרגם: א. ל. יעקובוביץ, ורשה: שטיבל, תרפ"ד-1923. בימי שבתי צבי: סיפור (תרגם מאשכנזית: א"נ גנסין), ברלין: תרע"ג-1913. כריסטוף קולומבוס : דיוקן (תרגם מגרמנית: דב קמחי), תל אביב: שטיבל 1933. לאודין ובני ביתו : רומן (תרגם: דב קמחי) תל אביב: הוצאת מצפה, 1935. טרילוגיה: פרשת מאוריציוס (תרגם: מ"ז ולפובסקי), הוצאת עם עובד, 1983 [1928]. אטצל אנדרגסט (תרגם: מ"ז ולפובסקי), הוצאת מצפה, תרצ"ד-34–1933 [1931]. הויתו השלישית של יוסף קירקהובן (תרגם: דב קמחי), הוצאת מצפה, תרצ"ה [1934]. בעל האווזות (תרגם: צבי ארד), הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ה- 1985 [1915]. קספר האוזר (תרגם: צבי ארד), הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ה-1985 [1908]. (מבוסס על סיפורו האמיתי של קספר האוזר) אוטוביוגרפיה: חיי כיהודי וגרמני, 1921. זהב קאכאמאלקה, סיפורים, 1928. תרגם מ' טמקין, 1938; הזהב של קחמרקה, תרגם הראל קין, 2017.[1] הזהב של פרו/גירונימו די אגליאר תורגם על ידי מ' טמקין, והופיע בספרית תרמיל של הוצאת משרד הביטחון בשנת 1967. לקריאה נוספת שלמה אידלברג, 'יעקב ואסרמן, הסופר היהודי-גרמני שהתנגד להרצל ולמדינה יהודית', האומה, 130, 1998. יעקב גולומב, 'להיות יהודי בגרמניה: יעקב ועשיו – וסרמן ו"יהודי השוליים"', מאזנים, נ"ח, 8, תשמ"ה-1985. (המאמר זמין לצפייה

במאגר JSTOR לאחר הרשמה) שמואל ורסס, 'הזימון המשולש: א.נ. גנסין, יעקב ואסרמן ושבתי צבי', מאזנים, נ"ב, 4, תשמ"א-1981. (המאמר זמין לצפייה

במאגר JSTOR לאחר הרשמה) קישורים חיצוניים Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של יעקב וסרמן

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב וסרמן בוויקישיתוף כתבי יעקב וסרמן

בפרויקט בן-יהודה רשימת הפרסומים של יעקב וסרמן , בקטלוג הספרייה הלאומית עופרה עופר אורן, "הזהב של קחמרקה": על הקשר בין האינקה לקיבוץ , בבלוג "סופרת ספרים", 18 במרץ 2017 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91_%D7%95%D7%A1...

-----------------------------

Wedding to Julie Speyer (439), Vienn, 1/6/1901

https://familysearch.org/pal:/MM9.3.1/TH-1971-25794-20674-95?cc=202...

http://en.wikipedia.org/wiki/Jakob_Wassermann

http://jakob-wassermann.de/leben/zeugen.htm

Jakob Wassermann (Hebrew: יעקב וסרמן‎; March 10, 1873 - January 1, 1934) was a Jewish-German writer and novelist.

Life

Jakob Wassermann in 1899

drawing by Emil Orlik

Born in Fürth, Wassermann was the son of a shopkeeper and lost his mother at an early age. He showed literary interest early and published various pieces in small newspapers. Because his father was reluctant to support his literary ambitions, he began a short-lived apprenticeship with a businessman in Vienna after graduation.

He completed his military service in Nuremberg. Afterward, he stayed in southern Germany and in Switzerland. In 1894 he moved to Munich. Here he worked as a secretary and later as a copy editor at the paper Simplicissimus. Around this time he also became acquainted with other writers Rainer Maria Rilke, Hugo von Hofmannsthal, and Thomas Mann.

In 1896 he released his first novel, Melusine. Interestingly, his last name (Wassermann) means "water-man" in German; a "Melusine" (or "Melusina") is a figure of European legends and folklore, a feminine spirit of fresh waters in sacred springs and rivers.

From 1898 he was a theater critic in Vienna. In 1901 he married Julie Speyer, whom he divorced in 1915. Three years later he was married again to Marta Karlweis.

After 1906, he lived alternatively in Vienna or at Altaussee in der Steiermark where he died in 1934 after a severe illness.

In 1926, he was elected to the Prussian Academy of Art. He resigned in 1933, narrowly avoiding an expulsion by the Nazis. In the same year, his books were banned in Germany owing to his Jewish ancestry.

Wassermann's work includes poetry, essays, novels, and short stories. His most important works are considered the novel Der Fall Maurizius (1928) and the autobiography, My Life as German and Jew (Mein Weg als Deutscher und Jude) (1921), in which he discussed the tense relationship between his German and Jewish identities.[1]

[edit]Works

Melusine (Novel, 1896)

The Dark Pilgrimage (Die Juden von Zirndorf) (Novel, 1897)

Die Geschichte der jungen Renate Fuchs (Novel, 1900)

Der Moloch (Novel, 1902)

Der niegeküsste Mund (Stories, 1903)

Kunst der Erzählung (Essay, 1904)

Alexander von Babylon (Novel, 1905)

Caspar Hauser oder Die Trägheit des Herzens (Novel, 1908)

Der Mann von vierzig Jahren (Novel, 1913)

Das Gänsemännchen (Novel, 1915)

Christian Wahnschaffe (Novel, 1919)

Die Prinzessin Girnara, Weltspiel und Legende (Play, 1919)

Mein Weg als Deutscher und Jude (Autobiography, 1921)

Laudin und die Seinen (Novel, 1925)

Das Gold von Caxamalca (Stories, 1928)

Novel Trilogy:

The Maurizius Case (Der Fall Maurizius) (1928)

Etzel Andergast (1931)

Joseph Kerkhovens dritte Existenz (1934)

[edit]References

John Carl Blankenagel: The writings of Jakob Wassermann. Boston, The Christopher publishing house, 1942.

Henry Miller: Reflections on The Maurizius case: a humble appraisal of a great book. Santa Barbara, Calif.: Capra Press, 1974.

Alice Cohn Hanberg: The humanism of Jakob Wassermann. Thesis-University of California. Microfilm. Los Angeles, University of California, Library Photographic Service, 1953.

Stephen H. Garrin: The concept of justice in Jakob Wassermann’s trilogy. Bern: Lang, 1979.

^ Scharfstein S: Jewish History and You. Jersey City, New Jersey: Ktav Publishing House, pag

__________________________________

"Jakob Wassermann was the most famous and popular writer of his time, many of his books were translated into English and many other languages for that matter."

 -- from Carl Bergman's memoirs