Josef Schmidt

(Copied from Wikipedia) Josef Schmidt (March 4, 1904 – November 16, 1942) was a Jewish tenor and actor. He was born in Davideny (Ukrainian: Davydivka), a small town in the Bukovina province of Austria-Hungary, later Romania and now part of Ukraine.

As a child of musical parents, young Josef was influenced by many cultures. In addition to his native Yiddish, he learned Hebrew and became fluent in Romanian, German, French and English. His first vocal training was as an alto boy in the Czernowitz Synagogue. His talents were quickly recognised and by 1924 he was featured in his first solo recital in Czernowitz singing traditional Jewish songs and arias by Verdi, Puccini, Rossini and Bizet. Soon he moved to Berlin and took piano and singing lessons from Professor Hermann Weissenborn. He returned to Romania for his military service and became cantor of the Czernowitz synagogue.

In 1929 he went back to Berlin, where Cornelis Bronsgeest, a famous Dutch baritone, engaged him for a radio broadcast as Vasco da Gama in Meyerbeer's L'Africaine. This was the beginning of a successful international career. Owing to his diminutive stature (he was just over 1.5 m) a stage career was impossible, however his voice was extremely well suited for radio. He made many records, first for Ultraphone, then for Odeon/Parlophone, was featured in many radio broadcasts and acted in several movies in both German and English.

Ironically, Josef Schmidt enjoyed his greatest successes during the rise of the German Nazis, who subsequently prohibited Jewish artists and writers from working. In 1937, he toured the United States and performed in the Carnegie Hall together with other prominent singers such as Grace Moore. The Nazis banned him from performing in Germany and Austria, but he was still very much welcome in The Netherlands and Belgium, where he was immensely popular.

In 1939, he visited his mother in Czernowitz for the last time. When the war broke out that year he was caught in France by the German invasion. He attempted to escape to the United States but, unfortunately, this failed. Making a dash for the Swiss border, he was interned in a Swiss refugee camp in Gyrenbad near Zurich in October 1942. He had been already in frail health. Harsh camp life and lack of medical care brought about a fatal heart attack on November 16, 1942. He was only 38 years old.

He had a sweet lyric tenor voice with an easy high register, sailing up even to a high D. His warm timbre was perfectly suited for the melodies of Schubert and Lehár. His popular song recordings were the best-sellers of that age.

לקט מתוך פינת היידישקייט, מיכה עמית: http://www.gshavit.net/wordDocs/music/Amit%2097.htm

Josef Schmidt (March 4, 1904 – November 16, 1942) was a Jewish tenor and actor. He was born in Davideny (Ukrainian: Davydivka), a small town in the Bukovina province of Austria-Hungary, later Romania and now part of Ukraine.

As a child of musical parents, young Josef was influenced by many cultures. In addition to his native Yiddish, he learned Hebrew and became fluent in Romanian, German, French and English. His first vocal training was as an alto boy in the Czernowitz Synagogue. His talents were quickly recognised and by 1924 he was featured in his first solo recital in Czernowitz singing traditional Jewish songs and arias by Verdi, Puccini, Rossini and Bizet. Soon he moved to Berlin and took piano and singing lessons from Professor Hermann Weissenborn. He returned to Romania for his military service and became cantor of the Czernowitz synagogue.

In 1929 he went back to Berlin, where Cornelis Bronsgeest, a famous Dutch baritone, engaged him for a radio broadcast as Vasco da Gama in Meyerbeer's L'Africaine. This was the beginning of a successful international career. Owing to his diminutive stature (he was just over 1.5 m) a stage career was impossible, however his voice was extremely well suited for radio. He made many records, first for Ultraphone, then for Odeon/Parlophone, was featured in many radio broadcasts and acted in several movies in both German and English.

Ironically, Josef Schmidt enjoyed his greatest successes during the rise of the German Nazis, who subsequently prohibited Jewish artists and writers from working. In 1937, he toured the United States and performed in the Carnegie Hall together with other prominent singers such as Grace Moore. The Nazis banned him from performing in Germany and Austria, but he was still very much welcome in The Netherlands and Belgium, where he was immensely popular.

In 1939, he visited his mother in Czernowitz for the last time. When the war broke out that year he was caught in France by the German invasion. He attempted to escape to the United States but, unfortunately, this failed. Making a dash for the Swiss border, he was interned in a Swiss refugee camp in Gyrenbad near Zurich in October 1942. He had been already in frail health. Harsh camp life and lack of medical care brought about a fatal heart attack on November 16, 1942. He was only 38 years old.

He had a sweet lyric tenor voice with an easy high register, sailing up even to a high D. His warm timbre was perfectly suited for the melodies of Schubert and Lehár. His popular song recordings were the best-sellers of that age.

יוסף (יוזף) שמידט - "יוסלה" בפי משפחתו ובפי בני עירו היהודים ו"הזמיר מצ'רנוביץ", או "קרוזו היהודי" בפי כל שומעיו, אוהביו ומעריציו.

סיפור חייו ומותו של שמידט הינו סיפור עצוב על זמר ואמן ענק (אף כי קטן קומה היה – כמטר וחצי גובהו, דבר אשר היה בעוכריו במהלך הקריירה), אשר חייו קופדו בגיל 38,עקב נוראות השואה.

קולו של שמידט הינו קול ייחודי, טנור לירי רך ומלטף, מלא רגש ושמחת חיים.

יוסף שמידט נולד ב- 4 במרץ, 1904, בעיירה דווידני אשר בבוקובינה. בהיותו ילד עברה משפחתו לצ'רנוביץ בירת בוקובינה. יוסלה הצעיר קיבל חינוך בשפה הגרמנית, כמו רוב יהודי המקום, בעלי הזיקה החזקה לוינה ולברלין (שהלא בוקובינה, כארצות אחרות באירופה, הייתה חלק מהממלכה האוסטרו הונגרית, עד פירוקה בתום מלחמת העולם הראשונה).

בילדותו החל שמידט לשיר בבית הכנסת המקומי. שִמעו יצא מיד והוא נקרא מדי פעם לבמת התיאטרון המקומי כשנזקקו שם לילד מזמר. רב הקהילה היהודית אהב אותו וצפה לו קריירה כחזן, אך אמו שהאמינה בו, דחפה אותו לעולם המוסיקה הקלאסית.

בשנת 1924 יצא ללמוד זִמרה בברלין. יכולתו המוסיקלית המעולה (הוא נודע ביכולתו לקלוט במהירות ובדיוק רב יצירות קלאסיות מסובכות), לא סייעה לו בעולם האופרה, עקב קומתו הנמוכה (המקום היחיד שבו הגשים את חלומו להופיע באופרה היה בתיאטרון "לה מונה" בבריסל, בשנת 1939, בהופיעו בתפקיד רודולפו ב"לה בוהם"). לפיכך נאלץ שמידט להסתפק בהופעות ברדיו הגרמני וכן בתשעה סרטים, שהמפורסם ביניהם היה "שירִי סובב עולם".

השלכה חיובית של הופעותיו ברדיו ובסרטים הייתה בכך שהוא הפך להיות אחד הטנורים הנודעים באירופה ושמו יצא לתהילה בארצות רבות. הוא יצא לסיורי קונצרטים בארצות שונות ובהם שילב ארְיות מאופרות ואופרטות, שירים נפוליטניים, שירים בגרמנית ועוד. אחד המקומות בהם הופיע היה בבירקהובן שבהולנד, בשנת 1936, מול 100,000 איש!

קולו הונצח בתקליטים רבים , בעיקר ע"י חברת אי-אם-איי. בזכות Youtube

ניתן לצפות ולהאזין לעשרות רבות של ביצועים מפי יוסף שמידט:

במקביל להופעותיו ברדיו ברלין, שימש שמידט מדי פעם בתפקיד חזן בית הכנסת הרפורמי בברלין. תפילות רבות הוקלטו באולפני ברלין, בהשתתפות מקהלה בת 100 זמרים, שני עוגבאים וסולנים ידועים. חלק גדול מן היצירות הולחן ע"י לואיס לבנדובסקי. ד"ר הרמן שילדברגר, המנהל המוסיקלי של הקהילה, נמלט בשנת 1939 לאוסטרליה ונטל עמו את ההקלטות, אולם חלקן ניזוק מאד על ידי שומרי הגבול הגרמניים. בדרך נס נשמרו התקליטים לאורך השנים ובשנת 1994 הגיעו התקליטים לבית התפוצות וכיום ניתן לרכוש שם את האנתולוגיה. ידוע כי שמידט הקליט גם שירים ביידיש, אולם עד היום לא אותרה הקלטה כלשהי.

בשנת 1934 ביקר בארץ ישראל ובמשך שבועיים הופיע בחמשה קונצרטים בתל אביב וכל הכרטיסים נמכרו מראש. כן הופיע בעין חרוד וביקר בכותל המערבי.

לרוע המזל חזר שמידט ממסע הופעותיו ברחבי העולם לאירופה האנטישמית ואכולת הנאציזם. בגרמניה ובאוסטריה כבר לא היה יכול להופיע וב- 1939 התיישב בבריסל. אולם בשנת 1940 פלשו הנאצים לבלגיה ושמידט נאלץ להמשיך במנוסתו. תוכניתו המקורית הייתה להפליג מבלגיה באונייה לארצות הברית, אך תוכנית זאת השתבשה לאחר שמישהו אחר השתמש בזהותו ועלה לאונייה במקומו. מאחר שכל נמלי הים היו סגורים מפאת המלחמה, שמידט עבר לדרומה של צרפת והתיישב בניצה. מנוסתו לא הסתיימה, ועם כניסת הנאצים לפריז, הוא נאלץ להיכנס לשווייץ; מכיוון שלא ניתנה לו אשרה חוקית, הוא נכנס בצורה בלתי לגלית והתיישב בציריך למשך כשבוע, עד אשר נתפס על ידי השלטונות. שמידט הועבר על ידי השלטונות השוויצריים למחנה ריכוז ליד ציריך, יחד עם עוד 350 יהודים. התנאים במחנה היו קשים, שמידט סבל מבעיות בלב ואף קיבל התקף לב, אך הטיפול בו הופסק עד מהרה לאחר שהואשם בהשתמטות מהעבודה במחנה. בהמשך הוא קיבל התקף לב שני, שאותו לא שרד, ב- 16 בנובמבר 1942 נפטר בצורה כה טראגית. נדם קולו של הזמיר.

בוינה יש כיכר על שמו ורחוב על שמו נקרא בברלין. ב-15 בינואר 2008

,הונצח שמו בתל אביב, ליד בניין האופרה