Jozef Israëls

Jozef Israëls Jozef Israëls (Groningen, 27 januari 1824 – Den Haag, 12 augustus 1911) was een van de voornaamste Nederlandse schilders uit de Haagse School. Hij was niet alleen schilder, hij maakte ook etsen en lithografieën en schreef. Als pseudoniem gebruikte hij J. Maalman. Israëls was van Joodse afkomst. Hij kreeg vanaf zijn elfde les van landschapsschilder Jacob Bruggink, die verbonden was aan de Academie Minerva te Groningen. J.J.G. van Wicheren was zijn tweede leermeester in 1836 en in 1838 kreeg hij schilderles van Cornelis Bernardus Buijs.

Hij was nauwelijks achttien jaar, toen hij in de leer ging bij Jan Adam Kruseman en bij Jan Willem Pieneman te Amsterdam. Hij bleef er wonen, behalve tijdens een paar onderbrekingen, tot 1871. Hierna woonde en werkte hij in Den Haag.

Van 1845 tot 1847 verbleef hij in Parijs. In het atelier van de Franse François-Édouard Picot werd hem het romantische historieschilderen bijgebracht. Louis Gallait en de Franse Nederlander Ary Scheffer oriënteerden hem eveneens op het Romanticisme. Ook Horace Vernet, Paul Delaroche en James Pradier bepaalden zijn oorspronkelijke werk toen hij op de École des beaux-arts in Parijs studeerde. Hij ontmoette er ook Jan Jongkind en de schilders van Barbizon.

Terug in Den Haag waren het zijn voorstellingen van eenvoudige mensen, vooral uit het vissersleven van Zandvoort en Katwijk, die tot zijn roem zouden leiden. Hierbij was zijn keuze enigszins beperkt, terwijl de sfeer overheersend was. Een van zijn eerste vissersschilderijen was Langs moeders graf uit 1856. Creaties van zijn hand zijn het pathetische Verdronken Visser uit 1861, in de National Gallery van Londen, het romantische The Cottage Madonna uit 1867, in het Institute of Arts van Detroit, naast zijn landschappen als Na de Storm, ook uit 1867, in het Stedelijk Museum van Amsterdam. Thema's uit het judaïsme, als Joodse bruiloft uit 1903, bij het Joods Historisch Museum in bruikleen van het Amsterdamse Rijksmuseum, getuigen van zijn Joodse achtergrond.

Na 1871, toen hij in Den Haag ging wonen, raakte hij nauw bevriend met Hendrik Willem Mesdag. Ze waren in 1876 samen betrokken bij de oprichting van de Hollandsche Teekenmaatschappij en speelden een voorname rol in het Haagse Pulchri Studio. In 1903 begeleidden ze, samen met Willem Maris, Jan Hendrik Weissenbruch naar zijn laatste rustplaats op de Gemeentelijke Begraafplaats aan de Kerkhoflaan. Op 12 december 1903 schreef Israëls in zijn dagboek: Heden Zaterdag, mijn uitgaansdag heerlijk mooi weer. Bij Mesdag schilderijen gezien die hij onderhanden had, ook bij mevrouw het atelier bezocht, prettig gebabbeld, veel over componeren van een schilderij verteld.

Tot 1885 leidde hij zijn zoon Isaac Israëls op, die geboren was in 1865. Hierover schreef hij: Met de hulp van de Heer, zal hij een beter schilder worden dan zijn vader. Na 1885 ging Isaac zijn eigen weg in Amsterdam en werd er net als Breitner een van de Amsterdamse impressionisten.

Israëls maakte van 1897 tot 1898 een reis door Spanje en schreef hierna zijn reisverhaal, aan de hand van zijn talrijke tekeningen. In 1879 werd hij ridder in de kroonorde van Italië. Wikipedia Portret door Jan Pieter Veth

• Netherlands, Civil Marriages, 1811-1940
• Relation: Groom
• Birth: Jan 27 1824 - Groningen, Netherlands
• Marriage: May 7 1863 - Groningen, Netherlands
• Bride: Aleida Schaap
• Parents of groom: Hartog Abraham Israëls, Mathilda Salomon Polack

Jozef Israëls (27 January 1824 – 12 August 1911) was a Dutch painter, and "the most respected Dutch artist of the second half of the nineteenth century".

Youth

He was born in Groningen, of Jewish parents. His father, Hartog Abraham Israels, intended for him to be a businessman, and it was only after a determined struggle that he was allowed to enter on an artistic career. However, the attempts he made under the guidance of two second-rate painters in his native town Buys and van Wicheren while still working under his father as a stock-broker's clerk, led to his being sent to Amsterdam, where he became a pupil of Jan Kruseman and attended the drawing class at the academy. He then spent two years in Paris, working in Picot's studio, and returned to Amsterdam. There he remained till 1870, when he moved to The Hague for good,[2] where he became part of the Hague School of painters. He married Aleida Schaap and the couple had two children, a daughter Mathilde Anna Israëls and a son, Isaac Lazarus Israëls, born Amsterdam 3 Febr. 1865, who also became a fine art painter.

Sensibility[edit] Israëls has often been compared to Jean-François Millet. As artists, even more than as painters in the strict sense of the word, they both, in fact, saw in the life of the poor and humble a motive for expressing with peculiar intensity their wide human sympathy; but Millet was the poet of placid rural life, while in almost all Israëls' pictures there is some piercing note of woe. Edmond Duranty said of them that they were painted with gloom and suffering.[2]

He began with historical and dramatic subjects in the romantic style of the day. By chance, after an illness, he went to recruit his strength at the fishing-town of Zandvoort near Haarlem, and there he was struck by the daily tragedy of life. Thenceforth he was possessed by a new vein of artistic expression, sincerely realistic, full of emotion and pity.[2]

Among his more important subsequent works are The Zandvoort Fisherman (in the Amsterdam gallery), The Silent House (which gained a gold medal at the Brussels Salon, 1858) and Village Poor (a prize at Manchester).[2]

In 1862 he achieved great success in London with his Shipwrecked, purchased by Mr Young, and The Cradle, two pictures that the Athenaeum magazine described as the most touching pictures of the exhibition.[2] A portrait of Jozef Israëls was painted by the Scottish painter George Paul Chalmers (1833–1878).

Later work[edit] His later works include The Widower (in the Mesdag collection), When we grow Old and Alone in the World (Van Gogh Museum / Amsterdam gallery), An Interior (Dordrecht gallery), A Frugal Meal (Glasgow museum), Toilers of the Sea, Speechless Dialogue, Between the Fields and the Seashore, The Bric-a-brac Seller (which gained medals of honour at the great Paris Exhibition of 1900).

We Grow Old. Jozef Israëls, 1878.

Alone in the World. Jozef Israëls, 1881.

A Jewish wedding. Jozef Israëls, 1903 David Singing before Saul, one of his later works, seems to hint at a return on the part of the venerable artist to the Rembrandtesque note of his youth.[3] As a watercolour painter and etcher he produced a vast number of works, which, like his oil paintings, are full of deep feeling. They are generally treated in broad masses of light and shade, which give prominence to the principal subject without any neglect of detail. Israëls probably influenced many other painters and one them was the Scottish painter Robert McGregor (1847-1922).

There is a painting by Jozef Israëls in the Pushkin Museum of Fine Arts in Moscow. His son Isaac Israëls also was a painter.

http://en.wikipedia.org/wiki/Jozef_Isra%C3%ABls

יוסף ישראלס (‏27 בינואר 1824– 12 באוגוסט 1911) צייר יהודי הולנדי מאסכולת האג, מחשובי האמנים ההולנדיים במחצית השנייה של המאה ה-19.

חייו

ישראלס נולד בעיירה חרונינגן שבהולנד, בנו של חלפן כספים. אביו רצה שיהיה רב ודאג להשכלתו היהודית. אמו הייתה זו שזיהתה וטיפחה את אהבתו של הנער לעולם האמנות והציור. בשנת 1841 התקבל כתלמיד לאקדמיה לאמנויות יפות באמסטרדם, ובהמשך, באקדמיה לאמנויות בפריז, שם למד (כמקובל באותם זמנים) להעתיק את יצירותיהם של אמנים במוזיאון הלובר. בתקופה זו הושפע מאסכולת ברביזון ובמיוחד מיצירותיו של הצייר ההולנדי ארי שפר. ב-1847 חזר מפריז להולנד. באותה תקופה העלה על הבד נושאים הלקוחים מההיסטוריה של הולנד ומהווי היהודים, בסגנון רומנטי.

ישראלס התבלט בהולנד, מדינה שהייתה בעלת מסורת נפלאה באמנות. בתקופתו השפיע השפעה עמוקה על הציור האירופאי. הוערך על ידי ואן גוך. ישראלס נתן דעתו גם לחיי העם היהודי. ציוריו מן החיים היהודיים הם החשובים ביותר באמנות היהודית של תקופתו. השפיע רבות גם על בנו, הצייר יצחק לזרוס ישראלס.

עיריית תל אביב הנציחה את זכרו ברחוב, המוכר בשם "רחוב ישראליס". גם עיריית ירושלים קראה על שמו רחוב בשכונת נחלת צדוק (ליד שערי חסד).

השפעה על דרכו האמנותית

בשנת 1843 יצא ישראלס לפריז לחמש שנים. עם שובו לאמסטרדם צייר תמונות היסטוריות גדולות ממדים. בשנת 1853 חזר לצרפת והתגורר תקופת מה בברביזון. בתקופה זו הובחנה בציוריו השפעה של הריאליזם הצרפתי. בעקבות מחלה קשה נאלץ להפסיק לזמן מה את מלאכתו. משהבריא, עבר להתגורר ב-1855 בכפר הדייגים זנדפורסט, לחוף ים ליד אמסטרדם וחי עם הדייגים המקומיים, מהם למד את מלאכתם ודרך חייהם. שם החל לצייר ציורים ריאליסטיים המתארים את הווי הדייגים. הניתוח הפסיכולוגי הבא לידי ביטוי בנושאים השגרתיים שבציוריו ומעורבותו הרגשית, הפכו אותו לצייר פופולרי ברחבי אירופה. נושאי עבודותיו ואופן טיפולו באלמנט האור, זיכו אותו בכינוי המחמיא - "רמברנדט של המאה ה-19". את השפעתו של רמברנדט על סגנונו של ישראלס, ניתן לראות ברבים מציוריו, כך למשל בדיוקן עצמי שצייר ב-1903, ובציור השמן "חדשות מאינדונזיה". דאגותיהם נגעו ללבו והשפיעו על ציוריו באותה תקופה, אך ההשפעה הדומיננטית ביותר על סגנונו ועל דרך עבודתו של ישראלס הגיעה אליו מיצירותיו של רמברנדט.

דרך עבודתו

בציוריו של ישראלס באה לידי ביטוי אווירת החיים של פשוטי העם ושל משוללי הזכויות. ישראלס היה נאמן בכל מאודו לאותו סוג של הומניזם יהודי שרואה ברחמים חובה חברתית. בציוריו של ישראלס אין מעברים חדים או ניגודים, לוח הצבעים דל אם כי עשיר בגוונים והמעברים הם מעברי אור וצל, המזכירים מאוד את ציוריו של רמברנדט בהם הוא מבקש להביע את המציאות של אלה שמעמסת החיים רובצת עליהם. נושאם של רבים מציוריו הוא תיאור ריאליסטי של רגעים מן החיים הממשיים של דמויות מדלת העם.

תמונותיו המפורסמות בנושאי יהדות

"חתונה יהודית", "תלמיד חכם", "בן ישראל סבא", "סופר סת"ם", "רבי". "חתונה יהודית", היה נושא אהוב עליו והוא חזר וצייר אותו מספר פעמים. בטנג'יר בצפון אפריקה צייר יצירה גדולה בשם "סופר סת"ם" המתארת ישיש הכפוף על קלף המקרין את אורו על התמונה כולה.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%99%D7%A9...