Maran Yosef ben Ephraim Karo

Joseph ben Ephraim Karo, also spelled Yosef Caro, or Qaro, (Toledo, 1488 – Safed, 1575) was author of the last great codification of Jewish law, the Shulchan Aruch, which is still authoritative for all Jews pertaining to their respective communities. To this end he is often referred to as ha-Mechaber (Hebrew: "The Author") and as Maran (Aramaic: "Our Master").

Karo was born in Toledo, Spain in 1488. In 1492, aged four years old, he was forced to flee Spain with his family and the rest of Spanish Jewry because of Jewish expulsion from the Alhambra Decree and subsequently settled in Portugal. After the expulsion of the Jews from Portugal in 1497, Karo went with his parents to Nikopolis in current day Bulgaria, where he received his first instruction from his father, who was himself an eminent Talmudist. He married, first, Isaac Saba's daughter, and, after her death, the daughter of Hayyim Albalag, both of these men being well-known Talmudists. After the death of his second wife he married the daughter of Zechariah Sechsel (or perhaps Sachsel), a learned and wealthy Talmudist.

Already as a young man, he gained a reputation as a brilliant Torah scholar. He began by writing an explanation on the Rambam's Mishneh Torah. He called his work the Kesef Mishnah. Here he cited and explained Rambam's sources.

Between 1520 and 1522 Karo settled at Adrianople. He later emigrated to Palestine, where he arrived about 1535, having en route spent several years at Salonica (1533) and Constantinople.

Karo published during his lifetime:

• Beth Yosef (בית יוסף), a commentary on Arba'ah Turim, the current work of Jewish law in his days;
• Shulchan Aruch (שולחן ערוך), a condensation of his decisions in Beth Yosef;
• Kesef Mishneh (כסף משנה) (Venice, 1574-5), a commentary of Mishneh Torah by Maimonides;

After his death there appeared:

• Bedek ha-Bayit (בדק הבית) (Salonica, 1605), supplements and corrections to Beth Yosef;
• Kelalei ha-Talmud (כללי התלמוד) (Salonica, 1598), on the methodology of the Talmud;
• Avkath Rochel (אבקת רוכל) (Salonica, 1791), Responsa
• Maggid Meisharim (מגיד מישרים) (Lublin, 1646), and supplements (Venice, 1646)
• Derashot (דרשות) (Salonica, 1799), speeches, in the collection 'Oz Tzaddikim'.

Karo also left a commentary upon the Mishnah, as well as supercommentaries to Rashi's and Nahmanides' commentaries on the Torah, which have, apparently, not been preserved.

See also "יוסף קארו"; רבי יוסף קארו - My Tzadik

Alternative d. April 3, 1575?

Rabbi Joseph Karo From Wikipedia, the free encyclopedia

Artistic conception of Karo's appearance. Painting of 19th century Title HaMechaber Maran Personal Born Joseph ben Ephraim Karo 1488 Toledo Died March 24, 1575 Safed, Ottoman Syria Religion Judaism Signature Joseph ben Ephraim Karo, signature.svg Buried Safed, Israel

Joseph ben Ephraim Karo, also spelled Yosef Caro, or Qaro (Hebrew: יוסף קארו‎; 1488 – March 24, 1575, 13 Nisan 5335 A.M.),[1] was author of the last great codification of Jewish law, the Shulchan Aruch, which is still authoritative for all Jews pertaining to their respective communities. To this end he is often referred to as HaMechaber (Hebrew: "The Author"‎) and as Maran (Aramaic: "Our Master").[2]

Contents 1 Biography 2 Rabbinic career 3 Published works 4 Maggid Meisharim 5 References 6 External links

Biography

Joseph Karo was born in Toledo, Spain in 1488.[2] In 1492, aged four years old, he was forced to flee Spain with his family and the rest of Spanish Jewry as a result of the Alhambra Decree and subsequently settled in the Kingdom of Portugal.[3] After the expulsion of the Jews from Portugal in 1497, the Ottomans invited the Jews to settle within their empire. Karo went with his parents, after a brief move to Morocco, to Nikopolis, then a city under Ottoman rule. In Nikopol, he received his first instruction from his father, who was himself an eminent Talmudist. He married, first, Isaac Saba's daughter, and, after her death, the daughter of Hayyim Albalag, both of these men being well-known Talmudists.

Between 1520 and 1522 Karo settled at Edirne. He later settled in the city of Safed, Ottoman Galilee, where he arrived about 1535, having en route spent several years at Salonica (1533) and Istanbul.

Rabbinic career For a short while he lived in Nikopol, but decided to make his way to the Land of Israel so that he could immerse himself in its sanctity and complete his written works. Passing through Salonica, he met the great kabbalist Joseph Taitazak. He continued his journey to the Holy Land via Egypt and eventually settled in Safed.

At Safed he met Jacob Berab and was soon appointed a member of his rabbinical court. Berab exerted great influence upon him, and Karo became an enthusiastic supporter of Berab's plans for the reinstitution of semicha (rabbinical ordination) which had been in abeyance for over 11 centuries. Karo was one of the first he ordained and after Berab's death, Karo tried to perpetuate the scheme by ordaining his pupil Moses Alshech, but he finally gave up his endeavors, convinced that he could not overcome the opposition to ordination. Karo also established a yeshiva where he taught Torah to over 200 students.

A Yemenite Jewish traveler, Zechariah (Yaḥya) al-Dhahiri, visited Rabbi Karo's yeshiva in Safed, in circa 1567 CE[4] and wrote of his impressions:[5]

I journeyed from Syria, the province, through Upper Galilee, unto the city of Safed, the land of Canaan. … I then came into the city, and lo! Within her dwelt the Divine Presence, for within her there is a large community, frowardness being removed far from them, about fourteen thousand in number! In eighteen seats of learning they had come to study the Talmud. There, I saw the light of the Law, and the Jews had light. They surpassed all other communities. … Then it was that I knew my estimable worth, based on all my strength and ability, and lo! I had been deficient in several matters. Now, 'that which is lacking cannot be numbered' (Eccl. 1:15). I made myself inconspicuous in her midst, while my thoughts were languorous. Within the synagogues and midrashic study halls I had come to hear the expositors who expound upon a certain matter in several ways, seeing that they know every secret thing, from the walls of the ceiling, all the way down to its foundation – but, especially, the great luminary, even the wise man, Rabbi Joseph Karo, from whose seat of learning the wise men of Safed do not quit themselves, for in his heart the Talmud is stored, after he had sat down in learning for seven years, within a confined chamber. Now, aside from several branches of wisdom, within his heart are sealed, both, revelations and mysteries.

I went one Sabbath to his seat of learning, to see his honourable and glorious magnanimity. I sat down by the entrance, alongside the doorpost of the gate, while my cogitations from foolishness were sorely gripped by fear. Now, that wise man the elder sat upon a chair, and with his mouth he did amplify the subject matter. By an utterance he would draw man away from his burthen caused by the vicissitudes of time, in drawing him nigh unto the faithful God. He would then clothe him, as it were, in sumptuous apparel fit for those who are free, by his recital of the verse: 'The Law of the Lord is perfect, reviving the soul' (Ps. 19:7). He then deliberated on a certain matter by explicating its plain and esoteric sense. Before him were seated about two-hundred very admirable and distinguished pupils, sitting upon benches. When he had finished his words of wisdom, he gestured to a certain disciple opposite him to speak. … Now, when that wise man (i.e., Rabbi Joseph Karo) heard the words of that disciple, he was astonished by his eloquence of speech who had given plausible arguments about the soul, and he then raised him up and exalted him above all the pupils that were with him. … I stayed there awhile, until the wise man (i.e., Rabbi Joseph Karo) had gestured to his pupils to stand up, and then gave order to each one to learn a Mishna. So they went their way, the pupils who were there gathered and the wise man (i.e., Rabbi Joseph Karo).[6]

When Jacob Berab died, Karo was regarded as his successor, and together with Rabbi Moshe of Trani he headed the Rabbinical Court of Safed. In fact, by this time, the Rabbinical Court of Safed had become the central rabbinical court in all of Old Yishuv (southern Ottoman Syria), and indeed of the diaspora as well. Thus there was not a single matter of national or global importance that did not come to the attention and ruling of the Safed Beth Din. Its rulings were accepted as final and conclusive, and Karo's halachic decisions and clarifications were sought by sages from every corner of the diaspora. Rabbi Joseph Karo was also visited in Safed by the great Egyptian scholars of his day, Rabbi David ibn Abi Zimra and Rabbi Yaakov Castro. He came to be regarded as the leader of the entire generation.

Karo's grave in Safed In a dramatic testimonial, Rabbi Shlomo Alkabetz testified that in Salonica, Karo had become one of the rare individuals who merited to be instructed by a maggid—a private angelic teacher who revealed to him many kabbalistic teachings. The maggid exhorted Karo to sanctify and purify himself, and he revealed to him events that would take place in the future. In Shaarei Kedusha, Rabbi Chaim Vital explains that visitation by a maggid is a form of Divine Inspiration (ruach hakodesh). The teachings of the maggid are recorded in his published work titled Maggid Meisharim, although Rabbi Chaim Joseph David Azulai notes that only about one fiftieth of the manuscript was ever published, (see Works). However, in numerous places in Maggid Meisharim it is stated that, "I am the Mishna that speaks in your mouth," indicating that the Oral Torah itself (of which the Mishna is the fundamental part) spoke within him. (However, these two explanations are not necessarily contradictory—in the merit of the Mishna Karo constantly reviewed, he was worthy of an angelic teacher).

The Maggid promised him that he would have the merit of settling in the Land of Israel, and this promise was fulfilled. Another promise, that he would merit to die a martyr's death sanctifying God's Name like Rabbi Shlomo Molcho had merited, did not transpire for an unspecified reason.

His reputation during the last thirty years of his life was greater than that of almost any other rabbi since Maimonides. The Italian Azariah dei Rossi, though his views differed widely from Karo's, collected money among the rich Italian Jews for the purpose of having a work of Karo's printed; and Moses Isserles compelled the recognition of one of Karo's decisions at Kraków, although he had questions on the ruling.

When some members of the community of Carpentras, France, believed themselves to have been unjustly treated by the majority in a matter relating to taxes, they appealed to Karo, whose letter was sufficient to restore to them their rights (Rev. Etudes Juives 18:133–136). In the East, Karo's authority was, if possible, even greater. His name heads the decree of excommunication directed against Daud, Joseph Nasi's agent; and it was Karo who condemned Dei Rossi's Me'or Enayim to be burned. Several funeral orations delivered on that occasion have been preserved (Moses Albelda, Darash Mosheh; Samuel Katzenellenbogen, Derashot), as well as some elegies from Karo's passing.

Published works

Title page of Karo's Shulchan Aruch Karo published during his lifetime:

Beth Yosef (בית יוסף), a commentary on Arba'ah Turim, the current work of Jewish law in his days. In this commentary Karo shows an astounding mastery over the Talmud and the legalistic literature of the Middle Ages. He felt called upon to systematize the laws and customs of Judaism in face of the disintegration caused by the Spanish expulsion. Shulchan Aruch (שולחן ערוך), a condensation of his decisions in Beth Yosef. Finished in 1555, this code was published in four parts in 1565. The work was not accepted without protest and criticism, but after the lapse of a century, and in consequence of certain revisions and amplifications, it became the almost unquestioned authority of the whole Jewish world.[7] Kessef Mishneh (כסף משנה) (Venice, 1574–75), a commentary of Mishneh Torah by Maimonides; After his death there appeared:

Bedek ha-Bayit (בדק הבית) (Salonica, 1605), supplements and corrections to Beth Yosef; Kelalei ha-Talmud (כללי התלמוד) (Salonica, 1598), on the methodology of the Talmud; Avkath Rochel (אבקת רוכל) (Salonica, 1791), Responsa Maggid Meisharim (מגיד מישרים) (Lublin, 1646), and supplements (Venice, 1646) Derashot (דרשות) (Salonica, 1799), speeches, in the collection 'Oz Tzaddikim'. Karo also left a commentary upon the Mishnah, as well as supercommentaries to Rashi's and Nahmanides' commentaries on the Torah, which have not been preserved.

Maggid Meisharim Main article: Maggid Mesharim Karo's literary works are considered among the masterpieces of rabbinic literature. The Maggid Meisharim (1646, Preacher of Righteousness), another major work, a strange and mystical diary, is a kind of diary in which Karo during a period of fifty years recorded the nocturnal visits of an angelic being, his heavenly mentor, the personified Mishna (the authoritative collection of Jewish Oral Law). His visitor spurred him to acts of righteousness and even asceticism, exhorted him to study the Kabbala, and reproved him for moral laxities.

The discussions treat of various subjects. The maggid enjoins Karo to be modest in the extreme, to say his prayers with the utmost devotion, to be gentle and patient always. Special stress is laid on asceticism, and Karo is often severely rebuked for taking more than one glass of wine, or for eating meat. Whenever Karo did not follow the severe instructions of his maggid, he suddenly heard its warning voice. His mentor also advised him in family affairs, told him what reputation he enjoyed in heaven, and praised or criticized his decisions in religious questions. Karo received new ideas from his maggid in regard to the Kabbala only. Such information was in the nature of sundry kabbalistic interpretations of the Pentateuch that in content, though not in form, remind one of the theories of Karo's pupil, Moses ben Jacob Cordovero.

The present form of the Maggid Meisharim shows plainly that it was never intended for publication, being merely a collection of stray notes; nor does Karo's son Judah mention the book among his father's works (Introduction to the Responsa). It is known, on the other hand, that during Karo's lifetime the kabalists believed his Maggid to be actually existent (compare Vital-Calabrese, Sefer ha-Gilgulim, pp. 119, 142, Vilna, 1885). The Maggid Meisharim, furthermore, shows a knowledge of Karo's public and private life that no one could have possessed after his death; and the fact that the maggid promises things to its favorite that were never fulfilled—e.g., a martyr's death—proves that it is not the work of a forger, composed for Karo's glorification.

References

Rabbi Joseph Karo Archived 2009-01-14 at the Wayback Machine, OU

Joseph ben Ephraim Karo, Encyclopædia Britannica

Wilke, Carsten L. (2007). Histoire des Juifs Portugais. Paris: Chandeigne. ISBN 9782915540109.

The date of al-Dhahari's visit to the Land of Israel is alluded to in Chapter Twenty-Five of al-Dhahiri's book, Sefer Ha-Musar. There, he writes: "Now, in Tiberius there was the wise man, [Rabbi Eliezer] Ben Yochai, in whose generation he was of singular character; in the year, et ha-keves he-eḥad = את הכב"ש ה'אחד, I moved on from there into the village of Kanah, the city of Jonah, the son of Amitai, and from there to Shechem and to Jerusalem, and Hebron the place of my fathers." The year is denoted in Hebrew characters, in the form of a biblical verse (i.e., "the one lamb" – Exo. 29:39), each Hebrew character having a numerical value. The year given is highlighted as הכב"ש (ה = 5; כ = 20; ב = 2; ש = 300), which, being rearranged, is actually השכ"ב (327), believed to have been the abbreviated form of the year, without the millennium. By adding the numerical value of the first letter of the next word, ה in the word האחד, it brings us to the millennium 5; that year being 5,327 anno mundi, or what was then 1567 CE. Thus is it explained in Yehuda Ratzaby's 1965 edition of Sefer HaMusar, p. 287, who relied upon the date of 1567, based upon Yaari's calculations. Mordechai Yitzhari, however, in his 2008 edition of Sefer Ha-Musar, p. 162, for reasons unexplained, appends the date of 1565. It should be pointed out here that if we were to strictly apply the numerical values in the word השכ"ב alone, with the view that it already includes the millennium of 5, the year of al-Dhahiri's visit to the Land of Israel would have been in 1562 CE.

Zachariā Al-Ḏāhrī, Sefer Hammusar (ed. Yehuda Ratzaby), Ben-Zvi Institute, Jerusalem 1965 (Hebrew), pp. 116–117

Al-Dhahiri, Yaḥya (Zechariah). "Sefer Ha-Musar". Benei Baraq 2008 (Hebrew), pp. 58, 62. Missing or empty |url= (help)

"Qaro". Encyclopædia Britannica 1911. Retrieved 2012-03-08..

This article incorporates text from a publication now in the public domain: Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Qaro, Joseph ben Ephraim". Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press. External links Joseph b. Ephraim Caro Video Lecture on Yosef Karo by Dr. Henry Abramson

רבי יוסף קארו[1] (מכונה גם השולחן ערוך, הבית יוסף, מרן והמחבר; 1488, ה'רמ"ח[2] – 24 במרץ 1575, י"ג בניסן ה'של"ה[3]), היה מגדולי הפוסקים, מחבר השולחן ערוך, כסף משנה והבית יוסף. עסק גם בקבלה. מקובל לסמנו כפותח תקופת האחרונים.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 התפשטות ספריו ופסקיו 3 הקבלה בהגותו וספרו מגיד מישרים 4 ספריו 5 מתלמידיו 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים ביוגרפיה נולד ב-1488 בספרד לרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים. בעודו ילד קטן נאלץ לנדוד עם הוריו בעקבות גירוש ספרד, והמשפחה הגיעה לליסבון שבפורטוגל ומשם הגיעה לקושטא. אחר שאביו נפטר הוא גדל בבית דודו שחי בקושטא, רבי יצחק קארו. בבגרותו התבסס באדריאנופול. בעיר זו התחתן לבתו של חיים אלבלג ובה זכה למעמד רבני חשוב, ובהיותו כבן 34 החל בכתיבת חיבורו על הטור – הבית יוסף.

אחרי שהתאלמן מאשתו הראשונה התחתן בשנית. בין 1523 ל-1536 התגורר בעיר ניקופול בבולגריה ובה הקים את בית הכנסת וישיבת "בית יוסף" ולאחר מכן עלה לארץ ישראל, וקבע את מקומו בצפת. בעיר הגלילית נעשה תלמידו של רבי יעקב בירב, והיה הראשון שהוסמך על ידו כרב עם חידוש הסמיכה. אחר כך נסמכו לרבנות רק עוד שלושה תלמידים נוספים של ר' יעקב בירב: רבי משה מטראני, רבי משה קורדובירו ורבי יוסף סאגיס (רבו של ר' אלעזר אזכרי (מחבר ספר חרדים) וחברו של ר' יוסף קארו. בצפת, לימד תלמידים בבית מדרשו, הנודע כיום כבית הכנסת יוסף קארו, ושם שקד על כתיבת ספריו.

שלושים ושתיים שנה ארך חיבור ה"בית יוסף" שנכתב על הארבעה טורים לרבי יעקב בן הרא"ש ובו ערך ר' יוסף קארו דיונים הלכתיים מעמיקים, בסופם קבע את עמדתו המסכמת. עשר שנים נוספות חלפו עד להוצאת החיבור לאור. שיטת הפסיקה שלו הייתה: הכרעה על פי רוב הדעות בין הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש. לקיצור שסיכם את הלכות ה"בית יוסף" קרא: שולחן ערוך, וקיצור זה עתיד היה להיעשות במהלך ההיסטוריה לעיקר.

בחלק מתקופת הכתיבה פרצה בצפת מגפת דבר והוא עבר לביריה.

בזקנתו, בהיותו קרוב ל-80, נישא בשלישית, ובגיל מופלג זה נולד לו בן בשם יהודה. הוא נפטר בצפת קרוב לגיל 87, והאבל על פטירתו הכה גלים בכל רחבי העולם היהודי.

התפשטות ספריו ופסקיו כאמור, הספר מבוסס פסקי הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ועל כן הוא מותאם לפסיקה בקרב קהילות תושבי צפון אפריקה ומגורשי ספרד. עוד בחיי רבי יוסף קארו הופצו חלקי ה"שולחן ערוך" עם "מפת השולחן", דהיינו הערות והתאמות של הספר למנהגי ופסיקות יהדות אשכנז שנכתבו בידי הרמ"א – רבי משה איסרליש. על הספר נכתבו פירושים רבים, בהם חיי אדם ומשנה ברורה. גם בתימן, התקבל הספר שולחן ערוך בידי חלק מהקהילות, לאחר שהופץ עם הערות והתאמות למנהגיהם בידי רבי דוד משרקי מצנעא בחיבור הנקרא שתילי זיתים.[4] בייחוד התקבלה פסיקתו בקהילות שבהן הייתה מקובלת דרך הקבלה בעקבות השפעתו של רבי זכריה אלצ'אהרי וספרו "צידה לדרך".

בחלק "אורח חיים" נידונים דיני ומנהגי התפילה, ואלו, לעומת שאר הפסקים, הושפעו מאוד מקבלת האר"י שהופצה בעיקר בידי הרב חיים ויטאל, ואומצו בידי רוב קהילות היהודים בארצות האסלאם ("עדות המזרח" – כלומר יהודי צפון אפריקה ומזרח אסיה) וכן בידי תנועת החסידות.[5]

חיבור חשוב אחר של רבי יוסף קארו הוא "כסף משנה" על "משנה תורה" של הרמב"ם שברובו נכתב לאחר חיבור הבית יוסף, אולם חלקים ממנו נכתבו קודם[6].

הוא עסק גם בשאלות ותשובות שנשלחו אליו מחכמים שחיו בדורו, ואלו נדפסו בספר השו"ת "אבקת רוכל". בין השואלים היו רבי משה אלשיך ורבי שלמה אלקבץ. מודפסת בספר גם שאלה המיוחסת לאר"י, אם כי קמו עוררין אם אכן הוא כתבה.

לדעת הרב עובדיה יוסף, הרב קארו מוגדר כ"מרא דארעא" ("רב הארץ"), וכל תושבי ארץ ישראל, ובפרט בני עדות המזרח, חייבים לקבל את הוראותיו.

הקבלה בהגותו וספרו מגיד מישרים

דף השער של המהדורה הראשונה של "מגיד מישרים", לובלין-ונציה ה'ת"ו-ה'ת"ט כרב בצפת לא נמנע רבי יוסף קארו מלשלוח ידו בקבלה, אף על פי שאין היא מרבה להופיע בכתביו ההלכתיים. רבי משה קורדובירו מצטט חידושי קבלה שלו. רבי שלמה אלקבץ תיאר באיגרת שאותה מצטט רבי ישעיה הלוי הורוביץ, אירוע של התגלות שאותה חווה יחד עם ר' יוסף קארו בליל שבועות בשנת 1533, וסיפר: "זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו), קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא".

האירוע התרחש בהיותם בעיר ניקופול ובעקבותיו החליטו השניים לעלות לארץ ישראל.

כמו כן נדפס לראשונה בלובלין בשנת ת"ו ספרו "מגיד מישרים". ספר זה הוא יומן של התגלויות "מגיד", הכולל תאריכים מדויקים של ההתגלויות, העיסוק בו עסק רבי יוסף קארו לפני ההתגלות – לרוב לימוד פרקי משניות, ותוכן ההתגלויות עצמו. דברי המגיד של ר' יוסף קארו נמסרו בשפה הארמית.

התגלותו של "מגיד" בנפשו של פוסק הלכות רציונלי הפתיעה רבים, והיו שתהו אם למעשה אין מדובר בזיוף ובאגדה שיוחסה בטעות לרבי יוסף קארו. בראש המערערים עמד שי"ר, לעומת זאת צבי ורבלובסקי, שחקר את תופעת המגידות בהרחבה בספרו "רבי יוסף קארו", הגיע למסקנה שאין כל ראיה לכך שמדובר בזיוף. בנוסף, בשיחה בעל פה, טען ורבלובסקי שייתכן כי רבי יוסף קארו נקט בפעולות מאגיות שונות כדי לזכות במגיד, כפי שנהגו מקובלים אחרים בדורו, ואף שאין בספר "מגיד מישרים" אזכורים לכך, ייתכן שהדבר נובע מהעריכה המאוחרת לספר, ולמעשה אף בו נעשה שימוש באמצעים מאגיים. ייתכן שהשמיטו את הדברים כדי "להכשיר" את הבית יוסף, או בשל האופי הדרשני של הספר בעריכתו הסופית שלא נתן מקום לתיאור הפרקטיקות שהביאו לגילוי הסודות (מפי משה אידל, "ספונות" יז).

תלמידו של הרב קארו, הרמ"ק, מצטט מן הספר ומתארו[7]: "והוא קבלת מורי ורבי החסיד כמהר"ר יוסף קארו נר"ו וזה לשונו:".

המגיד הבטיח לרבי יוסף קארו בין השאר שימות על קידוש השם:

"ואזכך לעלות לא"י בשנה זאת, ואחר כך אזכך להישרף על קדושת שמו. ואזכך להישרף בארץ ישראל ברבים לקדש שמי בפרהסיה ותעלה לעולה על מזבחי . . ואזכך לסיים חיבורך להאיר בו עיני כל ישראל, שכל עמים חכמים ונבונים ומשכילים ישאבו מחיבורך שנקרא בית יוסף."

ספריו כסף משנה – מקורות לספר משנה תורה לרמב"ם ותירוץ קושיות הראב"ד. בית יוסף – בירור הלכות ופסיקת הלכה על סדר הטור. בדק הבית

– תוספות מהדורה שנייה על הבית יוסף. שולחן ערוך – סיכום הבית יוסף והכרעה מעשית של השיטות. מגיד מישרים – מאמרים בקבלה ערוך כיומן על סדר פרשיות השבוע אותם קיבל רבי יוסף מפי "המגיד".[8] כללי (הגמרא) התלמוד

– דיון ביסודות הלשוניים וההלכתיים של הגמרא, נתחבר כפירוש על הליכות עולם לרבינו ישועה הלוי פרוונצאל. (באתר היברובוקס ). אבקת רוכל

– שאלות ותשובות בנושאים הלכתיים שונים. שו"ת בית יוסף – שאלות ותשובות בנושאים הכלולים בחלק אבן העזר. דרשות בית יוסף

– דרשות על פרשיות התורה. מתלמידיו רבי משה קורדובירו, הרמ"ק רבי משה אלשיך רבי משה גלנטי הרב יום טוב צהלון הרב אליעזר אשכנזי לקריאה נוספת מאיר בניהו, יוסף בחירי – מרן ר' יוסף קארו, הוצאת יד הרב נסים, תשנ"ב. צבי ורבלובסקי, ר' יוסף קארו, בעל הלכה ומקובל, ירושלים תשנ"ו, (תרגם מאנגלית יאיר צורן) מקור אנגלי 1960 רחל אליאור, "ר' יוסף קארו ור' ישראל בעל שם טוב: מטמורפוזה מיסטית, השראה קבלית, והפנמה רוחנית ", תרביץ סה, ד (תשנ"ו), עמ' 671–708 מור אלטשולר, "תורת הנבואה וחוויית הנבואה של ר' יוסף קארו", בספר: בנימין איש שלום (עורך), נתיבות שלום – עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג, הוצאת בית מורשה בירושלים, 2007. מור אלטשולר, חיי מרן יוסף קארו, תל אביב: ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, תשע"ו 2016[9][10] קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: יוסף קארו ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יוסף קארו מרדכי מרגליות (עורך כללי), "רבנו יוסף (בר' אפרים) קארו ", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 808-799, באתר HebrewBooks הרב ד"ר שלמה טולידאנו, קורס מקוון מקיף, על רבי יוסף קארו , באתר מכון מופ"ת יוסף קארו , ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" רשימת הפרסומים של יוסף קארו , בקטלוג הספרייה הלאומית בית הכנסת ע"ש ר' יוסף קארו בצפת העתיקה הרב שמואל אליהו, על רבי יוסף קארו והופעת המגיד , מורשת ד"ר מור אלטשולר, מבחר מאמרים על מרן יוסף קארו יעקב אבן חן, ‏מרן ר' יוסף קארו – סיפור חייו , באתר HebrewBooks יוסף קארו , באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית) מחיבוריו:

מגיד מישרים שולחן ערוך: אורח חיים , שולחן ערוך: יורה דעה , שולחן ערוך: אבן העזר , שולחן ערוך: חושן משפט

– מאתר Israel613 שו"ת אבקת רוכל , באתר HebrewBooks רבי יוסף קארו, מגיד מישרים , ונציה ה'ת"ט, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית רבי יוסף קארו, מגיד מישרים , לובלין ה'ת"ו, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%A7%D7%90...