Margel Marceau (Mangel)

Marcel Marceau (22 March 1923 – 22 September 2007) was an internationally acclaimed French actor and mime most famous for his persona as Bip the Clown. He performed all over the world in order to spread the "art of silence" (L'art du silence).

Marcel Marceau was one of the world's most renowned mimes. His art became familiar to millions through his many television appearances. His first television performance as a star performer on the Max Liebman Show of Shows won him an Emmy Award. He appeared on the BBC as Scrooge in A Christmas Carol in 1973. He was a favorite guest of Johnny Carson, Merv Griffin, Mike Douglas and Dinah Shore, and he also had his own one-man show entitled "Meet Marcel Marceau". He teamed with Red Skelton in three concerts of pantomimes.

He was born Marcel Mangel in Strasbourg, France to a Jewish family. His parents were Ann Werzberg and Charles Mangel, a kosher butcher. When Marcel was four years old, the family moved to Lille, but they later returned to Strasbourg.

When France entered World War II, Marcel, 16, fled with his family to Limoges. In 1944 Marcel's father was captured and deported to the notorious Auschwitz concentration camp, where he was killed. Marcel's mother survived.

Marcel and his older brother, Alain, adopted the last name "Marceau" during the German occupation of France; the name was chosen as a reference to François Séverin Marceau-Desgraviers, a general of the French Revolution.

The two brothers joined the French Resistance in Limoges, where they saved numerous children from the race laws and concentration camps, and, after the liberation of Paris, joined the French army.

Owing to Marcel's excellent command of the English language, he worked as a liaison officer with General George Patton's army. Marcel started miming as a way of keeping children quiet as they were escaping to neutral Switzerland.

Marceau was demobilized in 1946. He enrolled as a student in Charles Dullin's School of Dramatic Art in the Sarah Bernhardt Theatre in Paris, where he studied with teachers like Joshua Smith and the great master, Étienne Decroux, who had also taught Jean-Louis Barrault.

Marceau was married three times: first to Huguette Mallet, with whom he had two sons, Michel and Baptiste; then, to Ella Jaroszewicz, with whom he had no children. His third wife was Anne Sicco, with whom he had two daughters, Camille and Aurélia.

Awards and Honors

Marceau was made a commander of the Ordre des Arts et des Lettres, an Officer of the Légion d'honneur, and in 1978 he received the Médaille Vermeil de la Ville de Paris.

The City of Paris awarded him a grant which enabled him to reopen his International School which offered a three-year curriculum.

In November 1998, President Jacques Chirac made Marceau a grand officer of the Ordre national du Mérite.

Marceau was an elected member of the Academy of Fine Arts Berlin, the Academy of Fine Arts Munich, the Académie des Beaux-Arts of the Institut de France.

Marceau held honorary doctorates from Ohio State University, Linfield College, Princeton University and the University of Michigan.

In April 2001, Marceau was awarded the Wallenberg Medal by the University of Michigan in recognition of his humanitarianism and acts of courage aiding Jews and other refugees during World War II.

Marceau accepted the honor and responsibilities of serving as Goodwill Ambassador for the United Nations Second World Assembly on Aging, which took place in Madrid, Spain, in April 2002.

The Movie Resistance (2020 film) was based on his life.

Published works

• ▪ Preface to the French high wire artist Philippe Petit's 1985 book, On The High Wire. ISBN 039471573X
• ▪ Foreword to Stefan Niedziałkowski's and Jonathan Winslow's 1993 book, Beyond the Word—the World of Mime. ISBN 1879094231
• Bibliography
• ▪ Martin, Ben. Marcel Marceau: Master of Mime, Paddington Press (UK) Limited, 1978. ISBN 0-448-22680-4
• ▪https://www.dailymail.co.uk/news/article-8535089/Marcel-Marceaus-gr...

Site Web AJPN :Marcel Marceau, dit le mime Marceau, est né Marcel Mangel le 22 mars 1923 à Strasbourg. M. et Mme Mangel, ses parents, tiennent la boucherie Adath Israël à Strasbourg, où Marcel passe son enfance jusqu'à l'âge de 15 ans. Il a fait ses études au lycée Fustel de Coulanges. Sa famille juive polonaise est contrainte, après l'invasion allemande, de quitter la ville et part pour Périgueux. Marcel poursuit ses études au Lycée Gay-Lussac de Limoges. Ses parents sont arrêté en 1944 et déportés sans retour vers Auschwitz.

Sous l'influence de son cousin germain Georges Loinger, Marcel rejoint la Résistance en 1942 à Limoges. C'est alors qu'il prend le pseudonyme de Marceau. Il raconte l'avoir "pris dans la Résistance à cause du vers de Victor Hugo, dans Les Châtiments : "Et Joubert sur l'Adige/ Et Marceau sur le Rhin". J'étais né dans le Bas-Rhin et je voulais bouter les Allemands hors de France".

Ses talents de faussaire lui permettent de participer à la fabrication de faux papiers d’identité, des cartes de ravitaillement et autres ausweiz.

Il se cache ensuite à Sèvres dans la maison où étaient regroupés les enfants sauvés de la tourmente. Il y monte des saynètes, fait le clown ou imite Charles Chaplin.

Sitôt le débarquement allié réussi, il s’engage dans l’Armée du général de Lattre de Tassigny et affecté comme agent de liaison auprès du général Patton, grâce à son excellente maîtrise de l'anglais.

La guerre terminée le dirige vers le théâtre. Il suit les cours de Charles Dullin, Jean-Louis Barrault et Étienne Decroux. Il donne vie à un personnage lunaire qui, l’oeil charbonneux et la bouche fendue de rouge, promène sur scène un corps déglingué que surmonte le grotesque d’un bitos et sa fleur défaillante. BIP retient les leçons du théâtre No, du Kabuki et de la Commedia dell’arte : “La parole n’est pas nécessaire pour exprimer ce qu’on a sur le coeur”, disait-il.

Marié trois fois, il sera le père de quatre enfants.

Le mime Marceau devient au fil des années un des artistes français les plus connus dans le monde.

©http://www.ajpn.org/personne-Marcel-Marceau-1827.html

מרסל מַרסוֹ

' (בצרפתית: Marcel Marceau; נולד בשם מרסל מאנגל (Mangel)‏; 22 במרץ 1923 - 22 בספטמבר 2007) היה פנטומימאי יהודי-צרפתי, מהפופולריים ביותר באמנות הפנטומימה בעולם.

תוכן עניינים 1 שנותיו הראשונות 2 לימודים לראשית הקריירה 3 קריירה ודמויות מפתח 4 הכרה 5 מותו 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים שנותיו הראשונות מרסל מאנגל נולד בשטרסבורג שבצרפת למשפחה יהודית בעלת שורשים פולניים (בן דודה של אמה של ירדנה ארזי). אביו קלמן (Charles) בן יעקב מאנגל היה שוחט מבנדין, אמו חנה מבית ורצברג (Werzberg) נולדה ביאבלונוב (היום חלק מאוקראינה), פולין. כשמרסל היה בן 15 נאלצה משפחתו להימלט מביתה לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית. בשנת 1942 ובהשפעת בן דודו ז'ורז' לואנז'ה הצטרף מרסל ביחד עם אחיו למחתרת האנטי-נאצית פ.ט.פ. (FTP) בעיר לימוז'. תקופת מה הסתתר בבית הספר של איבון הניואר, לימים חסידת אומות העולם, בפרברי פריז, מוסווה בתור אחד מעובדי המוסד החינוכי.

במסגרת הרזיסטאנס עסק בין היתר בזיוף תעודות, וכמו כן בהצלת יהודים מפני שליחה למחנה ריכוז. מרסו התגייס מאוחר יותר לצבא צרפת החופשית בפיקודו של שארל דה גול, ומאחר ששלט בשפה האנגלית שימש כקצין קישור בצבאו של הגנרל ג'ורג' פטון. אביו של מרסל נעצר על ידי הגסטפו בשנת 1944 ונספה באושוויץ. בעת חברותו במחתרת האנטי-נאצית מרסל מאנגל אימץ לעצמו את שם המשפחה הצרפתי "מרסו" והוציא לעצמו תעודה מזויפת בשם זה.

לימודים לראשית הקריירה מרסו הושפע מסרטיו של צ'ארלי צ'פלין, אשר עוררו בו עניין במשחק. בשנת 1946, אחרי המלחמה, נרשם ללימודים בבית הספר של שארל דולן לאמנות הדרמה בתיאטרון על שם שרה ברנאר בפריז. בשנותיו שם למד אצל מורים כמו שארל דולן וכמו רב-האמן הגדול אטיין דקרו, שז'אן-לואי בארו נמנה אף הוא עם תלמידיו. בארו הבחין בכשרונו יוצא הדופן של מרסו, צירף אותו ללהקתו ונתן לו את תפקיד "ארלקין" בהצגת הפנטומימה "באטיסט". הופעתו של מרסו זיכתה אותו בשבחים ובעידוד להציג את ה"מימודרמה" הראשונה שלו, שנקראה "פראקסיטל ודג הזהב", בתיאטרון ברנאר, עוד באותה שנה. אחדות הדעים באשר לכשרונו ביססה את הקריירה שלו כפנטומימאי ללא עוררין.

קריירה ודמויות מפתח בשנת 1947 יצר מרסו את הדמות "ביפּ", באפודה מפוספסת ובצילינדר משי חבוט מעוטר בפרח - אות לשבריריות החיים - שהיה ל"אלטר אגו" שלו, ממש כמו ש"הנווד הקטן" של צ'אפלין היה לאישיותו של הכוכב. חוויות הביש של ביפ עם כל דבר שבעולם, מפרפרים ועד לאריות, באוניות וברכבות, באולמות ריקודים ובמסעדות, אינן יודעות גבולות. כפנטומימאי אופי, הוכר מרסו כאמן שאין שני לו. תרגיליו הדוממים, הכוללים יצירות קלאסיות כמו "בכלוב", "הליכה כנגד הרוח", "יוצר המסכות" ו"בפארק", וסאטירות על כל נושא, מפסלים ועד מטאדורים, תוארו כיצירותיו של גאון. על תמצות גילאי האדם בקטע המפורסם, "נעורים, בגרות, זקנה ומוות", אמר מבקר אחד, "הוא משיג בפחות משתי דקות מה שרוב הסופרים אינם מצליחים לעשות בכרכים שלמים."

בשנת 1949, אחרי קבלת פרס דבורו (לזכר אמן הפנטומימה בן המאה ה-19, ז'אן-גאספאר דבורו) על המימודרמה השנייה שלו, "מוות בטרם שחר", הקים מרסו את "להקת הפנטומימה של מרסל מרסו" - להקת הפנטומימה היחידה בעולם באותם ימים. ההרכב הופיע בתיאטראות הראשונים במעלה של פריז - תיאטרון שאנס-אליזה, תיאטרון הרנסאנס ותיאטרון שרה ברנאר, וכן באולמות אחרים ברחבי העולם. במהלך שנת 60-1959 הוצגה רטרוספקטיבה של יצירות המימודרמה שלו, בהן "האדרת" לפי גוגול במשך שנה שלמה בתיאטרון אמיביגו בפריז. הוא הפיק עוד 15 מימודרמות, בהן "פיירו ממונמארטר", "שלוש הפאות", "בית העבוט", "14 ביולי", "הזאב של צו קו מי", "פריז בוכה-פריז צוחקת", ו"דון חואן" עיבוד מיצירתו של הסופר הספרדי טירסו דה מולינה.

מרסל מרסו הרבה לסייר בעולם. אחרי ביקורו הראשון באמריקה בשנת 1955, חזר והופיע שם לפני אולמות מלאים בערים העיקריות של ארצות הברית. בשנים הבאות סייר בדרום אמריקה, אפריקה אוסטרליה, סין, יפן, דרום מזרח אסיה, רוסיה ואירופה. בין השאר ביקר גם בישראל בשנת 1960. בשנת 2006 חזר שוב לביקור באוסטרליה.

מרסל מרסו הופיע גם בסרטי קולנוע, בין השאר ב"ברברלה" ובתפקיד עצמו ב"סרט אילם" של מל ברוקס (בסרט זה, כמתבקש משמו, איש אינו מדבר, מלבד מרסו, שבאופן פרודי אומר את המילה היחידה בסרט "NON" ("לא" בצרפתית). כמו כן הוציא ספרי ילדים ללימוד אלף-בית וחשבון וכן ספרי שירה מאוירים, "הבלדה של פריז והעולם" בשנת 1966 ו"עלילות ביפ" שיצא לאור ב-1976. בשנת 1982 יצא בפריז הספר "העין השלישית", קובץ של עשר ליתוגרפיות מקוריות, בלוויית טקסט מאת מרסו. בשנת 1987 יצא לאור "פימפורלו" ובשנת 2001 התפרסם ספר צילומים חדש לילדים בשם "ביפ בספר".

בשנת 1978 פתח בית ספר בינלאומי לפנטומימה בפריז. בשנת 1996 ייסד קרן לקידום הפנטומימה בארצות הברית.

הכרה בפברואר 2017 הוענק לו אות המציל היהודי על פעילותו להצלת יהודים בשואה בידי ד"ר צילה הרשקו, היסטוריונית של הרזיסטנס היהודי בצרפת, בטקס שנערך בממוריאל בפריז. יחד עימו קיבלו את האות שמונה חברי הרזיסטנס היהודי שהצילו יהודים בשואה. התעודות הוענקו מטעם המרכז העולמי של "בני ברית" בירושלים והוועד להוקרת גבורתם של יהודים שהצילו יהודים בשואה.[1]

מרסל מרסו זכה להכרה ולאותות כבוד במולדתו צרפת ובגרמניה ובתוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות בארצות הברית על בריאת צורת אמנות חדשה, שהיא מורשת ממסורת עתיקה.

החל משנת 1990, התאריך 18 במרץ הוכרז בניו יורק כ"יום מרסל מרסו". מרסו קיבל עליו את הכבוד והאחריות שבשירות כשגריר רצון טוב לוועידת האו"ם השנייה בנושא ההזדקנות, שהתקיימה במדריד, ספרד באפריל 2002.

ב-2020 יצא הסרט "Resistance" (אנ'), המבוסס על חייו. את דמותו מגלם השחקן ג'סי אייזנברג.

מותו בשנותיו האחרונות החל מצבו הבריאותי של מרסו להידרדר, וב-22 בספטמבר 2007 נפטר בגיל 84. מרסו קבור בבית הקברות פֵּר לָשֵז בפריז.

הוא נישא שלוש פעמים ולו ארבעה ילדים.

קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרסל מרסו בוויקישיתוף F icon.svg מרסל מרסו , ברשת החברתית פייסבוק IMDB Logo 2016.svg מרסל מרסו , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) Allmovie Logo.png מרסל מרסו , באתר AllMovie (באנגלית) ynet, הפנטומימאי מרסל מרסו הלך לעולמו , באתר ynet, 23 בספטמבר 2007 נדם קולו, 23.09.2007 , נענע 10 ציפי שוחט, הגשר בין התיאטרון למחול , באתר הארץ, 23 בספטמבר 2007 קובץ וידאו ביפ של מרסו בן חמישים , בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, 1997 קובץ וידאו טקס האשכבה של מרסו , בארכיון הסרטונים של Associated Press‏, 26 בספטמבר 2007 מרסל מרסו , באתר "Find a Grave" (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%A1%D7%9C_%D7%9E%D7%A8...

-------------------------------------------

Marcel Marceau (22 March 1923 – 22 September 2007) was an internationally acclaimed French actor and mime most famous for his persona as Bip the Clown. He performed all over the world in order to spread the "art of silence" (L'art du silence).

Marcel Marceau was one of the world's most renowned mimes. His art became familiar to millions through his many television appearances. His first television performance as a star performer on the Max Liebman Show of Shows won him an Emmy Award. He appeared on the BBC as Scrooge in A Christmas Carol in 1973. He was a favorite guest of Johnny Carson, Merv Griffin, Mike Douglas and Dinah Shore, and he also had his own one-man show entitled "Meet Marcel Marceau". He teamed with Red Skelton in three concerts of pantomimes.

He was born Marcel Mangel in Strasbourg, France to a Jewish family. His parents were Ann Werzberg and Charles Mangel, a kosher butcher. When Marcel was four years old, the family moved to Lille, but they later returned to Strasbourg.

When France entered World War II, Marcel, 16, fled with his family to Limoges. In 1944 Marcel's father was captured and deported to the notorious Auschwitz concentration camp, where he was killed. Marcel's mother survived.

Marcel and his older brother, Alain, adopted the last name "Marceau" during the German occupation of France; the name was chosen as a reference to François Séverin Marceau-Desgraviers, a general of the French Revolution.

The two brothers joined the French Resistance in Limoges, where they saved numerous children from the race laws and concentration camps, and, after the liberation of Paris, joined the French army.

Owing to Marcel's excellent command of the English language, he worked as a liaison officer with General George Patton's army. Marcel started miming as a way of keeping children quiet as they were escaping to neutral Switzerland.

Marceau was demobilized in 1946. He enrolled as a student in Charles Dullin's School of Dramatic Art in the Sarah Bernhardt Theatre in Paris, where he studied with teachers like Joshua Smith and the great master, Étienne Decroux, who had also taught Jean-Louis Barrault.

Marceau was married three times: first to Huguette Mallet, with whom he had two sons, Michel and Baptiste; then, to Ella Jaroszewicz, with whom he had no children. His third wife was Anne Sicco, with whom he had two daughters, Camille and Aurélia.

Awards and Honors

Marceau was made a commander of the Ordre des Arts et des Lettres, an Officer of the Légion d'honneur, and in 1978 he received the Médaille Vermeil de la Ville de Paris.

The City of Paris awarded him a grant which enabled him to reopen his International School which offered a three-year curriculum.

In November 1998, President Jacques Chirac made Marceau a grand officer of the Ordre national du Mérite.

Marceau was an elected member of the Academy of Fine Arts Berlin, the Academy of Fine Arts Munich, the Académie des Beaux-Arts of the Institut de France.

Marceau held honorary doctorates from Ohio State University, Linfield College, Princeton University and the University of Michigan.

In April 2001, Marceau was awarded the Wallenberg Medal by the University of Michigan in recognition of his humanitarianism and acts of courage aiding Jews and other refugees during World War II.

Marceau accepted the honor and responsibilities of serving as Goodwill Ambassador for the United Nations Second World Assembly on Aging, which took place in Madrid, Spain, in April 2002.

Published works

• ▪ Preface to the French high wire artist Philippe Petit's 1985 book, On The High Wire. ISBN 039471573X
• ▪ Foreword to Stefan Niedziałkowski's and Jonathan Winslow's 1993 book, Beyond the Word—the World of Mime. ISBN 1879094231
• Bibliography
• ▪ Martin, Ben. Marcel Marceau: Master of Mime, Paddington Press (UK) Limited, 1978. ISBN 0-448-22680-4