Miriam Yalan-Shtekelis

Miriam Yalan-Shteklis (Hebrew: מרים ילן-שטקליס‎) (b. 21 September 1900 - d. 9 May 1984) was an Israeli writer and poet famous for her children's books. Her surname, Yalan, was an acronym based on her father’s name, Yehuda Leib Nissan.

Biography

Yalan-Shteklis was born Miriam Vilensky in 1900 in the town of Potoki, near Kremenchuk, Ukraine. She was the daughter of Hoda (Hadassah) and Yehuda Leib Nissan Vilensky, a Zionist leader descended from a long line of rabbis, and learned Hebrew as a child.

After the failed Russian Revolution of 1905, the family moved from place to place: Berlin, Minsk, Petrograd, and finally Kharkov. In 1912, when she was 12, her brother Mulya (Shmuel) was sent to Palestine to study at the Herzliya Hebrew High School. Yalan-Shteklis attended high school in Minsk and Petrograd, and studied psychology and social sciences at the University of Kharkov. She also pursued Judaic studies at the Hochschule für die Wissenschaft des Judentums in Berlin.

In 1920, she immigrated to Palestine and settled in the Rehavia neighborhood in Jerusalem. In 1928, she went to Paris to study library science. From 1929, she joined the staff of the Jewish National University Library at the Hebrew University of Jerusalem. She headed the Slavic department for 30 years. In 1929, she married Moshe Shtekelis, a professor of archaeology. They divorced in 1939 - no children. She died in Haifa on May 9, 1984, at the age of 84.

Literary career

Yalan-Shteklis published her first poem in Hebrew, aimed at adult readers, in 1922. In 1933, she turned to writing poems and stories for children, and published her work in the children’s weekly Davar Leyeladim. The pain of losing her mother at the age of 16 permeates many of her poems.

She had no children of her own, but displayed an unusual gift for writing for the young and became Israel's leading children's poet. She used to say that "poems emanate from the suffering soul and like children, they are born in suffering." She challenged one of the central conventions of modern children’s literature — the "happy ending". She portrayed happy children at play, but also their anger and pain, often pointing an accusing finger at adults. An example is her famous poem Levadi (All alone), written in 1957.

In addition to poetry, Yalan-Shtelis translated children’s literature into Hebrew from Russian, English, German and Dutch, as well as works by Samuel Marshak, Erich Kastner, Leo Tolstoy, P. L. Travers, and others.

Literary themes and style

Yalan-Shteklis' work is permeated with positive educational values but avoids the trap of didactic preaching. Incorporating nationalist Zionist ideology, but also the traditions of Russian and European literature, her work is nevertheless original and Israeli.

The poetry, fiction, and translations of Yalan-Stekelis were collected in three volumes published between 1957 and 1963, with illustrations by Zila Binder: Shir ha-Gedi (Song of the kid); Yesh Li Sod (I have a secret); and Ba-Halomi (In my dream). The works were organized by age level, with a separate volume for each level. In 1986, this collection was reprinted in a single-volume special edition. The first volume contains songs and stories for preschoolers and non-readers. It includes play-songs (an innovation in Hebrew children’s poetry), rhymes for finger-play, lullabies, nature poems, poems aimed at the inculcation of good habits, and poems just for amusement and expressing emotions. The second volume, for children with reading skills, offers longer stories that probe the relationships between children and parents, and between children and their peer group. The third volume, for older children, contains Zionist poems about the Land of Israel, bereavement and losing parents in the Holocaust. Alongside poems filled with hope for peace and redemption are lyrical-confessional poems about the fears and emotions of a child trying to come to terms with his/her identity and living in society.

Awards

In 1956, Yalan-Shteklis was awarded the Israel Prize for Children's Literature. It was the first time this category was included. In their decision, the judges wrote: "…Whatever she wrote, she wrote for children, and whatever she wrote bore no hint of deliberate infantilization but rather of true childhood, genuine and realistic, that embraces joy and innocence but also sorrow and tears, life’s wisdom and life’s evils, disappointment and consolation. She flavored her poems for children with all the key ingredients that mark good children’s poetry. Her work possesses a wonderful sense of the world of children. Language that draws upon sources both ancient and modern, admirable poetic skills and perfect musicality are a rare phenomenon in any nation and language, and not every literature is so blessed" (Editorial, Davar li-Yeladim).

In 1968, she was made an Honorary citizen of Jerusalem and granted the Yakir Yerushalaim award. In 2005, she was voted the 145th-greatest Israeli of all time, in a poll by the Israeli news website Ynet to determine whom the general public considered the 200 Greatest Israelis.

Musical collaboration

Many of her poems were set to music and have become Israeli children's classics. In 1975 Israeli singers Shmulik Kraus and Josie Katz put out an album of songs based on her poems.

מרים יָלָן-שְׁטֶקֶלִיס (21 בספטמבר 1900 – 9 במאי 1984) הייתה סופרת ומשוררת ירושלמית, כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים, מחברת ספרי ילדים ושירי ילדים.

חייה מרים וילנסקי נולדה לד"ר יהודה ליב ניסן וילנסקי (את שמה "ילן" קראה מאוחר יותר על ראשי תיבות שמו: יהודה ליב ניסן) והדסה בת יצחק ליפשיץ בפוטוקי הסמוכה לעיר קרמנצ'וג שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה). אביה היה מנהיג ציוני, ממייסדי קרן היסוד וחבר בתנועה המחתרתית "בני משה", והיא התחנכה על ערכי היהדות והציונות. בגיל שש-עשרה מתה עליה אמה. היו לה שני אחים: שמואל וילנסקי (מולה), לימים מהנדס בניין, ועמנואל ילן (מנולי), לימים אדריכל. לאחר סיום לימודיה בבית הספר התיכון, למדה ילן-שטקליס פסיכולוגיה ומדעי החברה באוניברסיטת חרקוב, ולאחר מכן המשיכה ללימודי יהדות בבית הספר הגבוה ללימודי היהדות בברלין, והשלימה תואר בספרנות בבית הספר לספרנות בפריז.

בשנת 1920, בגיל עשרים, עלתה לארץ ישראל, והתיישבה בירושלים, ברחביה. בתחילה עבדה במשרדי "הדסה", אך לאחר זמן מה התקבלה לעבודה כספרנית במחלקה הסלאבית בבית הספרים הלאומי, שם עבדה עד לפרישתה לגמלאות.

בסוף שנת 1929 נישאה למשה שטקליס, שהיה מחשובי הפרהיסטוריונים של ארץ ישראל. לזוג לא נולדו ילדים. במהלך כתיבת ספרה "אצו רצו גמדים" הזמינה את מאיירת הספר, בינה גבירץ, להתגורר בביתם. גבירץ ומשה שטקליס התאהבו, והזוג שטקליס התגרש ב-1939, לאחר שמשה עזב עם גבירץ. מאז חייתה ילן-שטקליס לבדה.

את שיריה כתבה, על-פי דבריה, מתוך נפש מיוסרת. "שירים, כמו ילדים, נולדים בייסורים", אמרה. ילן-שטקליס התייתמה מאמה בנעוריה וחיה בבדידות ובעצב. בהיעדר ילדים משלה, היא קיבלה את ההשראה לשיריה מילדי אחרים. למרות, ואולי דווקא בשל כך, הפליאה לתאר חוויות ילדות ורגשות עמוקים של ילדים.

בתחילה כתבה למבוגרים, ולאחר עלייתה לארץ, בשנת 1922 פרסמה מספר שירים בשפה העברית שיועדו לקוראים מבוגרים. בגיל 34 התחילה לכתוב שירים וסיפורים לילדים, שהתפרסמו בתחילה בעיתון "דבר לילדים", ולאחר מכן פורסמו בספרי שירים וסיפורים.

בשנת 1956 זכתה בפרס ישראל על יצירתה, והייתה לכלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים. בשנת 1968 הוענק לה אות יקיר ירושלים.

ב-1966 נפגשה עם המלחין שמוליק קראוס, שהיה אז בן 31. לדברי חוקרת הספרות שרה בן-ראובן, ילן-שטקליס ראתה בקראוס את הבן שלא היה לה ובין השניים נרקמו יחסי קרבה. מספר פעמים ערבה לו ילן-שטקליס לשם שחרורו ממעצר והעידה לטובתו בבתי משפט והוא סעד אותה בימיה האחרונים.

סופרת ומשוררת ירושלמית, כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים, מחברת ספרי ילדים ושירי ילדים