Molla Or Shraga

המקובל ר' אור שרגא

קברו של מולא "אור שרגא" זיע"א

אביו: ר' שמואל. בניו: ר' משה ור' שמואל. סבא: ר' קיאס (מצד אביו). מתלמידיו: ר' אליהו שמאי.

נולד בעיר יזד (איראן). למד בקביעות עם שני ידידיו – ר' דרוויש מהעיר שירז (איראן) ור' משה מהעיר קשאן (איראן), כל מפגש נערך בעיר אחרת לסירוגין ובכל פעם היו השניים מהערים האחרות מגיעים בקפיצת הדרך. הדיר שינה מעיניו וכל לילה אף אחד לא הורשה להיכנס לבית מדרשו היות ולמד תורה מפי אליהו הנביא. הוענק לו התואר "מלא" [%D7%9E' בניקוד קובוץ ל' בניקוד קמץ] ראשי תיבות: מי לה' אלי, המציין חכם, שומר מצוות וירא ה' וכונה בפי היזדים "מולא אור הראשון" אולם ברוב ענוותנותו היה אומר - אני רק "שרגא" (אור קטן). שימש כמוהל, שוחט, בודק ודיין, השתדל לסייע לבני עדתו, עודד את הקשר עם בני ארץ ישראל והתפרסם גם בקרב הגויים כצדיק וקדוש העושה נסים ונפלאות. על אף שר' ישראל (הבעש"ט) מעולם לא נפגש עמו, התבטא: 'יש לי ידיד במרחקים, הרב אור שרגא'. יצא לשוק לערוך קניות בערב שבת ובערב יום טוב בלבד ונהג למסור את ארנקו למוכר על מנת שייקח את הסכום הדרוש. לאחר שהשאח זכה לראות עמוד אור המתנשא מראשו של ר' אור שרגא עד לשמים, שלח כרכרת מלכות להביאו אל הארמון, הושיבו במועצת השרים, העניק לו הקצבה חודשית לכל ימי חייו וגלימת מלכות. ר' אור שרגא שלא רצה להיחשד ברום לבבו, קיצץ את שרוולי הגלימה המפוארת וכאשר אחד משרי המלך ראה כי שרוולי הגלימה גזורים ביקש לסטור לו אולם ידו יבשה ורק לאחר שהשאח הפציר בו, הסכים ר' אור שרגא לרפא את השר. השאח העניק לו גלימה נוספת לשבת ויו"ט ומאז כונה גם "מולא פוסטינו [%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%94]". בשנת ה'תקנ"ד השיב את נשמתו ליוצרה, על קברו נהגו יהודים וגויים להדליק נרות או שמן ולהתפלל ובעת האזכרה נוהגים אנשי קהילת יזד לשיר את השיר שחיבר בנו ר' שמואל.

תיאור הבול הנושא את שמו - 1999: בהעדר דיוקן של הרב אור שרגא או מוצג ויזואלי מתאים אחר שייתן ביטוי לזכרו – נבחר ציור של דף מאוייר מכתב יד של "מוסא-נאמה" מאת המשורר שאהין, מעותק ע"י נחמיה ג. אמשל, טבריז, איראן 1686 (?). באיור נראה הקרב של ישראל בעמלק, ומצד ימין למעלה – דיוקנותיהם של משה, אהרון וחור הצופים במתרחש. התצלום באדיבות מוזיאון ישראל, ירושלים. מעל ומתחת לאיור נראים בתי שיר הקשורים לספר שמות י"ז, חי-יג. להלן תרגום מילולי מפרסית לעברית: כדי שאת ידיו של הנביא על האבנים / נשים משני הצדדים, הוי הזקן המלומד כאשר שמע חור מאהרן, מיד / יצא הביא כמה אבנים חזקות את (הידיים) בשני כיוונים העלהמשה / המכובד (חור) סידר את האבנים בטיט כאשר חור ערך את האבנים זו על זו / אזי, חור ואהרן משמאל ומימין. בשובל הבול נראה המבנה שבו נמצא קברו של ברב אור שרגא ביזד, איראן.

אמנם לא ידוע הרבה על חייו ופעליו של הרב המקובל מולא אור שרגא, אולם הוא נחשב לצדיק וקדוש, ונאמר עליו שנהג לעשות נסים ונפלאות שהפליאו אף את הגויים.

הרב אור שרגא נולד בעיר יזד ככל הנראה בראשית המאה ה- 18 , אחת התקופות הסוערות בתולדות פרס. הוא נפטר בעיר יזד בשנת תקנ"ד (1794). נשארו ממנו שתי איגרות: האחת נכתבה בשנת תקמ"ב (1782) ובה פנייה ליהודי משהד לסייע לשד"ר (שלוחא דרבנן. כינוי לשליח שנשלח לאסוף תרומות לטובת מוסדות ציבוריים) חכם אליהו מהעיר חברון; האיגרת השנייה נכתבה בשנת תקמ"ג (1783), גם היא ליהודי משהד. באיגרת בקשה לאלץ יהודי בשם יצחק בן יהודה כהן לדאוג לפרנסת אשתו שננטשה ללא עזרה בעיר יזד. באיגרת זו הרב אור שרגא מבקש, שבמקרה שאין הסיוע אפשרי, ישלח הבעל גט לאשתו. מסתבר שאבותיו של אור שרגא היגרו ליזד מהעיר סבזואר שבצפון פרס. ייתכן שיהודי סבזואר היגרו לשם ממחוז גילאן ומהיישובים שמסביב העיר קזוין. ידוע שנאדר שאה (שמלך בשנים 1747-1736) ביקש להעביר מספר רב של יהודים ממחוז גילאו ומהיישובים שמסביב קזוין לעיר כלאת נאדרי, כמאתיים ק"מ צפונית למשהד. טראנספר זה אירע כנראה בשנת 1747, וחלק מן העקורים נתקעו בעיר סבזואר והתיישבו שם, חלק הגיעו למשהד וחלק לכלאת נאדרי. אולי זאת הסיבה לקשרים ההדוקים בין יהודי יזד לבין יהודי משהד.

קברו של הרב אור שרגא נמצא בפאתי העיר יזד ונחשב למקום קדוש ליהודים ולמוסלמים.

המשורר שאהין (ראה תיאור הבול)

שאהין הוא גדול המשוררים של יהודי פרס והראשון בהם, אשר השאיר אחריו יצירות מונומנטאליות בשירה הפרסית-יהודית (דהיינו בשפה הפרסית והאותיות עבריות). לשאהין שלוש יצירות חשובות:

מוסא-נאמה הינה פאראפראזה שירית של הספרים: שמות, ויקרא, במדבר ודברים. התוכן מבוסס על הספרים הנ"ל. על המדרשים והסיפורים שבחלקם מלוקטים ממקורות איראניים על מלחמות משה רבנו ועלילותיו. ליצירה כעשרת אלפים בתי שיר והיא נתחברה בשנת 1327.

ארדשיר-נאמה הינה יצירה שירית המבוססת על ספר אסתר, על חלקים מספר עזרא ועל סיפורים ממקורות שונים הקשורים לחיי אחשורוש ובנו כורש. לסיפורים ולמקצת האירועים אין בסיס היסטורי, אבל מבחינה ספרותית הם נחשבים ליצירה אפית מעולה. ליצירה כששת אלפים בתי שיר והיא נתחברה בשנת 1333.

בראשית-נאמה הוא ספר בראשית שנחרז בפרסית-יהודית. יצירה זו נתחברה בשנת 1359 ומספר בתי השיר שלה מגיע עד עשרת אלפיים בערך. חלק הארי של היצירה מתייחס לסיפור יוסף, אחיו ופרשת אהבתה של זוליכא ליוסף. לכן, החלק הזה ידוע בשם :יוסף וזוליכא". לא ידוע דבר על חייו, ואף שמו אינו ידוע לנו – השם שאהין הוא כינויו הספרותי. טוענים ששאהין חי בעיר שיראז, אולם אין לקביעה זו בסיס מדעי.

פורפ' אמנון נצר

החוג ללימודי איראן

האוניברסיטה העברית בירושלים

תיאור הבול: בהעדר דיוקן של הרב אור שרגא או מוצג ויזואלי מתאים אחר שייתן ביטוי לזכרו – נבחר ציור של דף מאוייר מכתב יד של "מוסא-נאמה" מאת המשורר שאהין, מעותק ע"י נחמיה ג. אמשל, טבריז, איראן 1686 (?). באיור נראה הקרב של ישראל בעמלק, ומצד ימין למעלה – דיוקנותיהם של משה, אהרון וחור הצופים במתרחש.

התצלום באדיבות מוזיאון ישראל, ירושלים. מעל ומתחת לאיור נראים בתי שיר הקשורים לספר שמות י"ז, חי-יג. להלן תרגום מילולי מפרסית לעברית:

כדי שאת ידיו של הנביא על האבנים / נשים משני הצדדים, הוי הזקן המלומד

כאשר שמע חור מאהרן, מיד / יצא הביא כמה אבנים חזקות את (הידיים) בשני כיוונים העלהמשה / המכובד (חור) סידר את האבנים בטיט

כאשר חור ערך את האבנים זו על זו / אזי, חור ואהרן משמאל ומימין.

בשובל הבול נראה המבנה שבו נמצא קברו של ברב אור שרגא ביזד, איראן.

על גבי מעטפת היום הראשון נראה תיק עץ לספר תורה, יזד, המאה ה- 19. התצלום באדיבות המרכז לאמנות יהודית, האוניברסיטה העברית ירושלים.