Naomi Chazan

Naomi Chazan

=

(Hebrew: נעמי חזן‎, born 18 November 1946) is an Israeli academic, activist, and politician. As a legislator, Chazan championed the causes of human rights, women's rights, and consumer protection.[1][2] Chazan is a past president of the New Israel Fund.

Today, she heads the School of Government and Society at the Academic College of Tel-Aviv-Yaffo. She also sits on the board of the Hotline for Refugees and Migrants[3].

Contents
1 Biography 2 Political career 3 Controversy 4 Published works 5 References 6 External links Biography Naomi Chazan (née Harman) was born in Jerusalem during the British Mandate era. Her parents were Avraham and Zina Harman. Her father was later Israeli ambassador to the United States, while her mother worked in the Ministry of Foreign Affairs and served as a member of Knesset between 1969 and 1974.

Chazan studied at Columbia University, earning a BA and MA, before attending the Hebrew University of Jerusalem, where she gained a PhD. She later headed the Truman Institute for the Advancement of Peace at the university. She became a professor of political science, specializing in the politics of Africa, in 1994.

Political career In 1985 she was a member of the Israeli delegation to the UN Conference on Women in Nairobi, and in 1995 to the Fourth World Conference on Women in Beijing. She served as president of the Israeli branch of the Society for International Development, was a founder and member of the board of the Israel Women's Network, and has served as Vice President of the International Association of Political Science.[4]

In 1992 she was elected to the Knesset on the Meretz list. She retained her seat in the 1996 elections and was made a Deputy Speaker. She was re-elected again in 1999 and remained a Deputy Speaker until losing her seat in the 2003 elections.

She backed efforts to improve women's rights in Israel outside of the Knesset as well, including supporting the Alice Miller case which paved the way for women to serve in combat roles in the Israeli military.[5]

Controversy A 2010 campaign by Im Tirtzu against the New Israel Fund included cartoon images of Chazan with a horn coming out of her forehead - the word "horn" in Hebrew also meaning "fund." Chazan served as the lay leader of New Israel Fund at the time. Haaretz described the campaign as "savage."[6]

In 2010, Chazan was fired by The Jerusalem Post. The Post said the decision was made on account of a lawsuit against the newspaper filed by Chazan and the NIF. The lawsuit was filed in response to an ad campaign by Im Tirtzu.[7][8]

Published works Chazan is the author, co-author and editor of eight books and 56 articles in academic journals on comparative (especially African) and Israeli politics.

An Anatomy of Ghanaian Politics: Managing Political Recession, 1969-1982 (Westview Press, 1983, ISBN 0-86531-439-X) Ghana: Coping with Uncertainty (Westview Press, 1986, ISBN 0-86531-369-5), with Deborah Pellow Coping with Africa’s Food Crisis (Lynne Rienner Publishers, 1988, ISBN 0-931477-84-0), with Timothy M. Shaw The Precarious Balance: State and Society in Africa (Westview Press, 1988, ISBN 0-8133-0968-9), with Donald Rothchild Politics and Society in Contemporary Africa (Lynne Rienner Publishers, 1988, ISBN 0-333-46838-4), with Robert Mortimer, John Ravenhill, and Donald Rothchild; reprinted 1992 (ISBN 1555872832) and 1999 (ISBN 155587679X) Irredentism and International Politics (Lynne Rienner Publishers, 1991, ISBN 1-55587-221-2), edited volume Civil Society and the State in Africa (Lynne Rienner Publishers, 1994, ISBN 1-55587-360-X), edited with John W. Harbeson and Donald Rothchild The Early State in African Perspective: Culture, Power and Division of Labor (Brill Academic Publishers, 1997, ISBN 90-04-08355-3), edited with S.N. Eisenstadt and Michel Abitbol References

[1]

[2]

https://hotline.org.il/en/about-us/board-of-directors/

Naomi Chazan: Public Activities

Knesset website

http://www.jta.org/1995/11/08/archive/israeli-supreme-court-rules-w...

http://www.haaretz.com/israel-news/fighting-for-israel-s-soul-1.374700

Lis, Jonathan (5 February 2010). "Amid row over contentious ad, Jerusalem Post fires Naomi Chazan of New Israel Fund" . Haaretz. Retrieved 13 June 2012.

Izikovich, Gili; Liphshiz, Cnaan (7 February 2010). "Jerusalem Post: Chazan fired due to lawsuit over NIF advert" . Haaretz. Retrieved 13 June 2012. External links Curriculum vitae Making Sense of the Israeli elections - Fathom Journal https://en.wikipedia.org/wiki/Naomi_Chazan

נעמי חזן

' (‏נולדה ב־18 בנובמבר 1946), היא פרופסור אמריטה למדע המדינה ולימודי אפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים)[1] פוליטיקאית, פעילת שמאל וזכויות אדם. כיהנה כחברת הכנסת מטעם מרצ בשנים 1992–2003 (כנסות 13 - 15). בשנים 2008–2012 כיהנה כנשיאת הקרן החדשה לישראל.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 פעילות ציבורית ואקדמית 1.2 כחברת הכנסת 1.3 לאחר סיום כהונתה בכנסת 2 מספריה 3 קישורים חיצוניים 4 הערות שוליים ביוגרפיה שרה נעמי חזן נולדה ב-18 בנובמבר 1946 בירושלים, בת לאברהם הרמן, לימים שגריר ישראל בארצות הברית ונשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, ולזינה הרמן, לימים חברת הכנסת. נעמי חזן היא אם לשניים.

פעילות ציבורית ואקדמית לחזן תואר ראשון ושני במדע המדינה מאוניברסיטת קולומביה. בשנת 1975 קיבלה תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים,[2] על עבודה שכותרתה "פוליטיקה וארגוני נוער בגאנה ובחוף השנהב". שימשה כפרופסור באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת הרווארד.

חזן מילאה שורה של תפקידים ציבוריים ואקדמיים, בהם: ראש מכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית, נשיאת הסניף הישראלי של האגודה הבינלאומית למדעי-המדינה (וסגנית נשיא האיגוד העולמי), ממיסדות שדולת הנשים בישראל, וחברת המשלחת הישראלית לוועידת האו"ם לציון עשור האישה הבינלאומי בניירובי ובבייג'ינג. היא פעילה גם במגוון ארגוני נשים, בהם בת שלום ונציבות הנשים לשלום צודק ישראלי-פלסטיני.

כתבה וערכה שמונה ספרים בנושא פוליטיקה השוואתית, ופרסמה מאמרים רבים בנושא פוליטיקה ומדע המדינה באפריקה, יחסי ערב-ישראל, פוליטיקה בישראל ומעמד האשה.

כחברת הכנסת בשנת 1992 נבחרה לראשונה כחברת כנסת מטעם סיעת מרצ (מטעם מפלגת רצ). במהלך חברותה בכנסת מונתה לסגנית יושב ראש הכנסת ושימשה כיו"ר ועדת המשנה לדיני אישות של הוועדה למעמד האשה בכנסת וכחברה בוועדת החוץ והביטחון. בשנת 1994, בעודה מכהנת כחברת-כנסת, קודמה חזן לדרגת פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. בשנת 1998 הייתה מועמדת מרצ לראשות עיריית ירושלים. בבחירות לכנסת ה-17 היא הוצבה במקום ה-113 הסמלי ברשימת מרצ לכנסת, ובבחירות לכנסת ה-18 הוצבה במקום ה-112 הסמלי ברשימה זו.

במהלך פעילותה בכנסת יזמה חזן מספר חוקים, רבים מהם בתחומי מעמד האישה והצרכנות. בין היתר, יזמה תיקון לחוק שירות ביטחון שעיגן את זכותן של נשים לשרת בצה"ל בכל תפקיד בו משרת גבר, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו של התפקיד. כן יזמה תיקון לחוק עבודת נשים המאפשר למי שילדה יותר מילד אחד בלידה אחת להאריך את חופשת הלידה בשבועיים. יחד עם נעמי בלומנטל יזמה תיקון לפקודת בתי הסוהר המאפשר לשירות בתי הסוהר שלא להפריד בין אסירים לאסירות במקרים שבהם הדבר דרוש לשם מתן טיפול רפואי או טיפול בנפגעי סמים.

בתחום הצרכנות, יזמה עם חיים אורון חוק שאפשר הגשת תובענות ייצוגיות בענייני הגבלים עסקיים ובנקאות. בהמשך יזמה חוק המאפשר להגיש תובענות ייצוגיות גם בתחום הביטוח. בנוסף, יזמה שני תיקונים לחוק הגנת הצרכן – האחד הטיל איסור על בעלי עסקים להציב שלטים הפוטרים אותם מאחריות לנזקים גופניים שעלולים להיגרם ללקוחות בתחום בית העסק ותיקון נוסף המאפשר ביטול עסקאות רוכלות בתוך 14 ימים, בנסיבות מסוימות.

חוקים נוספים שיזמה כוללים את חוק המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי (עם מיכאל איתן), תיקון לחוק שירות ביטחון שחייב את עיגון הוראות הקריאה לשירות מילואים בפקודות הצבא ואת יידוע חיילי המילואים בהן, וכן חוק המחייב את שר הביטחון לקבוע אמות מידה אחידות להכרזה על אתרי הנצחה ממלכתיים, ומחייב הקצאת תקציב שנתי מיוחד לשם הקמת אתרי הנצחה.

בשנת 2002 ניהלה את דיוני ועדת החוץ והביטחון בחוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב-2002[3] המגדיל את הקצבאות לחייל מילואים שנהרג או הפך לנכה עקב שירותו במילואים.[4]

לאחר סיום כהונתה בכנסת בשנת 2000 פרשה חזן לגמלאות מהאוניברסיטה העברית. החל משנת 2005 מכהנת כראש בית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב-יפו. משמשת כנשיאת הסניף הישראלי של האגודה הבינלאומית למדעי-המדינה (וסגנית נשיא באיגוד העולמי).

בשנת 2008 מונתה לשמש כנשיאת הקרן החדשה לישראל.[5] חזן שימשה כחברת הנהלת הקרן גם בשנים 1992–1993 ו-2007–2008. בתחילת 2010 יצאה תנועת "אם תרצו" בביקורת על הקרן, בשל תמיכתה בארגונים כגון רופאים לזכויות אדם[6] ותקפה את חזן אישית, גם בקריקטורות בשלטי חוצות. נעמי חזן הגיבה ואמרה כי הביקורת שקרית ומרושעת. [7] ביולי 2012 פרשה מכהונתה כנשיאת הקרן החדשה לישראל[8]

מספריה Deborah Pellow and Naomi Chazan, Ghana: Coping with Uncertainty, 1986 Naomi Chazan [et al.], Politics and Society in Contemporary Africa, 1988 Naomi Chazan, Israel on the Eve of an Election Year: some Preliminary Reflections, 1991 Naomi Chazan [et al.], Settlements or Peace, 2000 S.N. Eisenstadt, Michel Abitbol, Naomi Chazan (editors), The Early State in African Perspective: Culture, Power, and Division of Labor, 1988 Donald Rothchild and Naomi Chazan (editors), The Precarious Balance: State and Society in Africa, 1988 Naomi Chazan (editor), Irredentism and International Politics, 1991 John W. Harbeson, Donald Rothchild, and Naomi Chazan (editors), Civil Society and the State in Africa, 1994 קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נעמי חזן Emblem of Israel.svg נעמי חזן , באתר הכנסת נעמי חזן , באתר כנסת פתוחה נעמי חזן , באתר של אוניברסיטת חיפה (באנגלית) אסתי אהרונוביץ', חדת קרן: נעמי חזן יוצאת למלחמת אין ברירה , באתר הארץ, 22 ביולי 2011 שיחת פרופסור נעמי חזן במרכז האקדמי שלם , 5.11.2014, בבלוג MORE-D הרצאה של נעמי חזן "תהליכי מיתון דמוקרטי בישראל " במסגרת יום עיון בנושא דת, אומה ודמוקרטיה: משולש בעין הסערה, 2012

[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99_%D7%97%D7%96...