Naomi Klein

http://en.wikipedia.org/wiki/Naomi_Klein

Naomi Klein (born May 8, 1970) is a Canadian author, social activist, and filmmaker known for her political analyses and criticism of corporate globalization and of corporate capitalism.[1] She is best known for No Logo, a book that went on to become an international bestseller; The Take, a documentary film about Argentina’s occupied factories that was written by Klein and directed by her husband Avi Lewis; and The Shock Doctrine, a bestselling critical analysis of the history of neoliberal economics that was adapted into a six-minute companion film by Alfonso and Jonás Cuarón,[2] as well as a feature length documentary by Michael Winterbottom.[3] Her latest book is This Changes Everything: Capitalism vs. the Climate, a New York Times non-fiction bestseller and the 2014 winner of the Hilary Weston Writers' Trust Prize for Nonfiction.[4] Klein frequently appears on global and national lists of top influential thinkers, most recently including the 2014 Thought Leaders ranking compiled by the Gottlieb Duttweiler Institute,[5] Prospect magazine's world thinkers 2014 poll,[6] and Maclean's 2014 Power List.[7] She is a member of the board of directors of the climate activist group 350.org.[8]

Contents [show] Family[edit] Naomi Klein was born in Montreal, Quebec, and brought up in a Jewish family with a history of peace activism. Her parents were self-described "hippies"[9] who moved to Montreal from the U.S. in 1967 as war resisters to the Vietnam War.[10] Her mother, documentary film-maker Bonnie Sherr Klein, is best known for her anti-pornography film Not a Love Story.[11] Her father, Michael Klein, is a physician and a member of Physicians for Social Responsibility. Her brother, Seth Klein, is director of the British Columbia office of the Canadian Centre for Policy Alternatives.

Her paternal grandparents were communists who began to turn against the Soviet Union after the Molotov-Ribbentrop Pact and had abandoned communism by 1956. In 1942, her grandfather Phil Klein, an animator at Disney, was fired after the Disney animators' strike,[12] and went to work at a shipyard instead. Klein's father grew up surrounded by ideas of social justice and racial equality, but found it "difficult and frightening to be the child of Communists", a so-called red diaper baby.[13]

Klein's husband, Avi Lewis, works as a TV journalist and documentary filmmaker. The couple's first child, son Toma, was born on June 13, 2012.[14]

Early life[edit] Klein spent much of her teenage years in shopping malls, obsessed with designer labels.[15] As a child and teenager, she found it "very oppressive to have a very public feminist mother" and she rejected politics, instead embracing "full-on consumerism".

She has attributed her change in worldview to two events. One was when she was 17 and preparing for the University of Toronto, her mother had a stroke and became severely disabled.[16] Naomi, her father, and her brother took care of Bonnie through the period in hospital and at home, making educational sacrifices to do so.[16] That year off prevented her "from being such a brat".[15] The next year, after beginning her studies at the University of Toronto, the second event occurred: the 1989 École Polytechnique massacre of female engineering students, which proved to be a wake-up call to feminism.[17]

Klein's writing career started with contributions to The Varsity, a student newspaper, where she served as editor-in-chief. After her third year at the University of Toronto, she dropped out of university to take a job at the Toronto Globe and Mail, followed by an editorship at This Magazine. In 1995, she returned to the University of Toronto with the intention of finishing her degree[13] but left academia for a journalism internship before acquiring the final credits required to complete her degree.[18]

Works[edit] No Logo[edit] Main article: No Logo In 2000, Klein published the book No Logo, which for many became a manifesto of the anti-corporate globalization movement. In it, she attacks brand-oriented consumer culture and the operations of large corporations. She also accuses several such corporations of unethically exploiting workers in the world's poorest countries in pursuit of greater profits. In this book, Klein criticized Nike so severely that Nike published a point-by-point response.[19] No Logo became an international bestseller, selling over one million copies in over 28 languages.[20]

Fences and Windows[edit]

Klein speaking in 2002 Main article: Fences and Windows In 2002, Klein published Fences and Windows, a collection of her articles and speeches written on behalf of the anti-globalization movement (all proceeds from the book go to benefit activist organizations through The Fences and Windows Fund).[citation needed]

The Take[edit] Main article: The Take (2004 film) In 2004, Klein and her husband, Avi Lewis, released a documentary film called The Take about factory workers in Argentina who took over a closed plant and resumed production, operating as a collective. The first African screening was in the Kennedy Road shack settlement in the South African city of Durban, where the Abahlali baseMjondolo movement began.[21]

At least one article in Z Communications criticized The Take for its portrayal of the Argentine general and politician Juan Domingo Perón, which they felt portrayed him as a social democrat.[22]

The Shock Doctrine[edit]

Klein in 2008 with the Polish edition of Shock Doctrine Main article: The Shock Doctrine: The Rise of Disaster Capitalism Klein's third book, The Shock Doctrine: The Rise of Disaster Capitalism, was published on September 4, 2007, becoming an international and New York Times bestseller[20] translated into 28 languages.[23] The book argues that the free market policies of Nobel Laureate Milton Friedman and the Chicago School of Economics have risen to prominence in countries such as Chile, under Pinochet, Poland, Russia, under Yeltsin, and the United States (for example, the privatization of the New Orleans Public Schools after Hurricane Katrina). The book also argues that policy initiatives (for instance, the privatization of Iraq's economy under the Coalition Provisional Authority) were rushed through while the citizens of these countries were in shock from disasters, upheavals, or invasion.

Central to the book's thesis is the contention that those who wish to implement unpopular free market policies now routinely do so by taking advantage of certain features of the aftermath of major disasters, be they economic, political, military or natural. The suggestion is that when a society experiences a major 'shock' there is a widespread desire for a rapid and decisive response to correct the situation; this desire for bold and immediate action provides an opportunity for unscrupulous actors to implement policies which go far beyond a legitimate response to disaster. The book suggests that when the rush to act means the specifics of a response will go unscrutinized, that is the moment when unpopular and unrelated policies will intentionally be rushed into effect. The book appears to claim that these shocks are in some cases intentionally encouraged or even manufactured.

Klein identifies the "shock doctrine", elaborating on Joseph Schumpeter, as the latest in capitalism's phases of "creative destruction".[24]

The Shock Doctrine was adapted into a short film of the same name, released onto YouTube.[25] The film was directed by Jonás Cuarón, produced and co-written by his father Alfonso Cuarón. The video has been viewed over one million times.[20]

The publication of The Shock Doctrine increased Klein's prominence, with the New Yorker judging her "the most visible and influential figure on the American left—what Howard Zinn and Noam Chomsky were thirty years ago." On February 24, 2009, the book was awarded the inaugural Warwick Prize for Writing from the University of Warwick in England. The prize carried a cash award of £50,000.

This Changes Everything: Capitalism vs. the Climate[edit] Klein's fourth book, This Changes Everything: Capitalism vs. the Climate was published in September 2014.[26] The book puts forth the argument that the hegemony of neoliberal market fundamentalism is blocking any serious reforms to halt climate change and protect the environment.[27] The book won the 2014 Hilary Weston Writers' Trust Prize for Nonfiction,[28] and was a shortlisted nominee for the 2015 Shaughnessy Cohen Prize for Political Writing.[29]

Iraq War criticism[edit] Klein has written on various current issues, such as the Iraq War. In a September 2004 article for Harper's Magazine,[30] she argues that, contrary to popular belief, the Bush administration did have a clear plan for post-invasion Iraq, which was to build a completely unconstrained free market economy. She describes plans to allow foreigners to extract wealth from Iraq, and the methods used to achieve those goals.[31][32] The 2008 film War, Inc. was partially inspired by her article, Baghdad Year Zero.[33]

Klein's August 2004 "Bring Najaf to New York", published in The Nation, argued that Muqtada Al Sadr's Mahdi Army "represents the overwhelmingly mainstream sentiment in Iraq."[34] She went on to say "Yes, if elected Sadr would try to turn Iraq into a theocracy like Iran, but for now his demands are for direct elections and an end to foreign occupation".[34] Marc Cooper, a former Nation columnist, attacked the assertion that Al Sadr represented mainstream Iraqi sentiment and that American forces had brought the fight to the holy city of Najaf.[35] Cooper wrote that "Klein should know better. All enemies of the U.S. occupation she opposes are not her friends. Or ours. Or those of the Iraqi people. I don’t think that Mullah Al Sadr, in any case, is much desirous of support issuing from secular Jewish feminist-socialists."[35]

Criticism of Israeli policies[edit] In March 2008, Klein was the keynote speaker at the first national conference of the Alliance of Concerned Jewish Canadians. In January 2009, during the Gaza War, Klein supported the Boycott, Divestment and Sanctions (BDS) campaign against Israel, arguing that "the best strategy to end the increasingly bloody occupation is for Israel to become the target of the kind of global movement that put an end to apartheid in South Africa."[36]

In summer 2009, on the occasion of the publication of the Hebrew translation of her book The Shock Doctrine, Klein visited Israel, the West Bank, and Gaza, combining the promotion of her book and the BDS campaign. In an interview to the Israeli newspaper Ha'aretz she emphasized that it is important to her "not to boycott Israelis but rather to boycott the normalization of Israel and the conflict."[37] In a speech in Ramallah on 27 June, she apologized to the Palestinians for not joining the BDS campaign earlier.[38] Her remarks, particularly that "[Some Jews] even think we get one get-away-with-genocide-free-card" were characterized by an op-ed columnist in the Jerusalem Post as "violent" and "unethical", and as the "most perverse of aspersions on Jews, an age-old stereotype of Jews as intrinsically evil and malicious."[39]

Klein was also a spokesperson for the protest against the spotlight on Tel Aviv at the 2009 Toronto International Film Festival, a spotlight that Klein said was a very selective and misleading portrait of Israel.[40]

Environmentalism[edit] “ Indeed the three policy pillars of the neoliberal age–privatization of the public sphere, deregulation of the corporate sector, and the lowering of income and corporate taxes, paid for with cuts to public spending–are each incompatible with many of the actions we must take to bring our emissions to safe levels. And together these pillars form an ideological wall that has blocked a serious response to climate change for decades. ” — Naomi Klein[41] Since 2009, Klein’s attention has turned to environmentalism, with particular focus on climate change, the subject of her 2014 book This Changes Everything.[42] According to her website, the book and a new film will be about "how the climate crisis can spur economic and political transformation."[43] She sits on the board of directors of campaign group 350.org[44] and took part in their 'Do the Math' tour in 2013, encouraging a divestment movement.[45]

She has encouraged the Occupy movement to join forces with the environmental movement, saying the financial crisis and the climate crisis have the same root – unrestrained corporate greed.[46] She gave a speech at Occupy Wall Street where she described the world as ‘upside down’, where we act as if ‘there is no end to what is actually finite—fossil fuels and the atmospheric space to absorb their emissions’, and as if there are ‘limits to what is actually bountiful—the financial resources to build the kind of society we need.[47]

She has been a particularly vocal critic of the Athabasca oil sands in Alberta, describing it in a TED talk as a form of ‘terrestrial skinning’.[48] On September 2, 2011, she attended the demonstration against the Keystone XL pipeline outside the White House and was arrested.[49] Klein celebrated Obama’s decision to postpone a decision on the Keystone pipeline until 2013 pending an environmental review as a victory for the environmental movement.[46]

She attended the Copenhagen Climate Summit of 2009. She put the blame for the failure of Copenhagen on Barack Obama,[50] and described her own country, Canada, as a ‘climate criminal’.[51] She presented the Angry Mermaid Award (a satirical award designed to recognise the corporations who have best sabotaged the climate negotiations) to Monsanto.[52]

Writing in the wake of Hurricane Sandy she warned that the climate crisis constitutes a massive opportunity for disaster capitalists and corporations seeking to profit from crisis. But equally, the climate crisis 'can be a historic moment to usher in the next great wave of progressive change', or a so-called 'People's Shock'.[53]

Other activities[edit]

Klein speaking at Occupy Wall Street in 2011 Klein contributes to The Nation, In These Times, The Globe and Mail, This Magazine, Harper's Magazine, and The Guardian.

She once lectured as a Miliband Fellow at the London School of Economics as an award-winning journalist, writer on the anti-globalisation movement.[54] Klein ranked 11th in an internet poll of the top global intellectuals of 2005, a list of the world's top 100 public intellectuals compiled by the Prospect magazine in conjunction with Foreign Policy magazine.[55] She was involved in 2010 G-20 Toronto summit protests, condemning police force and brutality. She spoke to a rally seeking the release of protesters in front of police headquarters on June 28, 2010.[56]

In May 2011, Klein received an honorary degree from Saint Thomas University.[57] On October 6, 2011, she visited Occupy Wall Street and gave a speech declaring the protest movement "the most important thing in the world".[58] On November 10, 2011, she participated in a panel discussion about the future of Occupy Wall Street with four other panelists, including Michael Moore, William Greider, and Rinku Sen, in which she stressed the crucial nature of the evolving movement.[59]

List of works[edit] Books and contributed chapters[edit] — (December 1999). No Logo. Knopf Canada and Picador. ISBN 0-312-42143-5. — (October 2002). Fences and Windows: Dispatches from the Front Lines of the Globalization Debate. Vintage Canada and Picador. ISBN 0-312-42143-5. OCLC 50681860. — (2007). The Shock Doctrine: The Rise of Disaster Capitalism. Knopf Canada. ISBN 978-0676978001. OCLC 74556458. — (September 2014). This Changes Everything: Capitalism vs. The Climate. Simon & Schuster. ISBN 1-451-69738-4. Chapters[edit] — (October 2003). "Rescuing Private Lynch, Forgetting Rachel Corrie". In Kushner, Tony; Solomon, Alisa. Wrestling with Zion: Progressive Jewish-American Responses to the Israeli-Palestinian Conflict. New York City: Grove Press. pp. 69–71. ISBN 978-0-8021-4015-9. — (November 17, 2009). "Capitalism, Sarah Palin–Style". In Kim, Richard; Reed, Betsy. Going Rouge: Sarah Palin, An American Nightmare. OR Books. ISBN 978-0-9842950-0-5.[60] Articles[edit] Klein, Naomi (September 2004). "Baghdad year zero: Pillaging Iraq in pursuit of a neocon utopia". Harper's Magazine (New York City): 43–53. ISSN 0017-789X. — (November 28, 2011). "Capitalism vs. the Climate: What the right gets — and the left doesn't — about the revolutionary power of climate change". The Nation (New York City). ISSN 0027-8378. — (October 29, 2013). "How science is telling us all to revolt". New Statesman. Filmography[edit] The Corporation (2003) (interviewee) The Take (2004) (writer) The Shock Doctrine (2009) (writer) Catastroika (2012) (appearance)

נעמי קליין

' (באנגלית: Naomi Klein; נולדה ב-8 במאי 1970) היא עיתונאית, סופרת וחוקרת תרבות ותקשורת יהודייה-קנדית.

קליין התפרסמה בזכות ספרה "בלי לוגו", העוסק במה שקליין רואה כהשתלטותם של תאגידים בינלאומיים על הכלכלה העולמית. בשנים האחרונות היא כותבת ספרים ומובילה מאבקים הקשורים לשינוי אקלים והתחממות עולמית.

תוכן עניינים 1 קורות חיים 1.1 דוקטרינת ההלם 1.2 שינוי אקלים 1.3 ביקורת כנגד ישראל 2 ביקורת על קליין 3 יצירתה 3.1 ספריה שתורגמו לעברית 3.2 ספרים ופרקים באנגלית 3.3 פרקים 3.4 מאמרים 3.5 סרטים 4 קישורים חיצוניים 4.1 כתיבה וראיונות 4.2 כתיבה אוהדת על קליין 4.3 ביקורת על קליין 5 הערות שוליים קורות חיים קליין נולדה במונטריאול בחבל קוויבק שבקנדה. הוריה היגרו בשנת 1967 מארצות הברית לקנדה עקב התנגדותם למעורבות האמריקאית במלחמת וייטנאם. אמה, בוני שר קליין(אנ'), היא מפיקה של סרטים דוקומנטריים ואביה, מיכאל קליין, הוא רופא. את קריירת הכתיבה שלה החלה בכתב העת "ורסיטי", עיתון הסטודנטים של אוניברסיטת טורונטו, שאותו אף ערכה. בעקבות הירצחן של סטודנטיות להנדסה במכון הפוליטכני בדצמבר 1989, פיתחה מודעות פמיניסטית.

בשנת 2000 פרסמה קליין את ספרה "בלי לוגו", שנחשב בעיני רבים כמניפסט של תנועת האנטי-גלובליזציה. בספר תקפה קליין את התרבות הצרכנית מוכוונת המותגים והאשימה מספר תאגידים בניצול עובדים במדינות עניות. בין היתר, ביקרה את חברת הנעליים "נייק" בחומרה, והחברה פרסמה תגובה המתייחסת לאי-דיוקים שהופיעו בספר.[1]

קליין מפרסמת מאמרים במגזינים שונים בעולם. ב-2002 פרסמה קליין את "גדרות וחלונות", אוסף של מאמרים ונאומים שכתבה ברוח האנטי-גלובליזציה.

ב-2004, הפיצה עם בעלה, אבי לויס(אנ'), סרט תיעודי, בשם "The Take", אודות עובדים בארגנטינה שהשתלטו על מפעל סגור וחידשו את הייצור באמצעות פעולה כקולקטיב. ההקרנה הראשונה באפריקה הייתה בתוך מבנה בדרך קנדי בעיר דרבן שבדרום אפריקה, שם פעלה תנועת אבהלי בייסמונג'ונדלו.

דוקטרינת ההלם ספרה השלישי של נעמי קליין "דוקטרינת ההלם: עלייתו של הקפיטליזם של האסון" (באנגלית: The Shock Doctrine: the rise of disaster capitalism), יצא לאור בספטמבר 2007 ומציג את התזה שלה שממשלות עושות שימוש באירועי אסון לאומיים על מנת לחולל שינויים ברוח הניאו ליברליזם בכלכלות הלאומיות. לשיטתה, הכלכלה הנאו-ליברלית מבית מדרשו של מילטון פרידמן ותלמידיו ב"אסכולת שיקגו", פוגעת במרבית האוכלוסייה. קליין טוענת כי הממשלות נוהגות לעשות שימוש במצבן הרגשי של אזרחיהן בעקבות משבר כלשהו, טבעי או יזום – אסון טבע, מלחמה, טרור או משבר כלכלי עמוק - על מנת לשכנע אותן לבצע שינויים כלכליים מרחיקי לכת שעתידים לפגוע בהם, ולהעמיק את הפערים הכלכליים.

הספר מציע שורה של דוגמאות לשימוש בטקטיקה זו, כעליית החונטה הצבאית של הגנרל אוגוסטו פינושה בצ'ילה בשנות ה-70, שהושפע עמוקות מרעיונותיו של מילטון פרידמן. דוגמאות נוספות שהיא מציגה הן היציאה למלחמת פוקלנד על ידי ממשלת בריטניה בהנהגת מרגרט תאצ'ר, מלחמת עיראק והשפעתה על החברה האמריקאית, ודוגמאות נוספות מפולין, רוסיה ודרום אפריקה.

הספר הוא רב מכר בינלאומי, ובעקבותיו יצא גם סרט תיעודי שבוים על ידי הבמאי מיכאל וינטרבוטום בשנת 2009.

לרגל יציאתו לאור של הספר בעברית ובערבית, ביקרה קליין בישראל [1] ונשאה דברים בתיאטרון אל-מידאן בחיפה.[2]

שינוי אקלים בספטמבר 2014 קליין פרסמה את הספר "This Changes Everything: Capitalism vs. the Climate" (בתרגום חופשי: "זה משנה הכל: קפיטליזם נגד האקלים") שיצא גם כסרט תיעודי באותו שם בשנת 2015. התזה העיקרית בספר היא שהשיטה הכלכלית השלטת בעולם המערבי, כלכלת השוק, חוסמת את האפשרות לרפורמות ההכרחיות כדי למנוע המשך שינוי אקלים הרסני. בשנת 2015, קליין הייתה ממנסחי "מניפסט הקפיצה" (The Leap Manifesto) שהציג הצעה לרפורמה כלכלית-חברתית מקיפה בקנדה, על בסיס הפסקת השימוש במקורות אנרגיה בלתי מתחדשים.

קליין חברה בדירקטוריון של הארגון הסביביתי 350.org ותמכה בחיבור כוחות בין תנועת המחאה החברתית, אוקיופיי, לתנועת המאבק בשינוי האקלים. קליין היא ממובילות המחאה נגד המשך הכרייה בחולות הזפת של אלברטה וכנגד בניית צינור הנפט מקנדה לארצות הברית, Keystone XL.

בשנת 2019, קליין פרסמה את הספר On Fire: The (Burning) Case for a Green New Deal (בתרגום חופשי: "בוער באש: הצורך (הבוער) לניו-דיל ירוק חדש"). הספר מבוסס על מאמרים של קליין מהעשור האחרון העוסקים במאבק כנגד שינוי אקלים בהקשרים פוליטיים-חברתיים רחבים.

ביקורת כנגד ישראל קליין התבטאה מספר פעמים בעד תנועת החרם על ישראל, BDS. קליין ביקרה בישראל בשנת 2009, סביב פרסום תרגום בעברית לספרה "דוקטרינת ההלם". הספר יצא בהוצאת אנדלוס, המתמחה בספרות ערבית, וקליין תרמה להוצאה את תמלוגיה. בריאיון לעיתון הארץ היא אמרה: "חשוב לי לא להחרים את ישראל אלא להחרים את הנורמליזציה של ישראל ושל הסכסוך".[2]

ביקורת על קליין במאמר בעיתון האקונומיסט נמתחה ביקורת חריפה על קליין. בין השאר נטען כי היא מתעלמת מהשפעתו החיובית של הקפיטליזם, וכי היא מחזיקה בתפיסות תמימות ומעורפלות כחלופה לקפיטליזם, כן נטען כי כתיבתה מצביעה על ליקויים ללא העלאת הצעות ישימות לשיפור[3]. הסופר וההיסטוריון הליברטריאני יוהאן נורברג העלה מספר טענות נגד ספרה דוקטרינת ההלם, ביניהן: ניסוח כושל של הדוקטרינה, סילוף ההיסטוריה (נורברג מביא לכך דוגמאות) והצגה מסלפת של תורתו של מילטון פרידמן.[4] קליין הגיבה לחלק מהביקורות כלפיה באתר האינטרנט שלה. היא טענה בתגובתה כי ביקורותיהם מכילות כשלים לוגיים והם אינם מבקרים למעשה את טענותיה. עוד טענה כי הביקורת שנמתחה עליה היא אישית ולא מקצועית. "פעם אחר פעם, קוראי הניו ריפבליק מקבלים את הרושם כי "דוקטרינת ההלם" היא גישה המבוססת על דעה עיתונאית ולא תזה הבנויה על מחקר."[5] תגובה זו עוררה את נורברג לכתוב תגובה נוספת לדבריה של קליין.[6]

ביקורת הוטחה בקליין גם משמאל. בביקורת של עורך הניו ריפבליק נטען כי קליין מעלה תאוריית קשר פשטנית, שאינה נתמכת בעובדות, וכי היא אף אינה מתוחכמת דיה להבין את הסתירות הפנימיות בתאוריה שלה.[7] מבקר אחר משמאל גרס כי בסרט התיעודי שיצרה קליין, תיארה את פרון כסוציאל-דמוקרט.[8] על מאמרה "להביא את נג'ף לניו-יורק" מ-2004 נמתחה ביקורת שהוא מייצג דעות שמצדיקות מהלכים ימניים מובהקים למרות שנכתב מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. ביקורת זו נמתחה עליה בעיקר בנוגע לדעותיה בנושא מלחמת עיראק. הדעה שהשמיעה הציבה אותה לצד דמויות מעוררות מחלוקת אחרות כמו, לדוגמה, מייקל מור.

נעמי קליין בברלין, אוקטובר 2007 יצירתה ספריה שתורגמו לעברית בלי לוגו: המטרה: בריוני המותגים, תרגמה עידית פז, תל אביב: הוצאת בבל, תשס"ב, 2002. גדרות וחלונות, תרגמה והוסיפה הערות עידית שורר, תל אביב: בבל, תשס"ג, 2003. דוקטרינת ההלם - עלייתו של הקפיטליזם של האסון, תרגמה דבי איילון, תל אביב: הוצאת אנדלוס, 2009. לא זה לא מספיק, תרגם מאנגלית: ברוך גפן, ספרי נובמבר, 2018. ספרים ופרקים באנגלית (December 1999). No Logo. Knopf Canada and Picador. ISBN 0-312-42143-5. (October 2002). Fences and Windows: Dispatches from the Front Lines of the Globalization Debate. Vintage Canada and Picador. ISBN 0-312-42143-5. OCLC 50681860. (2007). The Shock Doctrine: The Rise of Disaster Capitalism. Knopf Canada. ISBN 978-0676978001. OCLC 74556458. (September 2014). This Changes Everything: Capitalism vs. The Climate. Simon & Schuster. ISBN 1-451-69738-4. (June 2017). No Is Not Enough: Resisting Trump's Shock Politics and Winning the World We Need. Haymarket Books.[9] (July 2018). The Battle for Paradise: Puerto Rico Takes on the Disaster Capitalists. Haymarket Books. ISBN 978-1608463572. (September 2019). On Fire: The (Burning) Case for a Green New Deal. Simon & Schuster. ISBN 978-1982129910. פרקים (October 2003). "Rescuing Private Lynch, Forgetting Rachel Corrie". In Kushner, Tony; Solomon, Alisa. Wrestling with Zion: Progressive Jewish-American Responses to the Israeli-Palestinian Conflict. New York City: Grove Press. pp. 69–71. ISBN 978-0-8021-4015-9. (November 17, 2009). "Capitalism, Sarah Palin–Style". In Kim, Richard; Reed, Betsy. Going Rouge: Sarah Palin, An American Nightmare. OR Books. ISBN 978-0-9842950-0-5.[62]

מאמרים Klein, Naomi, July 10, 2015. "A radical Vatican?". The New Yorker (New York City). (September 2004, "Baghdad year zero: Pillaging Iraq in pursuit of a neocon utopia". Harper's Magazine (New York City): 43–53. ISSN 0017-789X. November 28, 2011, "Capitalism vs. the Climate: What the right gets — and the left doesn't — about the revolutionary power of climate change". The Nation (New York City). ISSN 0027-8378 October 29, 2013, "How science is telling us all to revolt". New Statesman סרטים (The Corporation (2003) (interviewee (The Take (2004) (writer (The Shock Doctrine (2009) (writer (Catastroika (2012) (appearance קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נעמי קליין בוויקישיתוף כתיבה וראיונות Green globe.svg אתר האינטרנט

של נעמי קליין The Shock Doctrine

Macmillan Publishers  אתר "בלי לוגו" ארכיב מאמריה של קליין

בכתב העת גארדיאן ארכיב מאמריה של קליין

ב The New York Times ארכיב מאמריה של קליין בדה ניישן נעמי קליין, פותחים ספר: דוקטרינת ההלם , באתר הארץ, 6 ביולי 2009 בגדד שנת אפס: בזיזת עיראק במרדף אחר אוטופית נאוקון ראיון עם נעמי קליין אודות מאמרה "החיים הכפולים של ג'יימס בייקר" הורדת הרצאתה של קליין באוניברסיטת קווין ב-4 בנובמבר 2004, בגרסת mp3 צפייה בנאומה של נעמי קליין מפברואר 2005 בוונקובר, "זכויות הדמוקרטים בזמן מלחמה" ראיון עם נעמי קליין , ב-PBS ראיון עם נעמי קליין

ב-alternet ראיון עם קליין במרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית , "דוקטרינת ההלם" בהקשר הישראלי ארי ליבסקר, נעמי קליין: מגדירה את הכלכלה בעידן המחאה , באתר כלכליסט, 27 בספטמבר 2011 אבי בליזובסקי, ‏נעמי קליין בספר העומד לצאת לאור: המודל הכלכלי שלנו נמצא במלחמה עם החיים על כדור הארץ , באתר "הידען", 12 באוגוסט 2014 Closed Access logo transparent.svg אלעד בר־נוי, ‏כשאת אומרת לא , באתר "ידיעות אחרונות", 18 ביולי 2017 ראיון בתוכנית +Le grand journal de Canal הצרפתי F icon.svg נעמי קליין , ברשת החברתית פייסבוק Twitter logo initial.svg נעמי קליין , ברשת החברתית טוויטר גילי איזיקוביץ, 20 שנה אחרי, מה נשאר מהמורשת של אימת התאגידים "נו לוגו" , באתר הארץ, 6 בנובמבר 2019 כתיבה אוהדת על קליין קים פיליפס-פיין, הערכה חיובית של עמדתה של קליין החל תרבות הקופרורציה של שנות התשעים ועד למלחמה בעיראק , 10 במאי 2005, מגזין n+1 יעל לרר, "דוקטרינת ההלם" של נעמי קליין בעברית , העוקץ, 21 ביוני 2009 ביקורת על קליין לילך סיגן, ‏הסופרת היהודיה נעמי קליין קראה לחרם כלכלי על ישראל עקב הלחימה בעזה; "גארדיאן" הבריטי, שפרסם את הקריאה, סירב לפרסם מכתב תגובה , באתר גלובס, 15 בינואר 2009 "למה נעמי קליין צריכה להתבגר?" , 7 בנובמבר 2002, באקונומיסט (באנגלית) "מרד המכירות: אם כולנו שונאים כל כך צריכה, מדוע איננו מסוגלים לחדול מלעשות קניות? , דיס מגזין (באנגלית) מאמר ביקורת על "דוקטרינת ההלם" של העיתונאי והכלכלן דאג האנווד

(באנגלית) אבירמה גולן, אסון במחיר הזדמנות, "דוקטרינת ההלם: עליית הקפיטליזם של האסון" , באתר הארץ, 3 בספטמבר 2009 IMDB Logo 2016.svg נעמי קליין , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99_%D7%A7%D7%9C...