Nily Mirsky

נילי מירסקי באתר מקבלי פרס ישראל תשס"ח

קורות חיים

נילי מירסקי – מתרגמת ועורכת בהוצאת "עם עובד" – היא מחשובי המתרגמים בישראל. עבודותיה מאופיינות בהקשבה דרוכה לקול האמנותי של המקור וברמה אמנותית גבוהה במיוחד. תרגומיה החדשים והמחודשים לקלאסיקות של הספרות הרוסית והגרמנית העשירו את הקוראים הישראלים והוסיפו נדבך חשוב לעושר של התרבות העברית החדשה.

ויקיפדיה: נילי מירסקי (נולדה ב-3 בדצמבר 1943) היא מתרגמת ועורכת ישראלית, מתרגמת מרוסית ומגרמנית לעברית. מירסקי זכתה בפרסים רבים על עבודתה, ביניהם פרס טשרניחובסקי לתרגום בשנת 1989 ופרס ישראל בספרות בשנת 2008

מירסקי נולדה ברחובות ב-1943, בתם הבכורה של משה וליוהנה (לבית אילגובסקי) בּוֹלֶסלָבְסקי, וגדלה בתל אביב, סבה, יהודה בולסלבסקי, היה בעל חנות ספרים ברוסית ברחוב אלנבי, בה בילתה שעות רבות בילדותה. בשנת 1957 סיימה את לימודיה בבית-הספר העממי "טשרניחובסקי" בתל אביב, וב-1961 סיימה את לימודיה בגימנסיה "תיכון חדש". י

את לימודיה האקדמיים התחילה בשנת 1962 באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוגים לפילוסופיה ולספרות אנגלית, ובשנה זו גם נישאה לסמיון מירסקי. ב-1963 המשיכה בלימודיה באוניברסיטה העברית, בחוגים לספרות אנגלית ולספרות עברית. בשנת 1964 הפסיקה את לימודיה בירושלים ונסעה עם בעלה למינכן, גרמניה, שם למדה באוניברסיטה, בחוגים לתולדות האמנות והיסטוריה של מזרח אירופה

בלי לסיים את התואר חזרה ב-1967 ארצה והתחילה ללמוד באוניברסיטת תל אביב, בחוגים לספרות אנגלית ולתורת הספרות הכללית, וקיבלה את התואר ב.א. (בהצטיינות) ב-1971. בשנת 1971 חזרה למינכן ולאוניברסיטת מינכן, והפעם למדה בחוג ללימודים סלאבים, עם התמקדות בספרות רוסית (חוג ראשי), ובחוגים לספרות גרמנית ואנגלית (חוגים משניים), וכעבור ארבע שנים קיבלה תואר "מגיסטר" (מ.א.), וחזרה ארצה.

בשנים 1976-1979 לימדה ספרות רוסית וספרות גרמנית בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1979 החליטה לעזוב את החיים האקדמיים ולהתמסר לתרגום, מרוסית ומגרמנית, וקיבלה משרה של מתרגמת ועורכת בהוצאת עם עובד. עם ייסודה של "הספרייה" (שהתגלגלה אחר-כך ל"הספרייה החדשה") בהוצאת סימן-קריאה/הקיבוץ המאוחד, עברה לעבוד כ"מתרגמת הבית" במסגרת החדשה הזאת. כן העבירה סדנאות לתרגום באוניברסיטת תל אביב, במסגרת החוג לתורת הספרות הכללית

מירסקי, בעלת השקפות שמאליות, תקפה בעיתונות בשנת 1992 את מאיה קגנסקיה, מבקרת הספרות שעלתה מברית המועצות. ההתקפה החריפה של מירסקי, שהסתמכה על קריאת מאמריה של קגנסקאיה ברוסית, הביאה למעשה לשקיעת מעמדה של קגנסקיה כדמות אינטלקטואלית משפיעה, והיא נותרה עד היום בשולי המערכת האינטלקטואלית והפוליטית

בשנת 1994 חזרה לעבוד בהוצאת עם עובד, שם קיבלה עליה, יחד עם אילנה המרמן, את עריכת סדרת-הדגל של ההוצאה, "ספרייה לעם". י

שימשה כעורכת הסדרה לצידם של תרזה בירון-פריד ומשה רון, עד לשנת 2011. במשך שנים פירסמה רשימות ומאמרים בענייני ספרות, בין השאר בכתב-העת האקדמי "הספרות", בחוברות הריבעון "סימן קריאה" (שנמנתה עם חברי המערכת שלו) ובמוספים הספרותיים של "הארץ", "דבר", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב"; כן כתבה את הערכים בספרות רוסית, החל באות סמ"ך, ב"אנציקלופדיה העברית". י

בשנת 1989 זכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגום, ובשנת 1997 – בפרס משרד החינוך למתרגמים, שבו זכתה בשנית בשנת 2007. באותה השנה הוענק למירסקי פרס על מפעל חיים ליצירה בתחום התרגום, במסגרת פרסי שר התרבות לספרות ‏‏‏ ובשנת תשס"ח 2008, זכתה בפרס ישראל בספרות, בתחום התרגום