Nola Chilton

Nola Chilton (born 1922) is an American-born Israeli theater director and acting teacher. She is a pioneer of socially engaged theater in Israel. In 2013, Chilton was awarded the Israel Prize for theater.

Biography

Nola Chilton was born in Brooklyn, New York to Jewish immigrants from Odessa. Her mother died of tuberculosis when she was twelve. Her father was a jewelry engraver and food peddler. She studied acting under Lee Strasberg and worked at the Actors Studio, coaching actors and directing. In 1960, she directed an off-off Broadway production of "Dead End," a radical play about the miserable lives of poverty-stricken young people, in which Dustin Hoffman appeared.

In 1963, Chilton immigrated to Israel, settling in Kiryat Gat, then a small town in the northern Negev. She worked briefly for the Cameri Theater but was not enamored with the Tel Aviv scene, which reminded her of what she had left behind. She adopted a 2-year-old girl and moved to the north of the country, first to Kibbutz Ma'agan Michael and then Kibbutz Yasur. She was married to author John Auerbach, who died in 2002. Chilton is now a resident of Kibbutz Sdot Yam.

Legacy and influence

Chilton was the inspiration for The Open Theater, an experimental theatre group active from 1963 to 1973 in New York City founded by her students to implement her "post-method," post-absurd acting technique through a collaborative process that explores political, artistic, and social issues.

_______________________________________________

נולה צ'ילטון - שחקנית, במאית ומורה למשחק, בעלת תואר פרופסור בחוג לאמנות התאטרון באוניברסיטת תל אביב . מפעלה התאטרוני הטביע חותם עמוק על התאטרון והחברה בישראל. מראשית דרכה האמנותית לפני כששים שנה, היטיבה צ'ילטון לשלב שלושה תחומים בעלי משמעות בתאטרון: הוראת המשחק, בימוי וחינוך ולעבדם למכלול של יצירה אמנותית בעלת מחויבות חברתית עמוקה בישראל. הצלחתה בהוראת המשחק ניכרת בהצמחת דורות רבים של שחקנים ואנשי תאטרון. מתוך אמונה בתפקידו החברתי והפדגוגי של התאטרון. היא דואגת תמיד להרחיב את אופקיהם האישיים של תלמידיה ולפתח בהם אמונה הומניסטית בנפש האדם. דרישותיה מהם נרחבות: להיות אנשים בעלי מוסר גבוה, בעלי הכרה במורכבותה של החברה שבה הם חיים ובעלי מודעות חברתית עצומה למצוקותיהם של החלשים בחברה. בפרויקטים שהיא מקימה ויוזמת עם שחקניה ותלמידיה היא משלבת בין הפעילות הקהילתית של אנשי התאטרון לבין השמעת קולם של "האחרים", קבוצות מיעוטים וקבוצות חלשות בחברה בישראל.

נולה צ'ילטון נולדה בניו-יורק ונחשבת כיום לאם התאטרון הדוקומנטרי-פוליטי-חברתי בישראל.

_______________________________________________

ויקיפדיה

נולה צ'לטון (נולדה בשנת 1922) היא מחזאית, במאית תיאטרון ומורה למשחק ולדרמה ישראלית-אמריקאית. פרופסור אמריטה בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. כלת פרס ישראל לאמנות הבמה לשנת תשע"ג (2013) וכלת פרס כינור דוד 1974

ביוגרפיה

צ'לטון נולדה בניו-יורק בשם סילביה טרוגר להורים שהיגרו מרוסיה. אמה נפטרה כשהייתה בת 12. בגיל 17 נישאה ולאחר כמספר שנים התגרשה. היא למדה משחק בארצות הברית בשנות ה-50. בניו-יורק ביימה בין היתר שתי הצגות באוף ברודוויי עם השחקן דסטין הופמן. בשנת 1963 הגיעה לישראל כתיירת ומאז החליטה להשאר בארץ. בישראל ביימה בין היתר את המחזות "הקיץ של הבובה ה-17" בתיאטרון הקאמרי ואת המחזה "יחפים בפארק" בתיאטרון אלהמברה.

בשנות השבעים החלה לביים בסגנון התיאטרון התיעודי. היא ביימה את "דו-קיום" שעסק בנושא הפלסטיני, "אופניים לשנה" בנושא עיירות הפיתוח ו"הימים הבאים" בנושא הזיקנה. באותן שנים הקימה פרויקט בעיר קריית שמונה שהביא עמו מחזות חדשים והצגות ייחודיות. בין המשתתפים בו היו איציק ויינגרטן, עופרה ויינגרטן, מוני מושונוב, סנדרה שדה, שלמה בר אבא, חוה אורטמן, דליק ווליניץ, ארנון צדוק ועוד. בשנים 1975-1973 עבדה בתיאטרון חיפה עם יהושע סובול על מחזהו ליל העשרים. המחזה נכתב באלתורים עם השחקנים וזכה לאחר העלאתו בחיפה, להיות מוצג כמעט על כל במה בישראל, כולל במות חובבים רבות.

בשנת 2004 ביימה את ההצגה "חורף בקלנדיה", על פי ספרה של ליה נירגד בתיאטרון הערבי-עברי ביפו בשיתוף מכללת סמינר הקיבוצים.

בשנת 2008 ביימה את ההצגה "אדמה קדושה" של המחזאי האלג'יראי מוחמד קאסימי בתיאטרון החאן. ההצגה עוסקת בחיי משפחה פלסטינית בשטחים והתמודדות עם הכיבוש הישראלי.

נולה צ'לטון הייתה נשואה לסופר ג'ון אוארבך, שנפטר בשנת 2002. בקיץ 2013, הוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, סרט על חייה ופועלה בשם "תפילת האדם". יוצר הסרט הוא הבמאי אורי ברבש.

בעשור השני של המאה ה-21 הייתה שותפה בהקמת בי"ס תרבות לאמנים-מחנכים של תנועת תרבות.

פרסים

• 1972 – פרס משה הלוי לאמנות הבמה מטעם עיריית תל אביב, על ההצגות "דו-קיום" ו"הימים הבאים" בסדנת התיאטרון העירוני חיפה‏
• 1974 – פרס כינור דוד על עיצוב "מה אני חושבת על המלחמה"
• 1979 – פרס מסקין, על ההצגה "סוף משחק בקרית גת"
• 1999 – פרס התיאטרון הישראלי, על מפעל חיים ביצירה
• 1999 – פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל אביב
• 2013 – פרס ישראל על מפעל חייה בתיאטרון; בנימוקי וועדת הפרס נאמר: "צ'לטון בת 91 הטביעה דרך התיאטרון וההוראה שלה חותם עמוק על החברה הישראלית והוכיחה כיצד האמנות יכולה להשפיע על חיינו בארץ. בחירותיה האומנותיות כמורה, כבמאית וכמחנכת, קידמו את התיאטרון החברתי בישראל בהצגותיה."‏