Pinhas Cohen Gan

פנחס כהן גן באתר פרסי ישראל תשס"ח

Pinchas Cohen Gan (Hebrew: פנחס כהן גן‎) (born 1942) is an Israeli painter and mixed-media artist.

Pinhas Cohen Gan was born 1942in Meknes, Morocco. He immigrated to Israel in 1949. He studied at the Bezalel Academy of Art and Design in Jerusalem and at the Central School of Art and Design in London prior to receiving a baccalaureate in social science and the history of art at Hebrew University of Jerusalem in 1973.

During the 1970s Gan created a number of installations and other conceptual activities, among them "The Dead Sea Project," "Touching the Border," and activities in refugee camps in Jericho which combined the social, political, and ecological dimensions of art. Along with the artistic discussion, his works showed both the conceptual and abstract and metaphorical allegories of alienation, ejection, and life in a hostile environment.

In 1975, Gan returned to painting and drawing, often employing faceless figures as symbols in a non-specific space. From 1975 to 1977, he studied with Meyer Schapiro (1904–1996) at Columbia University in New York City, receiving an MFA in 1977.

From the end of the 1980s Cohen Gan's works concentrate on images of man and on his anonymity, described in philosophical and Ars Poetica terms. These works use a combination of different techniques and are in expressive style. Many of Cohen Gan's works are parts of large series of works, and in them and different variations on them, we see both formal and ideological themes together.

In addition to his artistic works, Cohen Gan has published a number of research projects and texts combining views on the aesthetics, sociology, and philosophy of art. He currently resides in Tel Aviv.

ויקיפדיה: פנחס כהן גַּן (נולד ב-3 בנובמבר 1942) הוא אמן ישראלי. חתן פרס סנדברג (1979), פרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות (2005) ופרס ישראל לציור (תשס"ח). י

פנחס כהן גן נולד בשנת 1942 בעיר מקנס שבמרוקו למשפחה יהודית שומרת מצוות מהמעמד הבינוני-גבוה. אביו, משה הכהן, היה צייר שהפסיק מלאכה זו כדי לפרנס את משפחתו כסוחר, ואמו, רבקה לבית גן, שמשה כמורה לצרפתית. הוא למד בתלמוד תורה, שבו לימדו גם חשבון.‏ בשנת 1949 עלה לישראל ביחד עם הוריו וארבעת אחיו באונייה "קדמה", וגדל בקריית ביאליק, בשכונה של יוצאי גרמניה. בנעוריו עבד כהן גן בבנייה, כדי לעזור לפרנסת המשפחה. לימים תיאר בדיעבד את תחושת הבידוד שחש כמזרחי בחברה הישראלית בתקופת ראשית הקמת המדינה.‏ כבר בעת נעוריו נמשך לאמנות ולמד פיסול אצל אהרון אשכנזי.

ב-1954 הצטרף לתנועת הנוער "השומר הצעיר" והמשיך להדריך בה עד לגיוסו לצה"ל.‏ את שירותו הצבאי עשה בנח"ל. בשנת 1962 עזב את קיבוץ להבות הבשן ועבר לירושלים, שם החל ללמוד בבצלאל, אולם נאלץ להפסיק את לימודיו לאחר כשבוע עקב מצוקה כספית. עם שובו לחיפה למד רישום אצל מרסל ינקו ופיסול אצל מיכאל גרוס במסגרת סמינר אורנים. בשנת 1967 החל בשנית את לימודיו בבצלאל. ב-1968, במהלך לימודיו, נפצע בפיגוע בשוק מחנה יהודה

במהלך שנות השבעים יצר כהן גן שורה של "פעולות", חלקן בעלות אופי של מיצג. ב-2 בפברואר 1972 נפתחה תערוכה של 20 תחריטים פרי יצירתו ברפת של קיבוץ נירים. העבודות, שנתלו מעל שקתות הפרות, עשו שימוש בטכניקות של תחריט צילומאקווטינטה. נושאי העבודות כללו דימויים כגון בתים או דמויות אדם ובחלקם הוסיף כהן גן חוטים צבעוניים שהודבקו לנייר.‏[] פרסומה של התערוכה, כניסיון לשבירת הרגלי הצפייה באמנות, לצד האופי האנקדוטי של האירוע, גרמו לפרסומו של כהן גן ולהצגה של עבודותיו בגלריה דוגית בתל אביב

פעולות אחרות נשאו אופי אוונגרדי יותר, בכך שלא העמידו במרכזם אובייקט אמנותי שמרני. כחלק מ-"פרויקט ים המלח", שנוצר בין השנים 1973-1972 חיבר כהן גן שרוולים עשויים פלסטיק למעיין באזור עין רואר, דרומית לעינות צוקים (עין פשחה), הגיעו עד למי ים המלח וצפו עליהם. בתוך בשרוולים גידל כהן גן דגים כסמל לניתוק תרבותי ולניסיונות השתלבות עקרים בנוף

פעולות אחרות נשאו אופי פוליטי חד יותר. ב-"פעולה במחנה הפליטים ביריחו" (10 בפברואר 1974), לדוגמה, הקים כהן גן אוהל במחנה הפליטים שליד יריחו. ב"נגיעה בגבול" (7 בינואר 1974) הטמין כהן גן מטילי ברזל ועליהם נתונים דמוגרפים על מדינת ישראל והטמין אותם בארבעת גבולותיה של המדינה, במקום בו נעצרו על ידי כוחות הביטחון. פעולות אלו ואחרות הוצגו בשנת 1974 בתערוכה במוזיאון ישראל

בעוד התוכן הגלוי של עבודות אלו מרמז לשאלות פוליטיות, הרי ששאלות של זרות, הגירה, פליטות ושל מצבים נפשיים, המבוטאים בשאלת הממד העדתי בחברה הישראלית, מהווים את תוכנם הסמוי

בשנת 1974 הכיר את בת זוגו האדריכלית מרת איה ולד, בפתיחת תערוכתו של רוברט ראושנברג במוזיאון ישראל. השניים היו בקשר עד לשנת 1980