Prof. Israel Moshe Ta-Shema

באתר פרסי ישראל

ויקיפדיה: ישראל משה תא-שמע (1936 – 4 באוקטובר 2004) היה חוקר התלמוד והספרות הרבנית, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל (2002), פרס א.מ.ת ופרס ישראל בחקר בתלמוד (תשס"ג). י

תא-שמע נולד בשנת 1936 בתל אביב. בצעירותו למד בעירו ב"הסתדרות החרדים" ובישיבת היישוב החדש. ב-1954 עבר לישיבת חברון בירושלים, שם הוסמך לרבנות, בהיותו בן 21, בידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בשנים 1957–1959 שירת בצה"ל

בשנת 1960 החל בלימודיו האקדמיים וקיבל תואר שני בתלמוד באוניברסיטה העברית, ובשנת 1973 קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת בר-אילן. לימד בחוג לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן, ובשנת 1981 עבר לאוניברסיטה העברית, שבה מונה לפרופסור מן המנין בשנת 1991. בשנת 1999 פרש לגמלאות. במשך כ-18 שנה, החל משנת 1963, שימש כמזכיר המערכת ואחר כך כעורך משנה בנושאי יהדות באנציקלופדיה העברית. זכה בפרס ביאליק ובפרס א.מ.ת ובשנת 2003 הוענק לו פרס ישראל בחקר התלמוד. הלך לעולמו בחול המועד סוכות תשס"ה, 4 באוקטובר 2004

תא שמע עסק בעיקר בחקר הספרות הרבנית בימי הביניים. מחקריו עסקו בעיקר בספרות הראשונים, הן במוקדיה המרכזיים באשכנז, בצרפת ובספרד והן במקומות פחות מרכזיים כמו ביזנטיון, צפון אפריקה, איטליה, אנגליה ועוד. מחקרו כלל סקירה של אופי בתי המדרש השונים במהלך ימי הביניים כמו גם נסיונות לאפיין שיטות לימוד ייחודיות לבתי המדרש השונים. במסגרת מחקריו בדק כתבי יד רבים, והיה מנהל המכון לתצלומי כתבי יד עבריים שעל יד הספרייה הלאומית ומזכיר מדעי של חברת מקיצי נרדמים. כמו כן חקר את עולם המנהגים האשכנזיים הקדומים. בתחום זה עסק לא מעט, ועמד על קשריו של מנהג אשכנז הקדמון עם המורשת הארץ-ישראלית, פעמים אף בניגוד להלכה כפי שהיא מתבטאת בתלמוד הבבלי. הוא עסק מעט גם ביחס בין ההלכה והמיסטיקה היהודית. פרופ' תא-שמע פרסם למעלה ממאה וחמישים מאמרים בתחומי מחקריו בכתבי עת מדעיים