R' Dovid Aharon Twersky of Zorek

http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?t=17911

ר' דוד אהרן טווערסקי מ'זאריק זצ"ל - מגזע טריסק

פאלגענד איז ציטירט פונעם ספר "מקדשי השם" פון הרב יחיאל גראנאטשטיין ז"ל:

טברסקי, האדמו"ר רבי דוד אהרן מז'אריק-טריסק (תרמ"ב-תש"א) יום אחד הוציאו הגרמנים בעיר אוסטראה את האוכלוסיה היהודית לככר השוק. איש הגיסטפו בחר מתוך הקהל 10 רבנים ואדמו"רים, ביניהם, את האדמו"ר מטריסק שהיה לבוש בקפוטת-משי-ארוכה. ראש הצוררים פנה אל הרבי בלעג: - כהן גדול, עמך בסכנה, ברך אותו, עשה משהו למענו. הרבי התעלם ממנו, לא השיבו דבר, כאילו לא אליו פנה. ראש הגיסטפו נכלם, ונזדעק: - אם כך הדבר, אז תראה איך אתה רוקד. הרבי יצא במחול, בתחילה זימזם לו חרישית ניגון חסידי, נוגה, לבבי. הרבנים שעמדו מסביב, מחאו כפיים לפי הוראת הגרמנים, ואילו הרבי הגיע בעת ריקודו להתלהבות בלתי רגילה, וקולו הלך וגבר מרגע לרגע. וכך הוא המשיך בריקודו עד לגשר של הנהר בעיר. שם נורה יחד עם שאר הרבנים שנבחרו מתוך העדה. העד, [%D7%90. ולדמן] ניצול שואה, שהיה נוכח אז בשעת מעשה, מציין בעדותו ביד ושם, ירושלים [%D7%9E%D7%A1. 03/2794] את דלהלן: - מי שלא ראה זאת, לא ראה משהו אלוקי. עיני ראו זאת, ועד היום, כחלוף שנים רבות מני אז, כשאני נזכר במחזה הנ"ל - ואיני דתי במיוחד - אני יודע שאני חש בלבי כבוד והערצה לדמות האלוקית של רבי קדוש זה אשר רקד לעיני העדה כולה עד שנורה לעיניהם. מוסר העדות אינו מפרט בעדותו את שמו של האדמו"ר, ולא את שמות שאר הרבנים והאדמו"רים שהיו באותו אירוע. בספר פנקס אוסטראה, מופיע תאור מפורט של ההתרחשויות באותו יום מר ונמהר. הכותב הוא, אותו מר אהרן ולדמן, נביא להלן תמצית הדברים: העיר אוסטראה היתה תחת השלטון הרוסי, עפ"י ההסכם בתחילת המלחמה בין הגרמנים לרוסים. בתאריך כ"ו בסיון תש"א (22 ביוני 1941), פלשו הגרמנים לרוסיה וכבשו בין השאר גם את אוסטראה. ומיד החלו ברדיפות בנגישות ובהשפלת היהודים. כמה שבועות לאחר השתלטותם, ביום שני י"א במנחם-אב תש"א (4 באוגוסט 1941), בשעה 4 לפנות בוקר התפרצו הגרמנים לבתי היהודים בחמת זעם וגרשו אותם מבתיהם, אנשים נשים וטף, באיומים במכות וביריות. חולים וזקנים, נכים או פצועים נסחבו בכח באכזריות, גם מתוך בית החולים וממושב הזקנים. היהודים רוכזו במדרכות הרחובות עד שניתן האות והחל מסע יסורים של כל יהודי אוסטראה לעבר העיר החדשה. בהגיע המסע לגשרים שעל נהר ויליה, השליכו הגרמנים מן הגשר אנשים או נשים שכשלו בהליכתם, אלה התנפצו אל הסלעים וטבעו לעיני המובלים. בצידי הדרך, ליד גבול העיר, המתינו למסע שני טורים של אוקראינים פראי אדם שהכו בעוברים ביניהם ללא רחם. פצועים ומיוסרים ובאפיסת כוחות הגיע המסע למגרש ליד היער, כאשר היום כבר גדול. שם מוינו לקבוצות, ועמדו תחת השמש הלוהטת, וללא מעט מים לשתיה. באותה עת התקיימה התייעצות במפקדה הצבאית של ראש הס.ס. באשר לאופן ביצוע ההשמדה. המרצחים ששמרו על היהודים המרוכזים במגרש, המציאו מעשי התעללות שונים, תוך כדי המתנה להוראות המפקדה. ובאותה שעה התרחש הארוע המרטיט שנזכר לעיל. גם שם משלב הכותב את התרשמותו האישית במילים: "מי שלא ראה הבעת עיניו של הרבי, שריחפו בשעת מעשה לא בעולם הזה, לא ראה מחזה עילאי מעולם". באותו תאור מוסיף המספר פרטים שאינם מוזכרים בעדותו. הוא מציין שבין אותם רבנים ונכבדים שהוצאו מתוך הקהל היו הרבי מטריסק ובנו, וההוראה לשיר ולרקוד הופנתה ל"רבי הזקן". אך גם כאן לא נזכר, לא שמו ולא שם משפחתו. להערכת הרב שמואל חיים יעקב גרובר ראש מכון משכנות יעקב בארה"ב, עמו התייעץ המחבר, האדמו"ר מטריסק המוזכר בעדות, הוא הרה"ק רבי דוד אהרן טברסקי האדמו"ר מז'אריק-טריסק. האדמו"ר רבי דוד אהרן נולד בשנת תרמ"ב לאביו רבי יעקב אריה לייב מטריסק, בנו של רבי אברהם מטריסק בעל ה"מגן אברהם". רבי דוד אהרן היה חתנו של האדמו"ר רבי יצחק פרידמן מבוהוש (רוז'ין). בשנת תרס"ו עבר לז'אריק. אלפים רבים הסתופפו בצילו. נתפרסם בתפילותיו ובמופתים שנעשו על ידו. עם פרוץ המלחמה ברח האדמו"ר מז'אריק השוכנת במערב פולין, לא הרחק מן הגבול עם גרמניה, מזרחה, במטרה להגיע לאוסטראה, בעברה השני של פולין, בה התגורר בנו הרה"ק רבי אברהם יצחק טברסקי שנהג שם באדמו"רות. אוסטראה נכבשה בתחילת המלחמה ע"י הרוסים. אחד מחסידיו ששרד את ימי האימה, הרה"ח ר' ברוך דוד צימרמן, סיפר שפגש את האדמו"ר בעיר לוצק שגם היא נכבשה ע"י הרוסים. הרבי ביקש ממנו שיסע חזרה לעיר לודמיר בכדי לבדוק מה מתרחש בפולין. כיון שברצונו לחזור לשם. אך הקשר ביניהם נותק באותו זמן. האדמו"ר המשיך בדרכו והגיע אל בנו לאוסטראה. ר' ברוך דוד סיפר עוד, כי הוא עצמו נשלח לסיביר, ומשם שלח בחורף שנת ת"ש מכתב אל האדמו"ר לאוסטראה, והאדמו"ר שלח אליו קמח ומעט צימוקים לחג הפסח. סביר להניח שהאדמו"ר ברח מז'אריק עם התחלת המתקפה האוירית הגרמנית, ועשה דרכו מזרחה כמו רבים אחרים שהעריכו שהפלישה וההפצצות יארכו זמן ניכר, כשהצבא הפולני יאבק להגן על ארצו בפני נסיונות הכיבוש. אך הצבא הפולני קרס תוך ימים מספר וכאשר הגיע האדמו"ר ללוצק שהיתה תחת השלטון הרוסי שפלש גם הוא לפולין מצד מזרח, הסתיימו ההתקפות הגרמניות מן האויר, מאחר ופולין כולה נכבשה בידי הפולשים הגרמנים. רבים מן הבורחים שיערו שהחיים בצל שילטון הכיבוש יחזרו למסלולם הרגיל, עם מגבלות מסויימות, וללא התנכלויות לאזרחים מן השורה. בפרט אותם שזכרו עדיין את החיים תחת השלטון הגרמני במלחמת העולם הראשונה. על כן שבו רבים מן הבורחים למקומות מגוריהם. נראה שלשם כך ביקש האדמו"ר מן החסיד שיברר את המצב בפולין שלאחר הכיבוש, מאחר שגם רצונו היה לחזור לעיר מגוריו בפולין. נראה כי הגיעו אליו הידיעות על ההתנכלויות ליהודים, ועל הגזירות שהוטלו עליהם ולכן נשאר אצל בנו באוסטראה, שלפי ההסכם בין הגרמנים והרוסים נשארה תחת השלטון הרוסי. אך לא לאורך זמן, שגעון הגדלות הגרמני לא ידע שבעה ובכ"ו סיון תש"א, הפרו הגרמנים את ההסכם והכריזו מלחמה נגד רוסיה ושעטו מזרחה לתוככי רוסיה, ארצו של סטאלין. בתוך כך כבשו גם את אוסטראה מיד הרוסים, ונהגו ביהודיה באותה אכזריות פראית ותאוות הרצח כמו בשאר אזורי הכיבוש. כך נרצחו האדמו"ר הזקן רבי דוד אהרן מז'אריק-טריסק ובנו רבי אברהם יצחק. באותו יום ובלילה שלאחריו נרצחו לאחר מכן למעלה מ3000- מיהודי אוסטראה שהובלו לבורות שנחפרו ע"י משתפי הפעולה האוקראינים, קבוצות קבוצות נגררו והועמדו על שפת הבור, נורו, והופלו אל הבור. הרב אהרן פיצ'ניק במאמר על חורבן אוסטראה [%D7%A9%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%9D בשנתון היכל שלמה משנת תש"ל 309], מונה בין הנספים באותו טבח צאצאים של ה"רב ייבי", שני בני האדמו"ר ר' אלטרוני, הרב ר' יעקב יוסף והרב ר' זאב ומשפחותיהם, הרבנית אשת הרב ר' יעקב יוסף מקיניוו, בנו הרב ר' יהודה לייב ספרד ומשפחתו, וחתניו הרב ר' אהרן בן הרב ר' זאב טברסקי האדמו"ר מקובל-טריסק, וחתנו השני הוא הרב ר' אברהם יצחק טברסקי בן האדמו"ר רבי דוד אהרן מז'אריק-טריסק. לדברי הרה"ח ר' חיים ישראל גרינבלט מבורו-פארק ניו-יורק, שאף הוא הסתופף בצל האדמו"ר מז'אריק ושרד את המלחמה, לקח עמו האדמו"ר את אחד מנכדיו בעת הבריחה לאוסטראה, וכנראה אף הוא נספה עמם שם. בני משפחת האדמו"ר אשר נשארו בז'אריק שבפולין, הועברו למחנה בצ'נסטכוב הסמוכה, וביום כפור תש"ג נשלחו למחנה המוות בטרבלינקה והועלו על המוקד בהושענא רבא כ"א בתשרי תש"ג. ביניהם בנו רבי שלום טברסקי וזוגתו רחל, בנו רבי יוחנן וזוגתו שיינדלה, בתו רייזלה ובעלה רבי אברהם מרדכי שפירא. [%D7%91%D7%AA%D7%9D של האחרונים הגב' הנקה שפירא-קרצ'מן שהתגוררה באוסטרליה היא שמסרה את המידע על הנספים, בדפי-עד של "יד ושם"]. בת אחת של האדמו"ר רבי דוד אהרן טברסקי נותרה לאחר המלחמה והיא הרבנית הצדיקת אשת חבר לאדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל ממחנובקא שנפטר בבני ברק בליל יום כפור תשמ"ח. בספר החסידות מדור לדור 124, מופיע כי רבי דוד אהרן מז'אריק נספה בצ'נסטכוב בכ"א תשרי תש"ג. מכל המובאות לעיל נראה ללא ספק שמידע זה שגוי, אך יש לציין כי האדמו"ר ממחנובקא זצ"ל נהג לציין את יום הושענא רבא כיומא דהילולא של חותנו, ואולי היה זה מחמת שביום זה עלו על המוקד רבים מצאצאיו ובני משפחתו.