R' Moshe Shmuel Glazner, A.B.D. Klausenberg

(1) GLASNER, Moses Samuel (b. 27-Feb-1856, Bratislava). Parents: Abraham Glasner & Therese EHRENFELD. Birth Record: Pozsony / 032-14 (Local Gov't). Note: Mother is daughter of D. H. Ehrenfeld. Source: LDS 2442169, Item 6.

(2a) http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=726&st=&pgnum=5 (2b) http://dor4.net16.net. (2c) http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%AA_%D7%92%...

(2d) http://theantitzemach.blogspot.co.uk/2010/01/forgotten-dynasty.html

Books:

https://hebrewbooks.org/726

https://hebrewbooks.org/728

https://hebrewbooks.org/39097

https://hebrewbooks.org/32464

https://hebrewbooks.org/6445

https://hebrewbooks.org/42487

אא״ז זצ״ל נולד שנתרט״ז בפרשבורג לאביו הג׳ ר׳ אברהם גלזנר זצ״ל שהי׳ אח״כ אבדק״ק קלויזנבורג שהי׳ חתן לחתנו הראשון של ה ח ת ם סופר זי״ע הרה״ג גדול בתורה מו״ה דוד צבי עהרנפלד זצ״ל אמו מרת ריזל ע״ה היתה בתו הבכירה של בתו של החת״ס מרת הינדל ע״ה. אא״ז זצ״ל הי׳ הנכד הראשון של הדור הרביעי מהחת״ס . (ולכן קרא את ספרו הראשון על מס׳ חולין ״דור רביעי״ כי הי׳ מתפאר להיות טבעת בהשרשרת הזהב אשר יסודתה בהררי קדם בהופעתו של מרן החת״ס זי״ע, ובאשר שמו ושם אביו של החת״ס הי׳ בקרבו) ומטעם זה גם אני לא מצאתי שם מתאים יותר להספר החדש הזה : שו״ת דור רביעי

א ת ימי ילדותו בלה בפרשבורג עיר מולדתו ואח״כ בקהל יונק, מקום הרבנות ראשון של אביו זצ״ל קודם שנתמנה לאבדק״ק קלויזנבורג המעטירה. הוא הי׳ ילד שעשועים בנו יחידו של אביו (רק אחות אחת היתה לו מרת גיטל ויס ע״ה) למד אצל אביו ואח״כ הלך לישיבת דודו הכתב סופר לפרשבורג. — עוד בימי צעירותו כבן שתסר הי׳ מפלפל עם גדולי ישראל בחליפת מכתבים בשמות גיטין וכבר אז הראה את כחו הגדול בתורה. שכלו הבהיר והישר, חריפותו ובקיאותו בכל מקצוע התורה הי׳ מבהיל כל רואיו, ועוד בימי בחורתו ראו שעדיו לגאון. בן י״ח שנים הי׳ כאשר נשא לאשה א ת זקנתי הצ׳ מרת צבי׳ בת הנגיד הותיק וחסיד רודף צדקה וחסד מו״ה אברהם לאב מבוטשאם ומיד אחרי חתונתו הי׳ עומד על יד ימין אביו בהנהגת הרבנות הגדולה בקלויזנבורג.

כבן כ״א הי׳ בעת ה ס ת ל ק ו ת אביו הגאון זצ״ל ועול הרבנות הי׳ מוטל על שכמו הצעיר. הגם שכבר אז הי׳ גדול בתורה ולמדן עצום, מ״מ הי׳ חסר לו השימוש בהוראה. — ועובדא ידענא כאשר סיפר לי אאמו״ר זצ״ל שהשוחטים דמתא רצו לעוררו על חסרון הידיעה בקו זה ; הביאו לפניו בתור שאלת חכם רגלי בהמה הראשונים בתמיה׳ שחסרים בהם הצומות הגידים. — הוא בודאי עוד לא ראה החילוק בין הרגלים הראשונים להאחרונים שרק בהם יש צומות הגידין. השערתי שמעובדא אי נעימה כזאת נתן לו הרצון החז ק להיות בקי לא רק בהלכות ושיטות השמעתתא על בורים, אלא גם לידע את ההלכה למעשה ובפועל. הוא הי׳ בקי נפלא בענינים השייכים להשוחטים הרגשת הפגימות והשחזת הסכין, והוציא לאור את קונטרס ״הלכה משה״ בשייכות עם המח ל ו ק ה שהי׳ מרעישה עולם בענין השוחט בסנדשארזש.

בכל פעם שהי׳ לו ענין גדול הלכה למעשה אשר חבריו חלקו עליו הוציא קונטרס בבירור הלכה בחריפות ובבקיאות נורא ועל כולן בשכלו הישר וקיבל עליו הסכמה מגדולי הדור מכל קצוי תבל. זאת היתה בענין ה מקוה דמתא שיסד על פי יסודי פסק הלכה של מרן החת״ס במקוה של מי גשמים על אשר אמר מרן דלית טב מיני׳. האמת הי׳ אהוב אצלו מכל, אולם לא עמד על דעתו אחרי שבירר שיטתו שההלכה אתו והמקוה שהעמיד היא כשרה להלכה, לא חס על כבודו והסכים שמתנגדיו יעמידו להם מקוה של מים חיים. כי האמת והשלו׳ אהבו.

בטבעו הי׳ לוחם, ובפילפולי דאורייתא השתמש הרבה פעמים בביטויים חריפים וגם עטו הי׳ פולטת לפעם מילים אשר הי׳ נראים לגאות רוחא. אבל באמת רחוקה היתה המדה הזאת ממהותו. רק אהבת התורה והאמת בערה בו וכשמצא את האמת שמח ורחב לבבו והשמחה הזאת הביאו לידי מדרגה ״כל העולם כלו שלי היא״.

ודכירנא כד הוינא תליא כבן יב־יג שנים ולמדנו איזה סוגיא וכונתי באיזה סברה לכונתו הגדולה, הי׳ שמחתו עד אין לשער וממש רקד וכל אבריו הי׳ מזהירים שמחה של מצוה. בכלל הי׳ אוהב מאוד את תלמידיו וכאב רחמן הי׳ דואג בעד כל הצטרכותם. הי׳ מנהל ישיבה גדולה ובעצמו הי׳ משגיח בעינא פקיחא אם הבחורים הם לומדים בעוד ליל בדירתם כאשר שבו מביה״מ. השכם בבוקר הלך לראות אם הם כבר לומדים. — מאוד הי משגיח על התנהג ותם ובאם נודע לו שבחור לא התנהג כשורה ענש אותו ואם לא הועיל לא הי׳ מהסס לשלחו ביתה כדי שלא ישפיע על חבריו.

אהבתו ומסירת נפשו לתורה הי׳ עד אין גבול הי׳ מתחתן עם גדולי ישראל וחתניו הי׳ כמעט כולם לומדים מופלגים. — הי׳ זמן ששלושה חתניו הי׳ מאוכלי שלחנו וגם פרנסת בנו הגדול הי׳ מוטל על שכמו, ולא פנה אל אלי הארץ, העשירים בעלי נכסין.

יראתו וצדקתו הטהו רה הי׳ לאות. אאמו׳ר זצ״ל סיפר לי, שמעולם לא התפלל בלי מק ו ה טהרה. בימי עלומיו נסע לצדיקי הדור ואנשי מעשה כמו שינווא, סיגעט, בעלז, הי׳ מכבד מאוד בנש׳ק הן אותן שהי׳ דרים בעירו והן אותם שבאו מזמן לזמן בצל קורתו. אולם לא כולם הכירו בטובתו ושלמו רעה תמורתו. אחד מהאדמורים שהי׳ מפורסם ל פקפק כמעט על כל מקוה שמצא והרבה פעמים בלי יסוד הלכותי, הי׳ נתארח אצלו על שב״ק וכיבדו בדרשה בביהכ״נ הגדול. והאורח החשוב הזה בלי להודיעו מלפנים הכריז בביהכ׳ינ באמצע הדרשה שהמקוה העירוני היא פסולה. כמובן שעל התקפה חמורה כזאת היתה התשובה שאא״ז זצ״ל יצא באמצע הדרשה באופן הפגני. וכל נימי הידידות נפסקה ביניהם. חיבתו לארץ הקדושה הי׳ ג״כ מטרה לחיצים ובליסטראות ממתנגדיו השונים. אהבתו ודאגתו בעד עמו ובעד עתידתו הי מביאו לתנועת חובבי ציון.

ובימים שאחרי המלחמה הראשונה כאשר גברו ידי רשעי ושונאי ישראל בפרט ברומאני׳ הי׳ ממש נוסע מעיר לעיר לעורר את אחינו בנ״י לעלות לארצינו הקדושה. כחכם עדיף מנביא הוא ראה והזהיר והכריז על ענני החושך והערפל הכבדה אשר היתה מתלקטת על שמי היהדות הארופאית. הי׳ בידי מכתב אשר כתב לאאמו״ר זצ״ל בזה הלשון ״הצל עצמך בעוד זמן מהמצולה אשר בו נפלתם״. הוא לא חש ולא הרגיש את כל ההתנפלות, הרדיפות והבזיונות והכתבי פלסתר אשר יצאו נגדו הוא הי׳ ברי שגם מתנגדיו יודעים שהאמת אתו, וגם להם יש חיבת הארץ, וגם הם יודעים מה שהוא יודע, רק אין להם המרץ והעז להגיד זאת בפומבי. למרות חכמתו, חריפותו ובקיאותו הי׳ חוסר בו הערמומיות, תממיות וישרנות הי׳ יסוד אופי׳ והרבה פעמים לא ראה את התוצאות הפעולות אשר אם הי׳ יודעם הי׳ אולי מונע מלעשותם. בעצם על כל גל וגל הי׳ נענה למתנגדיו בהשכם והערב לביה״מ — אחד סיפר לי שפעם א ח ת באיזה אסי פה לטובת הכלל אשר נתאחרה עד שעות הבוקר, וכאשר בא לחדר מלונו עוד קו דם שהלך לישן נטל את הגמרא ולמד עד הבוקר, באמרו ״היום עוד לא למדנו כלום״ בימי העומר בשנת תרפ״ג החליט לעלות ארצה ישראל. כעשרת אלפים איש לוו אותו בתחנת הברזל — אוהביו, ידידיו תלמידיו ואפילו מתנגדיו באו לכבדו הן אצל הדרשה אשר דרש בשבת האחרונה לפני נסיעתו הן אצל התחנה. הכל הי׳ מודים שכוונתו הי׳ לשם שמים, ושהי׳ אדם גדול בענקים, וגם אם לא הסכימו אתו הי׳ ראוי לכבדו.

מתוך משנת תורה ועבודה עמ' 33:

נכדו של בעל חתם סופר ורבה של קלויזנבורג בטרנסילווניה. הרב ההונגרי החשוב שהצטרף למזרחי. בשנת תרפ"ג עלה לארץ והתיישב בירושלים. מחבר "דור רביעי", "אור בהיר", הלכה למשה", "חקור דבר", "הציונות לאור האמונה".

הרב משה שמואל גלזנר (כ"א באדר א' תרט"ז, 27 בפברואר 1856 - כ"ב בתשרי תרפ"ה, 1925) היה מרבני טרנסילבניה, שימש כרב הקהילה האורתודוקסית של קלויזנבורג. הוא היה מהרבנים הציוניים המעטים בהונגריה ומראשי המזרחי. נולד בפרשבורג לרב אברהם גלזנר שהיה חתנו של הרב דוד צבי ארנפלד - חתנו של החת"ם סופר. בגיל צעיר החל אביו ללמדו תורה. את רב תורתו ינק מאביו, ורק כמה חדשים למד בישיבת דודו זקנו - הכתב סופר. הרב אברהם גלזנר שימש כרב הקהילה האורתודוקסית בקלוז' (קלויזנבורג), ולאחר פטירתו, בשנת תרל"ח ירש אותו בנו משה שמואל והוא בן 22. הוא כיהן בתפקיד זה 44 שנים, בין השנים תרל"ח-תרפ"ג. היה ידוע בלמדנותו הרבה, וספרו "דור רביעי" על מסכת חולין הוא מהספרים החשובים על המסכת. היה מעורב במספר מחלוקות שנגעו להלכות שחיטה ומקוואות ופרסם מספר קונטרסים בנושאים אלו. בניגוד לרוב המוחלט של רבני הונגריה, תמך הרב גלזנר בתנועה הציונית, ואף הצטרף למפלגת המזרחי. היה עובר מעיר לעיר וקורא ליהודים לעלות לארץ ישראל. מאותו זמן, סר חינו בעיני חלק גדול מהרבנים, והוא סבל מרדיפות רבות. בעקבות כך נחלץ לעזרתו הרב אברהם יצחק הכהן קוק אשר היה עמו בקשרים קרובים ואף פרסם מאמר בשם "פרק בהלכות ציבור" אשר מופיע כיום בספר "מאמרי הראי"ה" ובו הוא מביע את תמיכתו בו ומוקיע את מתנגדיו. מאותו זמן קמה בעירו קהילה אורתודוקסית נוספת בשם "הקהילה הספרדית" בראשות הרב יקותיאל יהודה הלברשטם (לימים האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג). בשנת תרפ"א השתתף כציר המזרחי בקונגרס הציוני השנים עשר בקרלסבאד, וערך מסעות מטעם המזרחי בגרמניה. בשנת תרפ"ג (1923) התפטר מרבנותו בקלויזנבורג, ובניסן אותה שנה עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. על אף זקנותו, פעל גם בארץ בשביל המזרחי ועקב מקרוב אחר בניין הארץ. בחיבה ובהערצה התייחס להתיישבות הדתית, שהיתה אז בראשיתה. הרב גלזנר לקח חלק פעיל בעבודת החינוך של המזרחי, וקבע שיעור בתלמוד לתלמידי הכיתה העליונה של בית המדרש למורים "מזרחי" בירושלים. בירושלים חיזק גם את קשריו עם הרב קוק, ועמד איתו בקשר רציף ובידידות עמוקה. הרב גלזנר ייחס חשיבות רבה לכל מקצועות החיים הפרודוקטיביים, המסייעים להפרחת הארץ ולבניינה. דעתו היתה, שהעבודה הגופנית בארץ ישראל מעדנת את היהודי, ונחשבת לעבודת קודש. נפטר בירושלים שנתיים בכ"ב בתשרי תרפ"ה, והובא למנוחות בהר הזיתים. אחריו שימש במשרה בנו, הרב עקיבא גלזנר.

שיטת לימודו סלל דרך מיוחדת. הוא ביקש לחזור אל דרך לימודם של הראשונים, שדרכם "לברר וללבן ולחקור ולדרוש אחר האמת בלי שום משוא פנים‏. הוא התנגד לשיטת הפלפול "הרחוק מדרך החכמה כרחוק מזרח ממערב"‏, והלך בכך בדרכו של החתם סופר, שביקר קשות את אלה שעקמו את פירושי הראשונים כדי לקיים את דברי האחרונים. נטייה זו מדרך ההגיון הישר, רואה הרב גלזנר כמורשת הגלות: אחרי שעברו עלינו אלפי שנות גלות ונדודים, המית בתוכנו את ההגיון הישר וכח הביקור"‏.

(ויקיפדיה)

ראה