Rabbi Eliezer Yehuda Waldenberg

Eliezer Yehuda Waldenberg (December 10, 1915–November 21, 2006) was known as the Tzitz Eliezer after his monumental halachic treatise Tzitz Eliezer that covers a wide breadth of halacha, including Jewish medical ethics, as well as ritual halachic issues from Shabbat to kashrut. He was born in Jerusalem in 1915 and died there on November 21, 2006.

He was a leading rabbi and a dayan on the Supreme Rabbinical Court in Jerusalem and was considered an eminent authority on medical halacha. He was the rabbi of the Shaare Zedek Medical Center in Jerusalem.

Though he wrote numerous books and articles in all fields of halacha, he was best known for his decisions on medical dilemmas such as fertility, abortion, organ transplantation, euthanasia, autopsies, smoking, cosmetic surgery, and medical experimentation. Some of his decisions on medical topics have proven controversial in the Haredi community.

His halachic opinions are valued by many rabbis across the religious spectrum. His major work Tzitz Eliezer, is an encyclopedic treatise on halachic questions, viewed as one of the great achievements of halachic scholarship of the 20th century.

In 1976, Rabbi Waldenberg was awarded the Israel Prize, for Rabbinical studies.

Rabbi Waldenberg died on 21 November 2006 at Shaarei Zedek Medical Center in Jerusalem, of which he had been the Rabbi. He was buried later on the 21st at Jerusalem's Har HaMenuchot cemetery.

_______________________________

ויקיפדיה: הרב אליעזר יהודה ולדנברג (ג' בטבת תרע"ו, 10 בדצמבר 1915 - ל' בחשון תשס"ז, 21 בנובמבר 2006), מחשובי הפוסקים במאה העשרים. נודע בעיקר בזכות תשובותיו בנושאי רפואה והלכה. זוכה פרס ישראל לספרות תורנית, ופרס הרב קוק

ביוגרפיה

נולד בירושלים בשנת תרע"ו (1915), לרחל ולרב יעקב גדליה שעלה לבדו בגיל צעיר מקובנה. סמוך ללידתו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, נחשד אביו בריגול לטובת רוסיה, בשל היותו נתין זר, ומשום כך נאלצו הוריו לעזוב את הארץ ולהתגורר בחלב שבסוריה מספר שנים. לאחר ששבו לירושלים לימד אביו בתלמוד תורה עץ חיים.

למד בישיבת עץ חיים, ולאחר מכן בישיבת חברון בירושלים. בגיל 19 הוציא את ספרו הראשון "דבר אליעזר". בשנת תרצ"ו (1936) התחתן עם שושנה, בת הרב אברהם ורנר, רב הכפר נתניה, ונינת הרידב"ז. במשך תקופה קצרה כיהן כרבו של המושב כפר ויתקין, והוא אף היה מועמד לכהן כרב בכפר הרוא"ה. לאחר שחזר לירושלים, היה מקורב לרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, וכיהן כראש ישיבת שערי ציון, שנוסדה על ידו.

בשנת תשי"א (1951) נתמנה לדיין בבית הדין האזורי בירושלים, ובין השנים תשמ"א (1981) - תשמ"ה (1985) כיהן כחבר בית הדין הרבני הגדול. גם לאחר מכן המשיך להדריך ולייעץ לבית הדין הרבני הגדול. מלבד זאת שימש רבו הלא פורמלי של המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים.

בנו היחיד, הרב שמחה בונם, היה רב מטעם העדה החרדית בשכונת עזרת תורה בירושלים, ונפטר בשנת 2005 בחיי אביו. נכדו הרב יעקב גדליהו משמש כרב בשכונת עזרת תורה, חתנו הרב זלמן דוד צוקרמן משמש כרב בקהילת הפרושים בשכונת גבעת שאול.

שיטתו ההלכתית

שו"ת ציץ אליעזר עוסק במגוון רחב של נושאים הלכתיים, החל ממצוות התלויות בארץ, ענייני נישואין וגירושין, ותשובות חלוציות רבות בענייני רפואה, בין היתר בנושאי הפריה מלאכותית, הפלה מלאכותית ופונדקאות.

הרב וולדנברג השתייך לאסכולה של תלמידי חכמים מבני ירושלים, שהתחנכו על שליטה בקיאותית בהיקף רחב של חלקי התורה, שימת דגש על לימוד הלכה למעשה, והסקת מסקנות הלכתיות בנושאים מחודשים על ידי סברה ישרה ומקורות מפתיעים מכל חלקי התורה בהלכה ובאגדה, ולאו דווקא בסברות למדניות המיובאות מחוץ להלכה. בקיאותו בספרות ההלכה של חכמי ספרד יוצאת דופן גם בין האמונים עליה.

הרב וולדנברג נודע בכמה וכמה עמדות ופסיקות ייחודיות, ובפרט בין הפוסקים ותלמידי החכמים החרדים שביניהם התגורר ופעל. בין השאר הביע דעתו שבנישואין אזרחיים אין מדובר בנישואים מבחינת ההלכה. פסיקה זו מצטרפת לעמדתו האוהדת ביחס למדינה כפי שהתבטאה בעיסוקו ב"הלכות מדינה", עמדה חריגה במשפחתו הקרובה.

למרות שהרב וולדנברג נקט בגישה זהירה ביותר בתשובות הלכתיות, ובפרט בנושאים של אתיקה ורפואה, ישנם היתרים מחודשים רבים המצויים לראשונה בתשובותיו, כגון היקף ההיתר שנתן לביצוע הפלה מלאכותית במקרים מסוימים, זאת בניגוד לאיסור הגורף על כך שפסק רבי משה פיינשטיין. לעומת זאת, בפסק הלכה אחר הוא דווקא התנגד להפריה מלאכותית בטענה כי העובר הנוצר על ידה אינו מתייחס לאביו, מה שמעלה חשש לבעיות ממזרות.

בבית הדין נחשב הרב וולדנברג למומחה בענייני סידור גיטין ושמות גיטין, והוא נתבקש לסדר את הגיטין בבית הדין הרבני הגדול גם לאחר פרישתו לגמלאות.

הרב וולדנברג האריך רבות בתיאור חשיבותה של מצוות יישוב ארץ ישראל גם בזמננו[1], תוך שהוא מסתמך גם על חידושי החת"ם סופר למסכת סוכה (דף לו ע"א).

יצירתו

   ציץ אליעזר - ספר שו"ת הכולל 22 כרכים, הוא חיבורו העיקרי. הכרך הראשון יצא לאור בתש"ה (1945) בהיותו בן 29, והאחרון בתשנ"ח (1998). במסגרת כרכי השו"ת נכללו גם כמה קונטרסים מיוחדים כגון, "רמת רחל" ו"אבן יעקב" על הלכות אבלות, ו"משנת תרומות" על הלכות תרומה. בשנת תשל"ו (1976) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית.

שביתת הים - דיני הפלגת והנהגת אוניה בלב ים, והכניסה והיציאה ממנה אל היבשה ביום שבת.