Rabbi Isser Yehuda Unterman

Isser Yehuda Unterman (1886–1976) was the Ashkenazi Chief Rabbi of Israel from 1964 until 1972.

איסר יהודה אונטרמן

Born in Brest-Litovsk in modern Belarus, Unterman was educated at the Etz Chaim Yeshiva in Maltsch. There, he became a pupil of its Rosh Yeshiva, Rabbi Shimon Shkop. Returning to Lithuania to complete his studies, Unterman was ordained as a rabbi by Rabbi Refael Shapiro and opened his own yeshiva in the town of Vishnyeva around 1910. Unterman served a variety of roles in the Lithuanian Jewish community until 1924, when he was selected to become the head rabbi of Liverpool. Unterman served in Liverpool for 22 years, becoming an important figure in the English Zionist movement and working to relieve the suffering of refugees in England during the Second World War.

In 1946, Unterman became the Chief Rabbi of Tel Aviv, a position he held for twenty years before being appointed Chief Rabbi of Israel. As Chief Rabbi, Unterman worked to reform the rabbinic court system and reach out to secular Israelis. He also wrote opinions on a variety of religious issues relevant to the young Jewish state, such as religious conversion and marriage law.

Unterman died on January 26, 1976 in Jerusalem.

________________________________________

Redundant, recently duplicated profile with no significant added information. Should not have been created in the first place.

ISSER YEHUDA

R' Isser Yehuda Unterman, second Ashkenazic Chief Rabbi of the State of Israel, was born on 14 Nissan 5646 / 1886 in Brest-Litovsk (Brisk), where his father, R' Eliyahu, was a melamed / teacher of children. Among R' Isser Yehuda's ancestors were R' Yom Tov Lipman Heller (1579-1654; author of the Mishnah commentary, Tosefot Yom Tov) and R' Shaul Wahl Katznellenbogen (1540_1616). Legend records that this latter personality was elected King of Poland for a day.

At a young age, the future R' Unterman became known as the "Illui" / "Genius" of Brisk, and, before age 12, he was studying under R' Simcha Zelig Reiger, the famous dayan / judge of his hometown. In 1898, the future Chief Rabbi was invited to become one of the founding students of Yeshiva Anaf Etz Chaim in Maltsch, headed by R' Zalman Sender Kahana_Shapiro. For a time, the young man studied in the Mir Yeshiva, but he later returned to Maltsch. Eventually, the yeshiva in that town came to be headed by R' Shimon Shkop, who R' Unterman considered to be his primary teacher. Following his marriage, R' Unterman studied in the kollel of the Volozhin Yeshiva, which had reopened under the leadership of R' Raphael Shapiro, who ordained R' Unterman.

While R' Unterman was studying in Volozhin, he was invited to open a yeshiva in the neighboring town of Visnhova. The yeshiva was very successful _ even the Chafetz Chaim sent one of his nephews to study there _ but R' Unterman soon developed laryngitis, which ended his regular teaching career. He then began a career in the rabbinate, with his first position being in the town of Mohilna, near Minsk. Later, he moved to the town of Amstibova.

Chief Rabbi of Israel (Ashkenazi)

ויקיפדיה: הרב איסר יהודה אונטרמן (נולד בי"ד בניסן ה'תרמ"ו - 19 באפריל 1886, בבריסק‏‏‏[1] ונפטר בכ"ד בשבט ה'תשל"ו - 26 בינואר 1976 בירושלים) היה ממנהיגי תנועת המזרחי, רבה הראשי השלישי של תל אביב, ולאחר מכן רבה הראשי האשכנזי השני של מדינת ישראל. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ד

נולד בבריסק, בנם של אליהו ושיינה אונטרמן. נקרא על שם רב העיר בריסק, הרב איסר יהודה מאלין, שנפטר כעשר שנים קודם לכן בירושלים. בילדותו נחשב לעילוי ולמד אצל הרב והדיין המקומי, שמחה זליג ריגר, ובשנת 1898, בהיותו בן 12, הוזמן להיות חלק מהגרעין המייסד בישיבת ענף עץ החיים במלץ (מלטש) בראשותו של הרב זלמן סנדר כהנא שפירא. לזמן מה עבר לישיבת מיר אך שב למלץ ושם הפך לתלמיד בולט של הרב שמעון שקאפ. לאחר נישואיו עם רחל לאה ילין, למד בכולל של ישיבת וולוז'ין, שם גם הוסמך כרב על ידי הרב רפאל שפירא ראש הישיבה. במהלך לימודיו בוולוז'ין פתח הרב אונטרמן ישיבה בעיר הסמוכה וישנובה וכמו כן שימש כרב במספר קהילות בליטא, בהם מוהלינא ואמסטיבובה. לאחר מלחמת העולם הראשונה שימש כרב בלונהווליה ולאחר מכן היה לרב בגרודנו. הרב אונטרמן היה ציוני ומחשובי הרבנים שתמכו באידאולוגיית המזרחי. ב-1922, בוועידת המזרחי השלישית שהתכנסה בפולין, נשא נאום מרכזי ובו התנגד לתוכנית אוגנדה

בשנת 1923, בהשפעת הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי, מנהיג יהדות ליטא, עבר הרב אונטרמן לאנגליה ושימש כרבה של ליברפול. הרב אונטרמן התגבר במהירות על קושי השפה והפך לרוח חיה בקהילה היהודית שם. הוא הקים ארגון גג לכל הקהילות היהודיות באזור, ייבא תלמידים מאירופה על מנת לחזק את הישיבה המקומית ואף הקים את האקדמיה לתלמוד תורה בליברפול

במהלך מלחמת העולם השנייה פעל הרב אונטרמן למען יהודים פליטים מגרמניה שאנגליה התייחסה אליהם כנתיני מדינת אויב. הוא סיכן את עצמו וביקר אותם במעצרם ואת חברי קהילתו במקומות אליהם התפזרו על מנת לתפוס מחסה

לאחר פטירתו של הרב משה אביגדור עמיאל בשנת 1946, התמנה הרב אונטרמן לרבה האשכנזי של תל אביב. בתחילה הוא סירב לעלות לארץ ישראל על חשבון מכסת הסרטיפיקטים הכללי ועל כן קיבל מהבריטים אשרת עלייה מיוחד כ"מומחה בריטי לרבנות". י

בתל אביב הקים הרב אונטרמן כולל בשם "שבט יהודה"‏ וכתב תשובות בהלכה ומאמרים שונים, את תשובותיו העיקריות קיבץ בספרו: שו"ת שבט מיהודה. יחד עם רבה הספרדי של העיר, יעקב משה טולידאנו, הקים את בית הדין המיוחד לענייני עגונות.

הרב אונטרמן כיהן גם כדיין בבית הדין הגדול, בשנת 1955 נבחר למועצת הרבנות הראשית ובג' בניסן תשכ"ד - 16 במרץ 1964 נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי של ישראל, בגוברו על הרב גורן בהפרש של קול אחד. הרב אונטרמן כיהן בתפקיד זה עד 1972, אז הפסיד בבחירות לרב שלמה גורן בצעד שהתפרש על ידו כהדחה‏

הרב אונטרמן נפטר בשנת 1976, ונקבר בהר הזיתים בירושלים. על שמו נקראו רחובות בתל אביב, ירושלים ופתח תקווה.

היו נשוי לרחל לאה (לבית ילין), ולהם שבעה ילדים. אחד מבניו, ברוך, שימש מנהל אוניברסיטת בר-אילן. אחת מנכדותיו, ריבה מן, מספרת על סובלנותו, כי על אף שלא שמרה תורה ומצוות, סביה "אהב אותה אהבה ללא תנאים". י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב איסר יהודה אונטרמן (נולד בי"ד בניסן ה'תרמ"ו - 19 באפריל 1886, בבריסק‏‏ [1] ונפטר בכ"ד בשבט ה'תשל"ו - 26 בינואר 1976 בירושלים) היה ממנהיגי תנועת המזרחי ורבה הראשי האשכנזי השני של מדינת ישראל.

הרב אונטרמן נולד לאליהו ושיינא, תושבי העיר בריסק. בילדותו נחשב לעילוי ולמד אצל הרב והדיין המקומי, שמחה זליג ריגר, ובשנת 1898, בהיותו בן 12, הוזמן להיות חלק מהגרעין המייסד בישיבת ענף עץ החיים במלץ (מלטש) בראשותו של הרב זלמן סנדר כהנא שפירא. לזמן מה עבר לישיבת מיר אך שב למלץ ושם הפך לתלמיד בולט של הרב שמעון שקאפ. לאחר נישואיו עם רחל לאה ילין, למד בכולל של ישיבת וולוז'ין, שם גם הוסמך כרב על ידי הרב רפאל שפירא ראש הישיבה. במהלך לימודיו בוולוז'ין פתח הרב אונטרמן ישיבה בעיר הסמוכה וישנובה וכמו כן שימש כרב במספר קהילות בליטא, בהם מוהלינא ואמסטיבובה. לאחר מלחמת העולם

הראשונה שימש כרב בלונהווליה ולאחר מכן היה לרב בגרודנו.

הרב אונטרמן היה ציוני ומחשובי הרבנים שתמכו באידאולוגיית המזרחי וב-1922, בוועידת המזרחי השלישית שהתכנסה בפולין, נשא הרב אונטרמן נאום מרכזי ובו ובו התנגד לתוכנית אוגנדה. בין השאר אמר את הדברים הבאים:

"אינני גורס ציונות המבוססת על שלילת העוני והלחץ שבחיי הגלות, שכן ציונות כזו עלולה להוליד תוכנית נפל כהקמת מדינה יהודית באוגנדה. הציונות "זקוקה לנשמה", ליסוד רוחני איתן המושתת על מורשת דורות".

בשנת 1923, אחר לחץ מצד הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי, מנהיג יהדות ליטא, עבר הרב אונטרמן לאנגליה ושימש כרבה של ליברפול. הרב אונטרמן התגבר במהירות על קושי השפה והפך לרוח חיה בקהילה היהודית שם. הוא הקים ארגון גג לכל הקהילות היהודיות באזור, ייבא תלמידים מאירופה על מנת לחזק את הישיבה המקומית ואף הקים את האקדמיה לתלמוד תורה בליברפול. במהלך מלחמת העולם השנייה פעל הרב אונטרמן למען יהודים פליטים מגרמניה שאנגליה התייחסה אליהם כנתיני מדינת אויב. הוא סיכן את עצמו וביקר אותם במעצרם ואת חברי קהילתו במקומות אליהם התפזרו על מנת לתפוס מחסה.

לאחר פטירתו של הרב משה אביגדור עמיאל בשנת 1946, התמנה הרב אונטרמן לרבה האשכנזי של תל אביב. בתחילה הוא סירב לעלות לארץ ישראל על חשבון מכסת הסרטיפיקטים הכללי ועל כן קיבל מהבריטים אשרת עלייה מיוחד כ"מומחה בריטי לרבנות".

בתל אביב הקים הרב אונטרמן כולל בשם "שבט יהודה" וכתב תשובות בהלכה ומאמרים שונים, את תשובותיו העיקריות קיבץ בספרו: שו"ת שבט מיהודה. יחד עם רבה הספרדי של העיר, יעקב משה טולידאנו, הקים את בית הדין המיוחד לענייני עגונות.

הרב אונטרמן כיהן גם כדיין בבית הדין הגדול, בשנת 1955 נבחר למועצת הרבנות הראשית ובג' בניסן תשכ"ד - 16 במרץ 1964 נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי של ישראל, בגוברו על הרב גורן בהפרש של קול אחד. הרב אונטרמן כיהן בתפקיד זה עד 1972, אז הפסיד בבחירות לרב שלמה גורן בצעד שהתפרש על ידו כהדחה.

הרב אונטרמן נפטר כ-4 שנים מאוחר יותר ועל שמו נקראו רחובות בתל אביב, ירושלים ופתח תקוה. שם אשתו רחל לאה ילין ולהם היו שבעה ילדים.

פסיקתו ודרכו בהלכה

הרב אונטרמן היה למדן ליטאי במובן הקלאסי שהושפע עמוקות מדרכו ההלכתית הייחודית של מורו הרב שמעון שקאפ, וכך גם נראו שיעוריו ותשובותיו בהלכה - דיון בהגיון משפטי ושימוש בכלים לוגיים האופייניים למורו. מאידך, שלא כמו הרב שמעון שקאפ, עסק הרב אונטרמן גם בשאלות ההלכתיות האקטואליות מאותה תקופה (שרובן רלוונטי גם היום) כגון: עליה להר הבית, גיור, פסולי חיתון, מצוות התלויות בארץ, גיוס בנות לצה"ל (החמיר בעניין זה וטען כי הדבר פסול) ועוד רבות.

יחסית לשאר רבני התקופה האורתודוקסים, נחשב הרב אונטרמן לפוסק ליברלי ועמדתו הייתה גמישה יחסית. לדוגמה:

   * בנוגע ללחיצת יד לאישה טען הרב אונטרמן כי הדבר מותר ואף נהג כן מפני כבוד הבריות ‏.

* דוגמה נוספת היא גישתו המקלה לגבי קבלת גרים מעולי ברית המועצות, עליהם כתב ‏:
"יש להקל בשעת דחק זו כשאי אפשר בשום פנים למנוע שיתערבו עולים זרים בין בני ישראל... יש להתנהג באלה הזקוקים לגירות כדין תורה ויהיה בעדינות ובהבנה, בשים לב אל מה שעבר על אחינו אלה במצוקה הרוחנית שלהם".

גם בשאלות הלכתיות מתחדשות שעסקו בהיבטים טכנולוגיים ומדעיים, נטתה גישתו להקל, לדוגמה בנוגע להשתלת איברים: בתחילה סבור היה הרב אונטרמן (כמו רוב הפוסקים באותה תקופה) שהדבר אסור, אך לאחר שהתברר שניתן לקבוע את רגע המוות מדעית ובצורה וודאית, התיר להשתיל איברים ואף חידש טיעון להקל בבעיית "איסור הנאה ממת" שצצה בשאלות מסוג זה, טיעון שמשמש עד היום את הפוסקים ‏. גם בשאלות דומות הוא הקל, וכך כתב בתגובה למאמרו של הרב כתריאל פישל טכורש לשאלתה של אוניברסיטת בר-אילן בנוגע לשימוש בתאי גזע עובריים ‏:

קבלתי את מכתבו עם משא ומתן הלכתי רחב ומפורט על השאלה אם מותר להשתמש בתמצית ריקום שהוציאו על ידי ביופסיה משריד נפלים שהאם הפילה אותם ולא הייתה בם חיות עצמית מעולם לצורכי רפואה של ילדים; מדברי כת"ר אני רואה כי דן בנדון זה עם רבנים מובהקים והוסכם אצלם להיתר. ולכן אני מודיע לכם כי אחרי העיון בנדון גם אני מסכים להיתר (ההדגשה במקור) עשיית מחקר בחומר ההוא לצורך רפואת החולים. וכו' – איסר יהודה אונטרמן הרב הראשי לישראל".

הרב אונטרמן היה סבור כי יש לקרוא את ההלל ביום העצמאות, אולם מכיוון שחז"ל לא חיו כדי לתקן זאת, הוא היסס האם יש לברך לפני ההלל בשם ומלכות, כלומר, תוך הזכרת השם המפורש. לעומת זאת ביום ירושלים טען הרב אונטרמן כי יש לומר הלל בשם ומלכות שכן מדובר בחג בגין יציאה ממוות לחיים ‏. עם זאת, טען הרב אונטרמן כי ליום העצמאות הבכורה על פני יום ירושלים מאחר שיום העצמאות מבטא תקומה אנושית ויום ירושלים נס מההשגחה עליונה.