Rina Zaizov-Marx

פרופ' רנה זייצוב באתר מקבלי פרס ישראל בשנת תרס"ה

ויקיפדיה: רִנה זַיצוֹב-מַרְכְּס (;‏ 8 ביולי 1932 – 31 במאי 2005) הייתה רופאה ישראלית, מחלוצות תחום ההמטו-אונקולוגיה לילדים בישראל ומייסדת עמותת חיים. כלת פרס ישראל לחקר הרפואה לשנת ה'תשס"ה

זיצוב-מרכס נולדה בשנת 1932 בנס ציונה ליעקב ורבקה זיצוב, נצר לדור המייסדים. גדלה בראשון לציון ולמדה בבית הספר חביב, ואת לימודיה סיימה בגימנסיה הרצליה. בתום שירותה הצבאי החלה בלימודי רפואה במחזור הראשון של הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים (יחד עמה למדו יחזקאל ואולגה שטיין). בתום לימודיה (1952–1959) התמחתה בארצות הברית ברפואת ילדים ובהמטו-אונקולוגיה (1959–1964). י

בשובה לישראל הצטרפה זיצוב-מרכס לפרופסור יהודה מטות וסייעה לצדו בהקמת המחלקה הראשונה בישראל להמטו-אונקולוגיה (גידולים סרטניים של הדם) לילדים, במסגרת בית חולים בילינסון. המחלקה הוקמה בשנת 1966 והתנהלה בראשותה עד 1972. במסגרת המחלקה הוקמה מאוחר יותר היחידה הראשונה בישראל להשתלת מח עצם בילדים. בין השנים 1973–1997 הייתה זיצוב-מרכס מנהלת המרכז הארצי להמטו-אונקולוגיה לילדים. מוסדות אלו עברו בשנת 1993 לפעול במסגרת מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל והוכרו כמרכז הלאומי של ישראל לטיפול בילדים חולי סרטן. היא עמדה בראשות המחלקה עד שנת 1998

לצד עבודתה המעשית, הקדישה זיצוב-מרכס חלק ניכר מעשייתה למחקר ומשנת 1966 היא הרצתה בנושאי פדיאטריה והמטולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, ובשנת 1988 הועלתה לדרגת פרופסור מן המניין. בשנת 1992 הופקדה על הקתדרה להמטולוגיה ולאונקולוגיה פדיאטרית ע"ש מאוס. במחקריה שולב ניסיונה בפועל, כשם שמחקריה שולבו בעבודתה המעשית בבית החולים. החל בשנת 1970 היא שהתה כפרופסור אורח באוניברסיטאות רבות בארצות הברית, ובהם המכונים הלאומיים לבריאות

מומחיותה בטיפול בילדים הביאה את זיצוב-מרכס להטביע גישות טיפול חדשניות, ובהן קיום "טיפול כוללני" המשלב מתן טיפול רפואי לילד החולה וסיוע למשפחת הילד ודרך התמודדותה עם המחלה. ניסיונה להביא לשיפור בתוצאות הטיפול הביא להקמת תשתית לאבחון מדויק של סוגי הגידולים ומתן ייעוץ גנטי. החל בשנות השבעים, התמקדו מחקריה במנגנונים הגנטיים בהתפתחות מחלת הסרטן בילדים, ומחקריה התקיימו במשותף עם חוקרי גנטיקה. כמו כן פעלה תחת פיקוחה מרפאת מעקב אחר חולי עבר

בפעילויותיה חוץ-אקדמיות וחוץ-מקצועיות אלו היא פעלה לכינון סדנאות חינוך והסברה לציבורים שונים בנוגע למחלת סרטן בקרב ילדים, וכן קידמה חקיקה למען ילדים חולים ומשפחותיהם. כמו כן פעלה לקידום המטו-אונקולוגיה לילדים במדינות המזרח התיכון, המזרח הרחוק וברית המועצות. בשנות השמונים הוקמה על ידי זיצוב-מרכס "עמותת חיים", באמצעותה פעלו הורי ילדים חולים, ובהמשך הוקמו על ידה קבוצות תמיכה לסבים ולסבתות של חולים. היא הקימה גם את האיגוד הישראלי להמטו-אונקולוגיה פדיאטרית, והייתה חברה באיגודים מקצועיים בינלאומיים ובהם האיגוד הבינלאומי להמטולוגיה והאיגודים האמריקניים להמטולוגיה ולאונקולוגיה קלינית. בישראל הייתה זיצוב-מרכס חברת הוועדה הלאומית לאונקולוגיה, הוועדה המדעית למחקר בסרטן של משרד הבריאות, חברת הוועדה על מהגרים מאזור צ'רנוביל במשרד הבריאות, וכן חברת ועדת הניהול של האגודה למלחמה בסרטן. בשנת 1987 נבחרה לשמש יו"ר הכנס הבינלאומי לאונקולוגיה פדיאטרית שנערך בירושלים

בשנת 1998 מונתה זיצוב-מרכס למנהלת תחום ההמטו-אונקולוגיה לילדים של שירותי בריאות כללית. בתפקיד זה ייעצה לבתי החולים של שירותי הבריאות בתחומי התמחותה וניהלה צוות מחקר בתחום אונקולוגיה מולקולרית. באותה עת המשיכה בפעילותה האקדמית. לאורך השנים הוענקו לזיצוב-מרכס אותות הוקרה רבים בתחום המחקר הרפואי, ובין האחרונים שבהם היו אות מופת על מפעל חיים מטעם משרד הבריאות (2002) ופרס ישראל לחקר הרפואה (2005). זיצוב-מרכס חלתה בסרטן ונעדרה מטקס הענקת פרס ישראל עקב מצבה הרפואי. נפטרה במאי 2005, ונקברה בנס ציונה. לאחר פטירתה אמר שר הבריאות דני נווה כי "לכל העוסקים במלחמה בסרטן, מותה הוא יום עכור". בכנס שהתקיים במרכז הרפואי שניידר ביום השנה הראשון לפטירתה הוכרז על הקמת קרן לזכרה במסגרת המרכז, ומלגות מחקר מוענקות בכנס השנתי לזכרה במרכז

התגוררה בהרצליה. אלמנהּ, חיים מרכס, מהנדס, שהיה חברהּ מילדות, נפטר בשנת תשס"ז 2007