Is your surname Gary?

Research the Gary family

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Roman Gary (Kacew)

Hebrew: (קצב) גארי רומן
Also Known As: "Romain Gary"
Birthdate:
Birthplace: Vilnius, Vilniaus miesto savivaldybė, Vilnius County, Lithuania
Death: December 02, 1980 (66)
Paris, Île-de-France, France
Immediate Family:

Son of Arieh Leib KACEW and Mina Owczynska
Ex-husband of Lesley Gary and Jean Dorothy Seberg
Father of Private
Half brother of Walentyna KACEW; Pawel KACEW and Josef Bregsztein

Managed by: Shervin Gharabaghi-Ferdows
Last Updated:
view all

Immediate Family

About Roman Gary

https://en.wikipedia.org/wiki/Romain_Gary

Romain Gary (French: [ga%CA%81i]; 21 May [O.S. 8 May] 1914 – 2 December 1980), born Roman Kacew, and also known by other pen names, like Émile Ajar, was a French diplomat, novelist, film director and World War II aviator of Litvak origin. He is the only author to have won the Prix Goncourt twice (under his current name and under another pseudonym).

Contents [show] Early life[edit] Gary was born in Vilna, Russian Empire (now Vilnius, Lithuania) under the name Roman Kacew (Yiddish: קצב, Russian: Рома́н Ка́цев).[1][2] In his books and interviews, he presented many different versions of his parents' origins, ancestry, occupation and his own childhood. His mother, Mina Owczyńska (1879—?),[3][4] was a Litvak actress from Švenčionys and his father was a businessman Arieh-Leib Kacew (1883—1942) from Trakai, also a Lithuanian Jew.[5][6] Arieh Leib abandoned the family in 1925 and remarried. Gary would later claim that his actual father was the celebrated actor and film star Ivan Mozzhukhin, with whom his actress mother had worked and to whom he bore a striking resemblance. Mozzhukhin appears in his memoir Promise at Dawn).[7] When Gary was fourteen, he and his mother moved to Nice, France. Converted to Catholicism by his mother, Gary studied law, first in Aix-en-Provence and then in Paris. He learned to pilot an aircraft in the French Air Force in Salon-de-Provence and in Avord Air Base, near Bourges.

Career[edit] Following the Nazi occupation of France in World War II, he fled to England and under Charles de Gaulle served with the Free French Forces in Europe and North Africa. As a bombardier-observer, he took part in over 25 successful sorties, logging over 65 hours of air time.[8] During this time, he changed his name to Romain Gary. He was greatly decorated for his bravery in the war, receiving many medals and honours, including Compagnon de la Libération and commander of the Légion d'honneur. In 1945 he published his first novel, Education européenne. Immediately following his service in the war, he worked in the French diplomatic service in Bulgaria and Switzerland.[9] In 1952 he became the secretary of the French Delegation to the United Nations.[9] In 1956, he became Consul General in Los Angeles. It was in this post he became acquainted with Hollywood.[9]

Literary work[edit] Gary would become one of France's most popular and prolific writers, authoring more than thirty novels, essays and memoirs, some of which he wrote under a pseudonym.

He is the only person to win the Prix Goncourt twice. This prize for French language literature is awarded only once to an author. Gary, who had already received the prize in 1956 for Les racines du ciel, published La vie devant soi under the pseudonym of Émile Ajar in 1975. The Académie Goncourt awarded the prize to the author of this book without knowing his real identity. A period of literary intrigue followed. Gary's cousin's son Paul Pavlowitch posed as the author for a time. Gary later revealed the truth in his posthumous book Vie et mort d'Émile Ajar.[10] It was not unusual for Gary to write under an assumed name. He also published as Shatan Bogat, Rene Deville and Fosco Sinibaldi, as well as his own name Roman Kacew.[11][12]

In addition to his success as a novelist, he was involved in movies. He wrote the screenplay for the motion picture, The Longest Day and co-wrote and directed the film Kill! (1971),[13] starring his now ex-wife Jean Seberg. In 1979, he was a member of the jury at the 29th Berlin International Film Festival.[14]

Personal life and final years[edit] Gary's first wife was the British writer, journalist, and Vogue editor Lesley Blanch (author of The Wilder Shores of Love). They married in 1944 and divorced in 1961. From 1962 to 1970, Gary was married to American actress Jean Seberg, with whom he had a son, Alexandre Diego Gary. According to Diego Gary, he was a distant presence as a father; "Even when he was around, my father wasn't there. Obsessed with his work, he used to greet me, but he was elsewhere."[15]

Being informed that Jean Seberg had an affair with Clint Eastwood, he challenged him to a duel, but Eastwood declined.[16]

Gary died of a self-inflicted gunshot wound on 2 December 1980 in Paris, France. He left a note which said specifically that his death had no relation to Seberg's suicide the previous year. He also stated in his note that Émile Ajar was himself.[17]

Gary was cremated in Père Lachaise Cemetery and his ashes were scattered in the Mediterranean Sea near Roquebrune-Cap-Martin.[18]

Bibliography[edit] As Romain Gary[edit] Éducation européenne (1945); translated as A European Education Tulipe (1946); republished and modified in 1970. Le Grand Vestiaire (1949); translated as The Company of Men (1950) Les Couleurs du jour (1952); translated as The Colors of the Day (1953) Les Racines du ciel — 1956 Prix Goncourt; translated as The Roots of Heaven (1957); filmed as The Roots of Heaven (1958) Lady L (1958); self-translated and published in French in 1963; filmed as Lady L (1965) La Promesse de l'aube (1960); translated as Promise at Dawn (1961); filmed as Promise at Dawn (1970) Johnie Cœur (1961, a theatre adaptation of "L'homme a la colombe") Gloire à nos illustres pionniers (1962, short stories); translated as "Hissing Tales" (1964) The Ski Bum (1965); self-translated into French as Adieu Gary Cooper (1969) Pour Sganarelle (1965, literary essay) Les Mangeurs d'Etoiles (1966); self-translated into French and first published as The Talent Scout (1961) La Danse de Gengis Cohn (1967); self-translated into English as The Dance of Genghis Cohn La Tête coupable (1968); translated as The Guilty Head (1969) Chien blanc (1970); translated as White Dog (1970); filmed as White Dog (1982) Les Trésors de la Mer Rouge (1971) Europa (1972); translated in English in 1978. The Gasp (1973); self-translated into French as Charge d'ame (1978) Les Enchanteurs (1973); translated as The Enchanters (1975) La nuit sera calme (1974, interview) Au-delà de cette limite votre ticket n'est plus valable (1975); translated as Your Ticket Is No Longer Valid (1977) Clair de femme (1977); filmed as Clair de femme (1979) La Bonne Moitié (1979, play) Les Clowns lyriques (1979); new version of the 1952 novel, Les couleurs du jour (The Colors of the Day) Les Cerfs-volants (1980) Vie et Mort d'Émile Ajar (1981, posthumous) L'Homme à la colombe (1984, definitive posthumous version) L'Affaire homme (2005, articles and interviews) L'Orage (2005, short stories and unfinished novels) Un humaniste, short story As Émile Ajar[edit] Gros câlin (1974) La vie devant soi — 1975 Prix Goncourt; filmed as Madame Rosa (1977); translated as "Momo" (1978); re-released as The Life Before Us (1986). Pseudo (1976) L'Angoisse du roi Salomon (1979); translated as King Solomon (1983). Gros câlin – new version including final chapter of the original and never published version. As Fosco Sinibaldi[edit] L'homme à la colombe (1958) As Shatan Bogat[edit] Les têtes de Stéphanie (1974) Filmography[edit] As director[edit] Les oiseaux vont mourir au Pérou (fr) (Birds in Peru) (1968) starring Jean Seberg Kill! Kill! Kill! Kill! (fr) (1971) also starring Jean Seberg As screenwriter[edit] The Roots of Heaven (1958) The Longest Day (1962) Further reading[edit] Ajar, Émile (Romain Gary), Hocus Bogus, Yale University Press, 2010, 224p, ISBN 978-0-300-14976-0 (translation of Pseudo by David Bellos, includes The Life and Death of Émile Ajar) Anissimov, Myriam, Romain Gary, le caméléon (Denoël 2004) Bellos, David, Romain Gary: A Tall Story, Harvill Secker, 2010, 528p, ISBN 978-1-84343-170-1 Gary, Romain, Promise at Dawn (Revived Modern Classic), W.W. Norton, 1988, 348p, ISBN 978-0-8112-1016-4 Huston, Nancy, Tombeau de Romain Gary (Babel, 1997) ISBN 9-782742-703135 Bona, Dominique, Romain Gary (Mercure de France, 1987) ISBN 2-7152-1448-0 Cahier de l'Herne, Romain Gary (L'Herne, 2005) Schoolcraft, Ralph W. (2002). Romain Gary: The Man Who Sold his Shadow. University of Pennsylvania Press. ISBN 0-8122-3646-7. Blanch, Lesley, Romain, un regard particulier (Editions du Rocher, 2009) ISBN 978-2268067247 Marret, Carine, Romain Gary – Promenade à Nice (Baie des Anges, 2010)

About רומן גארי (עברית)

רומן גארי

' (בצרפתית: Romain Gary;‏ 8 במאי 1914 – 2 בדצמבר 1980), נודע גם בשם העט אמיל אז'אר, היה סופר, במאי קולנוע, דיפלומט, וטייס קרב צרפתי, ממוצא יהודי-ליטאי.

תוכן עניינים 1 תולדות חייו 2 קריירה 3 חיים אישיים 4 הנצחה 5 מבחר ספריו שתורגמו לעברית 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים תולדות חייו נולד בשם רומן קצב (מבוטא קַאצֶב) (בפולנית: Kacew; ברוסית: Кацев) ב-8 במאי 1914 בווילנה. גדל בעיר הולדתו וילנה ומאוחר יותר בוורשה. לפי סיפור בדיוני אביו היה כביכול איוון מוז'וחין, אחד מגדולי השחקנים הרוסיים; למעשה לא היה לו כל קשר עם אימו של רומן גארי וספק אם נפגשו אי פעם. במציאות אביו של הסופר היה כנראה סוחר יהודי בשם אריה לייב קאצב, ואימו - מינה יוסלבנה לבית אובצ'ינסקי (Owczinski), שחקנית יהודייה-רוסייה, גרושה מבעלה הראשון. כשהיה בן 11 אביו נטש אותו ואת אימו, ושלוש שנים אחר כך הם היגרו לניס שבצרפת. שם למד משפטים בפריז, ואחר כך התגייס לחיל האוויר הצרפתי כדי לשרת כטייס קרב. עם הכיבוש הנאצי ברח מצרפת לאנגליה והצטרף לצבא צרפת החופשית במטרה להמשיך להיאבק בגרמנים. היה טייס קרב תחת פיקודו של שארל דה גול, באירופה ובצפון אפריקה. על שירותו קיבל גארי את אות לגיון הכבוד בדרגת אביר.

לאחר מכן הצטרף לשירות הדיפלומטי הצרפתי. בין השאר שירת במשלחת צרפת לאו"ם בניו יורק, בלונדון, וב-1956 מונה לקונסול צרפת בלוס אנג'לס.

קריירה את כתיבתו הספרותית החל עוד בתקופת לימודיו, ואת ספרו הארוך הראשון שזכה לפרסום - "חינוך אירופי" - כתב בעת המלחמה. לאחר שהיה לסופר מוערך בצרפת, החל לפרסם ספרים תחת שמות בדויים. לדבריו, הרגיש שהמבקרים אינם טורחים לקרוא לעומק את יצירתו, בעוד שיצירה תחת שם חדש זוכה לקריאה מדוקדקת יותר. שם העט המפורסם ביותר בו השתמש הוא אמיל אז'אר. תחת שם זה פרסם ארבעה ספרים, בהם את כל החיים לפניו, שזכה גם לגרסה קולנועית זוכת פרס אוסקר בבימויו של משה מזרחי ובכיכובה של סימון סיניורה והשחקנית הישראלית מיכל בת-אדם. גארי זכה בפרס גונקור לספרו שורשי השמים, וכאשר זכה בפרס גונקור כאז'אר על "כל החיים לפניו" סירב לקבלו, בעצת עורכת הדין שלו. בסך הכול פרסם 25 ספרים תחת שמו ושישה ספרים תחת שמות בדויים. גארי ניסה אף את כוחו בבימוי סרטים וכתב וביים שני סרטים יוצאי-דופן -"הציפורים באות למות בפרו" (1967) -דרמה פיוטית על נימפומנית, בכיכובה של רעייתו ג'יין סיברג; ו"הרוג!הרוג!הרוג!" (1971) על סחר בסמים. שני הסרטים כשלו קופתית ובכך באה לקיצה הקריירה הקצרה שלו כבמאי סרטים.

בסוף המהדורה העברית של ספרו עפיפונים מופיע כנספח "חייו ומותו של אמיל אז'אר" ובו הסברו של גארי על הסיבות שגרמו לו לבחור בשם הבדוי, וההשלכות המבדרות שהיו לכך מבחינתו. חוברת זו פורסמה לאחר מותו.

חיים אישיים אשתו הראשונה הייתה הסופרת הבריטית, העיתונאית ועורכת המגזין ווג (Vogue) לזלי בלאנץ'. הם נישאו ב-1944 בעת גלותו באנגליה, והתגרשו ב-1961. הביוגרפיה שלו מגלה כי נקשר בפרשיות אהבה רבות והיה נוסע חסר-מנוחה ברחבי תבל.

בשנת 1962 נשא לאישה את ג'ין סיברג, שחקנית אמריקנית צעירה ומצליחה. הם התגוררו בלוס אנג'לס, והתגרשו ב-1970. לשניים ילד משותף, אלכסנדר דייגו גארי. לאחר התאבדותה של סיברג ב-1979 שקע גארי בדיכאון. ב-2 בדצמבר 1980 שם קץ לחייו ביריית אקדח לפיו בדירתו שבפריז. במכתב ההתאבדות שהותיר אחריו ציין כי "אין קשר לג'ין סיברג". גופתו נשרפה ואפרו פוזר בים התיכון. הסרט "הבטחה עם שחר" [1](צרפת, 2017) מספר את סיפור חייו.

כתובת זיכרון על הבית ברחוב בסאנאביצ'וס שבו גר רומן גארי בווילנה בין השנים 1917–1923 הנצחה נושאים את שמו: הספרייה העירונית של העיר ניס בצרפת המכון הצרפתי בירושלים ע"ש רומן גארי מבחר ספריו שתורגמו לעברית בשם רומן גארי: חינוך אירופי (1945) - תרגום אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ו 1986. המלתחה הגדולה (1949) - תרגום מרים טבעון, ספרית מעריב, תשמ"ט 1988. שורשי השמים (1956) - תרגום מרדכי שניאורסון, הוצאת כתר, 1988. ליידי ל' (1958) - תרגום מירון אוריאל, הוצאת לדורי, 1959. תרגום נוסף: אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ח 1988. הבטחה עם שחר (1960) - תרגום ש"מ עוגן, ספרית פועלים, 1968[2]. ריקודו של ג'ינגיס כהן (1967) - תרגום אתי בנימיני, הוצאת כנרת, 1998. כלב לבן (1970) - תרגום אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ט 1988. עצור - כאן פג תוקף כרטיסך (1975) - תרגום מרים טבעון, מועדון קוראי מעריב, תשמ"ט 1989. לאור אישה (1977) - תרגום אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ה 1985. עפיפונים (1980) - תרגום אביטל ענבר, עם עובד, תשמ"ג 1983. בשם אמיל אז'אר: חיבוק גדול (1974) - תרגום דורית שילה, עם עובד, תשע"ח 2017 כל החיים לפניו (1975) - תרגום אביטל ענבר, עם עובד, תשל"ז 1977 פסבדו (1976) - תרגום רמה איילון, כתר, 2015. חרדתו של המלך סלומון (1979) - תרגום אביטל ענבר, עם עובד, תשנ"א 1991. תרגום נוסף: ניר רצ'קובסקי, הוצאת ידיעות ספרים, 2010. לקריאה נוספת דומיניק בונה, רומן גארי – ביוגרפיה (תרגום מצרפתית: אביטל ענבר), ספרית מעריב תשמ"ט-1989. קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: רומן גארי ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רומן גארי Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי

של רומן גארי

IMDB Logo 2016.svg רומן גארי , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) Allmovie Logo.png רומן גארי , באתר AllMovie (באנגלית) הספרים של רומן גארי , באתר "סימניה" רומן גארי

באתר עם עובד

כל החיים לפניו, מרומן לסרט - הסופר והבמאי

שרה קרש, משרד החינוך

מאמר על הרומן 'עפיפונים' באתר סנונית רומן גארי

(בצרפתית)

חייו ומותו הכפולים של רומן גארי , מאת אביטל ענבר שתרגם כעשרה מספריו של גארי, באתר e-mago ‏, 26/03/2007 פרקים ראשונים מתוך הספר "עפיפונים"

באתר עם עובד

מאשה צור-גלוזמן, "חרדתו של המלך סלומון" מאת אמיל אז'אר, ללמד את אלוהים לקח , באתר הארץ, 21/04/10 תלמה אדמון, חמלת השיפוצניק: על "חרדתו של המלך סלומון" , באתר nrg‏, 21 באפריל 2010 אלי אליהו, "Romain Gary: A Tall Story": הביוגרפיה החדשה על רומן גארי חושפת מקומות אפלים של הסופר , באתר הארץ, 17/12/10 על כוס קפה עם רומן גארי , מירה קדר: אוניברסלי באופן יהודי, מקור ראשון, מוסף "שבת", שבוע הספר 2014 על "פסבדו", של רומן גארי , המדור לספרות ב- "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 6 בנובמבר 2015 גיא שרמן, גורל חתום: על חייו ומותו של רומן גארי , באתר ynet, 10 בנובמבר 2017 נועה סוזנה מורג‏, נולד מחדש: "חיבוק-גדול" של רומן גארי תוהה על מהות האנושות , באתר וואלה! NEWS‏, 27 בנובמבר 2017 מאיה גז, "השתעשעתי כהוגן, תודה ולהתראות": חידת התאבדותו של רומן גארי , באתר הארץ, 10 בינואר 2018 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9F_%D7%92%D7%90...

---------------------------------------------------------

https://en.wikipedia.org/wiki/Romain_Gary

Romain Gary (French: [ga%CA%81i]; 21 May [O.S. 8 May] 1914 – 2 December 1980), born Roman Kacew, and also known by other pen names, like Émile Ajar, was a French diplomat, novelist, film director and World War II aviator of Litvak origin. He is the only author to have won the Prix Goncourt twice (under his current name and under another pseudonym).

Contents [show] Early life[edit] Gary was born in Vilna, Russian Empire (now Vilnius, Lithuania) under the name Roman Kacew (Yiddish: קצב, Russian: Рома́н Ка́цев).[1][2] In his books and interviews, he presented many different versions of his parents' origins, ancestry, occupation and his own childhood. His mother, Mina Owczyńska (1879—?),[3][4] was a Litvak actress from Švenčionys and his father was a businessman Arieh-Leib Kacew (1883—1942) from Trakai, also a Lithuanian Jew.[5][6] Arieh Leib abandoned the family in 1925 and remarried. Gary would later claim that his actual father was the celebrated actor and film star Ivan Mozzhukhin, with whom his actress mother had worked and to whom he bore a striking resemblance. Mozzhukhin appears in his memoir Promise at Dawn).[7] When Gary was fourteen, he and his mother moved to Nice, France. Converted to Catholicism by his mother, Gary studied law, first in Aix-en-Provence and then in Paris. He learned to pilot an aircraft in the French Air Force in Salon-de-Provence and in Avord Air Base, near Bourges.

Career[edit] Following the Nazi occupation of France in World War II, he fled to England and under Charles de Gaulle served with the Free French Forces in Europe and North Africa. As a bombardier-observer, he took part in over 25 successful sorties, logging over 65 hours of air time.[8] During this time, he changed his name to Romain Gary. He was greatly decorated for his bravery in the war, receiving many medals and honours, including Compagnon de la Libération and commander of the Légion d'honneur. In 1945 he published his first novel, Education européenne. Immediately following his service in the war, he worked in the French diplomatic service in Bulgaria and Switzerland.[9] In 1952 he became the secretary of the French Delegation to the United Nations.[9] In 1956, he became Consul General in Los Angeles. It was in this post he became acquainted with Hollywood.[9]

Literary work[edit] Gary would become one of France's most popular and prolific writers, authoring more than thirty novels, essays and memoirs, some of which he wrote under a pseudonym.

He is the only person to win the Prix Goncourt twice. This prize for French language literature is awarded only once to an author. Gary, who had already received the prize in 1956 for Les racines du ciel, published La vie devant soi under the pseudonym of Émile Ajar in 1975. The Académie Goncourt awarded the prize to the author of this book without knowing his real identity. A period of literary intrigue followed. Gary's cousin's son Paul Pavlowitch posed as the author for a time. Gary later revealed the truth in his posthumous book Vie et mort d'Émile Ajar.[10] It was not unusual for Gary to write under an assumed name. He also published as Shatan Bogat, Rene Deville and Fosco Sinibaldi, as well as his own name Roman Kacew.[11][12]

In addition to his success as a novelist, he was involved in movies. He wrote the screenplay for the motion picture, The Longest Day and co-wrote and directed the film Kill! (1971),[13] starring his now ex-wife Jean Seberg. In 1979, he was a member of the jury at the 29th Berlin International Film Festival.[14]

Personal life and final years[edit] Gary's first wife was the British writer, journalist, and Vogue editor Lesley Blanch (author of The Wilder Shores of Love). They married in 1944 and divorced in 1961. From 1962 to 1970, Gary was married to American actress Jean Seberg, with whom he had a son, Alexandre Diego Gary. According to Diego Gary, he was a distant presence as a father; "Even when he was around, my father wasn't there. Obsessed with his work, he used to greet me, but he was elsewhere."[15]

Being informed that Jean Seberg had an affair with Clint Eastwood, he challenged him to a duel, but Eastwood declined.[16]

Gary died of a self-inflicted gunshot wound on 2 December 1980 in Paris, France. He left a note which said specifically that his death had no relation to Seberg's suicide the previous year. He also stated in his note that Émile Ajar was himself.[17]

Gary was cremated in Père Lachaise Cemetery and his ashes were scattered in the Mediterranean Sea near Roquebrune-Cap-Martin.[18]

Bibliography[edit] As Romain Gary[edit] Éducation européenne (1945); translated as A European Education Tulipe (1946); republished and modified in 1970. Le Grand Vestiaire (1949); translated as The Company of Men (1950) Les Couleurs du jour (1952); translated as The Colors of the Day (1953) Les Racines du ciel — 1956 Prix Goncourt; translated as The Roots of Heaven (1957); filmed as The Roots of Heaven (1958) Lady L (1958); self-translated and published in French in 1963; filmed as Lady L (1965) La Promesse de l'aube (1960); translated as Promise at Dawn (1961); filmed as Promise at Dawn (1970) Johnie Cœur (1961, a theatre adaptation of "L'homme a la colombe") Gloire à nos illustres pionniers (1962, short stories); translated as "Hissing Tales" (1964) The Ski Bum (1965); self-translated into French as Adieu Gary Cooper (1969) Pour Sganarelle (1965, literary essay) Les Mangeurs d'Etoiles (1966); self-translated into French and first published as The Talent Scout (1961) La Danse de Gengis Cohn (1967); self-translated into English as The Dance of Genghis Cohn La Tête coupable (1968); translated as The Guilty Head (1969) Chien blanc (1970); translated as White Dog (1970); filmed as White Dog (1982) Les Trésors de la Mer Rouge (1971) Europa (1972); translated in English in 1978. The Gasp (1973); self-translated into French as Charge d'ame (1978) Les Enchanteurs (1973); translated as The Enchanters (1975) La nuit sera calme (1974, interview) Au-delà de cette limite votre ticket n'est plus valable (1975); translated as Your Ticket Is No Longer Valid (1977) Clair de femme (1977); filmed as Clair de femme (1979) La Bonne Moitié (1979, play) Les Clowns lyriques (1979); new version of the 1952 novel, Les couleurs du jour (The Colors of the Day) Les Cerfs-volants (1980) Vie et Mort d'Émile Ajar (1981, posthumous) L'Homme à la colombe (1984, definitive posthumous version) L'Affaire homme (2005, articles and interviews) L'Orage (2005, short stories and unfinished novels) Un humaniste, short story As Émile Ajar[edit] Gros câlin (1974) La vie devant soi — 1975 Prix Goncourt; filmed as Madame Rosa (1977); translated as "Momo" (1978); re-released as The Life Before Us (1986). Pseudo (1976) L'Angoisse du roi Salomon (1979); translated as King Solomon (1983). Gros câlin – new version including final chapter of the original and never published version. As Fosco Sinibaldi[edit] L'homme à la colombe (1958) As Shatan Bogat[edit] Les têtes de Stéphanie (1974) Filmography[edit] As director[edit] Les oiseaux vont mourir au Pérou (fr) (Birds in Peru) (1968) starring Jean Seberg Kill! Kill! Kill! Kill! (fr) (1971) also starring Jean Seberg As screenwriter[edit] The Roots of Heaven (1958) The Longest Day (1962) Further reading[edit] Ajar, Émile (Romain Gary), Hocus Bogus, Yale University Press, 2010, 224p, ISBN 978-0-300-14976-0 (translation of Pseudo by David Bellos, includes The Life and Death of Émile Ajar) Anissimov, Myriam, Romain Gary, le caméléon (Denoël 2004) Bellos, David, Romain Gary: A Tall Story, Harvill Secker, 2010, 528p, ISBN 978-1-84343-170-1 Gary, Romain, Promise at Dawn (Revived Modern Classic), W.W. Norton, 1988, 348p, ISBN 978-0-8112-1016-4 Huston, Nancy, Tombeau de Romain Gary (Babel, 1997) ISBN 9-782742-703135 Bona, Dominique, Romain Gary (Mercure de France, 1987) ISBN 2-7152-1448-0 Cahier de l'Herne, Romain Gary (L'Herne, 2005) Schoolcraft, Ralph W. (2002). Romain Gary: The Man Who Sold his Shadow. University of Pennsylvania Press. ISBN 0-8122-3646-7. Blanch, Lesley, Romain, un regard particulier (Editions du Rocher, 2009) ISBN 978-2268067247 Marret, Carine, Romain Gary – Promenade à Nice (Baie des Anges, 2010)

view all

Roman Gary's Timeline

1914
May 21, 1914
Vilnius, Vilniaus miesto savivaldybė, Vilnius County, Lithuania
1980
December 2, 1980
Age 66
Paris, Île-de-France, France