Rosa Luxemburg

Rosa Luxemburg (Rosalia Luxemburg, Polish: Róża Luksemburg; 5 March 1871, Zamość, Vistula Land, Russia – 15 January 1919, Berlin, Germany) was a Marxist theorist, philosopher, economist and revolutionary socialist of Polish Jewish descent who became a naturalized German citizen. She was successively a member of the Social Democracy of the Kingdom of Poland and Lithuania (SDKPiL), the Social Democratic Party of Germany (SPD), the Independent Social Democratic Party (USPD), and the Communist Party of Germany (KPD).

In 1915, after the SPD supported German involvement in World War I, she and Karl Liebknecht co-founded the anti-war Spartakusbund (Spartacist League) which eventually became the Communist Party of Germany (KPD). During the German Revolution she founded the Die Rote Fahne (The Red Flag), the central organ of the Spartacist movement.

She regarded the Spartacist uprising as a blunder, but supported it after Liebknecht ordered it without her knowledge. When the revolt was crushed by the social democrat government and the Freikorps (World War I veterans who banded together into right-wing paramilitary groups), Luxemburg, Liebknecht and some of their supporters were captured and murdered. Luxemburg was shot and her body thrown in the Landwehr Canal in Berlin. After their deaths, Luxemburg and Karl Liebknecht became martyrs for Marxists. According to the Federal Office for the Protection of the Constitution, commemoration of Rosa Luxemburg and Karl Liebknecht continues to play an important role among the German far-left.

See also:

http://www.eldiario.es/internacional/Berlin-archivo_estatal-RDA-com...

https://www.rosalux.de/en/news/id/39749/annelies-laschitza-1934-201...

Rosa Luxemburg was a radical, a rabble-rouser and a revolutionary. She was one of the most important thinkers of the 20th century and her calls for freedom, socialism and democracy scandalised people at the time both from the left and the right.

We sent Eleanor Penny to Berlin on the 100th anniversary of her death to find out more about Red Rosa's life and legacy.

This documentary was produced in conjunction with the Rosa Luxemburg Foundation. https://www.rosalux.de/en/

Who Was Rosa Luxemburg? https://www.youtube.com/watch?v=UUBWmpga2FQ&ab_channel=NovaraMedia German subtitles are available.

Rosa Luxemburg (Rosalia Luxemburg, Polish: Róża Luksemburg; 5 March 1871, Zamość, Vistula Land, Russia – 15 January 1919, Berlin, Germany) was a Marxist theorist, philosopher, economist and revolutionary socialist of Polish Jewish descent who became a naturalized German citizen. She was successively a member of the Social Democracy of the Kingdom of Poland and Lithuania (SDKPiL), the Social Democratic Party of Germany (SPD), the Independent Social Democratic Party (USPD), and the Communist Party of Germany (KPD).

In 1915, after the SPD supported German involvement in World War I, she and Karl Liebknecht co-founded the anti-war Spartakusbund (Spartacist League) which eventually became the Communist Party of Germany (KPD). During the German Revolution she founded the Die Rote Fahne (The Red Flag), the central organ of the Spartacist movement.

She regarded the Spartacist uprising as a blunder, but supported it after Liebknecht ordered it without her knowledge. When the revolt was crushed by the social democrat government and the Freikorps (World War I veterans who banded together into right-wing paramilitary groups), Luxemburg, Liebknecht and some of their supporters were captured and murdered. Luxemburg was shot and her body thrown in the Landwehr Canal in Berlin. After their deaths, Luxemburg and Karl Liebknecht became martyrs for Marxists. According to the Federal Office for the Protection of the Constitution, commemoration of Rosa Luxemburg and Karl Liebknecht continues to play an important role among the German far-left.

Rosa Luxemburg (* 5. März 1871 als Rozalia Luksenburg in Zamość (Königreich Polen); † 15. Januar 1919 in Berlin) war eine einflussreiche Vertreterin der europäischen Arbeiterbewegung, des Marxismus, Antimilitarismus und „proletarischen Internationalismus“.

Ab 1887 wirkte sie in der polnischen, ab 1898 auch in der deutschen Sozialdemokratie. Dort bekämpfte sie von Beginn an Nationalismus, Opportunismus und Revisionismus. Sie trat für Massenstreiks als Mittel sozialpolitischer Veränderungen und zur Kriegsverhinderung ein. Sofort nach Beginn des Ersten Weltkriegs 1914 gründete sie die „Gruppe Internationale“, aus der der Spartakusbund hervorging. Diesen leitete sie als politische Gefangene zusammen mit Karl Liebknecht durch politische Schriften, in denen sie die Burgfriedenspolitik der SPD analysierte und verurteilte. Sie bejahte die Oktoberrevolution, kritisierte aber zugleich die Parteidiktatur Lenins und der Bolschewiki. In der Novemberrevolution versuchte sie als Chefredakteurin der Zeitung Die Rote Fahne in Berlin auf das Zeitgeschehen Einfluss zu nehmen. Als Autorin des Spartakusbund-Programms forderte sie am 14. Dezember 1918 eine Räterepublik und die Entmachtung des Militärs. Anfang 1919 gründete sie die Kommunistische Partei Deutschlands mit, die ihr Programm annahm, aber die von ihr geforderte Teilnahme an den bevorstehenden Parlamentswahlen ablehnte. Nachdem der folgende Spartakusaufstand niedergeschlagen worden war, wurden sie und Karl Liebknecht von Angehörigen der Garde-Kavallerie-Schützen-Division ermordet.

http://de.wikipedia.org/wiki/Rosa_Luxemburg

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%95...

רוזה (גם רוזליה) לוקסמבורג (בגרמנית: Rosa Luxemburg, בפולנית Róża (רוּז'ה) Luksemburg; ‏5 במרץ 1871 - 15 בינואר 1919) הייתה מהפכנית יהודייה פולנייה-גרמנייה, ותאורטיקנית מרקסיסטית פמיניסטית. נרצחה בידי אנשי מיליציית פרייקור לאחר כישלון מרד הספרטקיסטים, מרד קומוניסטי בהנהגתה[1].

רוזה לוקסמבורג, נולדה בעיירה זמושץ' בפולין, למשפחה יהודית משכילה. אמה הייתה דתייה שהרבתה לקרוא ספרי דת מהם רכשה מקורות חכמה רבים. אביה היה סוחר עצים. היא הייתה הצעירה מבין חמשת הילדים במשפחה. השפות שדוברו בביתה היו גרמנית ופולנית ורוזה הצעירה למדה גם רוסית. בביתה נקראה ספרות יפה, ונערכו דיונים על ענייני העולם והשעה[2][3].

המשפחה עברה לוורשה, וכשלוקסמבורג הייתה בת 5 פיתחה מחלה בירכיה, אשר ריתקה אותה למיטה במשך שנה וגרמה לה לצליעה קשה כל ימי חייה. בשנים 1880–1887 למדה בגימנסיה בוורשה והצטיינה בלימודיה. היא למדה ארבע שפות על בוריין, פיתחה בגיל צעיר חיבה לשפה המדוברת והכתובה ונעשתה לפעילה פוליטית בתנועות שמאל פולניות. בשלב זה כבר החלה להיות מעורבת בתנועות מהפכניות. כעבור שנתיים נאלצה להימלט לשווייץ על מנת להימנע ממאסר. בשווייץ השתלמה באוניברסיטת ציריך במדעי הטבע, במשפטים ובכלכלה ובשנת 1897 קיבלה תואר דוקטור במדע המדינה בנושא "ההתפתחות התעשייתית של פולין"[4].

בציריך פגשה את המהפכן לאו יוגיכס (Leo Jogiches), והתפתחה ביניהם מערכת יחסים אישית ואינטלקטואלית, שהייתה בעלת השפעה על חייה. השניים התנגדו ללאומנות של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS), וייסדו ביחד בשנת 1893 את העיתון "מטרת הפועלים". לוקסמבורג הביעה בעיתון את דעתה לגבי המהפכה בפולין וטענה שהיא אפשרית רק אם תתחולל מהפכה כזו גם בארצות השכנות - גרמניה, אוסטריה ורוסיה, וכי המאבק בקפיטליזם חשוב יותר מן המאבק הפולני לעצמאות לאומית. בניגוד ללנין, שללה לוקסמבורג את הזכות להגדרה עצמית של הלאומים.

בשנת 1897 עברה רוזה לוקסמבורג לגרמניה ונישאה לסוציאליסט הגרמני גוסטב ליבק, על מנת להשיג אזרחות גרמנית, ולפעול במסגרת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. נישואים אלו היו לשם מטרה זו בלבד, והשניים לא קיימו חיי משפחה בפועל.

בשנים 1907–1914 שימשה כמרצה בבית הספר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בברלין.

הוגת דעות מהפכנית בשנת 1903 הייתה לוקסמבורג מראשי הדוברים בוויכוח שבין אדוארד ברנשטיין ואוגוסט בבל על נושא ה"רוויזיוניזם". ברקע הדברים היה ניצחון אלקטורלי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית שהעניק לה כשלושה מיליוני קולות ושמונים ואחד מושבים ברייכסטאג. ברנשטיין ואנשי קבוצתו הרוויזיוניסטים, ראו בכך הזדמנות לקחת חלק בשלטון ולקבל משרות המגיעות להם מכוח ההישג בבחירות, כגון סגנות נשיאות הבית. בבל ולוקסמבורג, ועמה קרל ליבקנכט ראו בכך שיתוף פעולה עם הגורמים הבורגניים שאותם הם רוצים לחסל, ובגידה במשנתו של קרל מרקס. לוקסמבורג האמינה במהפכה, ולא בהשתלבות שקטה במשטר, אשר לדעתה, תחניק את הגורמים המהפכניים במעמד הפועלים.

לוקסמבורג התנגדה למלחמת העולם הראשונה, וחזתה את התמוטטות גרמניה והאימפריה האוסטרו הונגרית. עם פרוץ המלחמה, ייסדה לוקסמבורג ביחד עם ליבקנכט את "הליגה הספרטקיסטית", בתחילה כחלק מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ולאחר מכן כמפלגה נפרדת. ארגון זה היה הבסיס למפלגה הקומוניסטית של גרמניה. על רקע זה נעצרה, ביחד עם ליבקנכט, וב-28 ביוני 1916 נידונה לשנתיים מאסר. בכלא המשיכה לכתוב ולהיות מעורבת בענייני השעה, והביעה תמיכה בלנין ובמהפכה הבולשביקית; אם כי בקרה את דרכם בכמה עניינים.

לוקסמבורג התנגדה לאלימות כל ימי חייה, ויצאה כנגד אלימות המהפכה הבולשביקית כנגד מתנגדיה, וזאת על בסיס מאמר שכתבה בשנת 1911 שנקרא "אוטופיית השלום". עם זאת, היא ביקרה את הפשרנות של הסוציאל-דמוקרטים בארצה אף יותר מאשר ביקרה את לנין; לוקסמבורג האמינה במהפכה באמצעים בלתי אלימים כמו שביתות ומרי אזרחי.

ב-8 בנובמבר 1918 שוחררה לוקסמבורג מן המאסר, במסגרת חנינה כללית שהעניק הקאנצלר, הנסיך מקס פון באדן, בימיו האחרונים של משטר הקייזר, בטרם הכרזתה של רפובליקת ויימאר. בתקופה זו החלו הספרטקיסטים בניסיון ליצור מהפכה קומוניסטית בגרמניה לפי המודל שאותו ראו ברוסיה - מדינה שהובסה בקרב, התמוטטות בית המלוכה, ויצירת מועצות פועלים שיהפכו לגופי שלטון. הרפובליקה הצעירה נאבקה בניסיונות אלו, שכללו הפגנות ענק של פועלים וחיילים משוחררים. על אף שלוקסמבורג סברה כי פעולות אלו הן מוקדמות מדי והרפתקניות, עמדה בין מנהיגי הפועלים, והייתה נושאת נאומים מדי יום. נאומה האחרון ניתן בוועידת היסוד של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית.

מצבותיהם של קרל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה ב-15 בינואר 1919 נתפסה לוקסמבורג יחד עם וילהלם פיק וקרל ליבקנכט על ידי חברי ארגון הפרייקור - ארגון ימני קיצוני של חיילים משוחררים. במשך מספר ימים לא נודע גורלם. מאהבה של לוקסמבורג, לאו יוגיכס, אשר ניסה להתריע על היעלמותה, נעצר אף הוא ונרצח. ארבעה חודשים לאחר מכן נמצאה גופתה צפה בנחל בלב פארק טירגארטן בברלין, שם ניצבת אנדרטה צנועה לזכרה. כפי הנראה נחבטה בגולגולתה בקת של רובה, ולאחר מכן נורתה בראשה. היא קבורה בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה.

הנצחתה בגרמניה המזרחית שהוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה, נחשבה לוקסמבורג לגיבורה לאומית, ועל שמה נקראה כיכר בברלין. לאחר איחוד גרמניה החליטה עיריית ברלין שלא לשנות את שם הכיכר.

כתביה בעברית כתבים נבחרים בשלושה כרכים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1943 מכתבים מבית-הסוהר, (תרגום מגרמנית: לאה גולדברג, 1942), תל אביב: ספרית פועלים, מהדורה מחודשת 2009. שאלות עתים בוערות, מבחר כתבים, תרגום מגרמנית: הראל קין, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015[5]. משבר הסוציאל-דמוקרטיה- עלון "יוניוס" 1916, (תרגום מגרמנית: אלעד לפידות), רסלינג, 2017[6]. לקריאה נוספת פאול פראהליך, רוזה לוקסמבורג, תל אביב: ספרית פועלים, מגרמנית ישראל רוזנצווייג, 1942. יעקב טלמון, רוזה לוקסמבורג הספונטאניות המהפכנית, מולד, ח, תש"ם. אנגליקה טים (עורכת), בעקבות רוזה לוקסמבורג: מורשתה של רוזה לוקסמבורג והשמאל הגרמני והישראלי, תל אביב: קרן רוזה לוקסמבורג - הנציגות בישראל, 2009. רוברט ס' ויסטריך, השורשים היהודיים של רוזה לוקסמבורג, כיוונים, 1, תשל"ט, עמ' 71–85 ‫ יאיר הראל, 70 יהודים ששינו את העולם, לרגל 70 שנה למדינת ישראל, מטר, 2018, עמ' 111-114. קייט אוונס, רוזה האדומה - ביוגרפיה גרפית של רוזה לוקסמבורג, מאנגלית ניב סבריאנו, הוצאת פרדס, 2019[7] קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: רוזה לוקסמבורג ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רוזה לוקסמבורג סטפן ברונר, רוזה לוקסמבורג , באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) קישורים למאמרים ועבודות אודות רוזה לוקסמבורג אבנר שפירא, עכבר העיר אונליין, האור בשולי הענן , באתר הארץ, 11 במרץ 2009 אבנר שפירא, עכבר העיר אונליין, אנדרטה הרוסה, תסריט לא גמור , באתר הארץ, 11 במרץ 2009 חיים ברעם, לא חברת מרצ , באתר הארץ, 6 במאי 2009 תלמה אדמון, ישות הומניסטית: על "מכתבים מבית הסוהר" , באתר nrg‏, 23 בפברואר 2010 קטע קול ערן סבג, רוזה לוקסמבורג: 93 שנים להירצחה , חיים של אחרים (תוכנית רדיו) בגלי צה"ל, 15 בינואר 2012 קטע קול ערן סבג ודוד סורוצקין, רוזה לוקסמבורג: 147 שנים להולדתה | חלק א'

| חלק ב'

| חיים של אחרים (תוכנית רדיו) בגלי צה"ל, 2018 שאול דותן, שאלות עתים בוערות, רוזה לוקסמבורג,

באתר הפתיליה, 10 במאי 2015 ד"ר יוחאי סלע, השמאל הישראלי "מגלה מחדש" את רוזה לוקסמבורג , מגזין המזרח-התיכון, 21 במרץ 2009 יפתח גולדמן, שושנת מהפכות אדומה,

נובמבר 2009 רוזה לוקסמבורג

באתר Find a Grave (באנגלית) מכּתביה:

רוזה לוקסמבורג, האדם לאושר נולד , קול העם, 28 בפברואר 1947, המשך הערות שוליים

Glossary of People: L , www.marxists.org (באנגלית)

רוברט סולומון ויסטריך, השורשים היהודיים של רוזה לוקסמבורג. , כיוונים, 1979

לאור, יצחק (8 במאי 2015). "מורשתה של "רוזה האדומה"" . הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-18 בינואר 2018.

"על רוזה לוקסמבורג ומורשתה 1919-1871 - Rosa Luxemburg Stiftung Israel" . Rosa Luxemburg Stiftung Israel (בעברית). בדיקה אחרונה ב-18 בינואר 2018.

יצחק לאור, מורשתה של "רוזה האדומה" , באתר הארץ, 8 במאי 2015

אריאל אוקסהורן, ‏בשבחי המאבק האבוד , באתר ישראל היום, 20 באוקטובר 2017

תום שפירא, "רוזה האדומה": ביוגרפיה גרפית שעוטפת את המהפכנית במעטה של קדושה , באתר הארץ, 9 ביולי 2019 בקרת זהויות	 WorldCat NLI: 001434789 VIAF: 51749376 LCCN: n80033941

על רוזה לוקסמבורג ומורשתה 1919-1871

רוזה לוקסמבורג הייתה מן הנציגים הבולטים של ההגות והפעילות הסוציאל-דמוקרטית באירופה ונחשבה, יחד עם קרל ליבקנכט, נושאת דגל האינטרנציונאליזם והאנטי מיליטריזם בקרב המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD) בתחילת המאה ה-20. ביקורתה חדורת הלהט והמשכנעת כלפי הקפיטליזם הזינה את פעילותה המהפכנית. בשנת 1917 קידמה רוזה לוקסמבורג בברכה ובתקווה את המהפכה הרוסית ועם זאת נותרה מסויגת וזהירה ומתחה ביקורת על המדיניות האוטוקרטית, הדיקטטורית אפילו, של הבולשביקים.

רוזה לוקסמבורג נולדה ב-5 במארס 1871 בעיירה זאמושץ’, בחלק של פולין שהיה כבוש בידי רוסיה. אביה היה סוחר יהודי ובנעוריה נשלחה להתחנך בוורשה. בשנים 1880-1887 למדה בגימנסיה בוורשה והצטיינה בלימודיה. היא למדה ארבע שפות על בוריין, פיתחה בגיל צעיר חיבה לשפה המדוברת והכתובה ונעשתה לפעילה פוליטית בתנועות שמאל פולניות.

בשנת 1889 נשקפה לה סכנת מאסר בשל פעילותה המהפכנית והיא נמלטה לשווייץ דרך גרמניה. בתקופה שבה נשים כמעט שלא למדו במכללות ובאוניברסיטאות השתלמה רוזה באוניברסיטת ציריך במדעי הטבע, במשפטים ובכלכלה. בשנת 1897 הוענק לה תואר דוקטור על עבודתה בנושא “ההתפתחות התעשייתית של פולין”. בשנת 1898 חזרה רוזה לוקסמבורג לגרמניה וקיבלה אזרחות גרמנית באמצעות נישואים פיקטיביים. מאותו רגע ואילך נאבקה רוזה לוקסמבורג למען הסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית בקונגרסים של המפלגה, בוועידות בינלאומיות ובמאמרים וספרים שכתבה. בשנים 1914-1907 שימשה מרצה בבית הספר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בברלין.

רוזה לוקסמבורג התנגדה נחרצות למלחמת העולם הראשונה (1918-1914) ובפברואר 1914 נידונה למאסר בשל נאומיה האנטי-מלחמתיים. בשנת 1915, בעיצומה של מלחמת העולם, חיברה בשם הבדוי “יוּניוּס” כתב גינוי על מלחמת העולם – העלון “משבר הסוציאל-דמוקרטיה”, שלימים התפרסם כ”חוברת יוּניוּס”. בסוף שנת 1915 ייסדה יחד עם קרל ליבכנט ומתנגדים אחרים למלחמה מקרב הסוציאל-דמוקרטיה את הקבוצה “אינטרנציונל” ומקבוצה זו צמחה בשנת 1916 הליגה הספרטקיסטית.

מיולי 1916 עד נובמבר 1918 הייתה רוזה לוקסמבורג כלואה שוב בברלין, ורוֹנקֶה וברסלאו. ב-1917 פרסמה מהכלא מאמרי תמיכה במהפכה הרוסית ובהם בירכה על המהפך הצפוי אך גם התריעה מפני דיקטטורה של הבולשביקים. עם שחרורה, ב-9 בנובמבר 1918, התמסרה כולה למהפכת נובמבר הגרמנית. היא הייתה שותפה להקמתה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית ב-31 בדצמבר 1918. יחד עם קרל ליבקנכט פרסמה את העיתון “הדגל האדום” ופעלה למען מהפכה חברתית רחבה.

rosa_1912

ב-15 בינואר 1919 נרצחה רוזה לוקסמבורג על ידי מתנקשים במדים – אנשים שצמחו באותם חוגים שלימים תמכו בגלוי בהעברת השלטון לידי היטלר והמפלגה הנאצית.

על פי תפיסתה של לוקסמבורג, סוציאליזם אינו שירות שמספקים אחרים אלא תולדה של תנועה משותפת, חופשית ומודעת של כל המקופחים. תנועה זאת היא “הראשונה בתולדות החברה המעמדית שמאפשרת בכל רגע ובכל מהלך את הארגון והפעולה הישירה והבלתי תלויה של ההמונים” – כך כתבה ב-1904. לפיכך, על הפוליטיקאים המקצועיים והמפלגות לפעול אך ורק כחלק מאותה תנועה, כאחראים על הארגון ועל החינוך הפוליטי.

התוקפנות הגדלה של המיליטריזם הגרמני והמאבקים על חלוקה מחדש של העולם העניקו לסוגיית השלום משקל מיוחד. שכן החברה הסוציאליסטית המיוחלת היתה לתפיסתה של רוזה לוקסמבורג חברת שוחרת שלום. היא ראתה בה צורה של חיים משותפים לכל בני האדם, שמייתרת את כל הגורמים למלחמה ולאלימות. כמיהתה העמוקה לשלום היא שגרמה לרוזה לוקסמבורג לתמוך בסוציאליזם בכל מאודה: “המהפכה הפרולטרית אינה זקוקה לטרור על מנת להשיג את מטרותיה. היא שונאת רצח של בני אדם וסולדת ממנו. אין היא זקוקה לאמצעים אלה של מאבק משום שהיא אינה נאבקת ביחידים אלא במוסדות, מפני שהיא אינה נכנסת לזירה עם אשליות נאיביות, שאת התבדותן תיאלץ לנקום בדם. היא איננה ניסיון נואש של מיעוט לעצב את העולם בכוח הזרוע על פי האידיאלים שלו, אלא פעולה של המוני העם, מיליונים רבים של בני אדם.”

את “המהפכה החברתית” פירשה רוזה לוקסמבורג, ברוחו של מרקס, כקעקוע כל מערכות היחסים “שבהם האדם הנו בריה מושפלת, משועבדת, עזובה, בזויה”. את המהפכה הזאת שאפה להגשים באמצעות מאבק מתמיד על השגת הגמוניה שתבטל את יחסי הכוחות בתוך החברה. מאבק על הגמוניה הוא, בעיניה, קרב מתמיד על אישורו ותמיכתו של הרוב המוחלט של הציבור. עקב כך ינושלו המנשלים והתשתית החברתית לא תאפשר התפתחות של ניצול ודיכוי. כל טרור נגד בעלי הון היה פסול בעיניה. תחת זאת צידדה בסוציאליזם של רוב מקופח, שהפועל היוצא שלו יהיה חוסר עניין בהיווצרות מחדש של קפיטליזם. לדידה, חירות ודמוקרטיה אינם מותרות הלעם, כי אם התנאי למדיניות סוציאליסטית: “חירות השמורה רק לנאמני השלטון, רק לחברים במפלגה – גם אם מספרם גדול ורב – איננה חירות כלל. חירות היא לעולם חירותם של החושבים אחרת. לא בשל הקנאות ל’צדק’, אלא מפני שכל מה שמפיח חיים, כל מה שמבריא ושמטהר בחירות הפוליטית תלוי בצדק, ומלאכתו אינה צלחה כאשר ה’חירות’ הופכת לזכות יתר.”

רוזה לוקסמבורג השתייכה כל חייה למיעוט מקופח ואף נרדף: היא הייתה יהודייה – וגם אם לא היתה קרובה לדת, לא נחסכו ממנה גילויי אנטישמיות. גם רצונה למשול בחייה – בניגוד למוסכמות הנוקשות של תקופתה – נתקל במכשולים רבים. למרות זאת הגנה על דעותיה בעוצמה ובחירוף נפש. בחומה האנושי ובמזגה הסוער כבשה את לבו של כל אדם נטול דעות קדומות. תפיסתה של רוזה לוקסמבורג את החירות כחירות להתנגד – משכנעת בעוצמתה. מאבקה הבלתי מתפשר במלחמה ובקיצוניות באשר היא, ומאמציה ליצור זיקה בין חירות פוליטית לצדק חברתי רלוונטיים ביותר גם בימינו אלה.

למידע נוסף על רוזה לוקסמבורג: http://www.rosalux.de/english/foundation/rosa-luxemburg.html

https://www.rosalux.org.il/he/rosa-luxemburg-he/