Ruth Bader Ginsburg (born Joan Ruth Bader; March 15, 1933) was an Associate Justice of the Supreme Court of the United States. Ginsburg was appointed by President Bill Clinton and took the oath of office on August 10, 1993. She was the second female justice (after Sandra Day O'Connor) to be confirmed to the court, and one of four female justices to be confirmed (with Sonia Sotomayor and Elena Kagan, who are still serving). Following O'Connor's retirement, and prior to Sotomayor joining the court, Ginsburg was the only female justice on the Supreme Court. During that time, Ginsburg became more forceful with her dissents, which were noted by legal observers and in popular culture. She is generally viewed as belonging to the liberal wing of the court. Ginsburg has authored notable majority opinions, including United States v. Virginia, Olmstead v. L.C., and Friends of the Earth Inc. v. Laidlaw Environmental Services, Inc.

Ginsburg was born in Brooklyn, New York, to Russian Jewish immigrants. Her older sister died when she was a baby, and her mother, one of her biggest sources of encouragement, died shortly before Ginsburg graduated from high school. She then earned her bachelor's degree at Cornell, and was a wife and mother before starting law school at Harvard, where she was one of the few women in her class. Ginsburg transferred to Columbia Law School, where she graduated tied for first in her class.

Following law school, Ginsburg turned to academia. She was a professor at Rutgers School of Law and Columbia Law School, teaching civil procedure as one of the few women in her field. Ginsburg spent a considerable part of her legal career as an advocate for the advancement of gender equality and women's rights, winning multiple victories arguing before the Supreme Court. She advocated as a volunteer lawyer for the American Civil Liberties Union and was a member of its board of directors and one of its general counsels in the 1970s. In 1980, President Jimmy Carter appointed her to the U.S. Court of Appeals for the District of Columbia Circuit, where she served until her appointment to the Supreme Court.

• From http://en.wikipedia.org/wiki/Ruth_Bader_Ginsburg, accessed 5 April 2018.

Justice Ruth Bader Ginsburg is the first woman and first Jewish individual to lie in state, at the U.S. Capitol.

רות בֶּיידֶר גינסבורג

' (באנגלית: Ruth Bader Ginsburg; נולדה ב-15 במרץ 1933) היא משפטנית יהודיה אמריקאית המכהנת כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית מאז אוגוסט 1993, כשמונתה על ידי הנשיא ביל קלינטון. היא האישה השנייה המכהנת בבית המשפט העליון (אחרי סנדרה דיי או'קונור). ממייסדות פרויקט הנשים של האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ACLU).

תוכן עניינים 1 ראשית חייה 2 קריירה אקדמית 3 עורכת דין 4 שופטת 4.1 בית המשפט לערעורים 4.2 בית המשפט העליון 4.3 פסקי דין בולטים 5 פעילות בסוגיות חברתיות 6 חיים אישיים 7 מעמד תרבותי 8 תוארי כבוד והוקרה 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים

ראשית חייה גינסבורג נולדה בברוקלין שבניו יורק בשם ג'ואן רות ביידר (Joan Ruth Bader) ב-15 במרץ 1933 למשפחה יהודית, בתם השנייה של נתן וסיליה (לבית אמסטר) ביידר. בצעירותה נפטרה אחותה הבכורה.[1] המשפחה השתייכה למרכז היהודי הקונסרבטיבי הגדול בברוקלין East Midwood Jewish Center (אנ'), ובגיל 13 הייתה גינסבורג פעילה כ"רב המחנה" במחנה הקיץ היהודי Che-Na-Wah שבעיירה מינרבה(אנ') שבצפון מדינת ניו יורק. אמה הייתה מעורבת מאוד בהשכלתה: מביקורים תכופים בספרייה ועד בחירת בית הספר התיכון עם מגמת המשפטים ג'יימס מדיסון (אנ') בברוקלין (לימים, בכהונתה כשופטת, קראה גינסבורג אולם משפטים על שמו של מדיסון). האם נאבקה במחלת הסרטן כאשר גינסבורג הייתה בתיכון, ונפטרה יום לפני סיום לימודיה.[2][3]

ב-23 ביוני 1954 סיימה גינסבורג את לימודיה לתואר ראשון בלימודי ממשל באוניברסיטת קורנל שבאית'קה, ניו יורק.[4] ימים ספורים לאחר מכן נישאה למרטין גינסבורג(אנ') (1932–2010), לימים עורך דין בעל מוניטין בינלאומי בדיני מיסים ובהמשך פרופסור למשפטים.

בסתיו 1956 החלה בלימודי משפטים באוניברסיטת הרווארד, והייתה אחת מתשע נשים מבין 500 התלמידים בכיתה. כשקיבל בעלה משרה בעיר ניו יורק, עברה ללמוד באוניברסיטת קולומביה, שם קיבלה תואר ראשון במשפטים בהצטיינות ב-1959.

קריירה אקדמית בשנים 1961–1963 שימשה כחוקרת-שותפה ומאוחר יותר מנהלת-שותפה בפרויקט של בית הספר למשפטים באוניברסיטת קולומביה בנושא סדר דין בינלאומי. היא אף למדה שוודית על מנת לכתוב ספר עם אנדרס ברזליוס בנושא סדר דין אזרחי בשוודיה.

בשנים 1963–1972 כיהנה כפרופסור למשפטים באוניברסיטת ראטגרס. בשנת 1970 הייתה ממייסדי כתב העת הראשון למשפט לזכויות נשים בארצות הברית, Women's Rights Law Reporter.

בשנים 1972–1980 לימדה באוניברסיטת קולומביה, והייתה לאישה הראשונה שקיבלה קביעות כפרופסור. במקביל לימדה באותן שנים משפטים באוניברסיטת טוליין בתוכנית ללימודי חוץ בסמסטר קיץ. גינסבורג הייתה שותפה לניסוח החוק המתייחס לאפליה על בסיס מגדרי.

בשנים 1977–1978 הייתה חלק מסגל ההוראה במרכז ללימודים מתקדמים במדעי ההתנהגות באוניברסיטת סטנפורד.

גינסבורג ביקרה ונתנה הרצאות באוניברסיטאות בכל העולם: בבית הספר למשפטים בהרווארד (סתיו 1971), באוניברסיטת אמסטרדם (קיץ 1975), בסמינר ללימודי אמריקה בזלצבורג (קיץ 1984).

עורכת דין

רות ביידר גינסבורג, 1977 למרות המלצה של דקאן בשנת 1960 מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת הרווארד נדחתה בקשתה להיות עוזרת משפטית עקב היותה אישה.[5] למרות זאת, מאוחר יותר באותה שנה החלה לעבוד כעוזרת משפטית לשופט אדמונד ל' פאלמיירי(אנ') בבית משפט המחוזי של המחוז הדרומי של ניו יורק(אנ').

ב-1972 הייתה גינסבורג שותפה בהקמה של פרויקט זכויות הנשים במסגרת האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ACLU), ובשנת 1973 הפכה ליועצת המשפטית של האיגוד. היא הובילה את הפרויקט והגישה מספר עתירות לבית המשפט העליון של ארצות הברית שבהן נטען כי חקיקה המפלה נשים דורשת בדיקה קפדנית (Strict Scrutiny) ושינוי. כעורכת הדין הראשית של הפרויקט הופיעה בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית (וזכתה) במספר פסקי דין תקדימיים כגון ריד נגד ריד(אנ') (1971),[6] שבו הרחיב בית המשפט לראשונה את תחולתו של החוק להגנה משפטית שוויונית לנשים. היא גם הייתה עורכת הדין במשפטים פרונטיירו נגד ריצ'רדסון (אנ') (1973)[7] וויינברגר נגד ויסנפלד (אנ') (1975),[8] שתמכו לבסוף בפיתוחם וביישומם של נוהלי בדיקה מדוקדקת לסטנדרט הגנה שוויונית על בסיס מגדרי; נהלים אלה אפשרו לבחון כל חוק שנחשב עד אז כשוויוני ומגן לנשים, ולבדוק האם הוא באמת יוצר הגנה מגדרית או להפך, יוצר אפליה על בסיס מגדרי.[9] המשפט האחרון שלה כעורכת דין, לפני מינויה לשופטת, היה דיורן נגד מיזורי (אנ') (1978).[10]

שופטת בית המשפט לערעורים ב-30 ביוני 1980 מינה נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר את גינסבורג לשופטת בבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה, תפקיד שבו כיהנה במשך 13 שנה. במשך תקופת כהונתה השתמשה גינסבורג בשירותיהם של 57 עוזרים משפטיים, מתמחים ומזכירים. מאוחר יותר, כאשר הייתה מועמדת לשופטת בית המשפט העליון, נטען כלפיה שאף לא אחד מהם היה ממוצא אפרו-אמריקני – מעשה שרמז על אפליה על רקע גזענות – טענה שהוכחשה בתוקף על ידי גינסבורג.

בית המשפט העליון

גינסבורג מקבלת רשמית את מינויה כשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית מהנשיא ביל קלינטון, 14 ביוני 1993

שופטות בית המשפט העליון ארצות הברית, 1 באוקטובר 2010: מימין לשמאל: אלנה קגן, רות גינסבורג, סוניה סוטומיור וסנדרה דיי אוקונור בשנת 1993 מינה הנשיא ביל קלינטון את ביידר גינסבורג לשופטת בבית המשפט העליון של ארצות הברית, במקומו של השופט ביירון וייט, שפרש לגמלאות. הממליצה לקלינטון על גינסבורג הייתה התובעת הכללית, ג'אנט רינו. במהלך עדותה של גינסבורג בפני ועדת הסנאט למערכת המשפטית, כחלק משימוע האישור לכהונתה, היא סירבה לענות על שאלות הנוגעות לנקודת מבטה על רוב הנושאים, או כיצד היא תפסוק במצבים היפותטיים מסוימים כשופטת בבית המשפט העליון. סירובה הכעיס חלק מחברי הוועדה וכמה סנטורים אף יצאו בזעם מהאולם. ביידר גינסבורג נימקה את סירובה להשיב לשאלות בנוגע לעמדתה בטענה שהיא אינה מחויבת לדעה נוקשה אחת, ובכך היא מאפשרת לצדק להישקל שוב ושוב מחדש תחת שיפוטה.[11] עם זאת, היא השיבה על שאלות בנוגע למספר נושאים שעשויים להיות שנויים במחלוקת. כך לדוגמה פרשה באריכות את משנתה המשפטית האישית בשאלות לגבי הזכות לפרטיות ועל סוגיות בנושא שוויון ומגדר. הסנאט אישר את מינויה ברוב של 96 קולות בעד ורק 3 מתנגדים.

מינויה כשופטת נכנס לתוקף ב-10 באוגוסט 1993. גינסבורג הייתה לאישה השנייה בתפקיד זה (אחרי סנדרה דיי או'קונור), ולאישה היהודייה הראשונה בתפקיד.

ביידר גינסבורג משויכת למחנה הליברלי של בית המשפט העליון בארצות הברית. היא הובילה שורה של פסקי דין שעסקו בתיקון אפליית נשים בחוקים האמריקניים. גישתה הבסיסית היא שיש לתקן את החוקים עצמם כדי למנוע אפליה ועל מנת להגיע לשוויון זכויות מגדרי לכל אזרח.

ביידר גינסבורג אפיינה את גישתה כזהירה בכל הנוגע לדרכי עשיית הצדק בבית המשפט העליון, וככזו הנותנת עדיפות להשגת הסכמה רחבה בין עמדות השופטים לצורך מתן החלטה (כשהדבר אפשרי), ולהתקדמות הלכתית הדרגתית ומדודה על פני יצירת תקדימים גורפים.[12] אחת הדוגמאות שהביאה בהקשר זה, הייתה ביחס לזכות להפלה בה תמכה ביידר גינסבורג בטענה שזכותה של אישה על גופה ואל לממשל להתערב בכך. עם זאת, הייתה לה ביקורת על ההחלטה ההיסטורית של בית המשפט העליון האמריקאי (Roe v. Wade(אנ')) אשר הכירה בזכות הזו. היא סברה שאותה החלטה הייתה גורפת מידי, ועדיף היה שההלכה בעניין זה תתקדם בצעדים קטנים יותר ומדודים.[13][14][15]

על אף עמדתה העקרונית, המצדדת בהשגת הסכמה רחבה ככל הניתן בין עמדות השופטים, מצאה את עצמה ביידר גינזבורג, ברבות השנים, מציגה יותר ויותר דעת מיעוט המתנגדת לפסיקת דעת הרוב בבית המשפט העליון של ארצות הברית (בשמה ובשם שופטים מצטרפים נוספים).[16][17]

בשנת 2009 הייתה גינסבורג בת ה-77 לשופטת המבוגרת ביותר בבית המשפט העליון; היא המשיכה בכהונתה ולא הייתה מוכנה לפרוש לגמלאות. באוגוסט 2010 הצהירה שעבודתה בבית המשפט עזרה לה להתמודד עם מות בעלה, והציעה שתמשיך לשרת עד 2012.[18] היא גם הביעה משאלה לסיים את כהונתה בגיל 82 ושהיא רואה בכך את עצמה כ"מודל חדש" לחיקוי. יחד עם, זאת בשנים האחרונות מתבטאת ביידר גינסבורג, באשר למועד פרישתה האפשרית, בצורה זהירה יותר.[19]

מלבד ביידר-גינסבורג מכהנים בבית המשפט הנוכחי עוד שני שופטים יהודים: סטיבן ברייר ואלנה קגן, הנחשבים גם הם לליברלים.

פסקי דין בולטים ארצות הברית נגד וירג'יניה ( United States v. Virginia, 518 U.S. 515 (1996) Court Opinion)(אנ') – ביטול של מדיניות כניסה "לגברים בלבד" שנהגה במכללה הצבאית הממלכתית של מדינת וירג'יניה ה- Virginia Military Institute(אנ') שהפלתה נשים באפשרות ההכשרה ומכאן גם הגיוס לצבא.[20] ארצות הברית נגד או'האגן (United States v. O'Hagan, 521 U.S. 642 (1997) Court Opinion) – מקרה של אדם שסחר במידע ביטחוני למען הפקת רווח אישי.[21] אולמסטד נגד L.C.‎ (Olmstead v. L.C., 527 U.S. 581 (1999) Court Opinion) – משפט נגד חוקי המדינה המפלים לרעה אנשים בעלי מוגבלות בשטחים ציבוריים.[22] ארגון חברי כדור הארץ נגד Laidlaw Environmental Services‏ (Friends of the Earth, Inc. v. Laidlaw Environmental Services, Inc., 528 U.S. 167 (2000) Court Opinion) (אנ') – נגד מפעל תעשייתי שזיהם נהר בצפון קרוליינה. בוש נגד גור (Bush v. Gore, 531 U.S. 98 (2000) Dissenting) (אנ') – פתרון סוגיית ספירת קולות הבוחרים בפלורידה בבחירות לנשיאות ב-2000. אלדרד נגד אשקרופט (Eldred v. Ashcroft, 537 U.S. 186 (2003) Court Opinion) – בו נבחנה חוקיותו של החוק שאיפשר הארכה חוזרת(אנ') של אורך התקופה בה זכויות היוצרים שייכות ליוצרים לאחר מותם.[23] Exxon Mobil Corp. v. Saudi Basic Industries Corp., 544 U.S. 280 (2005) Court Opinion (אנ') – תביעה בין שתי תעשיות ענק, על בעלות ופיצויים בעבור חברות-בת שלהן. Ledbetter v. Goodyear Tire & Rubber Co. 550 U.S. 618 (2007) Dissenting (אנ') – אפליה בשכר על בסיס מגדר בהעסקת עובדות בתעשיות ענק.[24] Gonzales v. Carhart, 550 U.S. 124 (2007) Dissenting – פסק דין הקובע כי החוק בנברסקה הפר את הזכות ללידה והפלה כאשר אִפשר לרופאים לבצע פרוצדורות רפואיות לא מקובלות בהפסקת היריון.[25] Ricci v. DeStefano, 129 S. Ct. 2658 (2009) Dissenting (אנ') – אפליה על רקע גזעני, בין שחורים, היספנים ולבנים, במבחני קבלה למשרות בשירותי הכבאות. Burwell v. Hobby Lobby, 573 U.S. (2014) Dissenting (אנ') – תביעה נגד תאגיד מסחרי שביקש להגביל את כיסויי הביטוח הרפואי שהוא מעמיד לעובדיו, כך שלא יכללו את ההיבט של אמצעי מניעה, וזאת מטעמי אמונה דתית.[26] Masterpiece Cakeshop v. Colorado Civil Rights Commission, 584 U.S. (2018) Dissenting(אנ') - בעניין זכותה של מאפייה לסרב לקבל הזמנה לאפיית עוגת חתונה לחתונה להט"בית, מטעמים שבאמונה דתית.[27] פעילות בסוגיות חברתיות

רות ביידר גינסבורג רות ביידר גינסבורג פעילה למען קידום שוויון וזכויות נשים באמצעות החוק ועל ידי שינוי החוק. לדבריה, "זכויות נשים הן חלק חיוני בסדר היום של זכויות אדם, המכוונים למען שוויון, מתן כבוד ומתן הזדמנות לחיות בחירות שכל אדם זכאי ליהנות ממנה".[28]

גינסבורג פעלה למען זכויות נשים גם באופן אישי וגם בתפקידיה הציבוריים: בתחילת דרכה, בשנות ה-60, הייתה אחת מתשע נשים מבין 500 תלמידי משפטים בהרווארד. בד בבד עם היותה סטודנטית ואם טרייה, היא ערכה כתב עת למשפטים. אף על פי שסיימה ראשונה בכיתתה (והייתה כאמור עורכת כתב עת משפטי - מעמד נחשב בפני עצמו בשדה המקצועי הזה), התקשתה ביידר גינסבורג מאוד להשיג עבודה לאחר סיום לימודיה, וספגה אינספור דחיות ממשרדי עורכי דין (ואף שופטים) שסירבו להעסיקה אך ורק בשל היותה אישה.[29] למרות זאת היא התמודדה ונבחרה לתפקיד העוזרת המשפטית של השופט אדמונד ל' פאלמיירי בבית המשפט בניו יורק. אחרי תפקיד זה קיבלה הצעות עבודה מכמה חברות נחשבות, אולם העדיפה ללמד בבית הספר למשפטים באוניברסיטאות קולומביה וראטגרס.[30] לאחר שגילתה שהיא משתכרת פחות מעמיתיה הגברים, הצטרפה לקמפיין למען זכויות שכר שוות לנשים וגברים באוניברסיטה, שתוצאותיו הובילו להעלאת המשכורות של כל המתלוננות. גינסבורג החלה להיות יותר ויותר מעורבת בתלונות נגד אפליית נשים. היא הצטרפה לסניף האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות בניו ג'רזי. בשנת 1970 הייתה ממייסדי כתב העת הראשון למשפט לזכויות נשים בארצות הברית, Women's Rights Law Reporter. לטענתה, "נשים וגברים ייצרו מסורת חדשה באמצעות פעולותיהם, אם מחסומים של דעה קדומה יוסרו, ושדרות של הזדמנות יפתחו בפניהם".[28] הרעיון של פרויקט הנשים בתוך ארגון ACLU החל בשנת 1972 תחת ניהולה של גינסבורג, במטרה להסיר את אותם מחסומים ולפתוח את אותן הזדמנויות. גינסבורג פעלה לפי עקרונותיה גם בחיי החברה: היא סירבה למשל, ללכת למיסה האדומה בקתדרלת סיינט מת'יו כמו שאר הקולגות מעולם המשפט, היות שסברה שנישאים שם נאומים נגד הפלות.

בספטמבר 2013 ערכה טקס נישואים חד-מיניים בין שני גברים. זו הייתה הפעם הראשונה ששופט בית המשפט העליון בארצות הברית ערך טקס מעין זה.[31]

גינסבורג כתבה כמה ספרי חוק העוסקים בשוויון זכויות אזרחי ומגדרי: "סדר דין אזרחי בשוודיה" (Civil Procedure in Sweden,‏ 1965) עם אַנדֶרס ברוזליוס (Anders Bruzelius); "טקסט, משפטים, וחומרים על אפליה על רקע מיני" (Text, Cases, and Materials on Sex-Based Discrimination,‏ 1974), עם הרמה היל קיי (Herma Hill Kay) וקנת' מ' דוידסון (Kenneth M. Davidson).

חיים אישיים

גינסבורג ובעלה, 2009 לרות ביידר גינסבורג ובעלה, מרטין גינסבורג, נולדו שני ילדים: ג'יין קרול גינסבורג (1955), פרופסורית לדיני קניין בבית הספר למשפטים באוניברסיטת קולומביה, וג'יימס סטיבן גינסבורג (1965), מייסד ונשיא חברת הקלטות למוזיקה קלאסית בשיקגו.

לאחר הולדת בתם הראשונה, אובחן בעלה כחולה בסרטן. ביידר גינסבורג טיפלה בו ובבתה התינוקת תוך שהיא מנהלת כתב עת משפטי ולומדת משפטים, עד החלמתו. בשנת 1999 אובחנה ביידר גינסבורג עצמה כחולה בסרטן המעי הגס וטופלה בכימותרפיה. למרות התהליך הקשה, לא נעדרה אפילו יום אחד מכס המשפט. עשר שנים לאחר מכן אובחנה כחולה בסרטן הלבלב וב-2009 עברה ניתוח שני, שבו הוסר הגידול. שמונה ימים לאחר הניתוח נשאה נאום פומבי.[32]

ביידר גינסבורג תיארה את חיי הנישואים והמשפחה שלהם כמנוהלים בהערכה הדדית[33] ומתוך תפישה שיוויונית מוחלטת. הם אף נתנו לכך פומבי בהתבטאויות רשמיות (תפישה ומצב דברים יוצאי דופן לתקופתם).[34] הם אפשרו לבן ובת הזוג, כל אחד בתורו ולפי צרכיו, לפתח ולקדם את הקריירה המקצועית שלהם, ולכך הייתה השפעה מכרעת על התפתחות הקריירה של ביידר גינסבורג (כפי שהיא הראשונה להודות).[35] לימים, תשחיז ותנסח ביידר גינסבורג את ניסיון החיים הזה לכדי המסקנה הבאה: "when fathers are equal parents to their children, only then will women truly be free"[36]

מרטין גינסבורג נפטר ב-27 ביוני 2010, ארבעה ימים לאחר יום נישואיהם ה-56. את הנאום האחרון שהספיק להכין ולכתוב, עמדה ביידר גינסבורג וקראה, כשהוא מתובל בהערות משלה, בפני קהל של שופטים ועורכי דין בכנס משפטי בקולורדו, כשהיא שָבה ומראה בכך (כפי שנכתב בהמשך על האירוע): "How feminism is done".[37]

מעמד תרבותי

תמונתה של גינסבורג במצעד נשים במונטנה, ינואר 2018. על השלט כתוב: "החזיקי מעמד שם, רות, אנו זקוקות לך!". בשנת 2013 הופקה בארצות הברית אופרה קומית, בת מערכה אחת, על החברות האמיצה שנרקמה בין ביידר גינסבורג לבין השופט סקאליה, ועל ההערכה המקצועית ההדדית ששררה ביניהם (חרף המחלוקת האידאולוגית העמוקה שלאורך השנים גרמה להם, לא אחת, להימצא בשני צידי המתרס בפסיקות של בית המשפט העליון האמריקאי). האופרה "Scalia/Ginsburg", שהמוטו שלה הוא: " We are different. We are one" (וששני השופטים - חובבי אופרה ידועים, נתנו לה את ברכתם, וכתבו הקדמה לליברטו שלה), הוצגה לקהל הרחב לראשונה בשנת 2015, וזכתה לביקורות משבחות ואף לתשומת לב בקרב חוגי הממשל האמריקאי.[38][39]

החל בשנת 2016 משתתפת דמות בדמותה של ביידר גינסבורג, מעת לעת, בתוכנית הטלוויזיה Saturday Night Live, בגילומה של הקומיקאית קייט מקינון.[40]

בשנת 2016 יצא לאור בהוצאת סיימון ושוסטר (אנ'), ספר ילדים מצויר בשם: "I Dissent: Ruth Bader Ginsburg Makes Her Mark", המיועד לילדים בגילאים צעירים. הספר מספר בשפה פשוטה ונגישה את סיפור חייה של ביידר גינסבורג ואת התפישות שלאורן התנהלו חייה, וזכה לביקורות אוהדות ופרסים.[41]

בשנת 2018 הופק "RBG", סרט דוקומנטרי על מהלך חייה ואישיותה של ביידר גינסבורג.[42] בסרט הוצג, בין היתר, המעמד האייקוני שרכשה ביידר גינסבורג בשנים האחרונות בקרב הפרוגרסיבים בני הדור הצעיר בארצות הברית.[43][44] הסרט זכה בפרס בפסטיבל הסרטים סאנדנס לשנת 2018 והוקרן גם בפסטיבל דוקאביב 2018[45][46] הסרט קיבל ביקורות משבחות ואף הפך במפתיע להצלחה קופתית.[47]

המין החזק (On the Basis of Sex),[48] סרט קולנוע עלילתי על ביידר גינסבורג, יצא לאקרנים בסוף שנת 2018. הסרט מתמקד בשלבים המוקדמים של הקריירה של ביידר גינסבורג, ובתיק המשותף היחיד שבו טיפלו בני הזוג ביידר גינזבורג יחדיו (שלימים הוכיח את עצמו כבעל חשיבות גם לאסטרטגיה שהובילה ביידר גינסבורג במסגרת פרויקט זכויות נשים ב-ACLU).[49]

תוארי כבוד והוקרה

ביידר גינסבורג, 2017 1999 – פרס איגוד המרשלים של אמריקה, על תרומתה לשוויון מגדרי וזכויות אזרח. 2009 – נכללה ברשימת 100 הנשים המשפיעות בעולם של העיתון "פורבס". 2009 – דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת וילמט. 2010 – דוקטור לשם כבוד למשפטים מטעם אוניברסיטת פרינסטון. 2011 – דוקטור לשם כבוד למשפטים מטעם אוניברסיטת הרווארד. 2016 - חוקרים במוזיאון קליבלנד לטבע קראו לסוג חדש של גמל שלמה על שמה (Ilomantis ginsburgae). החוקרים פיתחו שיטה חדשה להבחין בין סוגי גמל שלמה, וכתוצאה מכך, הבחינו בסוג חדש. הסוג נקרא על שם השופטת כדי להוקיר את מאבקה לשוויון זכויות בין המינים, והשיטה החדשה מבוססת על אבחנה של אברי נקבת הגמל שלמה. כמו כן לגמל שלמה יש מעין טבעת סביב הצוואר המזכירה את קפלי המלמלה שהשופטת לובשת סביב הצוואר.[50] בנובמבר 2017 נבחרה לכלת פרס בראשית למפעל חיים,[51] שאותו קיבלה ביולי 2018.[52][53] קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: רות ביידר גינסבורג ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רות ביידר גינסבורג ביוגרפיה רשמית באתר של בית המשפט העליון של ארצות הברית

(באנגלית) Ruth Bader Ginsburg at Judgepedia

(באנגלית) מלווינה הלברשטיין, רות ביידר גינסבורג , באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) Issue positions and quotes at OnTheIssues

(באנגלית) Voices on Antisemitism Interview with Ruth Bader Ginsburg from the U.S. Holocaust Memorial Museum

(באנגלית) Ruth Bader Ginsburg Video produced by Makers: Women Who Make America

(באנגלית) נטע אלכסנדר, חייה של השופטת האמריקאית רות ביידר גינסבורג הפכו בידי עירין כרמון לרב מכר פמיניסטי , באתר הארץ, 31 בדצמבר 2015 סרטונים ציפי שמילוביץ, ‏רות סטאר , באתר "ידיעות אחרונות", 4 בנובמבר 2016 שחר סמוחה, ‏שופטת העליון שהפכה לסמל פמיניסטי וגיבורת תרבות ברשת , באתר גלובס, 20 באוקטובר 2018 השימוע שנערך בסנאט לקראת מינויה של ביידר גינסבורג לבית המשפט העליון בארצות הברית

- סרטוני ווידאו מלאים באתר C-SPAN(אנ') ראיון מקיף שנתנה ביידר גינסבורג לעיתונאית Poppy Harlow(אנ') בפברואר 2018. ר' סרטון הווידאו Ruth Bader Ginsburg: My life on the Supreme Court

המוצג בערוץ היוטיוב הרשמי של רשת CNN https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%99...

-----------------------------------

Ruth Bader Ginsburg (born Joan Ruth Bader; March 15, 1933) is an Associate Justice of the Supreme Court of the United States. Ginsburg was appointed by President Bill Clinton and took the oath of office on August 10, 1993. She is the second female justice (after Sandra Day O'Connor) to be confirmed to the court, and one of four female justices to be confirmed (with Sonia Sotomayor and Elena Kagan, who are still serving). Following O'Connor's retirement, and prior to Sotomayor joining the court, Ginsburg was the only female justice on the Supreme Court. During that time, Ginsburg became more forceful with her dissents, which were noted by legal observers and in popular culture. She is generally viewed as belonging to the liberal wing of the court. Ginsburg has authored notable majority opinions, including United States v. Virginia, Olmstead v. L.C., and Friends of the Earth Inc. v. Laidlaw Environmental Services, Inc.

Ginsburg was born in Brooklyn, New York, to Russian Jewish immigrants. Her older sister died when she was a baby, and her mother, one of her biggest sources of encouragement, died shortly before Ginsburg graduated from high school. She then earned her bachelor's degree at Cornell, and was a wife and mother before starting law school at Harvard, where she was one of the few women in her class. Ginsburg transferred to Columbia Law School, where she graduated tied for first in her class.

Following law school, Ginsburg turned to academia. She was a professor at Rutgers School of Law and Columbia Law School, teaching civil procedure as one of the few women in her field. Ginsburg spent a considerable part of her legal career as an advocate for the advancement of gender equality and women's rights, winning multiple victories arguing before the Supreme Court. She advocated as a volunteer lawyer for the American Civil Liberties Union and was a member of its board of directors and one of its general counsels in the 1970s. In 1980, President Jimmy Carter appointed her to the U.S. Court of Appeals for the District of Columbia Circuit, where she served until her appointment to the Supreme Court.

• From http://en.wikipedia.org/wiki/Ruth_Bader_Ginsburg, accessed 5 April 2018.

Рут Бейдер Гинзбург (англ. Ruth Bader Ginsburg, урождённая Джоан Рут Бейдер (англ. Joan Ruth Bader); 15 марта 1933 — 18 сентября 2020) — американский юрист, судья Верховного суда США. Гинзбург была назначена президентом Биллом Клинтоном и приняла присягу 10 августа 1993 года. Она является второй судьёй-женщиной Верховного суда США, после Сандры Дэй О’Коннор. Гинзбург после отставки О’Коннор и до назначения Сони Сотомайор была единственной женщиной-членом Верховного суда. В этот период Гинзбург стала более жёсткой в особых мнениях, что было отмечено обозревателями и в популярной культуре. Обычно она рассматривается как принадлежащая к либеральному крылу суда. Гинзбург является автором значимых мнений большинства[en], в том числе «Соединённые Штаты против Вирджинии[en]», «Олмстед против L.C.[en]» и «Friends of the Earth, Inc. против Laidlaw Environmental Services, Inc.[en]».

Бейдер родилась в Бруклине, Нью-Йорк, в семье евреев-иммигрантов. Её старшая сестра умерла когда Рут было чуть больше года, а её мать, одна из её самых больших источников вдохновения, умерла незадолго до того, как Бейдер окончила среднюю школу. Затем она получила степень бакалавра в Корнеллском университете и вышла замуж за Мартина Гинзбурга, а позднее поступила в Гарвардскую юридическую школу, где она была одной из немногих женщин в своем классе. Затем Гинзбург перешла в юридическую школу Колумбии[en], которую она окончила одной из первых в своём выпуске.

После окончания юридической школы Гинзбург стала преподавателем высшей школы. Она в должности профессора юридической школы Рутгерс[en] и Колумбии преподавала гражданское делопроизводство и была одной из немногих женщин в своей области. Гинзбург провела значительную часть своей юридической карьеры в качестве правозащитницы, занималась защитой гендерного равенства и прав женщин, и выиграла несколько дел в Верховном суде. Она выступала в качестве юриста-добровольца Американского союза гражданских свобод и была членом совета директоров и одного из его общих советов в 1970-х годах. В 1980 году президент Джимми Картер назначил ее в Апелляционный суд США по округу Колумбия, где она служила до своего назначения в Верховный суд США.