Shaul Avigur

Shaul Avigur (Hebrew: שאול אביגור‎; 1899 - 1978) was a founder of the Israeli Intelligence Community.

Avigur was born in Latvia under the name Saul Meyeroff (later Meirov; Hebrew: מאירוב‎), but when his son Gur Meyeroff was killed in the 1948 Arab-Israeli War, he changed it to Avigur, meaning "Father of Gur". Along with Reuven Shiloah, Avigur was instrumental in forming SHAI, the intelligence wing of the Haganah, in 1934. During Israel's War of Independence he acted as David Ben-Gurion's deputy defense minister. He was later involved in the Mossad Le'aliyah Bet operations to smuggle Jews into the British Mandate of Palestine and was named its commander after the establishment of Israel. In 1953 he was appointed the founding head of Lishkat Hakesher, an Israeli organization that maintained contact with Jews in the Soviet Union during the Cold War. Avigur is the brother-in-law of former Prime Minister Moshe Sharett.

שאול אביגור (מאירוב) (22 באוקטובר 1899 - 1978) ממגיני תל חי, מראשי ההגנה, מפקד המוסד לעלייה ב' ברוב שנות קיומו, סגן שר הביטחון במלחמת העצמאות וראש ארגון נתיב (העוסק בקשר עם קהילות יהודיות בברית המועצות) בשנות החמישים והשישים. בין היתר הקים את הש"י (שירות הידיעות של ההגנה) שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל, ועסק בארגון רכש נשק להגנה ולצה"ל בראשית דרכו.

מאירוב נולד בדווינסק שבלטביה בשנת 1899. עלה לארץ בגיל 12 ולמד בגמנסיה הרצליה. בתחילת שנת 1918 הצטרף לקבוצת כנרת, בה היה חבר כל חייו. בתחילת 1920 עלה לגליל והצטרף למגיני תל חי ומאז הקדיש חייו להגנה. בשנים הללו טיפל בהקמת יישובים, ארגן רכישת נשק מחו"ל, ואף עסק בארגון נוער חלוצי בפולין. הקים את הש"י, הר"ן ותע"ש. ריכז את המאבק נגד הספר הלבן של מקדונלד (1939). לאחר מכן שימש כראש המוסד לעלייה ב' (בלתי חוקית). בהנהגתו פעל המוסד ביבשת אירופה ובמזרח התיכון ושלוחותיו הגיעו גם לארצות הברית.

במלחמת העצמאות הקים עם דוד בן-גוריון את משרד הביטחון. הקים את הגוף שנודע לימים בשם נתיב אשר ריכז את הטיפול ביהדות מזרח אירופה ובמיוחד ביהדות ברית-המועצות. היה חבר בוועדות חשאיות חשובות. יזם את ספר תולדות ההגנה והיה מעורכיו.

בנו גור נפל במלחמת העצמאות, והוא החליף את שם משפחתו לאביגור להנצחת זכר בנו.

אחותו של אביגור, צפורה, נישאה למשה שרת ואחיותיו של שרת נישאו לדב הוז ולאליהו גולומב. בצעירותם התחנכו ארבעת הנערים יחד בגמנסיה הרצליה ולימים הפכו לחלק מההנהגה הפוליטית והצבאית של היישוב וכונו "ארבעת הגיסים".

תאריך פטירה: 29/08/1978 כ"ו אב תשל"ח בן פרידה ויהודה-לייב מאירוב בן 79 במותו. מקום לידה: לטביה מקום קבורה: בית הקברות כנרת שורה: 11 מספר: 7 שנת עליה: 1912 קבוצת השתייכות: חברי כנרת סיבת הפטירה: מחלה

נולד בדווינסק (לאטביה). ‏אביו, משכיל ואיש חיבת ציון, העניק לבנו חינוך עברי מודרני ציוני.‏ בשנת 1912 עלה שאול ארצה והמשיך לימודיו בגימנסיה "הרצליה".‏ בשנת 1917 הוגלה בפקודת השלטונות התורכיים עם כל תושבי תל-אביב.‏ לאחר נדודים במושבות הארץ בא בשנת 1918 לקבוצת כנרת.‏ היה פעיל בכל עניני הקבוצה, בקליטת חברים חדשים, ביניהם גם קבוצת ‏וילנה (1922).‏ היה פעיל בארגון הארצי של הקבוצות, שהיו קיימות אז, וחיבר את "חוקת הקבוצות הראשונה".‏ לאחר שהשתתף בהגנת תל-חי התמסר לענייני ההגנה בכנרת והסביבה והפך לאחד ממניחי יסודותיה ומפעיליה המרכזיים של ההגנה.‏ בשנת 1924 נקרא ע"י ברל כצנלסון לעריכת ה"קונטרס" של אחדות העבודה,‏ ולשם כך עבר לתל-אביב.‏ היה ממניחי היסוד לש"י (שירות הידיעות של ההגנה).‏ בשנת 1924 הקים משפחה עם שרה, שהייתה בת-לווייתו המסורה והנאמנה לאורך כל חייו ועזרה לו רבות בפעילותו הציבורית.‏ משנת 1940 התמסר בעיקר להעפלה ויצא לפעולות נועזות וחשאיות למדינות שונות.‏ במשך שנים עמד בראש המוסד לעלייה ב', לקח חלק בהקמת תע"ש (תעשייה צבאית) במחתרת והיה מפעילי הרכש לצה"ל, במלחמת העצמאות ולאחריה.‏ בשנותיו האחרונות התמסר למאבק לעלייתם של יהודי ברית המועצות, וגם זכה לראות רבבות עולים משם.‏ יזם והיה בין עורכי הוצאת ספרי "תולדות ההגנה".‏ פרסם שני ספרי "עם דור ההגנה", רשימות ומאמרים רבים ב"דבר" בנושאי ההגנה וההתיישבות.‏ במלחמת העצמאות נפל בנו גור ולזכרו הסב שם משפחתו לאביגור.‏ בכל שנות פעילותו הציבורית הרבה לבקר בכנרת והיה קשור נפשית לקבוצה ולחבריה.‏ בשש השנים האחרונות לחייו עבר לגור בכנרת ומכאן גם המשיך בפעולותיו הציבוריות.‏ שאול, כידוע חולי כל ימיו, סבל קשות בשנותיו האחרונות גופנית ונפשית,‏ אולם התגבר על מכאוביו והקפיד לעבוד בעבודת כפיים.‏ כאות הוקרה על מפעלי-חייו הוענק לו בשנת תשל"ג פרס ישראל.‏ באותה שנה העניקה לו האוניברסיטה בירושלים תואר ד"ר כבוד, ובשנת תשל"ז – אותו תואר מטעם אוניברסיטת תל-אביב.‏ בן 79 היה במותו.‏ הניח אחריו את אשתו שרה, בתו – רות ושני נכדים.‏

קרובי משפחה:

שרה אביגור - מאירוב (אשתו)

אברהם מאירוב (בן יחיד)

מאירוב נולד בשנת 1899 בדווינסק שבפלך ויטבסק של האימפריה הרוסית (כיום דאוגבפילס, בלטביה) – עיר שבאותה תקופה כמעט חצי מתושביה היו יהודים. עלה לארץ ישראל בגיל 12 ולמד בגימנסיה "הרצליה". בתחילת שנת 1918 הצטרף לקבוצת כנרת, בה היה חבר כל חייו. בתחילת 1920 עלה לגליל והצטרף למגיני תל חי ומאז הקדיש חייו להגנה. בשנים הללו טיפל בהקמת יישובים, ארגן רכישת נשק מחו"ל, ואף עסק בארגון נוער חלוצי בפולין. הקים את הש"י, הר"ן ותע"ש. ריכז את המאבק נגד הספר הלבן של מקדונלד (1939). לאחר מכן שימש כראש המוסד לעלייה ב' (בלתי חוקית). בהנהגתו פעל המוסד ביבשת אירופה, מזרח התיכון, צפון-אפריקה ושלוחותיו הגיעו גם לארצות הברית. במלחמת העצמאות, ריכז את הרכש באירופה ולאחר מכן שימש כסגנו של דוד בן-גוריון ב-משרד הביטחון.‏[1] הקים את הגוף שנודע לימים בשם "נתיב" אשר ריכז את הטיפול ביהדות מזרח אירופה ובמיוחד ביהדות ברית המועצות. היה חבר בוועדות חשאיות חשובות. יזם את "ספר תולדות ההגנה" והיה מעורכיו. בנו גור נפל בקרבות סג'רה במלחמת העצמאות, והוא החליף את שם משפחתו לאביגור להנצחת זכר בנו. בשנת תשל"ג קיבל אביגור מידי הנשיא זלמן שזר ושר החינוך וסגן ראש הממשלה יגאל אלון את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. אחותו של אביגור, צפורה, נישאה למשה שרת, ואחיותיו של שרת נישאו לדב הוז ולאליהו גולומב. בצעירותם התחנכו ארבעת הנערים יחד בגימנסיה הרצליה, ולימים הפכו