Sidney Lumet

• http://en.wikipedia.org/wiki/Sidney_Lumet

Sidney Arthur Lumet (June 25, 1924 – April 9, 2011) was an American film director, producer, and screenwriter with over 50 films to his name, including 12 Angry Men (1957), Serpico (1973), Dog Day Afternoon (1975), Network (1976) and The Verdict (1982), all of which, except for Serpico (1973), earned him Academy Award nominations for Best Director.

According to The Encyclopedia of Hollywood, Lumet is one of the most prolific directors of the modern era making more than one movie per year on average since his directorial debut in 1957. He is especially noted for his ability to draw major actors to his projects. "Because of his visual economy, strong direction of actors, vigorous storytelling and use of the camera to accent themes," states Turner Classic Movies. "Lumet produced a body of work that could only be defined as extraordinary."

One of his steady themes during his career has been the "fragility of justice and the police and their corruption," according to Thomson’s Biographical Dictionary of Film. He can deliver "powerhouse performances from lead actors," and fine work from character actors and is today one of the foremost figures of New York moviemaking. His sensitivity to actors and to the rhythms of the city have made him "America’s longest-lived descendant of the 1950s Neorealist tradition and its urgent commitment to ethical responsibility."

Lumet began as an off-Broadway director, then became a highly efficient TV director. His first movie was typical of his best work: a well-acted, tightly written, deeply considered "problem picture," 12 Angry Men (1957). Since then, Lumet has divided his energies among other idealistic problem pictures along with literate adaptations of plays and novels, big stylish pictures, and New York-based black comedies. As a result of directing 12 Angry Men, he is also responsible for leading the first wave of directors who made a successful transition from TV to movies. For being one of the most reliable and dependable directors of the last half-century, in 2005 he received an Academy Award for Lifetime Achievement for his "brilliant services to screenwriters, performers, and the art of the motion picture."

סידני ארתור לוּמֵט

''''''(באנגלית: Sidney Arthur Lumet‏; 25 ביוני 1924 - 9 באפריל 2011) היה במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע יהודי-אמריקאי. במהלך הקריירה שלו ביים יותר מ-50 סרטים, בהם הסרטים קוצרי השבחים: "12 המושבעים" (1957) ו"רשת שידור" (1976).

הוא זכה בפרס גלובוס הזהב לבימוי ובשנת 2005 זכה בפרס אוסקר לשם כבוד למפעל חיים עבור "שירותיו הגאוניים לתסריטאים, מבצעים ולאמנות הקולנוע". לומט נחשב לאחד הבמאים הפורים ביותר שפעלו בהוליווד. בנוסף, לומט היה אחד מהבמאים הראשונים שעשו מעבר מוצלח מהטלוויזיה לקולנוע. היה מועמד לפרס האוסקר 4 פעמים על עבודות הבימוי שלו בסרטים: "12 המושבעים", "אחר צהריים של פורענות", "רשת שידור" ו"פסק דין".

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 סרטים שביים (רשימה חלקית) 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים ביוגרפיה לומט נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה. היה שחקן לפני שהתחיל לביים. אביו, ברוך (אנ'), היה שחקן בתיאטרון יידיש, ואמו, יוג'ינה, הייתה רקדנית. כבר בגיל ארבע הוא החל לשחק בתיאטרון עם אביו ושיחק גם בברודוויי עד שנות החמישים.

נפטר ב-9 באפריל 2011, בגיל 86, בביתו שבמנהטן מסרטן הלימפומה. לפי צוואתו, נשרפה גופתו ואפרו פוזר. לאחר מותו ספדו אנשים רבים לבמאי, ביניהם ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג (אשר אמר עליו כי הוא אחד הכותבים הגדולים של העיר ניו יורק), והבמאים מרטין סקורסזה ווודי אלן.

סרטים שביים (רשימה חלקית) 12 המושבעים (1957) זרקורי במה (1958) אישה מהסוג הזה (1959) המין הנמלט (1960) מראה מעל הגשר (1962) מסע ארוך אל תוך הלילה (1962) המשכונאי (1964) אל-כשל (1964) הגבעה (1965) הקבוצה (1966) הרומן הקטלני (1966) ביי ביי איש אמיץ (1968) השחף (1968) הפגישה (1969) Last of the Mobile Hot Shots‏ (1970) השוד המוקלט (1971) סרפיקו (1973) החקירה (1973) רצח באוריינט אקספרס (1974) אחר צהריים של פורענות (1975) רשת שידור (1976) אקווס (1977) נסיך העיר (1981) פסק דין (1982) אהבה במלכוד (1988) מבחן האמת (1990) זרה בתוכנו (1992) אשם כחטא (1993) לילה יורד על מנהטן (1996) דאגה קריטית (1997) גלוריה (1999) חיפוש מופשט (2004) - סרט טלוויזיוני משפטו של ג'קי די (2006) לפני שהשטן ידע (2007) לקריאה נוספת סידני לומט, עושים סרטים, מאנגלית: ניב סבריאגו, תשע"ב 2012 קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סידני לומט בוויקישיתוף IMDB Logo 2016.svg סידני לומט , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) סידני לומט , באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי Allmovie Logo.png סידני לומט , באתר AllMovie (באנגלית) Rotten Tomatoes logo.svg סידני לומט , באתר Rotten Tomatoes (באנגלית) סידני לומט , באתר Metacritic (באנגלית) סידני לומט , באתר TV.com (באנגלית) אדר אבישר, נסיך הרחוב , מעריב, 17 בדצמבר 1990 שמוליק דובדבני, קין או הבל , באתר ynet, 26 במאי 2008 יואב אברמוביץ, פרקליטו של השטן , באתר של "רשת 13", 28 במאי 2008 (במקור, מאתר "nana10") אורי קליין, עכבר העיר אונליין, פשע לא מושלם במשפחה מעורערת , באתר הארץ, 11 ביוני 2008 חיים הנדוורקר, עכבר העיר אונליין, סרט לכל המשפחה , באתר הארץ, 29 ביולי 2009 דני סגל, סידנילנד • פרידה מסידני לומט , באתר של "רשת 13", 10 באפריל 2011 (במקור, מאתר "nana10") שמוליק דובדבני, עשה צדק עם אמריקה , באתר ynet, 10 באפריל 2011 אורי קליין, העולם על פי סידני לומט , באתר הארץ, 11 באפריל 2011 מאיר שניצר, שלום לבמאי: פרידה מסידני לומט , באתר nrg‏, 10 באפריל 2011 מרט פרחומובסקי‏, נסיך העיר: איפה סידני לומט היה כל השנים? , באתר וואלה! NEWS‏, 10 באפריל 2011 מתן שירם, ‏הותיר חלל: הבמאי סידני לומט נפטר אמש בגיל 86 , באתר גלובס, 10 באפריל 2011 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%A0%D7%99_%D7%9C...

-------------------------------

http://en.wikipedia.org/wiki/Sidney_Lumet

Sidney Lumet (pronounced [lu%CB%88m%C9%9Bt], loo-MET) is an American film director, with over 50 films to his name, including 12 Angry Men (1957), Serpico (1973), Dog Day Afternoon (1975), Network (1976) and The Verdict (1982), all of which, except for Serpico (1973), earned him Academy Award nominations for Best Director.

According to The Encyclopedia of Hollywood, Lumet is one of the most prolific directors of the modern era making more than one movie per year on average since his directorial debut in 1957. He is especially noted for his ability to draw major actors to his projects. "Because of his visual economy, strong direction of actors, vigorous storytelling and use of the camera to accent themes," states Turner Classic Movies. "Lumet produced a body of work that could only be defined as extraordinary."

One of his steady themes during his career has been the "fragility of justice and the police and their corruption," according to Thomson’s Biographical Dictionary of Film. He can deliver "powerhouse performances from lead actors," and fine work from character actors and is today one of the foremost figures of New York moviemaking. His sensitivity to actors and to the rhythms of the city have made him "America’s longest-lived descendant of the 1950s Neorealist tradition and its urgent commitment to ethical responsibility."

Lumet began as an off-Broadway director, then became a highly efficient TV director. His first movie was typical of his best work: a well-acted, tightly written, deeply considered "problem picture," 12 Angry Men (1957). Since then, Lumet has divided his energies among other idealistic problem pictures along with literate adaptations of plays and novels, big stylish pictures, and New York-based black comedies. As a result of directing 12 Angry Men, he is also responsible for leading the first wave of directors who made a successful transition from TV to movies. For being one of the most reliable and dependable directors of the last half-century, in 2005 he received an Academy Award for Lifetime Achievement for his "brilliant services to screenwriters, performers, and the art of the motion picture."