Sionah Tagger Katz

http://www.tagger-siona.co.il/indexen.html

Sionah Tager, one of the pioneers of Modernist painting in Eretz-Isral. She was born in Jaffa in 1900 to a Sephardic famiky hailing from Bulgaria in 1880. Her paternal grandfather Hezkiyahou Tager, was a stalwart in the Old Yishuv in Jerusalem who became an active memeber of the Jaffa community Council. Her parents were among the founders of Ahuzat Bayit and the first settlers of Tel Aviv.

Sionah went to differents schools in Jaffa, Tel-Aviv and Jerusalem before starting her first

Art lessons with Avraham Eisentein-Aldema, one of the early Eretz Israel bohemians. Later she took evening classes at the Hatomer Cooperative Studio qt the Gymnqsia Herzliya in Tel-Aviv, founded by Yaacov Peremen. Between 1921 and 1922 she studied at the Bezalel School of Art in Jerusalem. In the late 1923 she went to Paris, until 1925 she lived near Montparnass, took advanced courses in drawing, composition and painting and was systemeatically exposed to Cubism. Towards the end of the 1920's under the influence of Derain her tendency towards realism became more marked. André Derain was the modern artist to whom she felt closest.

Her long stays in Paris (1923-1925, 1930-31, 1950) and elsewhere in Eurpê (Germany, Italy ans Spain) did not weaken her strong sense of idintity with her country of origin and he need to depict the local landscape and realia in a direct manner and with simple forms. Her native Jaffa and Safed (where she lived and painted for a long time, she was one of the first resident artists of the Safed Artists'Colony.) inspired her later paintings on glass, where even the most abstract of them owe much to an ethnic or orientalist kind of ornament. Yossef Zarisky ( an Israeli well know peinter) refered to her in the catalogue of her exhibition at the Tel-Aviv museum in 1960 "as a product of the French world of painting" but added that Tsiona Tager embodies in her works "the figure of a ragged Sabra, who refuse to bear any freign yoke qnd is independent in her art".

Tsiona Tager's oeuvre can be devided into three main themes: the human body - in portraits and nudes, landscape, and still-life and interiors.

From historical perspective, the quality coefficient of her work, like that of the most early Israeli art, is to be found less in the theoretical infrastructure of the painting and its affiliation with certain trends, than in a passion for the prime artistic expression of the experience of a national Zionism in Eretz Israel.

From Sionah Tager Retrospective by Carmela Rubin. 2003 Tel Avi museum of Art.

Please visite Sionah Tager's site :http://www.tagger-siona.co.il/

ציונה תָגֶ'ר

''''''(17 באוגוסט 1900 – 16 ביוני 1988) הייתה ציירת ישראלית הנמנית עם גדולי אמנות הציור בארץ בתקופת היישוב ובימי קום המדינה.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 יצירות ידועות 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים ביוגרפיה ציונה תג'ר נולדה ב-1900 ביפו, בתם הבכורה של שמואל טאג'יר ואשתו סולטנה, בתו של ישעיה בכר שמואל. הוריה עלו בילדותם מבולגריה, ונמנו לימים עם מייסדי שכונת אחוזת בית, שהפכה לעיר תל אביב. בילדותה למדה בבית הספר לבנות בנווה צדק. לאחר מכן למדה בבית הספר אליאנס ובסמינר לוינסקי למורים.

תג'ר למדה אמנות בבצלאל והמשיכה את לימודיה בפריז. בשנת 1929 חזרה ארצה. ציירה נופים ואנשים בארץ, ובפרט בתל אביב. היא ציירה את דיוקנותיהם של אברהם שלונסקי, אורי צבי גרינברג וחנה רובינא.

תג'ר נישאה למרדכי (מישל) כ"ץ, אותו הכירה בביתם של בת שבע ויצחק כץ (אחיו של מרדכי) בתל אביב, ששימש אז כמקום מפגש לאמנים ועיתונאים. בשנת 1934 נולד לשניים בנם היחיד אברהם. בשנת 1937 זכתה בפרס דיזנגוף. בתקופת מלחמת העולם השנייה, בהיותה בת 42 ואם לילד, התנדבה לשירות בחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי. בשנת 1944 השתחררה מן הצבא, שבה לתל אביב והציגה בתערוכה מקיפה בבית "הבימה" את רשמיה מתקופת שירותה. ב-1948 ייצגה את ישראל בביאנלה של ונציה.

תג'ר השתייכה לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל", שעמה נמנו ישראל פלדי, ראובן רובין ונחום גוטמן. נושאי הציור של אמני הקבוצה היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה. הדגש היה על הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ. אמני הקבוצה האמינו כי דמותם של ערביי ארץ ישראל היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העברים מתקופת התנ"ך, והרבו לצייר נופים ודמויות מהווי הכפר הערבי.

בשנת 1951 רכשה תג'ר בצפת כנסייה, שנבנתה במאה ה-19 בשכונה הנוצרית בעיר, וננטשה במלחמת העצמאות. מאוחר יותר הגיעו לעיר אמנים נוספים, ובשנת 1952 הקימה ביחד עם קבוצת ציירים את קריית האמנים צפת. כמה מציוריה תלויים בקירות בית הכנסת "אבוהב" בעיר העתיקה בצפת.

בשנות השישים יצרה ציונה תג'ר יצירות ציור על גבי זכוכית, בעיקר על נושאים תנ"כיים. נכתבו עליה שני שירים – "בתערוכת ציונה תג'ר", מאת יהודה קרני (1932), ו"ציונה תג'ר מציירת" מאת נתן זך.

בשנת 1977 זכתה ציונה תג'ר בתואר "יקיר תל אביב". היא נפטרה בא' בתמוז תשמ"ח, ונקברה בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב.

על שמה רחוב ביפו. כמו כן, מופיע ציורה "נוף ליפתא" משנת 1926 על גבי בול בסדרת "אמנות ישראלית" שהנפיק דואר ישראל בשנת 1982.

בנה של תג'ר הוא חבר הכנסת ושר החקלאות לשעבר אברהם כ"ץ-עוז.

יצירות ידועות דיוקן אברהם שלונסקי (1925) דיוקן אורי צבי גרינברג (1925) דיוקן אליאס אליהו ניומן (1925) הרכבת בנווה צדק (1928) לקריאה נוספת ציונה תג'ר, הוצאת מסדה, 1981. ציונה תג'ר, גבעתיים: מסדה, 1981. (אלבום איורים בלוויית פרטים ביוגרפיים ודברי הסבר) ציונה תג'ר – ציור על זכוכית ורישומים, גבעתיים: מסדה, 1988. (אלבום) כרמלה רובין, ציונה תג'ר - רטרוספקטיבה (מוזיאון תל אביב לאמנות, קט' 16/03, 2003). קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ציונה תג'ר בוויקישיתוף Green globe.svg אתר האינטרנט

של ציונה תג'ר ציונה תג'ר , באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל דוד תדהר (עורך), "ציונה תג'ר ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3038 מוזיאון הכט - ציונה תג'ר

- ציור על זכוכית שלמה שבא, ציונה, תזכרי שאת ספרדיה! , דבר, 23 במרץ 1973 מציוריה

של ציונה תאג'ר באתר תירוש https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%AA...