Solomon Mikhoels

Solomon (Shloyme) Mikhoels (Yiddish: שלמה מיכאעלס‎ [also spelled שלוימע מיכאעלס during the Soviet era], Russian: Cоломон (Шлойме) Михоэлс, 16 March [O.S. 4 March] 1890 – 13 January 1948), was a Soviet Jewish actor and the artistic director of the Moscow State Jewish Theater. Mikhoels served as the chairman of the Jewish Anti-Fascist Committee during World War II. However, as Joseph Stalin pursued an increasingly anti-Semitic line after the War, Mikhoels's position as a leader of the Jewish community led to increasing persecution from the Soviet state.

Contents 1 Biography 2 Theatrical career 3 Anti-fascist activities and assassination 4 Family 5 Other posts 6 Ranks and awards 7 References 8 External links

Biography Born Shloyme Vovsi in Dvinsk (now Daugavpils, Latvia), Mikhoels studied law in Saint Petersburg but left school in 1918 to join Alexis Granowsky's Jewish Theater Workshop, which was attempting to create a national Jewish theatre in Russia based on the Yiddish language. Two years later, in 1920, the workshop moved to Moscow, where it established the Moscow State Jewish Theater. This was in keeping with Vladimir Lenin's policy on nationalities, which encouraged them to pursue and develop their own cultures under the aegis of the Soviet state.

Theatrical career Mikhoels was the company's leading actor and, as of 1928, its director.[1] His memorable roles included Tevye,[1] in an adaptation of Sholom Aleichem's novel Tevye the Milkman (which was adapted for an American audience as Fiddler on the Roof); and the title role in a Yiddish translation of Shakespeare's King Lear, in 1935.[2] As a director, he commissioned a new Bar Kochba, written by Shmuel Halkin, which the company successfully staged as a socialist turn on the traditional story.[3]

These plays were ostensibly supportive of the Soviet state; however, historian Jeffrey Veidlinger has argued that closer readings suggest they actually contained veiled critiques of Stalin's regime and assertions of Jewish national identity. It is now believed that the Ukrainian director Les Kurbas contributed to the original King Lear production after he was ousted from his Berezil theatre in 1934. He seems to have had a lasting influence on Mikhoel's directing style.

Anti-fascist activities and assassination By the mid-1930s, Mikhoels' career was threatened because of his association with other leading intelligentsia, who were victims of Stalin's purges. Mikhoels actively supported Stalin against Adolf Hitler, and in 1942, he was made chairman of the Jewish Anti-Fascist Committee. In this capacity, he travelled around the world, meeting with Jewish communities to encourage them to support the Soviet Union in its war against Nazi Germany.

While this was useful to Stalin during World War II, after the war, Stalin opposed contacts between Soviet Jews and Jewish communities in non-Communist countries, which he deemed as "bourgeoisie".[citation needed] The Jewish State Theater was closed and the members of the Jewish Anti-Fascist Committee were arrested – all except for two were eventually executed in the purges shortly before Stalin's death.

Mikhoels was the most visible of the intellectual Jewish leadership, and a show trial would have cast aspersions on Stalin's rule. Thus in January 1948, he was assassinated on Stalin's personal orders in Minsk.[4] His death was disguised as a hit-and-run car accident. Mikhoels was taken to a Ministry for State Security (MGB) dacha and killed, along with the theatre critic and MGB informer Golubov-Potapov, under supervision of Stalin's Deputy Minister of State Security Sergei Ogoltsov. Their bodies were then dumped on a road-side in Minsk[5][6] and run over by a truck. Mikhoels received a state funeral and was buried at the New Donskoy Cemetery in Moscow.

Family

A postal card issued to commemorate the 125th birth anniversary of Solomon Mikhoels. Post of Russia, 2015. Mikhoels was married to Anastasia Pototskaya, a Russian of Polish descent. He had two daughters from his first marriage to Sara Kantor, Nina and Natalya Vovsi.[7]

Mikhoels' cousin Miron Vovsi was Stalin's personal physician. He was arrested during the Doctors' plot affair but released after Stalin's death in 1953, as was Mikhoels' son-in-law, the Polish-born composer Mieczysław Weinberg. In 1983, Mikhoel's daughter, Natalia Vovsi-Mikoels, wrote a biography of her father: My Father Shlomo Mikhoels: The Life and Death of a Jewish Actor.

Other posts Jewish Theater School Artistic Director, Professor Member of Moscow City Council Member of the Stalin Prize Committee Ranks and awards The order of Lenin People's Artist of the USSR Stalin Prize Laureate References

Leftwich, Joseph (2007). "Solomon Mikhailovich Mikhoels". Encyclopaedia Judaica. 2nd ed. Macmillan Reference USA. Retrieved via Biography in Context database, 2016-12-16.

Wasserstein, Bernard (2012). On the Eve: The Jews of Europe Before the Second World War . New York: Simon & Schuster. ISBN 9781416594277. p. 292.

Wasserstein (2012), p. 292-293 .

Joshua Rubenstein (August 25, 1997) The Night of the Murdered Poets . The New Republic

Robert Conquest. Reflections on a Ravaged Century, Norton, (2000) ISBN 0-393-04818-7, page 101

И вечный плач Иеремии . Minchanin.esmasoft.com. Retrieved on 2015-06-27.

Pirozhkova, Antonina Nikolaevna (1996). At his side: the last years of Isaac Babel. University of California: Steerforth Press. p. 75. External links Works by or about Solomon Mikhoels

at Internet Archive Solomon Mikhoels

at Find A Grave Виктор Левашов. Убийство Михоэлса

at lib.ru Video Lecture on Solomon Mikhoels by Dr. Henry Abramson of Touro College South https://en.wikipedia.org/wiki/Solomon_Mikhoels

שלמה מיכאלס

שלמה מיכאלוביץ' מיכאלס (קרי: "מיכואלס"; ביידיש: שלמה מיכאָעלס; ברוסית: Соломон Михайлович Михоэлс) היה שם הבמה של שלמה ווֹבסי (ברוסית: Вовси;‏ 16 במרץ 1890, דווינסק, לטביה – נרצח בליל 12/13 בינואר 1948, מינסק, בלארוס); היה שחקן יידיש, מנהיג תרבותי של יהודי ברית המועצות, ואחד מקרבנותיו של סטלין הידועים ביותר. נרצח בידי סוכנים של האם.וו.דה. (משטרת הבטחון הסובייטית) בתאונת דרכים מבויימת במינסק, בירת בלארוס ב-1948.

תוכן עניינים
1 קורות חיים 2 ספרו של מיכאלס על חייו 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים

קורות חיים מיכאלס נולד בדווינסק, לטביה, למשפחה יהודית דתית. את השכלתו הראשונה הוא קיבל בתלמוד תורה. ב-1905 החל ללמוד במכללה ריאלית בריגה, אותה סיים ב-1908. ב-1911 נרשם לאוניברסיטה למסחר בקייב, אך לא סיים לימודיו עקב השתתפות בהפגנות סטודנטים. בין 1915–1918 למד משפטים באוניברסיטת סנקט פטרבורג.

ב-1918 עבר ללמוד משחק בסטודיו יהודי בהנחיית אלכסי גרנובסקי (אברהם אזרח). ב-1920 הקבוצה עברה למוסקבה והייתה הבסיס לתיאטרון היהודי, שהפך ב-1921 לתיאטרון הממלכתי-היהודי הסובייטי (גוס"ט). מ-1929 ועד להרצחו היה מיכאלס מנהלו האמנותי והרוח החיה של תיאטרון גוס"ט. בין תפקידיו הבלתי נשכחים, הייתה דמות המלך ליר במחזהו של שייקספיר. במהלך מלחמת העולם השניה, מ-1941, התגייס שלמה מיכאלס לגופים יהודיים תומכי המשטר הסובייטי, בראשם הוועד היהודי האנטי פשיסטי. הוא עמד בראש הוועד כל שנות פעילותו והיה הדמות החשובה בו. ב-1943 יצא במסגרת תפקידו למסע של שבעה חודשים במערב כדי לגייס תמיכה מוראלית וכספית בברית המועצות במלחמתה בגרמניה הנאצית.

בליל ה-12 בינואר 1948 זומן מיכאלס למינסק לדיון, כביכול, בהעלאת מחזה בלארוסי חדש. הוא נלקח ממלונו במכונית, הוסע לבית קיט של מנהיג מפלגה מקומי ושם נרצח. גופתו נזרקה בצד הדרך ליד המלון, ושם נדרסה על ידי משאית, במטרה לביים תאונת דרכים. הוא נקבר בבית הקברות של מנזר דונסקוי במוסקבה. מותו היה מכה קשה, בפרט ליהודי ברית המועצות, ולכל מעריציו ברחבי העולם היהודי - בכלל.

על שמו קרוי מרכז תרבות בינלאומי במוסקבה, וכמה רחובות בערים שונות ברחבי ברית המועצות. זמר המחאה הרוסי המפורסם, אלכסנדר גאליץ', כתב שיר לזכרו, שזכה בשעתו לפרסום רב. בישראל נקראו על שמו כיכר בתל אביב בקרבת תיאטרון הבימה, וכן רחובות בראשון לציון, בפתח תקווה ובשכונת קריית שמואל בחיפה. שלמה היה נשוי ל-Anastasia Pototskaya רוסיה ממוצא פולני. יש לו שתי בנות מנשואיו הראשונים לשרה קנטור,נינה ונטליה וובסי בתו של מיכאלס נטליה הייתה נשואה למלחין היהודי משה (מואיסי) ויינברג.

ספרו של מיכאלס על חייו שלמה מיכאעלס, ‫ארטיקלען, שמועסן, רעדעס, בואנוס איירס: היימלאנד, 1961. (ביידיש) לקריאה נוספת נטליה ופסי-מיכאלס, אבי שלמה מיכאלס: חייו ומותו של שחקן יהודי; מרוסית, מכתב-יד: מנחם בן-אייר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ('ספריית שבות על שם חיים הזז'), תשמ"ג 1982. אורי קליין, 'הנושא היהודי בקולנוע הסובייטי: על שלמה מיכאלס ובנימין זוסקין', קולנוע, 1 (1974). אידה הוברמן, 'התיאטרון היהודי במוסקבה: הישגיו וחיסולו: 90 שנה להולדתו של שלמה מיכואלס', עיתון 77, ד,20 (1980). מאמרים בתוך: מרדכי אלטשולר (עורך), התיאטרון היהודי בברית המועצות: מחקרים - עיונים - תעודות, ירושלים: מרכז לחקר ולתיעוד יהדות מזרח אירופה, תשנ"ו 1996: ליליה אברוטינה, 'עיצוב הדמות באמנותו של שלמה מיכואלס: עקרון הקונטרפונקט ומערכת הלשונות הרב-רבדית', עמ' 271–292. מרדכי אלטשולר, 'רצח שלמה מיכואלס: תעודות'. יעל הרוסי, 'מיכואלס - שחקן יהודי, אמן אוניברסלי'. ואלרי סמנובסקי, 'גראנובסקי, מיכואלס ובעיית "התיאטרון האוניברסלי'. קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלמה מיכאלס בוויקישיתוף שלמה מיכאלס

באתר Find a Grave (באנגלית) מרדכי סבר, שלמה מיכאלס – שחקן, אדם ויהודי , דבר, 12 באוגוסט 1983 (עם הופעת ספרה של בתו, נטליה ופסי-מיכאלס, "אבי שלמה מיכאלס") מיכאל הנדלזלץ, הטרגדיה של חייו , באתר הארץ, 4 ביולי 2006 אריאל הירשפלד, נגיעה בשולי אדרתו , באתר הארץ, 2 ביולי 2008 פרץ מארקיש, שלמה מיכואלס: נר תמיד לפני הארון , באתר הארץ, 9 באוגוסט 2012 Провокация века, И.Туманян , מאמר על מותו (ברוסית) אליהו פאלקאָוויטש (רעדאקטאָר), ‏מיכאָעלס: 1890–1948 , מוסקבה: דער עמעס, 1948, בארכיון האינטרנט (ביידיש) אוספו הפרטי של שלמה מיכאלס , מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94_%D7%9E%D7%99...

Solomon (Shloyme) Mikhoels (Yiddish: שלמה מיכאעלס‎, Russian: Cоломон (Шлойме) Михоэлс, 16 March [O.S. 4 March] 1890 – 13 January 1948), PAU, was a Soviet Jewish actor and the artistic director of the Moscow State Jewish Theater. Mikhoels served as the chairman of the Jewish Anti-Fascist Committee during World War II. However, as Joseph Stalin pursued an increasingly anti-Semitic line after the War, Mikhoels's position as a leader of the Jewish community led to increasing persecution from the Soviet state. In 1948, Mikhoels was murdered on the orders of Stalin and his body was run over to create the impression of a traffic accident.

Имел брата-близнеца.

Советский еврейский театральный актёр и режиссёр, педагог, общественный и политический деятель. Главный режиссёр Московского государственного еврейского театра (Московский ГОСЕТ), председатель Еврейского антифашистского комитета, член Художественного совета Комитета по делам искусств при Совете Народных Комиссаров СССР (с 1939), профессор. Народный артист РСФСР (1935)[1].Народный артист СССР (1939). Лауреат Сталинской премии второй степени (1946).

Убит сотрудниками МГБ, получившими за данную операцию высшие государственные награды СССР: трое из офицеров были награждены орденом Отечественной войны первой степени, один — орденом Красной Звезды; непосредственный руководитель операции Л. Ф. Цанава получил орден Красного Знамени[2]. Убийство замаскировано под дорожное происшествие.