Stanley Kramer

http://en.wikipedia.org/wiki/Stanley_Kramer

Stanley Earl Kramer (September 29, 1913 – February 19, 2001) was an American film director and producer, responsible for making many of Hollywood's most famous "message movies", and becoming one of the nation's most respected filmmakers. As an independent producer and director, he distinguished himself and his films by bringing attention to topical social issues that most studios avoided. Among the subjects covered in his films were racism, nuclear war, greed, creationism vs. evolution and the causes and effects of fascism.

Despite the controversial subjects of his films, many of which received mixed reviews, the film industry nonetheless recognized their importance and quality during most of his career, awarding his films sixteen Academy Awards and eighty nominations. He was nominated nine times as either producer or director.

His notable films include High Noon (1952, as producer), The Caine Mutiny (1954, as producer), The Defiant Ones (1958), On the Beach (1959), Inherit the Wind (1960), Judgment at Nuremberg (1961), It's a Mad, Mad, Mad, Mad World (1963), Ship of Fools (1965) and Guess Who's Coming to Dinner (1967). After a string of unsuccessful productions in the 1970s, he retired from films.

Director Steven Spielberg described him as an "incredibly talented visionary," and "one of our great filmmakers, not just for the art and passion he put on screen, but for the impact he has made on the conscience of the world." Kramer was recognized for his fierce independence as a producer-director, with author Victor Navasky writing that "among the independents . . . none seemed more vocal, more liberal, more pugnacious than young Stanley Kramer." Kramer agreed: "I tried to make movies that lasted about issues that would not go away."

In 1961 he received the Irving G. Thalberg Memorial Award. In 1963 he was a member of the jury at the 3rd Moscow International Film Festival. In 1998 was awarded the first NAACP Vanguard Award "in recognition of the strong social themes that ran through his body of work." In 2002, the Stanley Kramer Award was created, to be given to recipients for work that "dramatically illustrates provocative social issues."

Filmography

http://en.wikipedia.org/wiki/Stanley_Kramer#Filmography

Academy Awards

http://en.wikipedia.org/wiki/Stanley_Kramer#Academy_Awards

• Military service: Oct 16 1940 - Los Angeles, Los Angeles, California, United States
• Residence: 1930 - Manhattan, New York City, New York, United States
• Residence: 1935 - Same Place
• Residence: 1940 - Beverly Hills Judicial Township, Los Angeles, California, United States
• Residence: Feb 19 2001 - Los Angeles, Los Angeles, California, United States
  • Reference: FamilySearch Family Tree - SmartCopy: Sep 8 2021, 20:05:43 UTC

סטנלי קריימר

' (באנגלית: Stanley Kramer;‏ 29 בספטמבר 1913 – 19 בפברואר 2001) היה במאי ומפיק סרטים אמריקאי יהודי שנהג לביים סרטים שעסקו בסוגיות חברתיות.

תוכן עניינים 1 ראשית דרכו 2 באולפני קולומביה 3 כבמאי 4 קישורים חיצוניים ראשית דרכו קריימר נולד בברוקלין שבניו יורק להורים יהודים. גדל עם סבתו בהלס קיצ'ן שבמנהטן. כבר מגיל צעיר היה מעורב בתעשיית הקולנוע: דודו, ארל קריימר, עבד כמפיץ סרטים באולפני יוניברסל ואחר כך היה לסוכן בהוליווד. אמו עבדה כמזכירה באולפני פרמאונט. לאחר סיום לימודיו התיכוניים, למד באוניברסיטת ניו יורק. במהלך השנה השלישית ללימודיו הוצע לו לעבור התמחות באגף התסריטאות באולפני פוקס המאה ה-20. קריימר קיבל את ההצעה על אף שתכנן להמשיך ללמוד בבית ספר למשפטים בתום לימודיו באוניברסיטה.

ב-1941 עבד כעוזר הפקה בשני סרטים, ולאחר שנתיים עזב את העבודה, אולם לא נלחם במלחמת העולם השנייה, כשעבד ביחידת הקולנוע של צבא ארצות הברית בניו יורק. ב-1948 ייסד חברת סרטים בשם "Screen Plays Inc", ביחד עם שלושה שותפים. בשלב זה החל לקבל הכרה כמפיק. הסרט הראשון של החברה אומנם נחל כישלון, אך הסרט השני, "אלוף", בכיכובו של קירק דאגלס היה להצלחה, וקיבל שש מועמדויות לפרס האוסקר. בהמשך הפיק הצלחות נוספות ובהן סרט הבכורה של מרלון ברנדו "הנידונים לחיים".

באולפני קולומביה שנה לאחר מכן, ב-1951, הציע הארי כהן, הנשיא של אולפני קולומביה, לקריימר להפיק סרטים תחת חסותו. קריימר קיבל ממנו יד חופשית להפיק סרטים כראות עיניו ותקציב רב. בזמן שקריימר קיבל את ההצעה הוא עוד היה עסוק עד סוף אותה שנה בהפקת הסרט האחרון שלו ב-"Screen Plays Inc", "בצהרי היום", מערבון שביים פרד זינמן. הסרט קיבל שבע מועמדויות לפרס האוסקר, ובתוכן אחת לקריימר עצמו, כמפיק. הסרט זכה בארבעה פרסים.

באוקטובר 1951 סיים קריימר את השותפות עם קארל פורמן (אחד משותפיו להקמת חברת הסרטים שלו), שהתבקש להעיד על מעורבותו במפלגה הקומוניסטית. קריימר המשיך להפיק סרטים עבור קולומביה כדוגמת "מותו של סוכן", "הפרא" ו-"5000 האצבעות של ד"ר טי.", שאומנם לא זכו להצלחה כשיצאו לאקרנים בזמנם, אך היום הם נחשבים לסרטים מוערכים.

ב-1953 החליטו קריימר וכהן לסיים את החוזה בן חמש השנים שחתם. סרטו האחרון באולפני קולומביה היה "המרד על הקיין", עיבוד לספרו של הרמן ווק. קריימר גילה התנגדות מהצי האמריקני, בו עסק הסרט, בטענה שהסרט מהווה תיאור לא הוגן של הצי. קריימר ליהק לסרט כמה מן הגדולים שבשחקני הוליווד בזמנם, כהמפרי בוגרט וחוזה פרר. הסרט היה להצלחה עצומה והרוויח 11 מיליון דולרים, ובכך פיצה בגדול על כל כשלונותיו הקודמים של קריימר באולפני קולומביה.

כבמאי לאחר "המרד על הקיין" עזב קריימר את אולפני קולומביה וחידש את פעילות אולפן הסרטים שלו, אך הפעם גם ביים את הסרטים. הוא ביים אז את "הגאווה והתשוקה" ו"לא כזר" שהיו עמוסי כוכבים. למזלו של קריימר, הוא הצליח להימנע מלהיכנס ל"רשימה השחורה" של הוליווד שהשפיעה על רבים אחרים מהתעשיית הקולנוע.

הוא ביים את הסרטים "הנועזים", "על החוף", "משפט הקופים" ו"משפטי נירנברג". הסרטים הללו היו אמיצים ועסקו בנושאים חשובים. כאנטיגוניזם לסרטים אלו, הוא ביים בשנת 1963 את "מטורף, מטורף, מטורף העולם" - קומדיה פרועה בכיכובו של ספנסר טרייסי. ב-1965 הפיק וביים את "ספינת השוטים" ושנתיים אחר כך הוא ביים את "נחש מי בא לסעוד?". סרט זה היה שיתוף הפעולה האחרון בין קתרין הפבורן וספנסר טרייסי, וזכה להצלחה קופתית מרשימה, וזכה בשני פרסי אוסקר. סרטיו משנות השבעים היו פחות בולטים.

הוא ביים ארבעה עשר שחקנים שקיבלו מועמדות לפרס האוסקר על הופעותיהם בסרטיו. בשנת 1997 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, שנקראה "A Mad Mad Mad Mad World: A Life in Hollywood". הוא נפטר בפברואר 2001 בלוס אנג'לס, לאחר שסבל מדלקת ריאות. קריימר נתפס כבמאי-מפיק סולידי, המיטיב לביים שחקנים, בוחר במודע בנושאים חברתיים ופוליטיים. עם זאת סגנון הבימוי שלו היה מיושן ועם השנים הועמה חשיבותו.

קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטנלי קריימר בוויקישיתוף IMDB Logo 2016.svg סטנלי קריימר , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) Allmovie Logo.png סטנלי קריימר , באתר AllMovie (באנגלית) כתבה על מותו של סטנלי קריימר סטנלי קריימר , באתר "Find a Grave" (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%A0%D7%9C%D7%99_%D7%A7...

-----------------------------------------

http://en.wikipedia.org/wiki/Stanley_Kramer

Stanley Earl Kramer (September 29, 1913 – February 19, 2001) was an American film director and producer, responsible for making many of Hollywood's most famous "message movies", and becoming one of the nation's most respected filmmakers. As an independent producer and director, he distinguished himself and his films by bringing attention to topical social issues that most studios avoided. Among the subjects covered in his films were racism, nuclear war, greed, creationism vs. evolution and the causes and effects of fascism.

Despite the controversial subjects of his films, many of which received mixed reviews, the film industry nonetheless recognized their importance and quality during most of his career, awarding his films sixteen Academy Awards and eighty nominations. He was nominated nine times as either producer or director.

His notable films include High Noon (1952, as producer), The Caine Mutiny (1954, as producer), The Defiant Ones (1958), On the Beach (1959), Inherit the Wind (1960), Judgment at Nuremberg (1961), It's a Mad, Mad, Mad, Mad World (1963), Ship of Fools (1965) and Guess Who's Coming to Dinner (1967). After a string of unsuccessful productions in the 1970s, he retired from films.

Director Steven Spielberg described him as an "incredibly talented visionary," and "one of our great filmmakers, not just for the art and passion he put on screen, but for the impact he has made on the conscience of the world." Kramer was recognized for his fierce independence as a producer-director, with author Victor Navasky writing that "among the independents . . . none seemed more vocal, more liberal, more pugnacious than young Stanley Kramer." Kramer agreed: "I tried to make movies that lasted about issues that would not go away."

In 1961 he received the Irving G. Thalberg Memorial Award. In 1963 he was a member of the jury at the 3rd Moscow International Film Festival. In 1998 was awarded the first NAACP Vanguard Award "in recognition of the strong social themes that ran through his body of work." In 2002, the Stanley Kramer Award was created, to be given to recipients for work that "dramatically illustrates provocative social issues."

Filmography

http://en.wikipedia.org/wiki/Stanley_Kramer#Filmography

Academy Awards

http://en.wikipedia.org/wiki/Stanley_Kramer#Academy_Awards