Svetlana Alexándrovna Alexiévich, Nobel Prize in Literature, 2015

Svetlána Alexándrovna Alexiévich (born 31 May 1948 in Stanislaviv, Ukrainian SSR) is a Belarusian investigative journalist and non-fiction prose writer who writes in Russian. She was awarded the 2015 Nobel Prize in Literature "for her polyphonic writings, a monument to suffering and courage in our time". She is the first writer from Belarus to receive the award.

Background

Born in the west Ukrainian town of Stanislaviv (since 1962 Ivano-Frankivsk) to a Belarusian father and a Ukrainian mother, Svetlana Alexievich grew up in Belarus. After finishing school she worked as a reporter in several local newspapers before graduating from Belarusian State University (1972) and becoming a correspondent for the literary magazine Neman in Minsk (1976).

During her career in journalism, Alexievich specialised in crafting narratives based on witness testimonies. In the process, she wrote oral histories of several dramatic events in Soviet history: the Second World War, the Afghan War, the fall of the Soviet Union, and the Chernobyl disaster. After political persecution by the Lukashenko administration, she left Belarus in 2000. The International Cities of Refuge Network offered her sanctuary and during the following decade she lived in Paris, Gothenburg and Berlin. In 2011, Alexievich moved back to Minsk.

Awards and honours:

• Order of the Badge of Honour (USSR, 1984)
• Saint Euphrosyne of Polotsk Medal (Медаль имени Святой Евфросиньи Полоцкой)
• Nikolay Ostrovskiy literary award of the Union of Soviet Writers (1984)
• Oktyabr Magazine Prize (1984)
• Литературная премия имени Константина Федина of the Union of Soviet Writers (1985)
• Lenin Komsomol Prize (1986) — за книгу «У войны не женское лицо»
• Literaturnaya Gazeta Prize (1987)
• Премия имени Андрея Синявского of Novaya Gazeta — «За творческое поведение и благородство в литературе» (1997)
• Friendship of the Peoples Magazine (ru) Prize (1997)
• Триумф (премия) (ru) (Russia, 1997)
• 1996 Tucholsky-Preis (Swedish PEN)
• 1997 Andrei Sinyavsky Prize
• 1998 Leipziger Book Prize on European Understanding
• 1998 Friedrich-Ebert-Stiftung-Preis
• 1999 Herder Prize
• 2005 National Book Critics Circle Award, Voices from Chernobyl
• 2007 Oxfam Novib/PEN Award
• 2011 Ryszard Kapuściński Award for literary reportage (Polish)
• 2013 Peace Prize of the German Book Trade
• 2013 Prix Médicis essai, La Fin de l'homme rouge ou le temps du désenchantement (Время секонд хэнд)
• 2015 Nobel Prize in Literature

סבטלנה אלכסנדרובנה אלכסייביץ' (נולדה ב-31 במאי 1948) היא סופרת ועיתונאית בלארוסית, זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2015.

חייה

אלכסייביץ' נולדה בעיר סטניסלב במערב אוקראינה לאב בלארוסי ולאם אוקראינית. אביה היה איש צבא ששב למולדתו לאחר שפרש מהכוחות המזוינים, והיא גדלה בבלארוס. ב-1966 החלה לעבוד ככתבת במספר מקומונים, וב-1972 סיימה תואר בעיתונות באוניברסיטת המדינה הבלארוסית במינסק. בין 1976 ל-1984 הועסקה כעורכת ובעלת טור בירחון הספרותי "ניוֹמן". ב-1983 התקבלה לאגודת הסופרים הכל-סובייטית, ומ-1989 היא חברה בסניף פא"ן בבלארוס.

היא המשיכה לקריירה בעיתונאות, ועסקה בראיונות עם עדים לאירועים הדרמטיים ביותר במדינה, כגון מלחמת העולם השנייה, מלחמת אפגניסטן, התפרקות ברית המועצות, ואסון צ'רנוביל. לאחר רדיפה על ידי משטר לוקשנקו, עזבה בשנת 2000 את בלארוס. בעשור הבא של חייה קיבלה מקלט בערים פריז, גטבורג וברלין. בשנת 2013 חזרה אלכסייביץ' למינסק.

עבודתה הספרותית

אלכסייביץ' אינה דוברת בלארוסית, וכתבה את כל יצירותיה בשפה הרוסית. ספריה מתוארים ככרוניקה ספרותית של ההיסטוריה הרגשית של האדם הסובייטי והפוסט-סובייטי. בין יצירותיה הבולטות ביותר שתורגמו מבלארוסית לאנגלית, עדויות ממקור ראשון על מלחמת אפגניסטן, והספר 'קולות מצ'רנוביל' המתאר את קורותיהם של נפגעי אסון צ'רנוביל.

ספרה הראשון, 'פניה הבלתי-נשיות של המלחמה', יצא לאור בשנת 1985, הודפס פעמים רבות ונמכר במעל שני מיליון עותקים. ברומן זה היא מביאה מונולוגים של נשים המגוללות את סיפוריהן על מלחמת העולם השנייה, באופן ריאליסטי וקדורני שלא פורסם עד אז.

ספר נוסף, 'העדים האחרונים', מתאר זיכרונות אישיים וכואבים של ילדים במהלך המלחמה. תיאור המלחמה מבעד לעיני נשים וילדים, פורש לעיני הקורא עולם חדש ומלא של רגשות. בשנת 1993, היא פרסמה את הספר 'תחת לחש המוות', שמספר על המציאות ועל ניסיונות התאבדות עקב נפילת ברית המועצות. בתאוריה היא משקפת את האנשים הרבים שחשו שהם חלק בלתי נפרד מהאידאולוגיה הקומוניסטית, ולא היו מסוגלים לקבל את הסדר החדש ואת הפירוש החדש של ההיסטוריה, המגנה את הקומוניזם של ברית המועצות, בו האמינו.

ספריה של אלכסייביץ' תורגמו לשפות רבות ופורסמו ב-19 מדינות, אם כי רק שניים יצאו בארצה, בהוצאה פרטית בלבד; בתי-הדפוס הממשלתיים לא נתנו במה לעבודתה. היא גם זכתה בכמות גדולה יחסית של פרסים ספרותיים בינלאומיים, ביניהם פרס מדיצ'י (2013) פרס פרידריך (1998) ופרס האגודה הלאומית של מבקרי הספרות האמריקנים (2005). עם זאת, לקוראי השפה העברית הייתה סבטלנה אלכסייביץ' פחות מוכרת, ועד זכייתה בפרס נובל לא תורגמו כתביה לעברית.

פרסים והוקרה

• 1996 - פרס טוכולסקי מטעם פא"ן השוודי
• 1997 - פרס אנדריי סיניאבסקי, רוסיה
• 1998 - פרס יריד הספרים בלייפציג
• 1998 - פרס קרן פרידריך אברט
• 1999 - פרס הרדר
• 2007 - פרס אוקספאם/פא"ן
• 2011 - פרס רישארד קפוצ'ינסקי, פולין
• 2013 - פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית
• 2013 - פרס מדיסיס
• 2014 - חברה במסדר האמנויות והספרות בדרגת קצין.
• 2015 - פרס נובל לספרות
• 2018 - פרס אנה פוליטקובסקיה