http://en.wikipedia.org/wiki/Tom_Stoppard

Sir Tom Stoppard, OM, CBE, FRSL (born Tomáš Straüssler; 3 July 1937) is a British playwright, knighted in 1997. He has written prolifically for TV, radio, film and stage, finding prominence with plays such as Arcadia, The Coast of Utopia, Every Good Boy Deserves Favour, Professional Foul, The Real Thing, and Rosencrantz and Guildenstern Are Dead. He co-wrote the screenplays for Brazil and Shakespeare in Love, and has received one Academy Award and four Tony Awards. Themes of human rights, censorship and political freedom pervade his work along with exploration of linguistics and philosophy. Stoppard has been a key playwright of the National Theatre and is one of the most internationally performed dramatists of his generation.

In 1939, Stoppard left Czechoslovakia as a child refugee, fleeing imminent Nazi occupation. He settled with his family in Britain after the war, in 1946. After being educated at schools in Nottingham and Yorkshire, Stoppard became a journalist, a drama critic and then, in 1960, a playwright. He has been married twice, to Josie Ingle (1965–1972) and Miriam Stoppard (1972–1992), and has two sons from each marriage, one of whom is actor Ed Stoppard.

https://www.nytimes.com/2023/06/11/theater/leopoldstadt-parade-tony...

https://www.nytimes.com/2020/02/12/theater/leopoldstadt-review-tom-...

סר

טום סטופארד

' (באנגלית: OM CBE ‏Sir Tom Stoppard) ‏[1] (נולד ב-3 ביולי 1937) הוא מחזאי ותסריטאי יהודי-בריטי, יליד צ'כוסלובקיה, זוכה פרסי אוסקר וטוני. סטופארד ידוע בזכות מחזות כדוגמת "חוף אוטופיה", "ארקדיה", "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" ו"רוק'נרול", וגם בהשתתפות בכתיבת התסריטים לסרטים "ברזיל" ו"שייקספיר מאוהב". בשנת 2008 קיבל את פרס דן דוד בעבור "השתקפות העבר ביצירות ההווה".

תוכן עניינים
1 קורות חיים 2 פעילות למען זכויות האדם 3 יצירותיו 3.1 תיאטרון 3.2 רדיו, סרטים וטלוויזיה 3.3 ספרות 4 פרסים והוקרות 5 חייו הפרטיים 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים קורות חיים טום סטופארד נולד כתומאש שטראוסלר (Tomáš Straussler) ב-3 ביולי 1937 בעיר זלין (Zlín) שבצ'כיה, ועקר עם הוריו לסינגפור יחד עם יהודים אחרים ב-15 במרץ 1939, היום בו פלשו הנאצים לצ'כוסלובקיה. בשנת 1941 פונתה המשפחה לדרג'ילינג שבהודו על מנת להימלט מהפלישה היפנית לסינגפור. אביו, אויגן שטראוסלר, נשאר מאחור כמתנדב לצבא הבריטי, נפל בשבי היפני ומת במחנה שבויים.

בשהותו בהודו קיבל סטופארד חינוך אנגלי בבית הספר היוקרתי "הר חרמון" (Mount Hermon School) שבדרג'ילינג. בשלהי 1945 נישאה אמו, מרתה, לסרן בצבא הבריטי בשם קנת סטופארד (Kenneth Stoppard)[1] שנתן לילדי המשפחה את שם המשפחה האנגלי ואחרי המלחמה, ב-1946, העביר את המשפחה יחד אתו לאנגליה. סטופארד למד תחילה בבית ספר דולפין בנוטינגהאמשייר ואחר כך בבית הספר הפרטי פוקלינגטון (Pocklington School) שביורקשייר.

סטופארד הפסיק את לימודיו בגיל 17 והחל לעבוד כעיתונאי עבור "וסטרן דיילי פרס" (Western Daily Press) בבריסטול. משום כך הוא מעולם לא קיבל השכלה אקדמית. הוא עבד בווסטרן דיילי פרס מ-1954 ועד 1958. ב-1958 הציע העיתון "בריסטול איוונינג וורלד" (Bristol Evening World) לסטופארד לכתוב טור קבוע, לעסוק בהומור ולשמש כמבקר מחזות, משרה שהביאה את סטופארד לעולם התיאטרון. ב"בריסטול אולד ויק" (Bristol Old Vic – מכלול תיאטראות ולהקת תיאטרון שאז נחשבה ללהקה אזורית טובה מאוד) התחבר סטופארד עם הבמאי ג'ון בורמן והשחקן פיטר או'טול בשלב מוקדם של הקריירה שלהם. בבריסטול הוא התפרסם יותר בשל מאמציו המאולצים לכתוב הומור ובגדיו הבלתי אופנתיים יותר מאשר בגין כתיבתו.

בהגיע שנת 1960 השלים את המחזה הראשון שלו, "ללכת על המים" (A Walk on the Water), שאחר כך נארז מחדש כמחזה "היכנס כאדם חופשי" (Enter a Free Man) משנת 1968. סטופארד ציין שעבודה זו הושפעה רבות מהמחזה "דובדבן בפריחה" של רוברט בולט (Robert Bolt) ומ"מותו של סוכן" של ארתור מילר. בתוך שבוע לאחר ששלח את "ללכת על המים" לסוכן, קיבל סטופארד את הגרסה שלו ל"מברקים בנוסח הוליוודי המשנים את חייהם של אמנים צעירים הנאבקים להתפרסם". הזכויות על המחזה הראשון שלו נמכרו והוא הוצג מאוחר בהמבורג וב-1963 שודר בטלוויזיה הבריטית העצמאית.

מספטמבר 1962 ועד אפריל 1963 עבד סטופארד כמבקר תיאטרון עבור המגזין "סין" (Scene), כשהוא כותב ביקורות על מחזות ומפרסם ראיונות בשמו ותחת שם העט ויליאם בּוּט (שנלקח מדמות העיתונאי החוקר, גיבור הרומן "סקוּפ" של איוולין וו). בשנת 1964 קבל סטופארד מלגה מקרן פורד שאפשרה לו לשהות חמישה חודשים באחוזה בברלין, שם כתב מחזה בן מערכה אחת שכותרתו "רוזנקרנץ וגילדנשטרן פוגשים את המלך ליר" שאחר כך התפתח למחזה זוכה פרס טוני "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים". בשנים שאחר כך כתב סטופארד תסכיתים לרדיו ומחזות לטלוויזיה ולתיאטרון, כולל "ל היא לבנה בין השאר" ("M" is for Moon Among Other Things) ‏ (1964), "שלום נפרד" (A Separate Peace) ‏ (1966) ו"אם את שמחה אהיה גלוי לב" (If You're Glad I'll Be Frank) ‏(1966). הצלחת הצגת הבכורה של "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" בתיאטרון אולד ויק בלונדון ב-1967 הפכה את סטופארד למחזאי ידוע בין לילה.

בעשור שאחר כך כתב סטופארד מחזות ובנוסף תרגם מחזות שונים לאנגלית, כולל עבודות של סלבומיר מרוז'ק (Slawomir Mrozek), יוהאן נסטרוי (Johann Nestroy), ארתור שניצלר וואצלב האוול. בתקופה זו החל להיות מושפע מעבודותיהם של מחזאי האבסורד הפולנים והצ'כים.

המונח "סטופארדי" מתייחס לעבודות שבהן המחבר עושה שימוש במשפטים שנונים כדי ליצור קומדיה ובה בעת דן ברעיונות פילוסופיים.

פעילות למען זכויות האדם בעבודותיו הראשונות נמנע סטופארד מנושאים בעלי גוון פוליטי או חברתי, ופעם אפילו הצהיר: "אני חייב להפסיק לפגום במחזותיי באמצעות ניחוח קל של יישום חברתי. הם חייבים להיות לחלוטין מעל לכל חשד של שימושיות." עם זאת, ב-1977 החל סטופארד להיות מודאג מנושאים של זכויות האדם, בייחוד במצבם של מתנגדים למשטר במרכז אירופה ובמזרח אירופה. בפברואר 1977 הוא ביקר בברית המועצות ובכמה ארצות מזרח אירופיות יחד עם חבר בארגון אמנסטי אינטרנשיונל. ביוני של אותה שנה פגש את הסופר הרוסי הגולה ולדימיר בוקובסקי בלונדון ונסע לצ'כוסלובקיה (אז תחת שלטון קומוניסטי), שם פגש את המחזאי והנשיא לעתיד, ואצלב האוול, שהיה מתנגד למשטר. סטופארד החל להיות מעורב בביטאונים כדוגמת "אינדקס על צנזורה" (Index on Censorship – מגזין ששם דגש על צנזורה בעולם ומפרסם עבודות של מחברים שעבודותיהם צונזרו), וארגונים כדוגמת "אמנסטי אינטרנשיונל" ו"הוועדה כנגד שימוש לרעה בפסיכיאטריה", וכתב מספר מאמרים ומכתבים לעיתונים בהקשר לזכויות האדם. הוא היה גם גורם מרכזי בתרגום עבודותיו של האוול לאנגלית.

"פרס סטופארד" נוצר ב-1983 (בסטוקהולם תחת הקרן של אמנה 77 - ארגון צ'כי של מתנגדים למשטר) והוענק למחברים ממוצא צ'כי. באוגוסט 2005 ביקר סטופארד במינסק על מנת להעביר סמינר במחזאות וללמוד ממקור ראשון על הבעיות הפוליטיות ומצב זכויות האדם בבלארוס.

הלהט של סטופארד בתמיכה בזכויות האדם השפיע על כמה מעבודותיו. הוא כתב את "כל ילד טוב ראוי לחסד" (Every Good Boy Deserves Favour)‏ (1977) בהתבסס על בקשה של המנצח אנדרה פרווין; ההשראה למחזה באה ממפגש עם גולה רוסי. במחזות "המלט בשפת דוג, מקבת של קאהוט" (Dogg's Hamlet, Cahoot's Macbeth) ‏(1979) ו"תרבוע העיגול" (Squaring the Circle) ‏(1984) הוא תקף את המשטרים המדכאים של מזרח אירופה.

במאמר משנת 2007 סטופארד סיווג את עצמו כ"ליברטריאן מצטנע".

יצירותיו תיאטרון מחזותיו של סטופארד עוסקים בנושאים פילוסופיים תוך תצוגת שנינות מילולית והומור חזותי. המורכבות הלשונית של יצירותיו יחד עם השימוש בלשון נופל על לשון, בדיחות, רמיזות, ומשחקי מילים אחרים היא מאפיין עיקרי של עבודתו. ברבים ממחזותיו העלילה מתרחשת במהלך כמה תקופות.

"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" (1966) הוא אחד המחזות הידועים ביותר של סטופארד – מחזה קומי שבו מלוהקות שתיים מהדמויות השוליות במחזה "המלט" כגיבורים הראשיים, אבל יחד עם אותו חוסר יכולת להשפיע על עולמם או על הנסיבות החיצוניות בדיוק כפי שהם מוצגים במחזה המקורי של ויליאם שייקספיר. באופן דומה ממוזער תפקידו של המלט במונחים של זמן במה או שורות שנאמרות על ידו, אבל הגיבורים נסחפים בשובל מעשיו אל עבר סופם הבלתי נמנע. במקום לעצב את המאורעות הם מעבירים את הזמן במשחקי מילים שנונים ובהרהורים על מר גורלם. המחזה דומה למחזה האבסורדי "מחכים לגודו" של סמואל בקט, בייחוד בחוסר התכלית של הדמויות העיקריות ובאי ההבנה של מצבם. "היכנס כאדם חופשי" (1968) בוחן את עולמו של מספר המשלים, שלקראת סופו מתמוטט אל קרקע המציאות של חיים שגרתיים וחסרי תכלית. המחזה נכתב על בסיס מחזה טלוויזיה משנת 1963 "ללכת על המים" והועלה לראשונה על הבמה ב-28 במרץ 1968 עם מייקל הורדרן בתפקיד הראשי. "אינספקטור האונד האמיתי" (1968) משרטט שתי דמויות של מבקרי תיאטרון הצופים במחזה של תעלומת רצח באחוזה, ואחר כך נעשים מעורבים בעלילה עקב תאונה. הצופה רואה מחזה בתוך מחזה. במגע סטופארדי אופייני הוא ביסס את סיפור המתח, שבו צופים המבקרים, על עלילת המחזה "מלכודת העכברים" של אגתה כריסטי כשהוא יודע היטב שמפיקי מחזה זה (שעדיין מוצג בווסט אנד של לונדון) לא יוכלו להתלונן מבלי למשוך תשומת לב לעובדה שאותה הם רוצים להסתיר יותר מכל, שהמחזה של סטופארד (ואפילו שם המחזה בלבד) חושף את הסיום "המפתיע" של ההצגה שלהם. "לאחר מגריט" (1970) הוא מחזה סוריאליסטי הממקם את דמויותיו תוך שימוש באמצעים הגיוניים לחלוטין, בתוך סיטואציות ההולמות ציורים של רנה מגריט. במחזה מופיעים בעל ואישה שהם צמד רקדנים, האם המבולבלת משהו של אחד מהם, בלש בשם פוט, ושוטר בשם הולמס. סטופארד ציין שמחזה זה מבוצע לעיתים קרובות בקטע נלווה ל"אינספקטור האונד האמיתי". "Jumpers" – בוחן את תחום הפילוסופיה באקדמיה, כשהוא משווה אותו לתצוגת התעמלות תחרותית ברמה גבוהה. המחזה מעלה את השאלות כדוגמת: "מה אנחנו יודעים?" ו"מהיכן מגיעים ערכים?" הרקע למחזה היא מציאות חליפית בה נוחתים אסטרונאוטים בריטים על הירח ו"ליברלים רדיקליים" (כלומר, קומוניסטים) השתלטו על הממשלה הבריטית. "אמן יורד במדרגות" (1972) - מחקה את הסגנון הקוביסטי של מרסל דושאן בציור "עירום יורד במדרגות" שעל שמו קרוי המחזה. הסצנות המתחלפות בין 1914 ל-1972, וכמה שנים נוספות, מתמקדות בקבוצה של שלושה אמנים חברי תנועות האוונגרד של תחילת המאה ה-20. אומנם כיום הם זקנים, אבל האמנים עדיין עורכים ניסויים בסגנונותיהם. העימות מתרחש כאשר אחד מהם נופל (או נדחף) במורד המדרגות. המחזה, שנועד במקור לרדיו, הופך לסוג של תעלומת רצח. "נולד אתמול" (1973) – מחזה מאת גרסון קנין (Garson Kanin). סטופארד היה הבמאי בהצגה זו שהועלתה בתיאטרון גריניץ', לונדון. את תפקיד בילי דאון שיחקה לין רדגרייב. זה היה הניסיון הראשון והאחרון של סטופארד כבמאי. "Travesties"‏ (1974) היא פרודיה על המחזה "חשיבותה של רצינות" של אוסקר ויילד. המחזה מתחיל מהעובדה שטריסטן צארה, ולדימיר לנין וג'יימס ג'ויס היו כולם ביחד בציריך שבשווייץ ב-1917 (למעשה הם היו שם בזמנים שונים, אבל סטופארד עוקף בעיה זו באמצעות סיפור העלילה בעזרת הזיכרון של אדם מבולבל, הנרי קר – מכאן שהעובדות מתערבבות בעלילת המחזה "חשיבותה של רצינות", שקר השתתף בו פעם). "כביסה מלוכלכת וארץ-שנתגלתה-מחדש" (1976) מחברת שני מחזות בני מערכה אחת שנכתבו על מנת לחגוג את קבלת האזרחות הבריטית של אד ברמן, מייסד התיאטרון הלונדוני "תיאטרון כמעט חופשי", שבו הועלה המחזה על הבמה לראשונה ב-6 באפריל 1976 כחלק מעונת התיאטרון, ושהשתתפה בחגיגות המאתיים שנה לארצות הברית. המחזה הוא פארסה המתארת ועדה מיוחדת של בית הנבחרים הבריטי שמונתה לחקור דוחות שקבוצה גדולה של חברי פרלמנט קיימה יחסי מין עם אישה אחת. המחזה מכיל פרשנות מרומזת על הממשלה, דרכי פעולתה, חבריה, ויחסם לעיתונות ולציבור. "ארץ-שנתגלתה-מחדש" הוא קטע ביניים קצר שבו שני פקידי ממשלה מנסים להחליט האם לאשר אזרחות בריטית לאמריקני אקסצנטרי (המבוסס על ברמן) ומכיל רפסודיה דמיונית על ארצות הברית. "כל ילד טוב זקוק לחסד" (1977) – נכתב על פי בקשתו של אנדרה פרווין וקיבל השראה ממפגש עם גולה רוסי בשם "ויקטור פיינברג". במחזה משתתפים צוות שחקנים קטן ותזמורת מלאה. תפקיד התזמורת אינו רק לנגן את הליווי המוזיקלי לאורך המחזה, אלא היא מהווה גם חלק חיוני בעלילה. המחזה עוסק במתנגד למשטר מדכא (בלא ספק נועד לרמז על מדינה בשלטון סובייטי) שנכלא בבית חולים פסיכיאטרי, שממנו לא ישוחרר עד שיודה שהצהרותיו כנגד הממשלה נגרמו בשל מחלה פסיכאטרית (שאיננה קיימת). "לילה ויום" (1978) הוא מחזה על עיתונות. עלילת המחזה מתרחשת במדינה אפריקנית דמיונית הנשלטת על ידי הרודן "מגיבה". עלילת הסיפור עוסקת ביחסים בין שני כתבים בריטים וצלם בריטי למשפחתו של בעל מכרות בריטי בתקופה של מהומות במדינה. התוכניה של ההצגה בתיאטרון בשיקגו ב-1996 טוענת שהמחזה מבוסס על הרומן "סקופ" של איוולין וו משנת 1938. "המלט בשפת דוג, מקבת של קאהוט" (1979) – הם שני מחזות. ב"המלט בשפת דוג" השחקנים מדברים בשפה הקרויה דוג (Dogg), המכילה מילים רגילות באנגלית אבל שמשמעותן שונה לחלוטין מהמקובל. שלושה תלמידי בית ספר עורכים חזרות על המחזה "המלט" באנגלית, שעבורם היא שפה זרה. את "מקבת של קאהוט" נוהגים להציג יחד עם "המלט בשפת דוג" ובו מוצג ביצוע מקוצר של "מקבת'" תחת עיניו הפקוחות של שוטר חשאי החושד בשחקנים בחתירה כנגד המדינה. מחזה זה קיבל השראה ממאורעות אמיתיים בצ'כיה מולדתו. הסופר והדיסידנט פבל קוהוט נהג להציג בסלונים של בתי מגורים עיבוד למקבת' בעזרת להקת תיאטרון שייסד. "המלט ב-15 דקות" (1979) – כל המחזה המלט ב-15 דקות בלבד. תמצית מתוך "המלט בשפת דוג", נוהגים לעיתים להציגו ולהדפיסו בנפרד. "ארץ לא נודעת" הוא עיבוד של "Das Weite Land" של המחזאי האוסטרי ארתור שניצלר. "On the Razzle"‏ (1981) – הוא פארסה קומית המבוססת על "Einen Jux will er sich machen", מחזה מהמאה ה-19 של המחזאי האוסטרי יוהאן נסטרוי, מחזה זה הוא גם המקור למחזות "הסוחר מיונקרס" ו"השדכנית" של המחזאי האמריקני תורנטון ויילדר והמחזמר הלו, דולי!. "הדבר האמיתי" (1982) – בוחן נושאי אהבה ואמונים ועושה שימוש נרחב במחזה בתוך מחזה. "חצייה קשה" (1984) מבוסס על פארסה קלאסית של מולנר ומתרחש על סיפון ספינה כששני מחזאים נאבקים לסיים קומדיה מוזיקלית ולערוך לה חזרות בטרם יעגנו בניו יורק. המחזה מכיל התייחסויות לקומדיות מוזיקליות מפורסמות כגון אלו שהופקו על ידי גילברט וסאליבן. "אהבהבים" (1986) – עיבוד של המחזה Liebelei של ארתור שניצלר המתרחש בווינה של שלהי המאה ה-19. המחזה מתאר אדם שלומד שחיים של אהבה הדדית פשוטה טובים יותר מאלו של "החיים הטובים". הוא לומד זאת רק בימיו האחרונים בטרם מת בדו-קרב. "האפגוד" (1988) – מערב בין נושאים של ריגול למכניקת הקוונטים, בייחוד בוחן את הרעיון שבשני התחומים, צפיה במאורע משנה את טבעו של המאורע. המחזה גם משווה ביו האופי הדואלי של האור (בכך שהוא גם גלים וגם חלקיקים) לבין סוכן כפול שאינו בטוח עבור איזה צד הוא באמת עובד. "ארקדיה" (1993) – מתחלף בין צמד של חוקרים מתקופתנו החוקרים תעלומה ספרותית מתחילת המאה ה-19 לבין תקרית אמיתית שהם חוקרים. המחזה נוגע במתמטיקה, תרמודינמיקה, ספרות ועיצוב נוף כשהוא בוחן את החיפוש אחר הידע. "הדיו ההודית" (1995) – מבוסס על תסכית הרדיו של סטופארד "במצב הטבעי" (או גם "במדינת הילידים"), ובוחן את השלטון הבריטי בהודו משני הצדדים. "המצאת האהבה" (1997) – חוקר את חייו ומותו של המשורר והקלסיקון, איש אוניברסיטת אוקספורד, אלפרד אדוארד האוסמן, בייחוד את אהבתו ההומוסקסואלית המודחקת לידידו מוז ג'קסון, כשהוא מעמת בין האוסמן לבין הקלון הציבורי שהיה מנת חלקו של אוסקר ויילד. "חוף אוטופיה" (2002) – הוא טרילוגיה על מקורות השמאל הרדיקלי ברוסיה של המאה ה-19. הדמויות המרכזיות בעלילה הם מיכאיל בקונין, ויסריון בלינסקי ואלכסנדר הרצן. העבודה כוללת שלוש מחזות: "מסע", "שבר ספינה" ו"הצלה". "רוק'נרול" (2006) – משתרע בין השנים 1968 ל-1990 ומציג פרספקטיבה כפולה, של פראג – מקום בו להקת רוק'נרול הופכת לסמל להתנגדות למשטר הקומוניסטי, ושל קיימברידג' – מקום בו האמיתות של אהבה ומוות מעצבים את חייהם של שלושה דורות במשפחה של פילוסוף מרקסיסטי. סטופארד שם בפיה של הדמות מקס מורו לא מעט שורות הקשורות לפאי דגים, כנראה צורה של הקנטה של השחקן בראיין קוקס (ששיחק את תפקיד מורו בהופעות הראשונות) בהקשר לפרסומת מביכה בטלוויזיה שעשה שנים רבות לפני כן עבור פאי הדגים של יאנג. ההצגה הראשונה הייתה הצגה מקדימה ב-3 ביוני 2006 בתיאטרון רויאל קורט. המחזה היה תוספת שנויה במחלוקת לעונה ה-50 של הרויאל קורט, בשל הנטייה השמאלנית של רוב העבודה של הרויאל קורט והאופי האנטי-קומוניסטי של רוב העבודה של סטופארד (כולל רוק'נרול). "הנרי הרביעי" מחזה שנכתב על ידי לואיג'י פיראנדלו באיטלקית. התרגום של סטופארד צוין לשבח בשל הדיאלוג הקולח שלו. רדיו, סרטים וטלוויזיה בשנותיו הראשונות כמחזאי כתב סטופארד בצורה נרחבת תסכיתים לרדיו של ה-BBC. במקרים רבים נכלל בהם מגע של סוריאליזם. עבודותיו המקוריות לרדיו הן:

"התפרקותה של דומיק בוט" (1964) - מחזה בן 15 דקות שבו דומיניק נוסעת ברחבי לונדון בניסיון להשיג כסף עבור דמי הנסיעה ההולכים ומתייקרים. "ל היא עבור לבנה בין השאר" (1964) "אם את שמחה, אני אהיה גלוי לב" (1966) (משחק מילים באנגלית על שמות התפקידים הראשיים) – פרנק נהג האוטובוס מנסה לשחרר את אשתו גלדיס הלכודה כקולו של השעון הדובר. "הגשר של אלברט" (1967) – שבו מנסה אלברט למצוא נחמה בעבודתו המשמימה והבלתי נגמרת כצבעי גשר בודד. "היכן הם כיום" (1968) – נכתב עבור רדיו בתי הספר. המחזה משלב ארוחת ערב של בוגרים ב-1969 יחד עם ארוחת הערב של בית הספר של 1945 בו משתתפות אותן הדמויות. "אמן יורד במדרגות" (1972) - סיפור המסופר באמצעות כמה רמות של פלשבקים מההווה עד 1914 ובחזרה. "הכלב היה זה שמת" (1982) "במצב הטבעי" (1991) (או במדינת הילידים) – מתרחש הן בהודו הקולוניאלית ובאנגליה בהווה, ובוחן את היחסים בין שתי המדינות. סטופארד הרחיב אחר כך את העבודה על מנת ליצור את המחזה "דיו הודית" (1995). סטופארד גם עיבד רבים ממחזותיו לתסכיתים עבור הרדיו.

במחזה הטלוויזיה שלו "עבירה מקצועית" (משחק מילים כשהכוונה גם לעבירה במשחק הכדורגל) – פרופסור אנגלי לפילוסופיה מגיע לפראג, רשמית על מנת לדבר בכנס, ובאופן בלתי רשמי, על מנת לצפות במשחק בינלאומי בכדורגל בין נבחרות אנגליה וצ'כוסלובקיה. הוא פוגש באחד תלמידיו לשעבר ומשתכנע להבריח לחוץ לארץ את התיזה שלו, המכילה חומר המתנגד למשטר.

הוא גם עיבד רבים ממחזותיו לקולנוע ולטלוויזיה, הידוע ביניהם העיבוד ל"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" ב-1990. טום סטופארד כתב הרבה לקולנוע ולטלוויזיה. כמה מתסריטיו ועיבודיו הידועים ביותר כוללים את:

"שלושה בסירה אחת" (1975) (עיבוד של הרומן של ג'רום ק. ג'רום לטלוויזיה של ה-BBC). "הגבול" (1975) – נכתב במשותף עם קלייב אקסטון, מחזה בן 30 דקות לטלוויזיה של ה-BBC, שבתוך שבוע אחד, נכתב, התבצעו חזרות והוא בוצע. "עבירה מקצועית" (1977) (הוקדש למחזאי ואצלב האוול) "ברזיל" (1985) – נכתב במשותף עם טרי גיליאם וצ'ארלס מקיואן. התסריט היה מועמד לפרס אוסקר. "אימפריית השמש" (1987) – מבוסס על ספרו של ג'יימס גראהם באלארד "בית רוסיה" (1990) – מבוסס על ספרו של ג'ון לה קארה "שייקספיר מאוהב" (1998) – נכתב במשותף עם מרק נורמן, התסריט זכה בפרס אוסקר. "אניגמה" (2001) – מבוסס על רומן מתח של רוברט האריס "המצפן המוזהב" (2005) – מבוסס על ספרו של פיליפ פולמן. סטופארד כתב טיוטת תסריט שלבסוף נדחתה. סטופארד סייע לג'ורג' לוקאס בליטוש חלק מהדיאלוגים בסרט "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" והיה למעשה אחראי לכמעט כל שורה בדיאלוג שבסרט. קיימת שמועה כי סטופארד עבד גם על "מלחמת הכוכבים - פרק 3: נקמת הסית'", אם כי לא קיבל קרדיט על תפקידו זה. הוא עבד בתפקיד דומה יחד עם טים ברטון על סרטו "סליפי הולו".

ספרות סטופארד כתב רומן אחד ,"לורד מלקוויסט ומר מון" (1966). הסיפור מתרחש בלונדון של ימינו ובין הדמויות מופיעים לא רק דמות המטורזנת בת המאה ה-18 של מלקוויסט ומון שהוא בן דמותו חסרת האונים של ג'יימס בוסוול, אלא גם כמה בוקרים עם כדורים חיים באקדחיהם, אריה (שהוגלה ממלון ריץ) ואירי רכוב על חמור המתיימר להיות ישו שקם לתחייה.

פרסים והוקרות 1968: המחזה רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים זכה בפרס טוני עבור המחזה הטוב ביותר וב"פרס המבקרים של ניו יורק" עבור המחזה הטוב ביותר של השנה. 1976 המחזה "Travesties" זכה בפרס טוני עבור המחזה הטוב ביותר וב"פרס המבקרים של ניו יורק" עבור המחזה הטוב ביותר של השנה. 1978 צורף למסדר האימפריה הבריטית בדרגת מפקד (CBE) 1984 המחזה "הדבר האמיתי - זכה בפרס טוני עבור המחזה הטוב ביותר וב"פרס המבקרים של ניו יורק" עבור המחזה הטוב ביותר של השנה. 1988 הסרט שייקספיר מאוהב זכה ב פרס אוסקר לתסריט המקורי. 1997 קיבל תואר אבירות, ומאז נוסף לשמו התואר "סר". 2000 מצורף למסדר ההצטיינות. 2007 המחזה "חוף אוטופיה" זכה בפרס טוני עבור המחזה הטוב ביותר. 2008 קיבל את פרס דן דוד בעבור "השתקפות העבר ביצירות ההווה". חייו הפרטיים סטופארד התחתן שלוש פעמים. בין השנים 1965–1972 היה נשוי לג'וזי אינגל (Josie Ingle), אחות במקצועה. בשנים 1972–1992 היה נשוי למרים סטופארד (לשעבר שטרן ואחר כך מרים מור-רובינזון), רופאת ילדים ומחברת ספרי הדרכה פופולריים על לידה וטיפול בתינוקות, שאותה עזב על מנת לחיות עם השחקנית פליסיטי קנדל (שממנה נפרד אחר כך). ב-2014 נישא סטופארד לסברינה גינס (Sabrina Guinness). לסטופארד יש שני בנים מכל אחד משני נישואיו הראשונים, כולל השחקן אד סטופארד וּויל סטופארד, הנשוי לכנרת לינזי סטופארד.

קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טום סטופארד בוויקישיתוף IMDB Logo 2016.svg טום סטופארד , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) טום סטופארד , באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי Allmovie Logo.png טום סטופארד , באתר AllMovie (באנגלית) הראיון בעיתון הטיימס, 6 בנובמבר 2006 מאמר ב"ניו יורק טיימס מגזין" , 26 בנובמבר 2006 סיאר ביירן (Ciar Byrne) "טום סטופארד: קולה האמיתי של אנגליה הישנה"

"האינדיפנדנט" (לונדון), ראיון עם סטופארד, 14 במרץ 2008 יונתן אסתרקין, האביב של טום סטופרד, ראיון , nrg ‏, 1 במאי 2009 פייננשל טיימס, "אין לי שום רעיון למחזה" , פורסם בגלובס, 24 במאי 2009

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%9D_%D7%A1%D7%98%D7%95...

------------------------------------

http://en.wikipedia.org/wiki/Tom_Stoppard

Sir Tom Stoppard, OM, CBE, FRSL (born Tomáš Straüssler; 3 July 1937) is a British playwright, knighted in 1997. He has written prolifically for TV, radio, film and stage, finding prominence with plays such as Arcadia, The Coast of Utopia, Every Good Boy Deserves Favour, Professional Foul, The Real Thing, and Rosencrantz and Guildenstern Are Dead. He co-wrote the screenplays for Brazil and Shakespeare in Love, and has received one Academy Award and four Tony Awards. Themes of human rights, censorship and political freedom pervade his work along with exploration of linguistics and philosophy. Stoppard has been a key playwright of the National Theatre and is one of the most internationally performed dramatists of his generation.

In 1939, Stoppard left Czechoslovakia as a child refugee, fleeing imminent Nazi occupation. He settled with his family in Britain after the war, in 1946. After being educated at schools in Nottingham and Yorkshire, Stoppard became a journalist, a drama critic and then, in 1960, a playwright. He has been married twice, to Josie Ingle (1965–1972) and Miriam Stoppard (1972–1992), and has two sons from each marriage, one of whom is actor Ed Stoppard.