Yitzhak Rachamim Navon, 5th President of Israel

Yitzhak Navon 5th President of Israel. In office 24 May 1978 – 5 May 1983. Prime Minister Menachem Begin. Preceded by Ephraim Katzir, succeeded by Chaim Herzog

Yitzhak Navon יצחק נבון‎ (9 April 1921 – 6 November 2015) was an Israeli politician, diplomat, and author. He served as the fifth President of Israel between 1978 and 1983 as a member of the center-left Alignment party. He was the first Israeli president to be born in Jerusalem, then within the British Mandate for Palestine, while all previous presidents were born in and immigrated from the Russian Empire.

Born in Jerusalem, Navon is a descendant of a Sephardi family of rabbis. On his father's side, he is descended from Spanish Jews who settled in Turkey after the expulsion of the Jews from Spain in 1492. The family (Baruch Mizrahi family or Al Mashraki) moved to Jerusalem in 1670. On his mother's side, he is descended from the renowned Moroccan-Jewish kabbalist Chaim ibn Attar, who emigrated to Palestine and settled in Jerusalem in mid-1742.

Navon studied Hebrew literature and Islamic studies at the Hebrew University of Jerusalem. After serving in the Haganah in Jerusalem, he was sent by the Israeli foreign service to Uruguay and Argentina. Navon's wife Ofira, died of cancer in 1993. They had two children: Naama and Erez. He died on 7 November 2015, aged 94.

In 1951, Navon became the political secretary of Israel's first prime minister, David Ben-Gurion. The following year he was appointed Ben-Gurion's bureau chief. He remained in this position under Prime Minister Moshe Sharett.

In 1963, he became a department head at the Ministry of Education and Culture. Two years later, Navon was elected to the Knesset as a member of Ben-Gurion's Rafi, which merged into the Israeli Labor Party (part of the Alignment) in 1968. Navon served as deputy speaker of the Knesset and chairman of the Knesset Committee on Foreign and Defense Affairs.

On 19 April 1978, Navon was elected by the Knesset to serve as the fifth President of Israel. There was no other candidates and Navon received 86 votes in the 120-member Knesset with 23 members casting blank votes. He assumed office on 29 May 1978 and was the first president with small children to move into Beit HaNassi, the presidential residence in Jerusalem. His wife, Ofira, was active in promoting the welfare of Israeli children.

Although the Israeli presidency is a ceremonial office, Navon was an outspoken advocate of a judicial commission of inquiry to probe Israel's role in the Sabra and Shatila massacre perpetrated by Lebanese Falangists in 1982.

In 1983, Navon turned down the opportunity to run for a second term of office. Instead he returned to politics, the only Israeli ex-president to do so. When the polls showed that Navon was more popular than Labor chairman Shimon Peres, Peres was pressured to step aside and allow Navon to take over the party leadership. Navon's fluency in the Arabic language made him especially popular among Arab and Mizrahi voters. But Navon did not accept the chairmanship. In 1984, he was elected to the Knesset and served as minister of education and culture from 1984 to 1990. He remained in the Knesset until 1992, after which he left politics.

In 1996 Navon briefly emerged from retirement to chair a Commission of Inquiry on Israeli medical authorities' controversial practice of discarding blood donated by Israelis of Ethiopian origin due to concerns about AIDS transmission.

Born 9 April 1921 Jerusalem, British Mandate of Palestine

Died 6 November 2015 (aged 94)

Spouse(s) Ofira Resnikov (1963-1993, her death)

Literary output

Navon wrote two musicals based on Sephardic folklore: Romancero Sefardi (1968) and Bustan Sefardi ("Sephardic Garden" 1970), which were successfully performed at Habimah, Israel's national theater in Tel Aviv.

He is also the author of The Six Days and the Seven Gates (1979), a modern legend of the reunification of Jerusalem, first published in Hebrew by Shikmona Publishing Company, later translated into English.

Yitzhak Navon, 5th President of Israel

Yitzhak Navon (Hebrew: יצחק נבון‎; 9 April 1921 – 7 November 2015) was an Israeli politician, diplomat, and author. He served as the fifth President of Israel between 1978 and 1983 as a member of the center-left Alignment party. He was the first Israeli president to be born in Jerusalem, then within the British Mandate for Palestine, while all previous presidents were born in and immigrated from the Russian Empire.

Personal life

Born in Jerusalem, Navon is a multilingual descendant of a Sephardi family of rabbis. On his father's side, he is descended from Spanish Jews who settled in Turkey after the expulsion of the Jews from Spain in 1492. The family (Baruch Mizrahi family or Al Mashraki) moved to Jerusalem in 1670. On his mother's side, he is descended from the renowned kabbalist Haim Ben Attar. The Ben-Atar family came from Morocco to Jerusalem in 1884. Navon studied Hebrew literature and Islamic studies at the Hebrew University of Jerusalem. After serving in the Haganah in Jerusalem, he was sent by the Israeli foreign service to Uruguay and Argentina.

Political career

In 1951, Navon became the political secretary of Israel's first prime minister, David Ben-Gurion. The following year he was appointed Ben-Gurion's bureau chief. He remained in this position under Prime Minister Moshe Sharett. In 1963, he became a department head at the Ministry of Education and Culture. Two years later, Navon was elected to the Knesset as a member of Ben-Gurion's Rafi, which merged into the Israeli Labor Party (part of the Alignment) in 1968. Navon served as deputy speaker of the Knesset and chairman of the Knesset Committee on Foreign and Defense Affairs.

Presidency

In 1978, at the age of 57, Yitzhak Navon was elected fifth President of the State of Israel. There was no other candidates and Navon received 86 votes in the 120-member Knesset with 23 members casting blank votes. He was noticeably younger than his predecessors, bringing to the President's residence his wife and two relatively young children - which changed the atmosphere of the official Presidential home.

Yitzhak Navon served during a period of heightened political, social and ethnic polarization, public controversy over the withdrawal from Sinai and the evacuation of Jewish settlements there, and the 1982 war in Lebanon.

During his Presidency, he strove to act as a bridge between Israel's ethnic groups, religious and secular, Sephardim and Ashkenazim, left and right, Jews and Arabs. Striving to draw those on the periphery into the mainstream of Israeli life, he visited neglected settlements and disadvantaged urban neighborhoods, encouraging community self-confidence. Navon's warmth and diplomacy and the prestige of his office did much to defuse a potentially explosive situation on the eve of the withdrawal from Sinai. He also opened the President's residence to writers and performers from across the cultural spectrum.

One of the highlights of his term of office was his state visit to Egypt in 1980 at the invitation of President Anwar Sadat. He impressed his hosts with his eloquent Arabic, breaking the ice and demolishing stereotypes of Israelis and Jews as a "foreign element" to the region. He also paid an state visit to the United States, at the invitation of President Reagan.

While most of his energies were channeled to promoting harmony and consensus-building in a time of social and political tension, Yitzhak Navon was the first Israeli President to depart from the ceremonial role of the Presidency prescribed by law. Taking a public stand on a controversial political issue and indirectly criticizing the government, Navon called for the establishment of an independent commission of inquiry on the events in Sabra and Shatila refugee camps in Lebanon, when Christian Phalangist forces massacred Muslim refugees in an area under Israeli control. This was an act that has ushered in an era of a more "political" Presidency.

In 1983, Navon turned down the opportunity to run for a second term of office. Instead he returned to politics, the first and only Israeli ex-president to do so. When the polls showed that Navon was more popular than Labor chairman Shimon Peres, Peres was pressured to step aside and allow Navon to take over the party leadership. Navon's fluency in the Arabic language made him especially popular among Arab and Mizrahi voters. But Navon did not accept the chairmanship. In 1984, he was elected to the Knesset and served as minister of education and culture from 1984 to 1990. He remained in the Knesset until 1992, after which he left politics.

In 1996 Navon briefly emerged from retirement to chair a Commission of Inquiry on Israeli medical authorities' controversial practice of discarding blood donated by Israelis of Ethiopian origin due to concerns about AIDS transmission.

He was one of the architects who planned the events marking the 500th anniversary of the expulsion of the Jews from Spain, and signed the first cultural agreement between Israel and Spain.

He later served as chairman of the National Authority for Ladino, Neot Kedumim (a biblical landscape reserve), the Jerusalem Rubin Academy of Music and Dance, and as honorary chairman of the Abraham Fund for the promotion of coexistence between Jews and Arabs in Israel.

Mr. Navon was the father of a daughter, Na'ama, and a son, Erez. His first wife, Ofira, who died of cancer in 1993, was a clinical psychologist. In 2007 he married Miri Shafir, after living together for 10 tears.

Literary output

Navon wrote two musicals, which were successfully performed at Habimah, Israel's national theater in Tel Aviv. He is also the author of "The Six Days and the Seven Gates" (1979), a modern legend of the reunification of Jerusalem, first published in Hebrew by "Shikmonah" Publishing Company, later translated into English.

• http://en.wikipedia.org/wiki/Yitzhak_Navon
• http://www.mfa.gov.il/MFA/Facts+About+Israel/State/Yitzhak+Navon.htm
• http://wiki.geni.com/index.php/Jewish_Dynasties

תאריך לידה 9 באפריל 1921
תאריך פטירה 6 בנובמבר 2015 (בגיל 94)
ממשלות 21, 22, 23
כנסות 6 - 9, 11 - 12
סיעה רפ"י, העבודה, המערך (השני)
תפקידים בולטים נשיא המדינה סגן ראש הממשלה שר החינוך והתרבות יו"ר ועדת חוץ וביטחון

יצחק נבון (9 באפריל 1921 - 6 בנובמבר 2015) היה פוליטיקאי, סופר, מחזאי ואיש חינוך ישראלי, שכיהן כנשיאה החמישי של מדינת ישראל בשנים 1978–1983. נבון שירת גם כחבר הכנסת, סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות בממשלות ישראל.
1 ביוגרפיה
1.1 נשיא מדינת ישראל
1.2 שר בממשלות האחדות וסוף דרכו הפוליטית
1.3 משפחתו

2 המחזה "בוסתן ספרדי"
3 לקריאה נוספת
4 קישורים חיצוניים
5 הערות שוליים

ביוגרפיה
נבון נולד בירושלים למרים ויוסף נבון. אמו ממשפחה יוצאת מרוקו שעלתה לארץ ישראל בשנת 1884. אביו היה נצר למשפחה ירושלמית ספרדית, מצאצאי משפחתו של המקובל רבי חיים אבן עטר ועל-פי אחת הסברות, מצאצאי המשפחה היהודית הוותיקה ביותר בירושלים (מ-1620), משפחת ברוך מזרחי‏[1]. האב ניהל בית תמחוי שפעל בירושלים, במימונו של הנדבן נתן שטראוס, וסיפק ארוחות ליהודים נזקקים בני כל העדות‏[2]. בשנות ה-30, משפסק תקצוב בית התמחוי, עבר האב לעבוד בעיריית ירושלים ושם ועסק בבדיקת תוכניות בנייה‏[2].

בנעוריו למד נבון במחזור הראשון של התיכון שליד האוניברסיטה. הוא הצטרף לאצ"ל, אך כעבור זמן קצר עבר לשורות ההגנה. שם, כדובר ערבית רהוטה, היה אחראי על איסוף מודיעין. בשנים 1946–1949 עמד בראש המחלקה הערבית של ההגנה בירושלים.

נבון היה בעל תואר ראשון בספרות ערבית ומוסמך בתרבות האסלאם וחינוך מהאוניברסיטה העברית.

בשנים 1949–1951 כיהן כדיפלומט באורוגוואי ובארגנטינה. עם שובו לישראל התמנה למזכירו הפוליטי של שר החוץ משה שרת, ובשנת 1952 הזמינו ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, להצטרף ללשכתו. בשנים 1952–1963‎ שימש מנהל לשכת ראשי הממשלה דוד בן-גוריון ומשה שרת. הוא פרש מניהול הלשכה עם התפטרות בן-גוריון מראשות הממשלה ב-1963.

בשנים 1963–1965‎ שימש ראש האגף לתרבות במשרד החינוך והתרבות, ובתפקיד זה יזם והוציא לפועל את המבצע לביעור הבערות – מבצע רחב-היקף ללימוד עברית למבוגרים. בשנת 1964 היה בין מייסדי מפלגת רפ"י בראשות בן-גוריון, ובשנת 1965 נבחר לכנסת השישית מטעמה. לאחר האיחוד בין מפא"י, אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י ב-1968, הפך להיות חבר הכנסת מטעם המפלגה המאוחדת, מפלגת העבודה.

בין השנים 1972–1978 כיהן כיושב ראש הוועד הפועל הציוני. בנוסף לכך כיהן כיושב ראש זמני של הכנסת השביעית (מיום פטירת היושב ראש, ח"כ ראובן ברקת, ועד מינויו של ח"כ ישראל ישעיהו-שרעבי כיושב ראש קבוע), כסגן יושב ראש הכנסת (בכנסות ה-6 וה-7) וכיושב ראש ועדת החוץ והביטחון בכנסת השמינית. כמו כן כיהן כחבר הכנסת התשיעית, עד לבחירתו לנשיא המדינה ב-19 באפריל 1978.

נשיא מדינת ישראל

"בית פתוח" בבית הנשיא בחול המועד סוכות, 1979 בכ"ב באייר ה'תשל"ח, 29 במאי 1978, החל נבון לכהן כנשיאה החמישי של מדינת ישראל, לאחר שנבחר לתפקיד בהיותו המועמד היחיד בבחירות 1978 לנשיאות ישראל. הוא כיהן כנשיא המדינה בשנים 1978–1983. בעת כהונתו בלטה לצדו רעייתו אופירה נבון בפעילויות למען הילד. הם היו הזוג היחיד בבית הנשיא עם ילדים קטנים. בשנת 1982, לאחר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה שבלבנון, איים להתפטר אם לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האירועים.

שר בממשלות האחדות וסוף דרכו הפוליטית

השר נבון מבקר בגן ילדים ובו עולים מאתיופיה, 1985 עם תום תקופת כהונתו הראשונה כנשיא מדינת ישראל, פרש ונמנע מהתמודדות לתקופת כהונה שנייה, כדי להתמודד על מנהיגות מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה, אבל בסופו של דבר ויתר על ההתמודדות ותמך בשמעון פרס. בכך היה נבון לנשיא הישראלי היחיד שחזר לחיים הפוליטיים בישראל לאחר תום כהונתו. ב-1984 נבחר לכנסת האחת עשרה, ולאחר הבחירות מונה, במסגרת ממשלת האחדות הלאומית בראשות שמעון פרס, לסגן ראש ממשלת ישראל ולשר החינוך והתרבות, והחזיק בתפקיד זה בשלוש ממשלות רצופות (23-21) עד לנפילת ממשלת ישראל העשרים ושלוש בראשות יצחק שמיר בעקבות התרגיל המסריח בשנת 1990. במהלך כהונתו כשר החינוך הנהיג את חובת הוראת השפה הערבית לתלמידים היהודים בבתי הספר הממלכתיים, יזם את מפעלות "סל תרבות" להקניית תרבות ואומנות לתלמידי ישראל, הכניס את לימודי מורשת יהדות המזרח, וכן פעל להדגשת הדו-קיום היהודי-ערבי בבתי הספר‏[3].

נבון לא הציג את מועמדותו לרשימת מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992, והחליט לפרוש מהחיים הפוליטיים הפעילים ולהתרכז בפעילות ציבורית, תרבותית וחינוכית.

ב-1996 עמד בראש הוועדה לחקירת פרשת השמדת מנות הדם של עולי אתיופיה. מאז פרישתו מן החיים הפוליטיים כיהן כיו"ר של גופים ציבוריים שונים: חברת "נאות קדומים", שמוּרה המשחזרת את הצמחייה המוזכרת בתנ"ך ובתלמוד, האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, ועד שנת 2015 גם כיו"ר הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו. כיהן כנשיא הכבוד של "קרן אברהם", שמטרתה לעודד את ההבנה והדו-קיום היהודי-ערבי בישראל.

יצחק נבון הדליק משואה ביום העצמאות ה-59 של מדינת ישראל (2007) על תרומתו לעיר ירושלים, במסגרת ציון חגיגות 40 שנה לאיחוד העיר במלחמת ששת הימים. בבחירות לכנסת ה-18, ה-19 וה-20 הוצב, באופן סמלי, במקום האחרון ברשימת העבודה לכנסת.

נבון נפטר ב-6 בנובמבר 2015, בן 94. ב-8 בנובמבר הוצב ארונו במשכן הנשיא בירושלים ולציבור ניתן לעבור על פניו. הוא נקבר בהלוויה ממלכתית לצד אשתו אופירה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים.

משפחתו בשנת 1963 נשא נבון לאשה את אופירה ארז. הם אימצו בת, נעמה, ובהמשך, נולד להם בן משותף, ארז. אופירה נבון נפטרה בשנת 1993.

בשנת 2008 נישא נבון בשנית, לאשת יחסי הציבור מירי שפיר, לאחר שהשניים חיו כידועים בציבור במשך כ-12 שנות זוגיות‏[4].

המחזה "בוסתן ספרדי" Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בוסתן ספרדי יצחק נבון כתב יצירות העוסקות בתרבות יהודי ספרד בירושלים: תחילה את "הרומנסרו הספרדי", מופע של שירי קודש וחול, שהוצג בשנת 1968, ושנה לאחר מכן, את המחזה "בוסתן ספרדי". המחזה הועלה לראשונה בשנת 1969 בתיאטרון "בימות", בהפקתו של יעקב אגמון ובבימויו של יוסף מילוא. ההצגה עלתה בהפקה חדשה בתיאטרון "הבימה" בשנת 1998, בבימויו של צדי צרפתי, ומאז ועד היום, ההצגה במתכונת ההפקה הזאת נכללת מדי שנה בתוכנית ההצגות של "הבימה". בקיץ 2013 כלל התיאטרון ברפרטואר שלו 40 הופעות של ההצגה.

לקריאה נוספת יצחק נבון, כל הדרך - אוטוביוגרפיה, הוצאת כתר, 2015 יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך א', פרק ב' (6), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 289 - 318 קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יצחק נבון ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יצחק נבון יצחק נבון, באתר של נשיא מדינת ישראל יצחק נבון, נשיא המדינה, באתר הכנסת יצחק נבון, באתר הכנסת יצחק נבון, באתר "ניחוח ישראלי" סקירה מפורטת על המחזה "בוסתן ספרדי" מאת יצחק נבון אורי סלעי, נעים הליכות, במובן הנעים של המילה, באתר nrg‏, 1 באוקטובר 2001 רונית מזרחי, מושיק לין, בגובה העיניים עם יצחק נבון, באתר nrg‏, 22 במאי 2009 שלמה נקדימון, איך נבחר יצחק נבון לנשיא מדינת ישראל? גילויים מאחורי הקלעים לכבוד יומולדת תשעים, באתר הארץ, 27 ביולי 2011 יעקב בר-און, ההצגה שכתב יצחק נבון חוגגת 2,000: "לא ציפיתי להצלחה הזו", באתר "סופהשבוע", 14 בינואר 2014 יוחאי עופר, יצחק נבון ישובץ במקום ה-120 של המחנה הציוני, באתר nrg‏, 20 בינואר 2015 תום שגב, האוטוביוגרפיה של יצחק נבון: דיוקן המדינה בנעוריה, באתר הארץ, 3 ביולי 2015 יצחק נבון, מתוך "כל הדרך" מאת יצחק נבון, באתר העין השביעית, 14 במאי 2015 נעמה לנסקי, ‏זיכרונות מבית אבא, באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2015 רשימת הפרסומים של יצחק נבון, בקטלוג הספרייה הלאומית בעקבות פטירתו: עופר אדרת, יהונתן ליס, נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון מת בגיל 94, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2015 ירון דרוקמן ואיתמר אייכנר, הנשיא לשעבר יצחק נבון נפטר בגיל 94, באתר ynet‏, 7 בנובמבר 2015 יעל פרידסון, הנשיא נבון הובא למנוחות: "אבא, אתה שייך לדור שידע שצריך לתת דוגמה", באתר ynet‏, 8 בנובמבר 2015 צפו: יצחק נבון חוזר ל"גן העדן" של ילדותו, בנובמבר 2015,00.html 4722218, באתר ynet‏ הערות שוליים ^ בתוכנית "היו ימים" בערוץ הכנסת, משנשאל נבון על הקשר של משפחת אביו למשפחת ברוך מזרחי, אמר שידוע לו כי יש סברה כזו, אולם לא ידועים לו נתונים להוכחת נכונותה ("היו ימים" עם תום שגב, ערוץ הכנסת, 12 במאי 2014) ^ 2.0 2.1 לפי דבריו של נבון בראיון עמו בתוכנית "היו ימים" עם תום שגב, ערוץ הכנסת, 12 במאי 2014 ^ יצחק נבון באתר נשיא מדינת ישראל ^ עידן יוסף, יצחק נבון התחתן, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 22 באפריל 2008

Flag of Israel President.svg [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94]נשיאי מדינת ישראל חיים ויצמן יצחק בן-צבי זלמן שזר אפרים קציר יצחק נבון 1949 - 1952 1952 - 1963 1963 - 1973 1973 - 1978 1978 - 1983 חיים הרצוג עזר ויצמן משה קצב שמעון פרס ראובן ריבלין 1983 - 1993 1993 - 2000 2000 - 2007 2007 - 2014 2014 - מכהן [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] שרי החינוך בממשלות ישראל זלמן שזר • דוד רמז • דוד בן-גוריון • בן-ציון דינור • זלמן ארן • אבא אבן • זלמן ארן • יגאל אלון • אהרן ידלין • זבולון המר • יצחק נבון • יצחק שמיר • זבולון המר • שולמית אלוני • יצחק רבין • אמנון רובינשטיין • זבולון המר • יצחק לוי • יוסי שריד • אהוד ברק • לימור לבנת • מאיר שטרית • יולי תמיר • גדעון סער • שי פירון • בנימין נתניהו • נפתלי בנט [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מאיר ארגוב • זלמן ארן • מאיר ארגוב • דוד הכהן • חיים יוסף צדוק • יצחק נבון • חיים יוסף צדוק • משה ארנס • אליהו בן-אלישר • משה ארנס • אבא אבן • חיים בר-לב • אליהו בן-אלישר • אורי אור • חגי מירום • עוזי לנדאו • דוד מגן • דן מרידור • חיים רמון • יובל שטייניץ • צחי הנגבי • שאול מופז • רוני בר-און • אביגדור ליברמן • זאב אלקין • יריב לוין • צחי הנגבי מוגן חלקית מוגן חלקית דף זה מוגן ויכולים לערוך אותו רק משתמשים רשומים בעלי ותק של ארבעה ימים לפחות. לפרטים וסיבות עיינו ביומן ההגנות ובדף השיחה. אם אתם סבורים שיש לשנות את תוכן הדף, אנא ציינו זאת בדף השיחה. קטגוריות: רשימת חברי הכנסתשרי החינוך בממשלות ישראלנשיאי מדינת ישראלירושלים: אישיםחברי כנסת מטעם המערך עבודה-מפ"םחברי כנסת מטעם העבודהחברי כנסת מטעם רפ"יחברי הכנסת השישיתחברי הכנסת השביעיתחברי הכנסת השמיניתחברי הכנסת התשיעיתחברי הכנסת האחת עשרהחברי הכנסת השתים עשרהשרי ממשלת ישראללוחמי ההגנהמשפחת ברוך מזרחימשפחת נבוןזוכי פרס בן-גוריוןעובדי משרד החינוך, התרבות והספורטיהודים שמוצאם ממגורשי ספרדמנהלי לשכת ראש הממשלהיוצרים בלאדינוסופרים ישראליםסופרי לאדינומחזאים ישראליםאנשי חינוך ישראליםאנשי היישוב ילידי הארץאנשי הש"ידיפלומטים ישראליםמשיאי משואה ביום העצמאות: 2007אישים הקבורים בחלקת גדולי האומה

Yitzhak Navon, 5th President of Israel

Yitzhak Navon (Hebrew: יצחק נבון‎, born 9 April 1921) is an Israeli politician, diplomat and author who served as the fifth President of Israel between 1978 and 1982 as a member of the center-left Alignment party. He was the first Israeli president to be born in Jerusalem, then within the British Mandate for Palestine, and the first not to have been born in and made aliyah from the Russian Empire.

Personal life

Born in Jerusalem, Navon is a multilingual descendant of a Sephardi family of rabbis. On his father's side, he is descended from Spanish Jews who settled in Turkey after the expulsion of the Jews from Spain in 1492. The family (Baruch Mizrahi family or Al Mashraki) moved to Jerusalem in 1670. On his mother's side, he is descended from the renowned kabbalist Haim Ben Attar. The Ben-Atar family came from Morocco to Jerusalem in 1884. Navon studied Hebrew literature and Islamic studies at the Hebrew University of Jerusalem. After serving in the Haganah in Jerusalem, he was sent by the Israeli foreign service to Uruguay and Argentina.

Political career

In 1951, Navon became the political secretary of Israel's first prime minister, David Ben-Gurion. The following year he was appointed Ben-Gurion's bureau chief. He remained in this position under Prime Minister Moshe Sharett. In 1963, he became a department head at the Ministry of Education and Culture. Two years later, Navon was elected to the Knesset as a member of Ben-Gurion's Rafi, which merged into the Israeli Labor Party (part of the Alignment) in 1968. Navon served as deputy speaker of the Knesset and chairman of the Knesset Committee on Foreign and Defense Affairs.

Presidency

In 1978, at the age of 57, Yitzhak Navon was elected fifth President of the State of Israel. There was no other candidates and Navon received 86 votes in the 120-member Knesset with 23 members casting blank votes. He was noticeably younger than his predecessors, bringing to the President's residence his wife and two relatively young children - which changed the atmosphere of the official Presidential home.

Yitzhak Navon served during a period of heightened political, social and ethnic polarization, public controversy over the withdrawal from Sinai and the evacuation of Jewish settlements there, and the 1982 war in Lebanon.

During his Presidency, he strove to act as a bridge between Israel's ethnic groups, religious and secular, Sephardim and Ashkenazim, left and right, Jews and Arabs. Striving to draw those on the periphery into the mainstream of Israeli life, he visited neglected settlements and disadvantaged urban neighborhoods, encouraging community self-confidence. Navon's warmth and diplomacy and the prestige of his office did much to defuse a potentially explosive situation on the eve of the withdrawal from Sinai. He also opened the President's residence to writers and performers from across the cultural spectrum.

One of the highlights of his term of office was his state visit to Egypt in 1980 at the invitation of President Anwar Sadat. He impressed his hosts with his eloquent Arabic, breaking the ice and demolishing stereotypes of Israelis and Jews as a "foreign element" to the region. He also paid an state visit to the United States, at the invitation of President Reagan.

While most of his energies were channeled to promoting harmony and consensus-building in a time of social and political tension, Yitzhak Navon was the first Israeli President to depart from the ceremonial role of the Presidency prescribed by law. Taking a public stand on a controversial political issue and indirectly criticizing the government, Navon called for the establishment of an independent commission of inquiry on the events in Sabra and Shatila refugee camps in Lebanon, when Christian Phalangist forces massacred Muslim refugees in an area under Israeli control. This was an act that has ushered in an era of a more "political" Presidency.

In 1983, Navon turned down the opportunity to run for a second term of office. Instead he returned to politics, the first and only Israeli ex-president to do so. When the polls showed that Navon was more popular than Labor chairman Shimon Peres, Peres was pressured to step aside and allow Navon to take over the party leadership. Navon's fluency in the Arabic language made him especially popular among Arab and Mizrahi voters. But Navon did not accept the chairmanship. In 1984, he was elected to the Knesset and served as minister of education and culture from 1984 to 1990. He remained in the Knesset until 1992, after which he left politics.

He was one of the architects who planned the events marking the 500th anniversary of the expulsion of the Jews from Spain, and signed the first cultural agreement between Israel and Spain.

He now serves as chairman of the National Authority for Ladino, Neot Kedumim (a biblical landscape reserve), the Jerusalem Rubin Academy of Music and Dance, and as honorary chairman of the Abraham Fund for the promotion of coexistence between Jews and Arabs in Israel.

Mr. Navon is the father of a daughter, Na'ama, and a son, Erez. His wife, Ofira, who died of cancer in 1993, was a clinical psychologist.

Literary output

Navon wrote two musicals, which were successfully performed at Habimah, Israel's national theater in Tel Aviv. He is also the author of "The Six Days and the Seven Gates" (1979), a modern legend of the reunification of Jerusalem, first published in Hebrew by "Shikmonah" Publishing Company, later translated into English.

http://en.wikipedia.org/wiki/Yitzhak_Navon

http://www.mfa.gov.il/MFA/Facts+About+Israel/State/Yitzhak+Navon.htm

http://wiki.geni.com/index.php/Jewish_Dynasties

מאמר הספד באתר ynet