Yitzhak Jerzy Zamir

יצחק זמיר (נולד ב-15 באפריל 1931) הוא פרופסור ישראלי למשפטים, היועץ המשפטי לממשלה בשנים 1978–1986 ושופט בית המשפט העליון בשנים 1994–2001.

Yitzhak Zamir - יצחק זמיר (born in Poland on April 15, 1931) is a professor of public law and Dean of the Hebrew University of Jerusalem's Faculty of Law, a former Attorney General of Israel, first Dean of the University of Haifa's Law Faculty, and Judge in the Israeli Supreme Court.

Biography

Zamir was born in Warsaw in Poland on April 15, 1931, and immigrated with his parents to Israel at the age of three. Zamir was educated in Herzliya before serving in the Israeli Air Force. When finishing his military service, Zamir went to study economics and political science. Later Zamir changed his major to law at the Hebrew University. Zamir did his internship at the Supreme Court under the supervision of Justice Yoel Zussman (later Chief Justice). In 1959 Zamir received his license to practice law. Zamir received his doctorate certificate from the University of London.

Zamir taught public law at the Hebrew University, becoming Dean of the Law Faculty in the years 1975-1978.

From 1978 to 1986 Zamir served as the Israeli Attorney General. During this period, Zamir is remembered for his fight to investigate the GSS during the Kav 300 affair, after two terrorists caught alive were secretly murdered by GSS officer Ehud Yatom (brother of Danny Yatom). Zamir demanded from Moshe Arens, then Minister of Defense, to appoint a committee to investigate the accusations. On May 18, 1986 Zamir demanded to prosecute Avraham Shalom, head of the GSS. Prime Minister Shimon Peres refused and removed Zamir from office, replacing him with Joseph Harish.

In the Years 1988-1991 Zamir was president of the Journalist Council. In December 1991, Zamir quit his job claiming that he is not trusted and has not authority, as he had no power to place sanctions over journalists who broke the ethical code.

In 1991 Zamir was appointed as the first Dean of the newly established Faculty of Law in the University of Haifa, and served there until 1994.

In 1994 he was appointed as a Supreme Court Judge until the year 2001, when reached the age of 70.

In 2001 he was head of the Jerusalem Center for Ethics, and between 2003-2007 was head of the committee in charge of creating ethical rules for the Knesset members.

Awards

• In 1986, Zamir was awarded the Tzeltner's Award for the research of law.
• In 1986, he received the Emil Grunzweig Human Rights Award.
• In 1997, he was awarded the Israel Prize for law (1997).

___________________________________________________________

he.wikipedia

ביוגרפיה

זמיר נולד בוורשה בשם יצחק נכטיגל ועלה לארץ ישראל בגיל שלוש עם הוריו. למד בגימנסיה הרצליה ואחר כך שירת בצה"ל והיה כתב בבטאון חיל האוויר. לאחר שחרורו למד כלכלה ומדע המדינה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, ובהמשך עבר ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בתקופה זו היה חבר בארגון "שורת המתנדבים". את התמחותו עשה אצל השופט יואל זוסמן בבית המשפט העליון, ובשנת 1959 קיבל רישיון לעריכת דין‏. בהמשך קיבל תואר דוקטור במשפטים (בנושא פסקי דין הצהרתיים במשפט האנגלי) מאוניברסיטת לונדון, והדוקטורט פורסם כספר על ידי הוצאת הספרים "סטיבנס" שבאנגליה.

זמיר לימד משפטים באוניברסיטה העברית והתמחה במשפט ציבורי וביחסי עבודה‏ ואף עמד בראש ועדה להכנת חוק על יחסי עבודה‏. בספר שהוציא בשנת 1962 טען להרחבת זכות העמידה, עמדה שצוטטה על ידי שופטים באנגליה‏. היה פעיל במאבק הסגל האקדמי להעלאת שכרו וטען נגד דרישת משרד האוצר לבטל הסכם שכר שנחתם בין האוניברסיטה העברית והסגל האקדמי‏

ב-1965 קיבל מינוי כמרצה בכיר‏. ב-1970 קודם לדרגת פרופסור חבר‏. בין השנים 1975–1978 כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים‏

היה יו"ר האגודה למניעת עישון‏ ובמסגרת זאת הביע תמיכה בחוק המגביל פרסומת לסיגריות‏

יועץ משפטי לממשלה

ביולי 1978 נבחר זמיר לשמש כיועץ המשפטי לממשלה החל מספטמבר 1978‏. הוא כיהן בתפקיד עד אמצע 1986. יותר מכל זכור זמיר מתקופה זאת על מאבקו לחקירת פרשת קו 300 והעמדת האשמים לדין. עוד כאשר התפרסמו הידיעות הראשונות על אפשרות הריגת מחבלים שנתפסו חיים, דרש זמיר משר הביטחון משה ארנס למנות ועדת חקירה לבדיקת הפרסומים. זמיר טען מאוחר יותר שארנס הסכים לדרישה רק לאחר ששמועות עקשניות ייחסו את הריגת המחבלים לארנס עצמו. עיקר מאבקו של זמיר לחקירת הפרשה החלה מספר שבועות לאחר שהודיע על פרישתו, לאחר שהגיעו אליו שלושת פורשי השב"כ שספרו לו על הוראת ראש השב"כ להרוג את המחבלים ועל שיבוש הפעילות של ועדות החקירה. זמיר ניסה להגיע להסכמות עם הממשלה על חקירת הנושא ולחילופין על פרישת המעורבים מהשב"כ. אולם לאחר שראש השב"כ, אברהם שלום, סירב להתפטר, בגיבוי של ראש הממשלה שמעון פרס וממלא מקומו יצחק שמיר‏, הורה זמיר למשטרה לפתוח בחקירה פלילית‏. זמיר הסביר את החלטתו: "התלונה במשטרה הוגשה לאחר שכלו כל הקיצים וכל הצעותי לפתרון נדחו. אילמלא כן כל הפרשה היתה יכולה להגמר אחרת."‏. לאחר שהתפרסם בתקשורת דבר ההוראה, הופעלו על זמיר לחצים כבדים לחזור בו, אך זמיר סירב. בעקבות זאת, הממשלה מיהרה למנות את יוסף חריש כמחליפו של זמיר

"כיועץ משפטי לממשלה פעל להסרת החסינות ולהעמדה לדין של השר אהרון אבוחצירא ושל חבר הכנסת שלמה עמר.

בשנים 1988–1991 כיהן כנשיא מועצת העיתונות בישראל. בדצמבר 1991 התפטר מתפקידו בטענה שאין בו אמון ואין בידיו סמכויות, לנוכח סירוב המועצה לאפשר הטלת קנס או הרחקה מעבודה כעיתונאי על מי שעבר על כללי האתיקה.

בשנת 1991 היה ממקימי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה והדקאן הראשון שלה.

בבית המשפט העליון

בין השנים 1994–2001 כיהן זמיר כשופט בבית המשפט העליון. כיהן גם כראש ועדה לבחינת דרכי מינוי שופטים.

מאז פרישתו מבית המשפט העליון בגיל 70, כיהן זמיר בתפקידים ציבוריים שונים. בין השאר מכהן מאז שנת 2001 כיושב ראש המרכז לאתיקה במשכנות שאננים שבירושלים ובשנים 2003–2007 עמד בראש הוועדה להכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת.

זמיר זכה בפרסים רבים. בין השאר זכה בפרס צלטנר לעידוד המחקר במדעי המשפט ובאות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג, שניהם בשנת 1986, בפרס יו"ר הכנסת ב-1988, בפרס ישראל לחקר המשפט בשנת ה'תשנ"ז (1997), באות אביר איכות השלטון בשנת 2002‏ ועמית כבוד של האוניברסיטה הפתוחה בשנת 2011. באותה שנה זכה בפרס גורני למשפט ציבורי מטעם העמותה למשפט ציבורי בישראל, ובשנת 2014 זכה בפרס א.מ.ת לחקר המשפט (ביחד עם פרופ' אריאל פורת).

השקפותיו

זמיר מרבה לפרסם מאמרים בעיתונות בנושאים שעל הפרק. הוא מתומכי האקטיביזם השיפוטי, אך עם זאת התבטא בעד ריסון בפסילת חוקים.

זמיר התבטא בחריפות נגד הסרבנות מימין ומשמאל.

ספריו

בתי הדין המנהליים בישראל, בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, 1971

דיני עבודה: מקורות, הערות, בעיות, הוצאת אקדמון

השפיטה בעניינים מנהליים, בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, 1975

הסמכות המינהלית, הוצאת נבו, 1996