Zohar Argov

Zohar Argov (Hebrew: זוהר ארגוב‎, born זוהר עורקבי Zohar Orkabi on July 16, 1955 – died November 6, 1987) was a popular Israeli singer and a distinctive voice in the Mizrahi music scene. Argov is widely known in Israel as "The king of Mizrahi music".

Zohar Argov was born in Rishon LeZion, Israel, to Ovadia and Yona Orkabi, Jewish parents who immigrated from Yemen. He was the eldest of ten children. He displayed a talent for singing in childhood, and his classmates nicknamed him "nightingale". All his siblings also displayed an interest in music. As a result of Argov's disinterest in any aspect of school except music, which was exacerbated by his family's financial problems, he dropped out of school at age 14 to work at a construction company. In 1972, he married a neighbour, Bracha Tzabari, and a year later, she gave birth to their son Gili. Argov's father Ovadia, with whom he had had a stormy relationship over the latter's authoritarianism and alcoholism, died on the day of Gili's bris. Gili would later follow in his footsteps and become a singer as well. Due to his family situation, he was exempted from mandatory military service in the Israel Defense Forces.

Career In 1977, at age 22, Argov published a single with two songs written and composed by Moshe Nagar. When releasing this single, in consultation with his wife Bracha, he changed his last name from Orkabi to Argov. He felt that the name Orkabi would not "sound good" to the media and establishment, and chose the name of one of the greatest composers and musicians in Israel at the time, Sasha Argov. The single was unsuccessful, airing only once on a radio broadcast featuring "musical oddities". Nonetheless, he began working as a singer full-time, giving live performances. His pay was meager, and within months, he had incurred huge debts, all of his property was repossessed, and he could no longer support his wife and son. The family's poor financial status and the pressure of late-night club appearances put a strain on his marriage, which ended with Bracha moving back in with her parents and taking Gili with her.

In 1978, Argov was arrested for rape after he had offered a woman a ride home from a Bar Mitzvah performance, then forced her into his apartment and sexually assaulted her. His trial was presided over by judge Dov Levin, who would later serve as a judge on the Supreme Court of Israel. During his trial, when it was still not clear to the court whether the incident had constituted rape or consensual relations, Argov commented "there is no girl who doesn't want it, she just needs to learn how to take it." He was convicted of rape as a result of this comment and sentenced to three years in prison. His wife filed for divorce during this time.

Argov was released in 1979, after which he returned to his work as a musician. At first, he joined a band which appeared at clubs and family events. During an event in Beersheba, Argov asked to sing and the band members agreed. He then performed two songs live.

Argov's debut album Eleanor (1980) featured the title track, "Sod HaMazalot" ("The Zodiac Secret"), and "Mah Lakh, Yaldah?" ("What's With You, Girl?"), a tribute to his ex-wife, Bracha, who remained the love of his life. With the success of the album, Argov became a popular singer, and performed live throughout Israel. He was among the first singers to achieve commercial and nationwide success in the sphere of Middle Eastern-Mediterranean/Oriental (Mizrahi)-style music, despite the fact that his music was not mainstream at the time and radio stations gave predominance to pop music from overseas.

In 1982, Argov toured the United States, and was invited to parties and clubs. It was there that he was first exposed to hard drugs and began to develop his heroin and crack cocaine addiction. He claimed that he was first introduced to hard drugs at Club Halleluyah in Los Angeles. He developed an addiction to crack cocaine and heroin, which from 1983 began to affect his functioning. By the end of the year, his drug abuse coupled with his demanding performance schedule was beginning to visibly affect his health. In late 1983, three associates took him to Eilat and locked him in a hotel room to dry out. However, this was unsuccessful.

Although he was still able to sing in live performances under the influence of drugs, his drug abuse caused him to miss performances and recording sessions. By this time Argov was a wealthy man, but was spending his fortune on drugs. After deciding that he could not overcome his drug addiction, the Reuveni brothers ended their contract with him and chose to sign a contract with a promising new star, Haim Moshe, instead. Argov was stung by what he viewed as their betrayal, as well as the realization that there was no hope of reconciling with his ex-wife Bracha after she remarried at around this time. After his break with the Reuveni brothers, Avigdor Ben-Mosh became his producer. Although he continued recording music, he displayed dysfunctional behavior during recording sessions.

In 1984, Argov toured the United States and France. On July 16, 1984, after returning to Israel from a performance in Paris, Argov was arrested for drug dealing. He was released on bail two week later but prohibited from leaving the country for the next six months. By this time, his drug addiction was ruining his career and draining his wealth. Promoters began to take advantage of him by underpaying or pretending to pay him. In 1985, he released another album. In February of that year, during a Paris tour, he nearly overdosed on drugs. In June 1985, he was arrested for possession of heroin and received a one year suspended sentence.

In late 1985, he signed a 15-year contract with Jerusalem producer Nissim Ben-Haim. He released his seventh album in 1986. It was a commercial success, but Argov performed rarely that year, until he had himself committed to a drug abuse rehabilitation program. Upon completing the program in 1987, he appeared on a talk show and declared he was clean and ready to start a new chapter in his life. Two months later, he lapsed back into drug abuse. In April 1987, Argov released his eighth and final album.

Death

In the early morning hours of July 23, 1987, Argov, his brother, and another man entered the Magen David Adom station in Rishon LeZion and demanded drugs. Shortly afterward, Argov was arrested on suspicion of stealing the purse of a doctor in the area, but was released after it was determined he had nothing to do with the theft. During his release from the police station, Argov stole a pistol that was lying on a desk. After an extensive manhunt, he was arrested with the pistol in his possession, convicted, and sentenced to one month in prison, which was extended to six months upon appeal.

Three weeks before he was due to be released, Argov was granted a furlough to allow him to go home. He initially stayed in the home of singer Yishai Levi in Holon before he and Levi's girlfriend and future wife, Iris Gabbay, stayed alone at Argov's mother's house in Rishon LeZion. Afterwards, Gabbay filed a police complaint claiming that Argov had attempted to rape her. Upon returning to prison, Argov was arrested and taken to a police station in Rishon LeZion for interrogation.

On November 6, 1987, Argov died in his cell in an apparent suicide by hanging. He was 32. He was found dead at 4:00 AM, hanging from strips torn from a blanket wrapped around his neck. Chief Superintendent Aharon Tal, who was appointed to investigate Argov's death, concluded that Argov had not intentionally committed suicide, but rather wanted to make it appear as if he was attempting suicide to get concessions from the guards. He had died after the strips had tightened around his neck and he was unable to save himself due to the effects of drugs he had taken.

Legacy After his death Argov continued to retain his status as "HaMelekh" (the King) of Mizrahi music. From 1990, three years after his death, the Israel Broadcasting Authority organized a series of annual memorial concerts at Binyanei HaUma convention center in Jerusalem and a fundraising campaign was launched to establish a drug rehabilitation center named after him.

A mainstream label, Hed Artzi, released a double album of his music, "Zohar Argov: The Best." Argov was the subject of a play mounted at the Cameri Theater in Tel Aviv, and a feature film on his life, "Zohar," enjoyed commercial success.

His songs, among them "Perakh BeGani" ("Flower in My Garden"), "Mah Lakh, Yaldah?" ("What's With You, Girl"), "Ba'avar Hayu Zmanim" ("In The Past") and "Badad" ("Alone"), are now Israeli pop classics and an integral part of national culture. Proposals to name streets after him in Rishon Lezion and Tel Aviv were discussed in 2007 but sparked a controversy due to his conviction on rape charges, for which he spent a year in prison. When he committed suicide in 1987, he was in a jail cell after again being charged with rape.

זוהר ארגוב (עורקבי) (16 ביולי 1955 - 6 בנובמבר 1987) היה זמר ישראלי אשר היה פעיל בין השנים 1977 -1987. נחשב עד היום לאחד ממובילי המוזיקה המזרחית בישראל

ביוגרפיה

תחילת דרכו

ארגוב נולד בשיכון המזרח שבראשון לציון כבכור (מתוך שלושה אחים וחמש אחיות) לעובדיה ויונה עורקבי יוצאי תימן. כבר מילדותו בלט בכישרון הזמרה שלו, ובגיל 13 הוא הפסיק את לימודיו. בגיל 15 הכיר את ברכה צוברי, וכעבור שנתיים נישא לה. בנו, גיל ארגוב, נולד כעבור שנה. לפרנסתו עבד כטייח

בשנת 1977, בהיותו בן 22, הוציא לראשונה תקליטון, ובו שני השירים "כל יום שעובר" ו"ילדה חיכיתי שנים", אותם כתב והלחין משה נגר. בתקליטון זה, בעצת אמרגנו, שינה את שמו לארגוב. כעבור שנה, היה חשוד באונס וזוכה מחמת הספק; הוא הואשם בביזיון בית המשפט על כך שאמר לשופטת "אין אישה שלא נותנת יש גבר שלא יודע לקחת", ועל כך ריצה עונש של שנת מאסר. הוא ואשתו נפרדו והתגרשו בתקופה זו

עם שחרורו מהכלא ב-1979, החל ארגוב לעסוק במוזיקה כעיסוקו העיקרי. תחילה עבד כנהגו של הזמר ג'קי מקייטן, שהופיע בתקופה זו במועדונים ובאירועים משפחתיים. באחד האירועים בבאר שבע ביקש ארגוב לשיר ומקייטן הסכים; ארגוב שר באותה הופעה את השיר "ברצלונה". י

שנות השמונים

יהודה קיסר, שהתרשם מקולו של ארגוב, הציע להפיק את אלבומו הראשון, "אלינור". על אף שההקלטה נעשתה באמצעות טייפ פשוט (במועדון "הברווז" ביפו), האלבום הצליח מאוד, מכר עד אחרי מותו כ-3 מיליון עותקים ונחשב לאלבום העברי הנמכר ביותר בכל הזמנים. האלבום נחשב, גם עשרות שנים לאחר מותו של ארגוב, למצליח ואיכותי

בעקבות הצלחת האלבום ב-1980, הפך ארגוב לזמר מבוקש בהופעות חיות ברחבי ישראל. ב-1981 יצא אלבומו השני, "היו זמנים", שכלל מספר שירים אשר ארגוב חידש, כגון "ברצלונה" שהיה ידוע בביצוע של ג'ו עמר; "את לי לילה" שהיה ידוע בביצועו של בועז שרעבי; "להלה יזיד אקטר" שבמקור היה שיר עממי מרוקאי; ו"שיר אהבה בלב" ('ממש מראה נהדר') שהלחן שלו הושר שנים רבות קודם לכן בפי חוזליטו, "ילד הפלא" הספרדי. בניגוד ל"אלינור", הוקלט והופק אלבום זה באולפן הקלטות מקצועי ובאיכות גבוהה, וגם הוא הצליח במכירות

ב-1982 הצליח המפיק מאיר ראובני להכניס את ארגוב לפסטיבל הזמר המזרחי, עם השיר "הפרח בגני" (שיועד מלכתחילה לשימי תבורי). את השיר כתב והלחין אביהו מדינה ועיבד ננסי ברנדס. ארגוב ביצע את השיר על במת בנייני האומה בירושלים, וזכה במקום הראשון בפסטיבל. ההופעה בפסטיבל (ששודר בשידור ישיר בערוץ 1), הזניקה את הקריירה של ארגוב. באותה שנה יצא אלבומו "נכון להיום", שכלל את השירים: "הפרח בגני", "בדד", "נכון להיום", "כבר עברו השנים", "עוד דקה את נעלמת", ועוד. האלבום זכה לפופולריות גם בקרב קהל שלא שמע מוזיקה מזרחית עד אז, וכך תרם לפריצת דרך של המוזיקה המזרחית אל קהל חדש. באותה העת, נודע כינויו של ארגוב כ"מלך של המוזיקה המזרחית". האלבום "נכון להיום" הצליח במכירות, הגיע לאלבום פלטינה ונמכר ביותר מ-350 אלף עותקים; שנים אחר כך, בשנת 2008, נבחר על ידי העיתון "ידיעות אחרונות" כאלבום החשוב ביותר במוזיקה הישראלית של שנות ה-80‏‏[1]. כמו כן, השיר "הפרח בגני" זכה בשנת 1998 במקום השביעי (מתוך מאות שירים) בתוכנית 'שיר היובל' בערוץ 1, (במקום הראשון זכה השיר "ירושלים של זהב"). י

בתחילת 1983, יצא ארגוב למסע הופעות בארצות הברית, ושם הוא החל להשתמש בסם הקראק. כשחזר לארץ התארח בתוכנית "שעה טובה" בערוץ 1 בהנחיית דניאל פאר, ושם, נוסף לראיון, שר את "סיימתי מילואים" ו"הפרח בגני". אך לאורך החודשים החלו הסמים בהדרגה להשפיע על תפקודו; הוא לא הגיע להקלטות באולפן ולא מילא את התחייבויותיו להופעות. אף על פי שהיה בעל אמצעים, הונו בוזבז על הסם. גם גוון קולו נפגע מעט. באוקטובר 1983 עבר תהליך של גמילה במשך שבועיים באילת

בתחילת 1984 יצא התקליט "כך עוברים חיי", עם הלהיטים "מרלן", "עד מתי אלוהי", "כמו שיכור", "אמריקה שלי" ועוד. רוב השירים נכתבו על ידי עוזי חיטמן. לדברי חיטמן, השיר "עד מתי אלוהיי" נכתב בעקבות הביקור של חיטמן בביתו של ארגוב, כאשר ראה את מצבו האישי הקשה ואת ביתו המוזנח באותה תקופה (1983). התקליט "כך עוברים חיי" נחל הצלחה רבה, השיר "מרלן" הפך ללהיט וזכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו

בסוף שנת 1984 יצא ארגוב לסיבוב הופעות בצרפת ובאמריקה. כשחזר לארץ המשיך לשקוע בסמים הקשים ולא יכל לתפקד בצורה יציבה. "האחים ראובני", אמרגניו ומפיקיו באותה עת, החליטו לשחררו מהחוזה כשנתיים לפני המועד המתוכנן. ארגוב עבר לאמרגנים והמפיקים ניסים בן חיים מירושלים ואביגדור בן מוש והוציא בשנת 1985 את התקליט "ים של דמעות". באותה תקופה יצאה לאור קלטת עם קטעים מהופעתו בצרפת

באותה שנה עבר ארגוב גמילה בת שלושה חודשים בירושלים בשכונת רמות, לאחר שהתעלף ממנת יתר של סמים. אלבומיו המשיכו להצליח במכירות, אך הביקוש להופעותיו ירד, בשל נטייתו שלא להגיע להופעות. באותה שנה, חזר להופיע ב"פסטיבל הזמר המזרחי", עם השיר "מלאך שטן" מהאלבום "ים של דמעות". השיר הגיע רק למקום ה-15 מתוך 16 (במקום הראשון זכה חיים משה עם השיר "עד כלות הנשימה"). י

בשנת 1986, כשהוא עדיין שקוע בסמים, הוציא ארגוב את האלבום "להיות אדם" עם הלהיטים: "להיות אדם", "אבי", "אדם שחקן", "יפה אהבה", "כשאת לידי" ועוד. התקליט והקלטת זכו להצלחה במכירות, אך פעילותו של ארגוב בהופעות דעכה, קולו השתנה ושירתו נפגעה

בינואר 1987 התראיין ארגוב בתוכנית "ממני" בהנחייתו של מני פאר, תוכנית האירוח המרכזית של הערוץ הראשון באותה תקופה, ובה דיבר בגלוי על התמכרותו לסמים, אך טען כי הוא נקי מהם. בסיום הראיון, שר ארגוב את שירו "להיות אדם". באותה שנה הוציא ארגוב את אלבומו האחרון, "הדרך הברוכה", בו ניכרת הירידה באיכות קולו כתוצאה מהשימוש בסמים

לאחר מותו יצאו לאור האלבומים "אל נבקש", "בכרם התימנים" ו"בן בלי בית", הכוללים שירים מתוך "הדרך הברוכה", הופעות חיות אותן ערך ארגוב בצרפת, והקלטות אחרונות שביצע סמוך למותו. בנוסף, האלבומים הללו כוללים גרסאות כיסוי רבות

מותו

במהלך שנת 1987 שב ארגוב והסתבך בפלילים בעקבות התמכרותו לסמים. ב-23 ביולי אותה שנה עורר ארגוב מהומה בתחנת מגן דוד אדום בראשון לציון לאחר שנחתך בידו על ידי אחיו, אבשלום, כתוצאה משבר בקבוק. תוך כדי ההמתנה לקבלת הטיפול בפציעתו, נעצר ארגוב בחשד שגנב ארנק של רופאה. הוא שוחרר כעבור זמן קצר לאחר שהתברר שלא היתה לו יד בדבר. אחרי ששוחרר מתחנת המשטרה, גנב ארגוב אקדח שהיה מונח על הדלפק בתחנה. משטרת ראשון לציון ערכה מצוד אחריו עד שלבסוף נתפס עם האקדח בידו. ארגוב נשפט ונגזר עליו חודש מאסר בפועל, שלאחר ערעור הוחמר לשישה חודשי מאסר בערכאה עליונה יותר. כשיצא לחופשה לקראת סיום ריצוי המאסר, נעצר ארגוב שוב, לאחר שחברתו דאז של הזמר ישי לוי, איריס, התלוננה שהוא ניסה לאנוס אותה

במהלך שהותו בתא המעצר, ב-6 בנובמבר 1987, נמצא ארגוב ללא רוח חיים כאשר סדין כרוך סביב צווארו, מה שנראה כהתאבדות. בן 32 היה במותו. רב פקד אהרון טל הודיע לאחר מכן, שארגוב לא התאבד אלא ניסה לאיים בהתאבדות ולסחוט מהסוהרים עוד ועוד תחליפי סם. הוא מת כתוצאה מאי ספיקת דם למוח כאשר הסדין התהדק על צווארו, ונטען כי לא יכל להציל את עצמו עקב השפעה חזקה של תחליפי הסם שלקח

לאחר מותו

לאחר מותו, יצאו על שמו אלבומי אוסף רבים: "שר יוונית", "זוהר וחברים", "נעימות המלך", "חברים שרים זוהר", "זמרים שרים זוהר", "להיטי זהב", "המיטב", "חייו ומותו של המלך" (DVD), "זוהר ארגוב - שירת חייו", "שירת הזמיר", "20 שנה למותו של המלך", ועוד. בכל שנה ביום מותו, נערך טקס לזכרו של ארגוב, תחת הכותרת "המלחמה בסמים", ובו זמרים שרים את מיטב להיטיו

שיריו של ארגוב זכו לביצועים רבים, של יוצרים מגוונים, ובהם גם מחוץ לתחום הזמר המזרחי. בין השאר, נודעו הביצוע של מאיר אריאל לשירו "כבר עברו השנים", והביצוע של נינט טייב לשיר "ים של דמעות" (אותו שרה בגמר תוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד" וזכתה במקום הראשון). בספטמבר 2007, לכבוד מצעד הפזמונים העברי השנתי של גלגלצ, הקליטה להקת סינרגיה ביצוע חדש בסגנון רוק לשיר "בדד", במלאת 20 שנים למותו של ארגוב. להקת הרוק "דנה נמה" ביצעה גרסת רוק לשיר "נכון להיום", בשם "מוח רץ". במסגרת הפרויקט המוזיקלי "עבודה עברית", חידשו הראל מויאל את השיר "עוד דקה את נעלמת" ולהקת לוס כפרוס את "נכון להיום". באותה שנה, הוציא הזמר שלומי סרנגה "דואט" עם ארגוב בשירו "עוד יום יבוא", כשקולו של ארגוב נלקח ונדגם במחשב, וסרנגה הצטרף בשירה ביוונית. בחודש אפריל בשנת 2009, הונפק בול לזכרו של ארגוב

מורשת

מורשתו של ארגוב שנויה במחלוקת. ארגוב נתפס בעיני רבים כדמות מעוררת מחלוקת, בשל התמכרותו לסמים והעבירות הפליליות שביצע. אחרים מתמקדים בפן המקצועי של ארגוב ובקולו הייחודי, שהצליח להפוך גם שירים שגרתיים לשירים בעלי עוצמה. מותו הפך אותו למיתוס, ובמהלך השנים הפך סיפור חייו לטרגדיה סמלית על גורלם של זמרים בני עדות המזרח במדינת ישראל. בעיני רבים, נחשב ארגוב לפורץ הדרך של המוזיקה המזרחית אל המיינסטרים הישראלי

חייו של ארגוב היו נושא לשירים (שנכתבו עליו עוד בחייו), הצגות, מחזות זמר, ועוד. ב-1993 יצא הסרט "זהר", שכתבו אמיר בן-דוד ו‏משה זונדר וביים ערן ריקליס, בכיכובו של שאול מזרחי. הסרט מגולל את סיפור חייו של ארגוב והתדרדרותו לסמים עד למותו; הסרט זכה בשני פרסי אופיר

בינואר 2011 הועלה בתיאטרון הקאמרי המחזה "זוהר", בבימויו של משה קפטן ובכיכובו של דן שפירא שגילם את ארגוב

בחודש יולי 2007 החליטה עיריית ראשון לציון לקרוא על שמו רחוב בעיר. רחוב אחר, בהרצליה, קרוי על שם שירו "הפרח בגני".