Grand Rabbi Dovid Tzvi Shlomo Biderman of Lelov

Grand Rabbi Dovid Tzvi Shlomo Biderman of Lelov (1843-1918) Rabbi David Tzvi Shlomo was born on Erev Sukkot, 5603 or 5604, which comes out to 1842 or 1843

PA IV

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30424&pgnum=31

---

http://www.ohrshalom.net/atertshalom/shoftim_1.pdf

---

http://www.mytzadik.com/index.asp?lid=6&page=tzadik&kid=472

• Reference: MyHeritage Family Trees - SmartCopy: Jan 14 2022, 17:21:10 UTC

האדמו"ר רבי דוד צבי שלמה, כונה בירושלים "ר' דוד'ל". הרבה לעסוק בפעילות ציבורית וכיהן כראש "הקדש ורשה". הוא גם בנה את שכונת בתי ורשה בירושלים הנקראת עד היום גם בשם "הקדש בידרמן". הקים את ישיבת "חיי עולם" החסידית וייסד את בית הדין החסידי בירושלים. הוא ערך את נוסח התפילה בחסידות לעלוב ונודע כבקיא בקבלה. למרות מוצאו הפולני, היה מקובל על חוגי עדות המזרח אשר ביקשו להכתירו כחכם באשי, אך הוא לא נעתר לבקשה זו. הקים את בית הכנסת של חסידות קרלין בירושלים. נפטר ביום ה' באלול ה'תרע"ח.

(ויקיפדיה) הרה"ק רבי דוד צבי שלמה בידרמאן זצוק"ל מלעלוב - ירושלים

ראה

הרה"ק רבי דוד צבי שלמה בן רבי אלעזר מנחם מנדל בידרמאן זצ"ל מלעלוב ה' אלול תרע"ח תולדותיו בעיר פשעדבורז שבפולין לערך שנת תר"ד ביום י"ד תשרי ערב חג הסוכות, נולד להרה"ק רבי אלעזר מנחם מנדל מלעלוב זצ"ל בנו הבכור, וביום שביעי של חג הסוכות, הושענא רבא, אושפיזא דדוד מלכא משיחא, נכנס הרך הנולד בבריתו של אברהם אבינו, על ברכי סבו אבי אביו הרה"ק רבי משה מלעלוב זצ"ל, שהנהיג בשנותיו האחרונים קודם לעלייתו בארץ הקודש בעיר פשעדבוז. ונקרא שמו בישראל דוד צבי שלמה, דוד, ע"ש סבו הרה"ק רבי דוד מלעלוב זצ"ל, תלמיד חבר של רבינו הגאון הקדוש רבי אברהם מרדכי מפינטשוב זיע"א, חותנו של רבינו הגאון הקדוש קודש הקדשים איש האלוקים רבי יצחק אייזיק מקאמרנא זיע"א בעל ה'היכל הברכה', וע"ש דוד מלכא משיחא אושפיזא קדישא. צבי, ע"ש אבי אבו הרה"ק רבי צבי בנו של רבינו הרה"ק רבינו יעקב יצחק מלובלין זיע"א ה'חוזה מלובלין'. שלמה, ע"ש הרה"ק רבי שלמה אביו של הרה"ק רבי דוד מלעלוב זצ"ל. בשנות נעוריו גדל וינק בצלו של זקנו הגדול הרה"ק רבי משה מלעלוב, ובעמדו על דעתו ניכרו עליו גנוני קדושה וטהרה חריפות ופיקחות בתורה ועבודה וביראת שמים. ארץ הקודש אחר חג הפסח תר"י בהיות הנער דוד צבי שלמה כבן ששה שנים, נסע לדרך ארוכה וקצרה, ארוכה בגשם וקצרה ברוח, משאת נפשו של זקנו ואביו לחונן עפר ארץ הקודש. קודם עליתם לארץ הקודש נסעו לגאליציע להיפרד מגדולי עולם. תחילה הגיעו אל הרה"ק רבי שר שלום מבעלזא זצ"ל, וכשדרך הנער על מפתן ביתו, הראה לו אותות חיבה, והושיבו על ברכיו, והשתעשע עמו שעה ארוכה. משם נסעו אל הרה"ק רבי ישראל מרוזי'ין זצ"ל, שגם הוא השתעשע עם הילד הרך, ונטלו והעמידו על ברכי רגליו וסלסל פאותיו, וקרא עליו: הער האט דאך לעכטיגע אויגן, ואמר הילד הזה לא יחטא לעולם. משם שמו פעמיהם לנסיעה ארוכה ורבת התלאות, ובשלהי חודש תשרי תרי"א הגיעו לשערי ארץ הקודש, ומיד שמו פניהם לעבר עיר המקדש ירושלים ת"ו, כידוע לא האריך זקינו הרה"ק רבי משה מלעלוב ימיו בארץ הקודש, וביום י"ג טבת נסתלק לגנזי מרומים. הילד דוד צבי שלמה בהגיעו לעיר הקודש ירושלים, נשתכח ממנו כל תלמודו ואפילו צורת האותיות נשתכחה לו, בבחינת רבי זירא שרצה שישתכח ממנו כל התלמוד שבבל, וללמוד תורה הקדושה בקדושת ארץ הקודש, אוירא דארץ ישראל מחכים. בהגיעו לפרקו דיברו בו נכבדות עם הרבנית מרת מרים, בת רבה של מגרוב שהתגורר בעיר הקודש צפת, הרה"ק רבי פנחס הלוי הורוויץ זצ"ל, נו"נ להרה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג זצ"ל, ואחיו הרה"ק רבי פנחס מפראנקפורט בעל ה'הפלאה' זצ"ל. אחר נישואיו עבר להתגורר בעיר הקודש צפת סמוך לחותנו, מתחילה נהג בפרישות יתירה ואפילו עם זוגתו הרבנית לא שוחח, וכשהתלוננה הרבנית בפני חותנה על התנהגות בעלה, אמר לה: שבהגיעו לגיל עשרים ישנה את הנהגתו, וכן היה. בצל רועי החסידות באחד הימים גמלה החלטתו לנסוע לחו"ל לחפש לו רבי ומדריך לעלות מעלה מעלה בעבודת השם, וכשסיפר זאת לאביו, אמר לו: וכי מה חסר לך כל זאת, היש לך כאן את הכותל המערבי, אמר לו: רבי אני צריך שיענה לי על שאלותי, אמר לו: וכי אני איני די בעבורך, אמר לו: מאבא אין אימה ופחד כמו שיש מרבי, ונפרד ממנו ונסע לדרכו הרחוקה. ובשנת תרכ"ה שם לדרך פעמיו, ובראשונה הגיע לעיר הבירה ווינה שבאוסטריא, שם פגש את הרה"ק רבי אהרן מקארלין בעל ה'בית אהרן' ששהה שם לצורך רפואה, ומיד כשנתן לו שלום הרגיש כי זהו רבו אלופו ומיודעו, ובו ובדרכו תידבק נפשו כל הימים. אך וישם לדרך פעמיו להכיר שאר צדיקי הדור, מתחילה הגיע אל עיר צאנז לשבת ר"ח, בצל הרה"ק רבי חיים מצאנז זצ"ל בעל ה'דברי חיים', שכיבדו להתפלל לפני התיבה תפילת מוסף של שבת ר"ח. משם המשיך אצל שאר צדיקי פולין, אצל הרה"ק רבי יעקב צבי מפוריסוב, שכיבדו מאוד ובכל לילה ולילה קרא עמו יחד הפתקאות שקיבל באתו היום, וכן נסע אצל הרה"ק רבי שלמה מרדאמסק בעל ה'תפארת שלמה', הרה"ק רבי מנחם מנדל מוורקא, הרה"ק רבי יעקב אריה מראדזמין, הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורא, הרה"ק רבי אברהם המגיד מטריסק, הרה"ק רבי יצחק מסקווירא, הרה"ק רבי יעקב ישראל מטשערקאס, הרה"ק רבי דוד מטאלנא, כשמכל צדיק וצדיק למד מדה טובה והדרכה ישרה בעבודת השם יתברך שמו, אך נפשו נתקשרה ברבו הראשון בעל ה'בית אהרן', שם בילה את שארית ימיו בחו"ל, ורבו השפיע עליו טללי תחיה, בשנת תרל"א חזרו געגועיו אליו, וישם שנית פעמיו לעבר בית רבו שבבל בעל ה'בית אהרן'. על כס אבותיו אחר הסתלקות אביו הרה"ק רבי אלעזר מנחם מנדל ביום ט"ז אדר תרמ"ג, עלה על כס אבותיו להנהיג עדת בית לעלוב, עד מהרה נהפך ביתו לתל תלפיות מקום אשר חסידי ירושלים מצאו את שאהבה נפשם, בית מלא תורה ויראה ועבודת השם, שאבו ממנו עצות והדרכות הנהגות ישרות שקיבל וינק מאבותיו ורבותיו הקדושים, וממה שהוסיף מדיליה במידה גדושה, פניו הקדושים ועיניו המאירים היו לסמל לכל בני ירושלים, אפילו הישמעלים נחרדו ממראה פניו הזוהרים, סיפורי מופת רבים נקשרו עליו, דאג לעניים ויתומים אלמנות ושבורי לב. בין תלמידיו הגדולים היה רבינו הראב"ד פעיה"ק הגאון הקדוש רבי ישראל יצחק הלוי רייזעמאן זיע"א, חותנו של רבינו הגאון הקדוש רבי שלום מקאמרנא זיע"א בעל ה'מעשה שלום', ובכל ימיו כמעט שלא עבר יום שלא החסיר מלהזכיר מימרא משם רבו או הנהגה טובה. ובהגיע חודש הרחמים והסליחות ובמשך עשרת ימי תשובה, היה מנגן בינו לבין עצמו נוסח ה'נתנה תוקף' בניגון שיתפלל רבו הקדוש בראש השנה ויום הכיפורים, כל ימיו כשהיה מתפלל קבלת שבת לפני העמוד ניגן בניגון הידוע בבית לעלוב, בהטעימו שרבו הרדצ"ש אמר לו: שבניגון הזה קיבל שבת רבינו הקדוש החוזה מלובלין. וכמים הפנים אל הפנים רבו הקדוש הראה לו אותות חיבה והערצה גדולה, ופעם אחת כאשר נפל האבנט מרבינו הראב"ד, הרכין הרדצ"ש להרימה וחגר את רבינו, באמרו: שבזה הוא מקיים מצות גלילת ספר תורה חי, ואף ציוה לו שאחר חתונתו ילבש אנפלאות לבנות (וויסע זאקען) אפילו בימות החול, באמרו: שהוא ראוי לאותה איצטלא, וילך ברחוב עם מקל שלא להיכשל בהליכה בין נשים. סיפר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ששמע מחותנו הגה"צ רבי יהודה אריה דייטש זצ"ל שסיפר מאביו הגה"צ רבי מתתיהו דייטש זצ"ל וזקינו הגה"צ רבי יהודה לייב דייטש זצ"ל שהיו מגדולי חסידי הרדצ"ש, שבעת שנסתלק הגה"צ רבי יהודה לייב לעלמא דקשוט ביום רביעי ט"ו באב תרע"ח, ובמוצאי שבת קודש כשהסיב הרדצ"ש בסעודת מלוה מלכה, סיפר המעשה הידוע שכמה מתלמידי ה'חוזה מלובלין' נסעו פעם אחת יחד אל רבם הקדוש, ובאמצע הדרך אזל הכסף מאמתחתם, וגמרו ביניהם שיעשו לאחד מהם לרבי ואחד לשמש וכו', ויפרסמו בעיר שבא לכאן רבי ומקבל קוויטלאך ופדיונות, וע"י כך יהיו להם הוצאות על המשך הדרך, וכך עשו בכל עיר ועיר עד שהגיעו לעיר השניה וחוזר חלילה, בין הבאים באחת הכפרים אצלם היתה פונדקאית אחת שלא היתה לה בנים, והפצירה מאוד שיתנו לה קמיע, ונתנו לה קמיע ורשמו: אלטע קיא קעהן היוכט געבן מילאך (פרה זקנה ג"כ יכולה לתת חלב), ובאמת היתה שנושעה הפונדקאית בבן זכר ע"י הקמיע שנתנו, ואמר ה'חוזה מלובלין': שבשעה שנתנו הקמיע נעשה שחוק מכל המעשה בשמים, וע"י כך נבקעה מחיצות הברזל ונושעה הפונדקאית, וכן המשיך הרדצ"ש לספר שבזה השבוע נסתלק אחד מבני החבורה רבי יהודה לייב, וכאשר עלה לבית דין של מעלה שאלוהו אותו: מי היה רבך, חסיד של מי אתה, וכשענה: שהוא חסיד של רדצ"ש, נעשה שחוק גדול בשמים, האם דוד הוא גם כן רבי, וע"י כך נבקעה חומות גן עדן וחמק רבי יהודה לייב לתוכו, ויהי לפלא. גם בנו הגה"צ רבי מתתיהו דייטש זצ"ל היה מסתופף בצל הרדצ"ש (חותנו היה הגה"צ רבי משה וואלדמאן זצ"ל, משמש בקודש של הרה"ק ראמ"מ ובנו הרדצ"ש רבות בשנים), ובנו הבכור רבי יהודה אריה נולד בברכת ובהבטחת רבינו הרדצ"ש, באמרו עליו: 'זיידנע פאריינגלאך וועלן נאהך היינגען אונטער זינע פענצטער'. כל ימיו לא הפסיק מלדבר מרבו הקדוש, וספרו 'דברי מתתיהו ובית דוד' קרא על שם רבו. וכידוע המעשה בעת ששכב על ערש דווי בבית החולים בשיקאגא בארצות הברית, ושהה שם לבדו על שבת קודש, הגיע אליו מעלמא דקשוט רבו הרדצ"ש עם בנו הרשנ"נ, לחזק אותו ולשורר עמו זמירות שבת קודש, המעשה הנ"ל העיד תלמידו ונאמן ביתו רבי משה גרשון גולדצוויג, מאחר שהרדצ"ש ובנו הרשנ"נ הגיעו אליו ג"כ באותו ליל שבת קודש, על פי בקשת הגה"צ רבי מתתיהו אחרי שעזר והשתדל רבות בעבורו. הסתלקותו ביום ה' אלול תרע"ח נתבקש לישיבה של מעלה, ונטמן במרומי הר הזיתים, על מקומו מיל

ביו: אדמו"ר רבי אלעזר מנחם מנדל מלעלוב. אמו: פייגא מאטיל. אשתו: מרת מרים. בניו: ר' פינחס, אדמו"ר רבי שמעון נתן נטע. בתו: הרבנית מלכה עכסה. אחותו: דבורה גולדה. סבא: ר' משה מלעלוב (מצד אביו).

נולד בעיירה לעלוב (פולין) ביום י"ד תשרי ה'תר"ד. עלה לארץ ישראל יחד עם אביו וסבו בשנת ה'תרי"א. בדרכם לארץ ישראל ביקרו בחצר חסידות סדיגורא, ר' ישראל מרוז'ין הושיב את הילד (ר' דוד צבי שלמה) בן ה-6 על ברכיו ובהתפעלות קרא: 'עיניים כה מאירות... עלם חמודות זה לא יחטא לעולם!'. בגיל 15 השתדך עם בתו של הרה"צ פינחס הלוי הורוביץ. בהיותו אברך צעיר יצא לבקר את צדיקי הדור בפולין ובשובו לארץ נפל למשכב בעיר אודסיה בה השתוללה מגיפה. כעבור ימים רבים בהם מצבו הלך והתדרדר נשמע קולו החלוש בתפילה לבורא עולם כי יעניק לו במתנה עוד שנות חיים ובהבטחה כי יקיים את הנאמר בפסוק 'אלמדה פושעים דרכיך'. לאחר שהבריא שב לארץ ישראל ובעיר צפת החל לקרב בחום ובאהבה צעירים שסרו מדרך התורה. כונה בפי כל ר' "דודל", לאחר הסתלקות אביו מונה לאדמו"ר והיה פעיל מאוד למען הציבור. פעל להקמת שכונת בתי וורשא בירושלים, תיקן את נוסח התפילה בחסידות לעלוב והקים את בית הכנסת של חסידות קרלין בירושלים. היה בקי בתורת הקבלה וקהילת הספרדים רצתה להכתירו כ"חכם באשי" אך ר' דוד צבי שלמה לא רצה. בשנת ה'תרע"ח השיב את נשמתו ליוצרה.