prof. Elihu Katz

Elihu Katz אליהוא כ"ץ (May 21, 1926 – 31 December 2021) was an American and Israeli sociologist and communication scientist, usually associated with uses and gratifications theory. He is known for his work with Paul Lazarsfeld in the field of mass communication, most notably for developing the theory of the two-step flow of communication. He was Emeritus Professor of Communication at the Annenberg School for Communication of the University of Pennsylvania.

In 1989, he was awarded the prestigious Israel Prize, for social sciences.

In 2005, he received the Marshall Sklare Award, given annually by the Association for the Social Scientific Study of Jewry to a senior scholar who has made a significant scholarly contribution to the social scientific study of Jewry.

In 2013, he received an honorary degree from Northwestern University. In 2018, he received an honorary doctorate from the University of Pennsylvania.

Katz died in Jerusalem on 31 December 2021, at the age of 95.

https://www.avelim.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%a4-%d7%90%d7%9c%d7%9...

אֵלִיהוּא כ"ץ (21 במאי 1926 – 31 בדצמבר 2021) היה סוציולוג של התקשורת, ממייסדי הטלוויזיה הישראלית, פרופסור מחקר לתקשורת באוניברסיטת פנסילבניה, חתן פרס ישראל למדעי החברה לשנת תשמ"ט 1989.

כ"ץ נולד בשנת 1926 בניו יורק שבארצות הברית, בנם של מוריס ורוז. למד באוניברסיטת קולומביה לתואר ראשון (1948), שני (1950) ושלישי (1956).

כ"ץ החל לערוך מחקרים באוניברסיטת שיקגו. בשנים אלו החל ליצור קשרי עבודה עם האוניברסיטה העברית בירושלים ופרופ' לואי גוטמן מהמכון למחקר חברתי שימושי בירושלים. לאחר יצירת הקשר עם האקדמיה בישראל, מחקריו התמקדו בתרבות המהגרים לישראל ביחס ליחסיהם עם הבירוקרטיה הממשלתית. באוניברסיטה העברית הוא ייסד את המכון לקומוניקציה.

בשנת 1967 נענה כ"ץ לבקשת ממשלת ישראל ועמד בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית. במרץ 1969 הודיע על התפטרותו מתפקיד זה. עבודתו זו שולבה מאוחר יותר במחקריו על הכנסת המדיה הטלוויזיונית למדינות עולם שלישי ועל בחינת ההשפעות ארוכות הטווח של הטלוויזיה על התרבות בכלל ותרבות הפנאי בפרט. כמו כן הוא עבד כיועץ לרשת הטלוויזיה בי.בי.סי. ביוני 1974 עמד בראש צוות חשיבה למערכת ההסברה ההסתדרותית שהקימה ההסתדרות הכללית.

בשנים 1976–1979 כיהן כנשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית. בשנים 1987–1996, לאחר מותו של לואי גוטמן, שימש כ"ץ כמנהל המכון למחקר חברתי שימושי. במקביל, המשיך בתפקידיו האקדמיים. בשנת 1992 הצטרף לסגל, הקים וניהל את בית הספר הבינלאומי לחוקרי תקשורת במרכז אננברג, שבאוניברסיטת פנסילבניה.

תפקידו של כ"ץ בייסוד לימודי התקשורת בישראל

אליהוא כ״ץ היה מאנשי דור המייסדים של לימודי התקשורת בארץ, הידע הרב שצבר בחו"ל ואישיותו הייחודית תרמו להתגבשות תוכנית הלימודים ולעיצוב גישות המחקר בתחום.

באמצע שנות ה-60 נמנה כ"ץ עם מייסדי המחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית, הוותיקה ביותר מבין התוכניות האקדמיות להוראת התקשורת בישראל.

כ"ץ שאף למזג בין הכשרה אקדמית לעיסוק בפרקטיקה עיתונאית. הוא עצמו היווה דוגמה לשאיפה זו בהיותו חוקר בכיר באקדמיה שבמקביל גם הקים את הטלוויזיה בישראל והיה מנהלה הראשון. בעבודתו המחקרית התמקד בחקר השפעות אמצעי התקשורת בישראל ובעולם, ולכן זו אחת הסיבות שלימודי התקשורת בישראל נוטים לתחום של מדעי החברה ולמחקר חברתי שימושי.

בין בוגרי המחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית אנשי תקשורת בכירים וכן חוקרים ומרצים במחלקות לתקשורת במוסדות להשכלה גבוהה אחרים בישראל. חוקרים ישראליים רבים למדו עם כ"ץ. כך, למשל, נכון ל-2015 שמונה מחברי הסגל בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה היו מתלמידיו.

בשנת 2015 תרם כ"ץ את אוסף ספריו, למעלה מ-2,000 כרכים, למחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. האוניברסיטה ציינה שאוסף זה הוא בעל ערך אקדמי ותרבותי רב. עוד ציינה שתרומה זו חשובה מאוד למחלקה לתקשורת בבן-גוריון, בהיותה הצעירה יותר מבין המחלקות לתקשורת באוניברסיטאות בישראל.

פרסים והוקרה: כ"ץ זכה על עבודתו בפרסים ותארי כבוד שונים. בהם:

• פרס בורדה לשנת 1977, על הישגים מדעיים בתחום התקשורת החברתית.
• פרס ישראל למדעי החברה לשנת 1989.
• תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה בשנת 2000.
• פרס מקלוהן

חיים אישיים

משנת 1951 עד לפטירתו היה נשוי לרות כ"ץ לבית טורגובניק, פרופסור למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, גם היא כלת פרס ישראל (2012), ולהם שני בנים.

נפטר ב-31 בדצמבר 2021.