Haim Hefer

Haim Hefer From Wikipedia, the free encyclopedia

Haim Hefer (Hebrew: חיים חפר‎) (29 October 1925 – 18 September 2012) was an Israeli songwriter, poet and writer.

Biography

Haim Feiner (later Hefer) was born in Sosnowiec, Poland in 1925 to Issachar Feiner, a chocolate salesman, and Rivka Herzberg, a housewife. He had a private Hebrew tutor. His family immigrated to Palestine in 1936 and settled in Raanana. He began writing at the age of 13, as part of a national contest. He never finished high school and joined the Palmach in 1943. He took part in smuggling illegal immigrants through Syria and Lebanon. During the 1948 Arab-Israeli War, he was one of the founders of the Chizbatron, the Palmach army troupe, and was its chief songwriter.

Hefer owned a house in Ein Hod, but resided in Tel Aviv. He was married to Ruti Haramati, with whom he had a daughter, Mimi.

On 18 September 2012 (the second day of Rosh Hashanah, 5773), Hefer died at Sourasky Medical Center in Tel Aviv, after a long illness.

Music career

In the 1950s, Hefer and Dahn Ben-Amotz wrote A Bag of Fibs, a collection of tall tales made up in the Palmach, and founded the "Hamam" club in Jaffa. During that time, he founded "Revi'iat Moadon HaTeatron" (Theater Club Quartet). He wrote a weekly column for Yediot Aharonot, which included maqamas on current affairs. A Bag of Fibs achieved cult status in Israel. He was later made a cultural attache to the Israeli consul in Los Angeles.

He wrote for dozens of composers, including Sasha Argov, Moshe Wilensky and Dubi Seltzer. Artists who performed his songs include Arik Lavie, Yehoram Gaon, Shoshana Damari and Yafa Yarkoni, as well as The High Windows and most Israeli military bands. He wrote lyrics for musicals, including Kazablan and I Like Mike. Many of his songs, such as "Hafinjan" (The Billy Kettle), "Hayu Zmanim" (In Those Days) and "Hamilkhama Ha'achrona" (The Last War) are considered Israeli classics. He also published several collections of his verses. Shortly before the 1948 war, he wrote a song titled "Between the Borders", about immigration. It included the words "We are here, a defensive shield". In 2002, the Israel Defense Forces (IDF) launched an operation in the West Bank and named it Operation Defensive Shield.

Controversy

In 2002, Hefer described Moroccan Jewish culture as inferior to that of the Polish Jews. He called Aviv Geffen a phony and criticized Yaffa Yarkoni for badmouthing the IDF. His remarks were condemned as racist and criticized by then President of Israel, Moshe Katsav, members of the Moroccan community, and representatives of the Shas Party, as well as Mizrahi musicians such as Margalit Tzan'ani. Hefer made a public apology and wrote a song for singer Zehava Ben.

Awards

• In 1983, Hefer was awarded the Israel Prize, for Hebrew song (words), for his contribution to the Music of Israel.
• In 2005, he was voted the 116th-greatest Israeli of all time, in a poll by the Israeli news website Ynet to determine whom the general public considered the 200 Greatest Israelis.
• In 2008 in Poland published a book, "Chaim Chefer-Memorable Days"("Chaim Chefer - Pamiętne Dni"), the development of the graphic made by Pawel Slota under the artistic supervision of Agnieszka Tyrman. The book was out of admiration and respect for the work of Chaim Chefer in the jubilee year the 60th anniversary of the State of Israel http://issuu.com/pawelslota/docs/chaim_chefer_-_pami_tne_dni_

  ---

  
  

Wikipedia

ויקיפדיה

חיים חפֶר (פיינֶר) (29 באוקטובר 1925 – 18 בספטמבר 2012) היה משורר,‏ פזמונאי, מחזאי, תסריטאי, בעל טור ופובליציסט ישראלי. חתן פרס סוקולוב לעיתונות (1969) ופרס ישראל לזמר עברי (תשמ"ג). י

ביוגרפיה

חפר נולד בסוסנוביצה שבפולין כ"חיים פיינר". בן ליששכר, סוכן מכירות של מוצרי שוקולד ורבקה פיינר, לבית הרצברג. גדל ביישוב הקרוב, מיסלוביצה, ובגיל 9 התחיל להשתתף בפעילויות הקן המקומי של תנועת הנוער גורדוניה. בשנת 1936 בהיותו בן 11 עלה לארץ ישראל עם משפחתו והתגורר ברעננה. בנעוריו היה חניך במחנות העולים, שם החל לפרסם את שיריו הראשונים, ונשלח עם חבריו לתנועה להתיישבות בקיבוץ דפנה שבצפון

חפר שירת בפלמ"ח ובין היתר השתתף בהברחתם ארצה של מעפילים בהעפלה יבשתית מסוריה ולבנון דרך גבול הצפון. במלחמת העצמאות היה חפר מייסדה ומפקדה של להקת "הצ'יזבטרון", להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח, וכתב את רוב פזמוניה. חלק מפזמונים אלה הפכו להיות מסמלי התקופה, כמו השירים: "הן אפשר", "היו זמנים", "הפרוטה והירח", "היי הג'יפ", ואחרים. לאחר מלחמת העצמאות פרסם את ספרו הראשון, "תחמושת קלה", ובו פזמוניו מתקופת הפלמ"ח

בשנת 1956 ערך חפר ביחד עם דן בן אמוץ את "ילקוט הכזבים" – ריכוז של כזבים, סיפורי הווי ומימרות שנולדו בפלמ"ח וזכה להצלחה גדולה. ב-1961 יסדו השניים את "מועדון החמאם" ביפו, שנתן במה לאמנים רבים בזמר, בסאטירה ובבידור והפך למוקד חברתי ותרבותי. ב-1958 כתב יחד עם בן-אמוץ את ההצגה המוזיקלית "תל אביב הקטנה", ששחזרה את השנים הראשונות של העיר וזכתה להצלחה רבה. בשנות השישים הפיק עם בן-אמוץ את הרכבי הבידור רביעיית מועדון התיאטרון ושלישיית גשר הירקון וכתב חלק משיריהם הידועים, לצד שירים שכתב ללהקות הצבאיות, לתרנגולים, החלונות הגבוהים ולזמרים כמו שושנה דמארי, יהורם גאון, אריק לביא ואחרים

בשנים 1964-2003 היה לחיים חפר טור קבוע ב"ידיעות אחרונות", שבו פרסם מדי שבוע מקאמה (מעין מאמר בחרוזים) על ענייני היום. זכורה במיוחד המקאמה "מסדר הנופלים", על נופלי מלחמת ששת הימים

חפר נודע בדעותיו הנחרצות אותן הביע לא אחת במאקמות שלו ובאמצעי התקשורת. הוא זוהה עם תנועת העבודה והיה מקורב לשניים מבכיריה, שהיו מפקדיו בפלמ"ח: יגאל אלון ויצחק רבין. בשנים 1977-1975 מינה אותו אלון לשמש כנספח תרבות בקונסוליה של ישראל בלוס אנג'לס

בשנת 2002 עורר חפר סערה ציבורית, כאשר בראיון עיתונאי אמר על עדת עולי מרוקו: "מה הביאו לנו המרוקאים? תרבות של מופלטות וכמה קברים. אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט", ועל הזמר המזרחי: "החבר'ה האלה לא מדברים עברית נכונה, זה לא רק עוני של השפה זה עוני של רגשות". לאחר מספר ימים טען שדבריו הוצאו מהקשרם ואף התנצל כי הובן לא נכון. בשנת 1951 נישא לכרמל הלפרין‏, ולאחר מכן התגרש. בשנת 1962 נישא בשנית לרות לוי-מזרחי ולאחר 18 שנים התגרשו. ממנה היה אב לבת, מימי (עליה כתב את השיר "ילדה קטנה"), וסב לנכדים. התגורר בתל אביב ובכפר האמנים עין הוד. נפטר ב-18 בספטמבר 2012 ממחלה קשה ונקבר בעין הוד

יצירתו

שירי הפלמ"ח ומלחמת העצמאות

בעת היותו בפלמ"ח החל חפר להתפרסם ככותב שירים, חלקם הולחנו על ידי דוד זהבי ואחרים וחלקם הותאמו למנגינות זרות. הוא לימד את חבריו בפלמ"ח לשיר אותם, וכך הם התפרסמו. שירו הראשון, "בין גבולות", תיאר את מבצעי הברחות המעפילים שבהם השתתף (כעבור שנים נקרא מבצע חומת מגן על שם מילות הפזמון של השיר). עוד שירים שכתב על ההעפלה ועל אנשי הפלי"ם היו "שושנה שושנה", המתאר ליווי של ספינת מעפילים (כנראה האונייה "שבתאי לוז'ינסקי"), "רותי" ("לי כל גל נושא מזכרת") ו"זמר לספינה" ("שקיעה נוגה"). כל השירים הללו נכתבו ברמזים, שכן הפעילות הייתה מנוגדת למדיניות ממשלת המנדט ששלטה בארץ. שירים נוספים שכתב באותה תקופה היו "הפינג'אן" על פי מנגינה ארמנית, המתאר את ספלון הקפה שסבב בין היושבים ליד המדורה ("סובב לו סובב הפינג'אן"), ו"יצאנו אט", המתאר יציאה לפעולה בפלמ"ח

שורות אחדות מפזמוניו בתקופת מלחמת העצמאות הפכו ברבות השנים לסמלי התקופה:

"עוד נזכור תחת גשם עופרת איך בסוריה צעד הפלמ"ח" ("רבותי ההיסטוריה חוזרת") – סוקר את מפעלות הפלמ"ח, בין השאר השתתפותו במערכה שבה נכבשו סוריה ולבנון ביוני 1941 מידי אנשי צרפת של וישי

"אל הנגב פלוגונת נשלחה עם מקלות כתחליף לרובים" ("רבותי ההיסטוריה חוזרת") – תזכורת לירידת פלוגות בלתי מזוינות של הפלמ"ח לנגב באפריל 1942 לקדם את הפלישה הצפויה של צבאו של רומל, בשיא התקופה שכונתה לימים "מאתיים ימי חרדה". י

"הן אפשר ובג'יפ שעבר שאגו בחורים כי נגמר" ("הן אפשר") – ביטוי לכמיהה לשלום של לוחמי תש"ח (נכלל בתוכנית השלישית של הצ'יזבטרון "הפלמ"חניק מחפש את המחר"). י

"היו זמנים אז במשלט ישבנו" ("היו זמנים") – תיאור כיצד מאורעות התקופה יסופרו כעבור שנים רבות

"היי דרומה לאילת" ("היי דרומה") – נכתב בעת הנסיעה של להקת הצ'יזבטרון לעקבה (אילת) במסגרת מבצע עובדה ומתאר את הנופים שעברו בדרך

"הגישו פינג'אן והגידו, היש עוד פלמ"חניק כמו דודו?", ("דודו") נכתב על דוד צ'רקסקי בחייו, ולאחר נפילתו הפך לשיר זיכרון שתרם לקיבוע תדמית הפלמ"חניק בחברה הישראלית

פזמוניו האחרים

חפר כתב בשיתוף פעולה עם טובי המלחינים והזמרים. סשה ארגוב, משה וילנסקי ודובי זלצר הלחינו רבים מפזמוניו. בין הזמרים שהרבו לבצע את שיריו נמנים אריק לביא ("שיר הקטר", "הסלע האדום", "הדודה מחדרה"), יהורם גאון ("הנני כאן", "רוזה", "השר משה מונטיפיורי", "לא נפסיק לשיר", "בית אבי", "אני עושה לי מנגינות"), שושנה דמארי ("בת שבע", "הקרב האחרון"), יפה ירקוני ("רבותי ההיסטוריה חוזרת", "הפִינְגָ'אן", "שושנה שושנה") ואורי זוהר ("החופש בבית ההבראה", "שיר הפטנטים"). י

חפר כתב פזמונים ללהקות רבות, בהן התרנגולים ("שיר השכונה", "הכל זהב", "השמלה הסגולה", "האם אמרו לך פעם", "שיר אהבה חיילי"), בצל ירוק ("אדוני השופט", "ערב במסחה", "הפרוצה החלוצה"), שלישיית גשר הירקון ("אל תעברי לבד ילדה ברחוב", "איזה יום יפה", "כשיבוא שלום" ו"קרב הראל"), החלונות הגבוהים ("יחזקאל", "ילדה קטנה", "הורוסקופ"), רביעיית מועדון התיאטרון ("אין כמו יפו בלילות" עם לחן צרפתי של קריסטיאן ורז'ה, "זאת מרחוב פנורמה") והלהקות הצבאיות ("הוא לא ידע את שמה", "דינה ברזילי", "כאן השריונים", "האיש מן הבקעה", "יש לי אהוב בסיירת חרוב", "הימים האחרים" ועוד). כמו כן כתב פזמונים למחזות הזמר "קזבלן" ("כולנו יהודים", "מה קרה"), "תל אביב הקטנה" ("בחולות", "טיטינה ואפרים", "שני בנאים"), "איי לייק מייק" ("לחיי העם הזה") ו"סאלח שבתי" ("אח יא-רב"). י

חלק מפזמוניו של חפר נאסרו בזמנם לשידור ברדיו, בהם: "הגנרל המקסיקני" הלועג למפקד בכיר בצבא שלא השתתף באף קרב; "הסלע האדום" – שחפר דאג בעצמו שיאסרו אותו לשידור כשראה שהוא עלול להשפיע על הצעירים לצאת לפטרה שמעבר לגבול; ו"יחזקאל", שנאסר על מנת לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי

מחזות ותסריטים

חפר עסק גם בתרגום מחזות לתיאטרון, בהם "טרטיף" של מולייר, פזמונים ל"רביזור" של גוגול‏[5] ומחזות הזמר "הלו דולי", "אירמה לה דוס" ו"אוויטה". הוא כתב גם תסריטים לסרטי קולנוע, טלוויזיה ווידאו. בין היתר כתב עם מנחם גולן את התסריט לסרט "קזבלן",את התסריט לסרטו של נסים דיין -"גשר צר מאד", ויצר את סרטי התעודה "אוהלי פלמ"ח" (ביוגרפיות על לוחמים ועל יחידות בארגון) ו"שיבולים וחרב" (יחד עם חיים יבין), המתאר באור ביקורתי כיצד רואים נכדיהם של לוחמי הפלמ"ח את אותה התקופה

פרסים ותארים

• בשנת 1969 זכה חפר בפרס סוקולוב לעיתונאות‏
• ביום העצמאות תשמ"ג (1983) הוענק לו פרס ישראל לזמר העברי.
• בשנת 1981 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים למשורר.
• בשנת 2007 ניתן לו תואר יקיר העיר תל אביב.
• בשנת 2009 הוענק לו תואר "יקיר אקו"ם".
• ב-2011 זכה באות הוקרה על מפעל חיים מאוניברסיטת בר-אילן‏
• בית ספר יסודי בנתניה קרוי על שמו.‏