view all
Immediate Family
-
ex-partner -
son -
mother -
father
-
brother -
brother -
stepmother
About Dinah .
About דינה . (עברית)
דינה פירוש נוסף ערך זה עוסק בדמות מקראית. אם התכוונתם לאשתו הראשונה של חוסיין מלך ירדן, ראו המלכה דינה.
חטיפת דינה, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו.
שכם לוקח את דינה, ציור מהמאה ה-17
אחי דינה נוקמים את כבודה, תחריט מאת מתאוס מריאן, 1630-1625 דִינָה היא בת יעקב ולאה שנולדה לאחר ששת בני לאה.
תוכן עניינים [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] 1 הולדתה 2 פרשת דינה 3 פרשנות 3.1 מעשה האונס 3.2 מדוע נענשו יעקב ודינה 3.3 התנהגותם של יעקב ובניו 3.4 שתיקת דינה ופשרה 3.5 גישות שונות להתערות בית יעקב בין עמי הארץ 3.6 התייחסות לדינה 3.7 הצלתה של דינה 4 המשך חייה של דינה 5 מקום קבורתה 6 דינה בספרות 7 ראו גם 8 לקריאה נוספת 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים הולדתה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] לאחר תיאור הולדת זבולון, בנה השישי של לאה, נאמר: "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה" (ספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"א). בתיאורי הלידות הקודמות נאמר "וַתַּהַר ... וַתֵּלֶד", ואילו בהולדת דינה לא נאמר "ותהר". פירש זאת רבי אברהם בן עזרא: "יש אומרים כי עם זבולון הייתה בבטן אחת".
לפי ספר היובלים[1] דינה נולדה בז' בתשרי. בניגוד ליתר בניו של יעקב, ששמם נומק במקרא, שמה של דינה לא נומק. במדרש נדרש שמה על שם "דין", שלאה בהריונה דנה דין בעצמה שתיוולד לה דווקא בת ולא בן.[2]
פרשת דינה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] פרשת דינה מתוארת בספר בראשית, פרק ל"ד. ראשיתה מתוארת בארבעה פסוקים:
"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה." פרשנים וחוקרים שכתבו על הפרק, הכתירו אותו לעתים בכותרת "פרשת דינה" ולפעמים "אונס דינה".[3]
כששמע יעקב על המקרה, שתק. תגובתם המיידית של בניו הייתה שונה: "וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה". שכם בן חמור ואביו פנו אל בני יעקב ובקשו את דינה לאישה לשכם, תוך שהם מבטיחים גמול על ההיענות לבקשתם:
"וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם. וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיה וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן. הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה." בני יעקב הערימו על שכם, על אביו ועל אנשי העיר והחלישו אותם על ידי כך שגרמו להם למול את עצמם, וביום השלישי בהיותם כואבים טבחו בהם שמעון ולוי, בזזו את העיר ולקחו את דינה אחותם. על מעשה זה הגיב יעקב לא בהסתייגות מוסרית אלא בהצבעה על משגה טקטי: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי". שמעון ולוי הגיבו על דבריו אלה, במילים שמצדיקות את המעשה: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?!"
יעקב זכר את מעשיהם לפני מותו וכשבירך את בניו לא הסתיר את כעסו משמעון ולוי אמר:
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל." (בראשית מט, ה-ז) בחקר המקרא יש שמשערים שסיפור המלחמה של שמעון ולוי בשכם ובאנשי עירו משקף מסורת היסטורית קדומה ולפיה ראשית כיבוש הארץ החלה כבר בתקופת האבות ושמקצת משבטי ישראל נאחז בארץ כבר בתקופה קדומה זו.[4]
פרשנות[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] מעשה האונס[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] המקרא מתאר את המעשה שאיפשר לשכם בן חמור לאנוס את דינה: "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ". מדרש פרקי דרבי אליעזר מתאר כיצד פיתה שכם בן חמור את דינה לצאת לראות בבנות הארץ:
"וּבָא אל הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ" (עמוס, ה', י"ט) – וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש, ואי זה הוא הנחש? זה שכם בן חמור. שהייתה בתו של יעקב יושבת אוהלים, ולא הייתה יוצאה לחוץ, מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתופים, ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות, ושללה ושכב עמה, והרתה וילדה את אסנת רק אחד מארבעת הפסוקים המתארים את המפגש בין שכם לדינה עוסק באונס עצמו, ובו שלושה פעלים רצופים של אינוס: "וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ". הפרשנים עסקו במידע הגלום בפעלים אלה.
רש"י (בעקבות בראשית רבה פ,ד) מפרש: "וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ" - כדרכה, "וַיְעַנֶּהָ" - שלא כדרכה. אבן עזרא חולק על רש"י ומפרש: "וַיְעַנֶּהָ" - כדרכה, בעבור היותה בתולה. רמב"ן חולק ומפרש: "כי כל ביאה באונסה תקרא ענוי, וכן 'לא תתעמר בה תחת אשר עניתה' (דברים, כ"א, י"ד), וכן 'ואת פלגשי ענו ותמת' (שופטים, כ', ה'). ויגיד הכתוב כי הייתה אנוסה ולא נתרצית לנשיא הארץ, לספר בשבחה." מדוע נענשו יעקב ודינה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] המדרש מוצא בדינה וביעקב פגמים וחטאים שונים שבגינם נענשו ודינה נאנסה.
על פי מסורת אחת, יעקב נענש על שלא השיא אותה לעשו אחיו, וזאת על סמך הפסוקים שמראים, כי דינה לא הייתה נוכחת במפגש בין יעקב לעשו: ר' חנינא בשם ר' אבא הכהן בר' אליעזר אמר: (איוב, ו') "למס מרעהו חסד." מנעת חסד מן אחוך, היא נסבת לאיוב, שאינו לא גר ולא מהול. לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נישאת לערל. לא בקשת להשיאה דרך היתר, הרי נישאת דרך איסור, ותצא דינה וגו' (בראשית רבה פרשה פ).
על פי מסורת אחרת דינה נענשה על כך ש"יצאה", וחכמים מפרשים את הדבר כחוסר צניעות. לדוגמה מפרש רש"י: "בת לאה - ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף הייתה יוצאית שנאמר "ותצא לאה לקראתו".
התנהגותם של יעקב ובניו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] הכתוב מציין: "וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה."[5] לדעת יהודה קיל,[6] אלו דברי משה, שנקט בשם ישראל בהתייחסו לבית יעקב, כי יעקב עצמו השתמש בו בפרשה הקודמת: "אל אלהי ישראל", לאחר שהוא עצמו נקרא ישראל בפי המלאך. לדעת יאיר זקוביץ ואחרים, באותו זמן עם ישראל טרם נוצר, ולכן תיאור זה הוא אנכרוניסיטי.[7]
הרמב"ן, בפירושו לפסוק י"ג, שבו נאמר "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה", מעלה שתי שאלות ביחס להתנהגותו של יעקב:[8]
"יש כאן שאלה, שהדבר נראה כי ברצון אביה ובעצתו ענו, כי לפניו היו, והוא היודע מענם כי במרמה ידברו, ואם כן למה כעס?" "ועוד, שלא ייתכן שיהיה רצונו להשיא בתו לכנעני אשר טימא אותה." תשובת הרמב"ן לשאלות אלה היא: "התשובה כי המרמה הייתה באמרם להמול להם כל זכר, כי חשבו שלא יעשו כן בני העיר, ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כולם נמולים יבואו ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו את בתם מבית שכם, וזאת עצת כל האחים וברשות אביהם, ושמעון ולוי רצו להנקם מהם והרגו כל אנשי העיר." כלומר: שמעון ולוי חרגו מאוד מהתוכנית של יעקב ויתר אחיהם, שמטרתה הייתה רק החזרת דינה, ולא נקמה באנשי העיר.
הרמב"ן מציג שאלה נוספת: "ורבים ישאלו, ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי?", שהרי רק שכם חטא, אך אנשי עירו לא חטאו. תחילה מביא הרמב"ן את תשובתו של הרמב"ם לשאלה זו, תשובה המציגה את חטאם של אנשי שכם: "ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה - שהרי שכם גזל, והם ראו, וידעו, ולא דנוהו" (משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ט), כלומר אנשי שכם הפרו אחת משבע מצוות בני נח שהם חייבים בהן, דינין, שהיא הקמת ואכיפת המשפט, ולכן ראויים לעונש מיתה כדין שבע מצוות בני נח. הרמב"ן חולק על תשובתו של הרמב"ם, הן בשל זאת שלדעתו אין בני נח נהרגים על מצוות עשה, וכן משום שאין לשפוט את תושבי שכם שלא שפטו את מלכם. בעקבותיו מציין מרדכי ברויאר: "ודאי היה על אנשי שכם לדון והעניש, למחות ולגנות ולהוקיע, אולם אין אדם חייב מיתה אלא כאשר עשה מעשה פשע, ולא כאשר נמנע מלקיים את חובתו".[9] הרמב"ן מפרש שאנשי שכם היו רשעים, רק שלא היה משפטם מסור לבני יעקב, ובהזדמנות זו הרגום[10]
בכעסו העז של יעקב על שמעון ולוי, כעס אותו שמר בלבו שנים רבות, עד למותו, מוצא מרדכי ברויאר מסר לדורות:
זו היא הבשורה היוצאת בספר בראשית מאבות ישראל אל כל דורות ישראל. השלום חרות על לוח לבו של ישראל והוא מתנוסס ברמה על דגלו. ואף על פי שהעם נאלץ פעמים רבות לצאת למלחמה, השלום הוא משאת נפשו, ואין דבר שהוא מתועב בעיניו יותר משפיכות דם נקיים - אחד דם איש ישראל ואחד דמו של איש נכרי.[11] שתיקת דינה ופשרה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] שאלות רבות עולות בנוגע להיות דינה דמות מאוד פסיבית בסיפור ובעיקר לשתיקתה, היא לא מדברת ולא פועלת במהלך העלילה כלל. פעולתה היחידה היא יציאה מאוהלה.
על-פי חוקרים[12] כי הסיבה לשתיקת דינה נובעת מהעובדה שדינה לא נמצאת בשני המקומות המרכזיים והחשובים בסיפור, ובכל זאת נראה שמתבקש כאן הסבר נוסף. הרמב"ן מסביר כי שכם היה צריך להתחנן ולבקש מיעקב את דינה, למרות שהיא בביתו "ותם הפיוס הזה כדי שיתנו אותה לו לאישה מרצון כי הנערה לא הייתה מתרצה אליו וצועקת ובוכה תמיד. וזה טעם וידבר אל לב הנערה" - כלומר דינה שתקה ולא פעלה כאות מחאה, השתיקה מציינת אי הסכמה ואף זעקה על מה שנעשה בה. בפועל היא לא עושה כלום, אך שתיקתה מסתירה זעקה המופנית כלפי עצמה.
גישות שונות להתערות בית יעקב בין עמי הארץ[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] הפרשה משווה את מעשיהם של יעקב, בניו ודינה כגישות שונות להתערות בית יעקב בין עמי הארץ[12]:
הגישה של דינה: דינה יצאה אל בנות הארץ מתוך אוהלה, ה"בועה" שבה נמצאים היא ומשפחתה, על מנת להשתלב ביניהן. דינה נוקטת בגישה של התחברות עם יושבי הארץ. הגישה של יעקב: יעקב נוקט בשיטה פסיבית. כשנודע לו על אונס בתו, שתק. כשבניו בזזו את שכם, כעס עליהם, לא מסיבה מוסרית, אלא מפחד מתגובת שאר העמים. יעקב מנסה לשמור על פרופיל נמוך, להתערות בין יושבי הארץ בכך שנמנע מחיכוכים. הגישה של בני יעקב: בני יעקב נוקטים בשיטה אקטיבית - אגרסיבית. כשנודע לבני יעקב על אונס אחותם, הם זועמים ובמרמה רוצחים את גברי שכם ובוזזים אותה. הם תוקפים ורוצחים, מתערים בין יושבי הארץ על ידי כוח ופחד. הכתוב פוסל את שלוש הגישות: את גישת דינה בכך שכשיצאה מאוהלה נאנסה, את גישת יעקב בכך שאינו מצליח להגן על בתו או לשלוט בבניו, ואת גישת שמעון ולוי בעונש על שניהם, פיזור שבטיהם בין שאר השבטים ללא נחלה עצמאית.
התייחסות לדינה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] שמה של דינה מוזכר רק פעם אחת בתחילת הפרק. בשאר הפרק מוזכר בכינויים כמו:"ילדה", נערה" ,"בת" וכו'. מטרת כינויים אלו להראות את יחסו של האומר לדינה.[12]
יעקב מתייחס לדינה כבתו רק כששומע על מקרה האונס, כמו שהוזכר מקודם, שמו חשוב לו יותר מבתו. לעומתו, בניו מזכירים את קרבתם לדינה שוב ושוב, קוראים לה "אחותנו", ואפילו "בתנו". בני יעקב מגוננים על דינה, ממלאים את תפקידו של יעקב ומנסים לשמור על שם המשפחה.
שכם קורא לדינה "נערה", עובדה המצביעה על אהבתו שרכש אליה. ניתן לומר שהוא עובר תהליך, תחילה מבצע בה מעשה אלים (אנס אותה ועינה אותה), ובסוף אוהב אותה.
הצלתה של דינה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] מהתיאור בספר בראשית "וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם" למד המדרש שלא בקלות נפרדה דינה משכם: "ר' יודן אמר: גוררין בה ויוצאין. אמר רב הונא: הנבעלת לערל קשה לפרוש" (בראשית רבה פ).
המשך חייה של דינה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] דינה נמנית בספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק ט"ו עם יורדי מצרים, אבל חוץ מהאזכור הזה אין היא נזכרת שוב במקרא. מסורות מדרשיות שונות מספרות מה עלה בגורלה לאחר האונס. על פי מסורת אחת היא נישאה לשמעון אחיה וילדה לו את שאול בן הכנענית. על פי מדרש אחר היא נישאה לאיוב. ויש גם מסורת אגדית אחרת לפיה דינה הרתה לשכם, ונולדה ממנה אסנת. אסנת נתגלגלה למצרים ואומצה בידי אשתו של פוטיפר ולבסוף היא נישאה ליוסף.[13]
מקום קבורתה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] במשך הדורות תיארו עולי רגל את מקום קבורתה בארבל.[14]
דינה בספרות[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] גיבורת הסיפור הקצר "עגונות" מאת הסופר ש"י עגנון נקראת דינה, כדי לסמל את הארוטיקה בקשר לדמות. גם הדמות הראשית בסיפור "הרופא וגרושתו" נקראת דינה. חוקרת הספרות ניצה בן-דב מוצאת שלל הקבלות בין סיפור דינה המקראי לסיפור דינה ב"הרופא וגרושתו".[15] המשורר שאול טשרניחובסקי פרסם בשנת 1937 שיר המקיים דיאלוג עם דברי יעקב בברכתו לשמעון ולוי, וכולו שבח והלל לשמעון וללוי. תחילת השיר: שמעון ולוי אחים כי-אצילים מכורותיהם, בסודם תגיל נפשי בקהלם יחד כבודי. הסופרת אניטה דיאמנט כתבה רומן בגוף ראשון, הבנוי סביב דמותה של דינה בת לאה, בשם "האוהל האדום". רומן זה משתייך לזרם ה"היא-סטוריה" בספרות הפמיניסטית. ראו גם[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] עיינו גם בפורטל: P Bible.png פורטל תנ"ך עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה בנות יעקב לקריאה נוספת[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] חיים חיון, ותצא דינה - קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, הוצאת מאגנס, 2011. מאיר שטרנברג, "איזון עדין בסיפור אונס דינה", הספרות ד (תשל"ג) אפריל 1973, עמ' 193–231. יהושפט נבו, "דינה בבית שכם ותגובת שמעון ולוי : פרשה ולקחה", שמעתין 177, תשע"א, עמ' 107–114 משה עמנואלי, "דינה בת לאה (בראשית לד)", בית מקרא יז, תשל"ב, עמ' 442–450 משה צפור, "דינה - לאה - יעקב : קריאה אחרת בפרשת אונס דינה", מסכת ג תשס"ה, עמ' 11–30 טובה רוזן, "דינה כמשל - סיפור בשר ודם או דרשת מוסר?", פעמים 104, תשס"ה, עמ' 125–134 חננאל מאק, "מי אשם באונס דינה? : עיון במדרש 'בראשית רבה', פרשה פ", דפים למחקר בספרות 13, (תשס"ג), עמ' 183–206 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם) מישאל מסורי-כספי, "מעשה דינה - מקרא ומדרש", בית מקרא 28 ג, תשמ"ג, עמ' 236–255 יאיר ברקאי, "שתיקה רבת משמעות : שתיקת יעקב בסיפור דינה", מים מדליו 17, תשס"ו, עמ' 233–241 נחמה ליבוביץ, "מעשה דינה", בספרה עיונים בספר בראשית, ההסתדרות הציונית העולמית, 1968, עמ' 264–269 מרדכי ברויאר, "נקמת שמעון ולוי באנשי שכם", בספרו פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, עמ' 571–581 יעל שמש, "סיפורי אונס והבניה מגדרית – היחס לדינה, לפילגש בגבעה ולתמר במקרא, במדרש ובפרשנות המסורתית", ש' ורגון ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ז (תשס"ה), עמ' 309–333 יעל שמש, "סיפורי אונס במקרא: המאחד והמייחד", ר' כשר ו-מ' ציפור (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ו (תשס"ג), עמ' 315–341. רחל רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים -הקיבוץ המאוחד ,2005. יאירה אמית, "עריכה מובלעת ופולמוס סמוי בפרשת אונס דינה", מקדש, מקרא ומסורת: מנחה למנחם הרן, בעריכת אבי הורביץ, אביגדור הורוויץ, מיכאל פוקס, מיכאל קליין, ברוך יעקב שורץ, נילי שצ'ופק. Eisenbrauns, Winona Lake, Indiana 1996, .11-28 קישורים חיצוניים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] מיזמי קרן ויקימדיה ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דינה בראשית פרק לד - הטקסט המקראי ופירושיו, באתר "שבילי התנ"ך" ישראל קנטור, האמנם "מעשי אבות סימן לבנים?", מאמר באתר דעת משה הכהן, אונס דינה ותוצאותיו, באתר של אוניברסיטת בר-אילן משה צפור, פרשת אונס דינה : ביקורת סמויה על יחס יעקב לנשיו, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח עירית ישראלי,מעשה הנערה דינה, באתר רמבי"ש הערות שוליים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] ^ פרק כח פסוק לא ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס', עמוד א' ^ רוני מגידוב פרשת דינה או אונס חמור מקראנט ^ ערך דינה, האנציקלופדיה העברית, ערך דינה, האנציקלופדיה המקראית ^ ספר בראשית, פרק ל"ד, פסוק ז' ^ בפירוש דעת מקרא ^ יאיר זקוביץ, יעקב: הסיפור המפתיע על אבי האומה, אור יהודה, דביר, 2012, עמ' 120 ^ ראו ציטוט פירושו בגיליונות נחמה לפרשת וישלח ^ מרדכי ברויאר, "נקמת שמעון ולוי באנשי שכם", בספרו פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, עמ' 573-572 ^ כך גם בר"ן, סנהדרין נו, ב ^ מרדכי ברויאר, "נקמת שמעון ולוי באנשי שכם", בספרו פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, עמ' 581 ^ 12.0 12.1 12.2 עירית ישראלי, מעשה הנערה דינה, "יעלה הדס", 2004, עמ' 90-101 ^ על פי פרקי דרבי אליעזר תחילת פרק לח ^ אתר nrg: חוקרים מצאו בארבל את קברי השבטים ^ ניצה בן-דב, "אחות אחות בואי אצלי - 'הרופא וגרושתו' ואונס דינה", בספר ממרכזים למרכז, 2005
בני יעקב בני לאה ראובן • שמעון • לוי • יהודה • יששכר • זבולון • דינה (בת) 12 Tribes Mosaic in the Jewish Quarter.jpg בני רחל יוסף • בנימין בני בלהה דן • נפתלי בני זלפה גד • אשר בנות נוספות בנות יעקב קטגוריות: בני יעקבסיפורי ספר בראשיתאונס בתנ"ךנשים במקראילדים במקרא
view all
Dinah .'s Timeline
| -1815 |
-1815
|
Padan-aram
|
|
| ???? | |||
| ???? | |||
| ???? | |||
| ???? |